שדרני הממלכה והסוסים הטרויאניים


הקמתה והריסתה של רשות השידור.

 חלק א'- לידה מחוץ לרחם.

 לפני שבועיים ערכו אנשי רשות השידור אירוע פרידה מהרשות , שבו הוקרן ,בסינמטק בתל אביב, פרק ראשון בסדרת הרקוויאם בשם "היום זה אנחנו".את רובם  של המתכנסים לא הכרתי . אבל אני מכיר את ציבור השדרים שתמיד עשו את מלאכתם נאמנה,וגם עכשיו הם עושים זאת.  הם רק איחרו בכמה שנים, גם את המחאה וגם את הסיסמה "היום זה אנחנו" .

הריקבון הגדול יציר כפם של ביבי והסוסים הטרויאניים שלו,הֵחֵל בעצם לפני שבע שנים ולא שמענו את קולם ולא ראינו סרט תיעודי "היום זה אנחנו". אלא שלא זאת הסיבה שראש הממשלה ביבי נתניה עושה שמיניות להשאיר את רשות השידור. גם הצל הענק של פיטורי כאלף עובדים ,שלבי אתם, לא מטריד אותו, כפי שהוא הודיע ב"עצב"  לאחר המפגש אתם. הוא משחק בהם כ"פיונים" כבובות על חוט ,לסיפוק הגחמנות והאגו שלו, חשוכי המרפא. מה שמדאיג אותו אלה הסוסים הטרויאניים שלו שעדיין מצויים שם וקרוב לוודאי שלא יעברו לתאגיד השידור החדש. אילו קיימו את חוק רשות השידור הישן ככתבו וכלשונו,ובעיקר ביבי נתניהו  ועושיי דברו,כולל השר ארדן, לא היה מקום בכלל לתאגיד. הוא קם בחטא, התנהל במחשכים, ומהותו בעתיד לוטה בערפל פוליטי כבד .עם זאת ,ביבי לא מחדש מאומה. היו דברים מעולם אבל בעידן אחר- פוליטי ותקשורתי, אשר חשבנו לתומנו שעבר מן העולם. אבל גם אז הרשות בראשיתה קבעה תקדימים חשובים בשידור ציבורי.

 כול סיפור טוב מתחיל באנשים ונגמר באנשים, וככה גם הסיפור שלנו. חנוך אוׂבשיֶינקו עלה לארץ בשנת 1935 בהיותו בן 18.הוא התחיל את לימודיו בפקולטה למשפטים,  ועסק במלאכות מזדמנות כולל  צָבָּע כדי לממן את לימודיו. מאוחר יותר שרת כגָפיר-נוטר במשטרת המנדט, הצטרף ל"הגנה", השתתף בשידוריה במחתרת, ובשנת 1945 התקבל כקריין ב"קול ירושלים". עם הפיכת "קול ירושלים" ל"קול ישראל", ביום הקמת המדינה, הוא  שינה את שם משפחתו לגיבתון, טיפס די מהר ב"רשות השידור" בעיקר בתחום החדשות , הפך למנהל מח' החדשות, לסגן מנהל "קול ישראל, ולמנכ"ל שרות השידור בשנת 1960 ולמנכ"ל הרשות עם הקמתה בשנת 1965 .

גיבתון היה מנהלן מעולה  ובהיותו מנהל החדשות ב"קול ישראל"- שרות השידור,הוא היה נאמן לממסד של בן גוריון כאשר מנכ"ל משרדו, טדי קולק היה האחראי על  השרות. היו מקרים, במצבים פוליטיים מסוימים, שחנוך  גיבתון ,כמנהל חדשות, כסמנכ"ל השרות ומנכ"ל, הופיע בחדר החדשות של הרדיו ושכתב ידיעות. העורכים הדפיסו, הגישו לו והוא שוב שכתב. הוא היה העורך הראשי.

חנוך גיבתון ודוד בן גוריון

לטווח הארוך גיבתון הציב לעצמו מטרה והיא הקמת טלוויזיה בישראל, במסגרת שרות השידור. נשלחו אנשים גם לצרפת וגם לארה"ב להשתלם במדיום הטלוויזיוני, שכן ארצות אלה העניקו מלגות לימוד ואלה לא העמיסו על התקציב , דבר שהיה מעורר התנגדות מצד המתנגדים לטלוויזיה ובראשם העיתונות הכתובה.

בן גוריון נמנה עם המתנגדים להקמת הטלוויזיה ואילו טדי קולק ויצחק נבון, מזכירו של ב.ג ,צדדו  בהקמה. בשנת 1963 בעקבות התפטרות בן גוריון והקמת ממשלה על ידי לוי אשכול, אשכול עצמו תמך בהקמת הטלוויזיה, והיה זה בתקופתו שהוקמה רשות השידור, שהייתה  על פי החוק אוטונומית ובראשה עמדו וועד מנהל ומועצה ציבורית. אלא כדי להבטיח  את השפעתה של הממשלה על הרשות -גם הוועד המנהל ,גם המועצה וגם המנכ"ל נבחרו על ידי הממשלה,האגרה נקבעה על ידי  הממשלה באמצעות הכנסת. השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור,מונה אף הוא על ידי הממשלה. במילים אחרות הממסד לא ויתר על השליטה בשידור הציבורי. אך היה איש אחד שהפריע, והוא הפריע בעיקר לשרים של מפלגת אחדות העבודה ומפ"ם, וגם כמה אישים ממפא"י, שראו  במנכ"ל הרשות חנוך גיבתון, סוס טרויאני של אנשי בן גוריון, דהיינו של מפלגת רפ"י שהוקמה על ידי חסידי בן גוריון  ובראשם משה דיין ושמעון פרס.

הדחת הטלוויזיה מן הרשות.

אמנם לפי החוק אפשר היה להדיח את גיבתון, אך זאת בנימוקים קיצוניים ואשכול התנגד לכך. הפתרון היה לפתות את גיבתון בג'וב מכובד של שגריר ישראל בפולין. גיבתון הסכים. בינתיים פרצה מלחמת ששת הימים, ובעקבותיה מדינות הגוש הסובייטי ,שפולין הייתה אחת מהן ,ניתקו את היחסים, ומשרד השגריר התפוגגה. במלחמה זאת "קול ישראל" הפליא בדיווחיו מזירות המלחמה ובשלבי הניצחון . גיבתון, חשב שהדבר יירשם לזכותו, בשעה שעובדים בכירים ברשות האשימו את מנהלם שהוא מנסה לענוד לעצמו ציון לשבת שמגיע לעובדים. כול זאת על רקע ההכנות להקמת טלוויזיה בישראל שממשלת אשכול החליטה עליה. גיבתון קווה שהוא יוכל להיות מנכ"ל הרשות- שכולל רדיו וטלוויזיה, המדיום שהוא כול כך רצה בו.

במצב הזה ,הממסד עלה על רעיון "מקורי". אם אתה לא יכול להדיח את גיבתון מהטלוויזיה, נדיח את הטלוויזיה מגיבתון. התקבלה החלטה על ייסוד "צוות ההקמה של הטלוויזיה" בראשות פרופסור אליהוא כץ, חוקר ישראלי ובינלאומי בתחומי החברה והתקשורת. גוף זה אמור היה להתנהל באופן עצמאי, אף כי רשמית, הוא היה כפוף למוסדות הרשות. גיבתון ממורמר, הן כלפי הממסד והן כלפי עובדים ,שחלקם היו מנאמניו, הסכים לקבל תפקיד של קונסול ישראל בלוס אנג'לס. שם הוא נפטר משברון לב . אבל רבים מקרב וותיקי "קול ישראל" גם כן מצאו עצמם בחוץ. הם פתחו במערכה נגד הגוף החדש. הייתה טענה שביסוד הקמת הגוף החדש, עומד  המניע של הממסד לשלוט על המדיום החזותי לאחר שוויתרו על השליטה על המדיום הקולי. אני לא מקבל נימוק זה. ולא זאת הייתה הכוונה של ישראל גלילי.זה היה ברור לי והוא אמר לי זאת זמן קצר לפני פטירתו לקראת פרסום ספרי " בית היהלומים- סיפור הטלוויזיה הישראלית. ראשית -לממשלה, כפי שציינתי, הייתה השפעה על רשות השידור באמצעות מינוי הצמרת מטעמה ועל גביית האגרה- שני אלמנטים חיוניים של כול מוסד. שנית, ולא פחות חשוב היה המינוי של פרופסור אליהוא כץ.

מי שמינה אותו היה שר ההסברה ישראל גלילי, ממנהיגי אחדות העבודה ובעל השפעה רבה בממשלה. פרופסור כץ לא היה אישיות פוליטית אבל אילו הייתי רוצה להגדיר את השקפת עולמו, הייתי אומר שהוא תומך במפלגה כמו מר"ץ. אליהוא כץ רצה להקים גוף שלא יהיה נגוע לא בתלות ממשלתית ולא בתככים הפוליטיים סביבו, לרבות תככים מבפנים. הוא רצה לעשות טלוויזיה טובה. המודל שלו היה הבי בי סי ולא הטלוויזיה האמריקאית אותה הוא הכיר מילדותו ואחר כך מתחומי ההתמחות שלו. קשה לדעת מה היה קורה לצוות ההקמה בראשותו של כץ.  מצד אחד  האיצו בו לפתוח בשידורים, שלדעתו המערכת לא הייתה בשלה.  מצד שני לא ניתנה לו ההזדמנות של "מסה ומעש"

 

אליהוא כץ.

סופו של פרק זה היה שלאחר שגיבתון הוגלה ללוס אנג'לס, ולנוכח הלחץ האדיר של אנשי קול ישראל שעשו לובי יעיל מאוד בכנסת -הטלוויזיה "שנולדה מחוץ לרחם", חזרתה להורתה הטבעית -רשות השידור, דבר שמלכתחילה היא  הייתה חייבת להיות. הדחת גיבתון, לפחות בשלב זה הייתה מעשה חלם. הוא היה משרת בנאמנות את השלטון כפי שהוא שרת אותו לפני כן.

הרשות בכול זאת גוף אוטונומי.

 עם  כול זאת, אני רואה בכך  חלק מחבלי הלידה של מדיום חדש בישראל, לא רק על מורכבותו הטכנית אלא הפוליטית ,והחששות, הלבטים, שלא  לדבר על הבורות  מצד פוליטיקאים לגבי טיבו של המדיום .אולם ברגע שהקרע בין הטלוויזיה לבין "קול ישראל" אוּחָה והטלוויזיה חזרה להיות חלק מהרשות, הלחצים הפוליטיים מבפנים פחתו בשעה שהלחצים מבחוץ גברו . אלה  הגיעו לשיא כשהממשלה בראשות גולדה מאיר ניסתה להפוך על פיה החלטה של מוסדות הרשות- הוועד המנהל והמליאה- לשדר בטלוויזיה שבעה ימים בשבוע לרבות שבת. הממשלה כשלה, כישלון מהדהד. מי שעלה על הבריקדות  למען קביעה תקדימית  כי רשות השידור ,בניגוד לשרות השידור, היא רשות אוטונומית היו החל בחברי הוועד המנהל בפסגה , דרך המועצה הציבורית ועד אחרון הכתבים והטכנאים. לא היו שתולים  של הממשלה ברשות השידור שיכלו להשפיע על עמדה החלטית זאת. מדובר היה באנשים כמו ד"ר חיים יחיל, מי שהיה מנכ"ל משרד החוץ וחבר מפא"י, הסופר חנוך ברטוב, שמונה על ידי אחדות העבודה, הסופר נתן שחם המשנה ליו"ר שמונה על ידי מפ"ם, המחנך והסופר ד"ר אשר ריבלין שמונה על ידי גח"ל- גוש חרות-ליברלים וחברי המועצה ,שרובם היו מנויים פוליטיים. מדובר היה במנכ"ל שמואל אלמוג, גם הוא מינוי ממשלתי. לחצים אדירים הופעלו על ידי השרים, כולל ראש הממשלה , לדחות את ההחלטה על מעבר לשבעה ימי שידור הטלוויזיה כולל שבת. זאת כדי לאפשר את כניסתה של המפד"ל לממשלה. כנגד לחצים אלה עד הרגע האחרון, אפילו לדחייה מיום ששי, שבו עמדו להתחיל השידורים בשבת ,לישיבת הממשלה ביום א' הקרוב -העלו חרס.

 

 

 

 

 

מימין:ד"ר חיים יחיל- יו"ר, שמואל אלמוג מנכ"ל ,חנוך ברטוב,נתן שחם, ד"ר אשר ריבלין.

 

מוסדות הציבור ביחד עם הדרג המקצועי הוכיחו לממשלה ולציבור שגם באותן מגבלות  שמובנות בחוק רשות השידור אשר ,אף שנתון לבקרה ציבורית ואף ממשלתית -, הרשות היא גוף אוטונומי ריבוני לקבל החלטות שנוגעות לתפעולו כשרות ציבורי. יתרה מזאת החלטה זאת זכתה לגיבוי מוחלט של בית המשפט העליון.

זה היה מעשה תקדימי קונסטיטוציוני אשר קבע את מעמד הרשות  כגוף שמשרת את הציבור ולא הממשלה. הכול מה שנדרש לפוליטיקאים מאז ,שעצמאות השידור הציבורי בגרונם, הוא ללכת בנתיב התקדים הזה. שכן  במהלך  השנים  גם הממשלה וגם הכנסת עשו פלסתר מהחוקים שלהם עצמם. הם , שבמינויים שלהם השחיתו, תרתי משמע , את  רשות השידור, הרקיבו את הממסד והפכו את העובדים המקצועיים לכדור משחק שניתן לבעוט בו, גם החוצה. ועוד משהו נלמד והוא שאם גוף ציבורי, כמו רשות השידור ,נאמן למנדט שהוא קיבל, סחטנות מפלגתית לא פועלת. המפד"ל נכנסה  לממשלה ובלעה את הגלולה של שידורי השבת. הלקח: דת ,דת, אבל עטינים שופעי חלב קואליציוניים הם בהכשר בד"ץ.

הרשימה הבאה : תור הזהב של הטלוויזיה הישראלית.

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: