פה ושם במדינת ישראל


העובדה שמתוך  שבע מאות וחמישים רשומות שכתבתי עד כה, זכורים לי רק כמה "פוסטים"  שבהם עסקתי בפן זה או  אחר של ערביי ישראל, מלמדת שנבערות ובורות בנושא כה חשוב, לא נעצרו אצלי. ברשימה אחת עסקתי ביישובים שכנים ,ערביים ויהודיים. היישוב  קדימה -צורן, היכן שגרות שתים מבנותיי, הוא במרחק ששה ק"מ מקלנסווה. קלנסווה התפרסמה לאחרונה בהריסת 11 מבנים ושבעקבותיה פרצה שביתה ביישובים הערביים. לפי הנתונים היא נחשבת לעיר מצליחה בכול הפרמטרים, גם בהכנסה לנפש וגם בחינוך. אבל באחד הביקורים שלי בקלנסווה לפני כמה שנים, נדהמתי לנוכח העובדה שמצאתי את עצמי במדינת ישראל. פתאום נראה היה לי שאני מעבר לקו הירוק. זה התחיל בכביש. מכבישים סלולים ביישובים הישראליים, לדרך אספלט מתפוררת, העדר מדרכות ,מבנים מתפוררים וכיוצא באלה מראות של עזובה. יש גם ווילות ומתחמים יפים בעיר שעל הגבעה. חלה התפתחות ותנופה .אבל זאת בעיקר הודות ליוזמות מקומיות,שכן אילו העיר ותושביה זוכים לאותן זכויות והטבות כמו יישובים ישראליים, היא יכלה להיות יישב למופת לא רק יחסי. מכול מקום, המרחק האתנוגראפי בין קדימה- צורן לבין קלנסווה הוא גדול יותר מאשר ששה ק"מ. וגם קדימה היא יישוב  שיכול לסבול טיפוח.

kalanswa post 3kalanswa post1 - עותק

kadima20170306 post_131617kadima20170306post _123605 - עותק

למעלה תמונות מקלנסווה. למטה- מקדימה צורן.

פוסט אחר ,כפי שזכור לי, הקדשתי לעובדה כי במדינת ישראל שבה השפה הערבית היא השפה הרשמית השנייה  ומספר האזרחים הערביים מגיע לכדי 20% , אני לא יודע ערבית, ואתי רוב התושבים היהודיים. בארה"ב ישנה שפה רשמית אחת- אנגלית. אבל  רבים מתושבי קליפורניה  ניו-מקסיקו ,טקסס ואריזונה , מדינות שגובלות במקסיקו ,מדברים גם  ספרדית, ולא משום שהם ממוצא ספרדי. הם שכנים. רשומה שלישית הוקדשה לעותמאן חטיב, מחנך ,מנהל ביה"ס התיכון בקלנסווה  ומנהל פרויקט לימודי השואה במגזר הערבי.

סוגיית הפערים בין האזרחים היהודיים לבין האזרחים הערביים של המדינה היא וותיקה כמו המדינה עצמה. אבל תמיד הטיפול, גם התקשורתי, היה ממעוף הציפור, מאיזה מטוס דמיוני שרואה את הבדלים הפיזיים. או הדיווח  במישור הפרלאמנטארי, בין שיש ייצוג הולם לבעיות האמתיות של ערביי ישראל ובין אם לא. אבל יש שינוי, גם במישור הכלכלי וגם במישור התקשורתי . לדוגמה " העין השביעית"  ,זה הטלסקופ שמראה לנו מקרוב את המדיה וכוכביה ומביאה מתכניה וגם בוחנת אותם. בין היתר היא בדקה נתונים  על אחוזי המרואיינים  הערביים בתקשורת הישראלית, ומי שעמד בראש הדרוג זאת רשת ב' של "קול ישראל". מאז היא מדווחת על שינוי לטובה. ערוץ 10 שידר סדרה מרתקת על ערביי ישראל  בשם "ערבים/ישראלים, כשהמשדר האחרון עוסק בבליינים הערביים בתל אביב. וזמן קצר לאחר מכן  נחשפתי לסרט "לא פה לא שם" . אני, כדרכי לא מתייחס לצד האמנותי מקצועי של הסרט שהוא עניינם של מבקרי קולנוע. אבל לתכנים אני מדי פעם מתייחס. ראשית השם .  השם העברי- "לא פה ולא שם", כמו גם השם האנגלי In between– באמצע- לא עושה צדק עם התוכן. אינני יכול להתייחס לשמו המקורי בערבית שהוא בתרגום עברי-ים יבשה – כי ככה קראו לו יוצריו . זאת מכיוון שתוכנו של הסרט הוא "גם פה וגם שם" -הגוף והנפש החצויים של ערביי ישראל.

בדרך כלל דרמה -תיעודית כזאת אמורה לשקף מציאות. לי כצופה – הסרט היה המציאות . הבמאית, מייסלון חמוד, טלטלה אותי יחד עם  שלוש הגיבורות וכמה גברים- גם פה וגם שם. ולכול אורכו של הסרט. גם  ברגעים השקטים, חשתי בחישוק שבה  הצעירות נתונות  כאשר הן בעיר העברית, באווירה שבה ובמקומות הבילוי שלה. הטלטול החיצוני הוא מָראָה של הטלטול הנפשי. הרי בדרך כלל העצמה של כול דרמה אינה מוגבלת לזמן שבה הצופה רואה אותה על הבמה. היא מלווה אותו מן התיאטרון או הקולנוע לבית. הסרט הזה מלווה אותי עד לכתיבת שורות אלה.החברה הישראלית שסועה, בכול פרמטר, לרבות  בקרב המשכילים והחילונים בשני העמים היהודי והערבי. שלוש  הצעירות האלה נמנות עם  הרוב המשכיל של מדינת ישראל. מייסלון חמוד השאירה אותי עם המטען שהיא שהעמיסה על שכמי שאתמודד אתו. בעצם אין כאן התמודדות. המסקנה היא ברורה.  העם כולו חייב להציב לעצמו את האתגר הראשוני- להכיר את חייהם של האזרחים הערביים שבתוכנו.

בעוד כשנתיים מדינת ישראל תחגוג -70 שנה לקיומה. אין כל ספק שבצד כול אותם כשלים בכול תחום ובעיקר התחום הערכי חברתי, בצד מעשי השחיתות של הזוג- הון-שלטון, אנו רשאים לענוד מדליה של הצטיינות. לא רק בקנה המידה הישראלי אלא עולמי. שום אומה ומדינה לא עשו מה שעשתה מדינת ישראל ובנסיבות שלוו את עשייתה. אבל אם נפנה את המבט לאזרחים הערביים של מדינת ישראל , המציאות חייבת להעכיר את רוחנו. משתי סיבות. הראשונה היא אפליה חמורה בכול התחומים כמעט. השנייה היא כמעט אקסיומה. אם לאוכלוסייה של קרוב לשני מיליון, שהם כ-21% מאזרחי המדינה, לא יהיה טוב, גם לרוב לא יהיה טוב.

ללכת לשם.

לפתרון הבעיה הזאת יש שני פנים. אחד ברובד המאקרו. מדינת ישראל חייבת להשקיע הרבה מיליארדים כדי להדביק את הפער ההיסטורי של חלק גדול מאזרחיה.משהו נעשה בכוון זה אבל לא מספיק. הפן השני, והחשוב לא פחות, הוא למטה, ברובד של הפרט. עלינו ללכת אל השכנים האלה כדי להכיר אותם. אנו מכירים, בעזרת הסטריאוטיפים, לא את הדמות האמתית. לדוגמה אני מכיר את ההיסטוריה האמריקאית כי למדתי אותה. את האמריקאים אני מכיר כי שהייתי  בארה"ב שמונה שנים בפרקי זמן שונים. ככה אנו מכירים את האיטלקים, את הצרפתים, את הגרמנים ואת האנשים שבהם נתקלנו ויש והקמנו קשר.צינתי בעבר שמומחי חברה אומרים כי המשטר הרודני של פרנקו בספרד התמוטט  זמן קצר לאחר מלחמת העולם השנייה, לא רק בגלל שהמשטרים הנאצי בגרמניה, והפשיסטי באיטליה עברו מן העולם. ולא רק מכיוון שבספרד היו גורמים סוציאליסטיים. ספרד פתחה את שעריה בפני תיירים והם אשר סתמו את הגולל על המשטר.זה קרה במדינות אחרות, כמו בורמה למשל, כמו קובה ואני מאמין גם בצפון קוריאה, אם התיירות אליה תהיה המונית, על כול הכרוך גם במשטר הרצחני הזה.

במישור האישי מאוד הייתי רוצה לטייל ביישובים הערביים להכיר את האנשים, את מנהגיהם, את מאכליהם, את הכנסת האורחים הנפלאה שלהם, את שכיות החמדה ביישובים השונים  שלהם.אני מכיר מסעודת ערביות טובות, בעיקר באבו גוש ובגליל המערבי. אבל לבדי לא אוכל לעשות זאת. אמנם מרוב נסיעות קבוצתיות ברחבי העולם, נמאס לי מהן, אבל אני מוכן לנסוע במסגרת קבוצתית ליישובים הערביים וכולל לינת לילה או שניים.

אולי איזה גוף ,חברתי כמו תנועות  של טבע וסביבה יארגנו טיולים כאלה ,או סוכני נסיעות,יהודים וערבים, בעלי דמיון ואופקים ,שיוכלו במרוצת הזמן להיות מתוגמלים כספית. כדאי שנהיה גם פה וגם שם לא כגורם סכיזופרני אלא כאזרחים שרוצים להיות שלמים בנפשם לגבי אזרחים אחרים ולגבי מה שקורה בפינות השונות של המדינה שלנו. התוצאה תהיה חיובית בכול מקרה.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • איה רובינפלד  On 14/03/2017 at 12:15 am

    הפלאת לכתוב
    סוגייה כואבת בכל פאותיה, אבל אתה מצליח במשיכת קולמוס להפיח תקווה גם שנדמה שאבדה…
    מפה לשם המילה שכנים מעוררת כיסופים למה שמתמהמה להיות והלוואי שבוא יבוא

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: