עריצים וערוצים


" הבלמים והאיזונים" מעָוותים את שידורי החדשות והאקטואליה.

 אפתח באפיזודה קטנה מימי הרדיו, לפני 60 שנה ,כאשר שרות השידור היה חלק ממשרד ראש הממשלה. בכול הקריירה העיתונאית שלי איני זוכר עבודה משעממת יותר מאשר להיות עורך חדשות בקול ישראל באמצע שנות החמישים של המאה הקודמת. לשם כך- לקום בשעה ארבע בבוקר בחורף הירושלמי הסמיך. המהדורה  הייתה מורכבת מחדשות חוץ ופנים. זה כלל תמצות של עשרות מטרים שפלט הטלפרינטר בחדשות  של סוכנויות הידיעות הבינלאומיות כמו  "רויטרס" " אסושייטד פרס" "יונייטד פרס" "סוכנות הידיעות הצרפתית"- איי פי אֶף. וסוכנות טלגראפית ארץ  ישראלית- סט"א .או קיצור ידיעות שהעבירו הכתבים בארץ שגם האורך שלהם נמדד באינצ'ים. מכול זה הרכבנו מהדורה חדשות בת רבע שעה, ולא בכול שעה.

כדי להפיג את השעמום הצעתי לעמיתי וחברי יורם רונן, שעסק באותה עת בתכניות נוער ומוזיקה, שאני אמצא סיפורי צימוקים והוא יצמיד להם לחן הולם.הגשנו את הרעיון למנהלים והם אישרו זאת . זאת הייתה תוכנית שבועית בשם "מה שהיה היה".לאחר כמה וכמה תוכניות כאלה עלה בדעתי רעיון קונדסי.הנושא היה "חיי הלילה בירושלים".הפעם החלטתי שלא להסתפק בתמליל, אלא לצאת לרחוב עם מכשיר הקלטה. לקחתי מכשיר הקלטה קטן ,"אוּהֶר", שבו השתמשו הכתבים, שכן אילו לקחתי "נאגרה" גדולה בלי טכנאי, הייתה פורצת שביתת טכנאים. הקלטתי מבחר גדול של יללות ויבבות של קבוצת החתולים, ואלה הושמעו למשך כחמש עשרה שניות, בליווי הלחן של לרוי אנדרסון- "החתול רוקד ואלס". לאחר יומיים הודיעו לנו כי "התוכנית מיצתה את עצמה"

אני משוכנע שלא ראש הממשלה,בן גוריון, לא טדי קולק, מנכ"ל  משרדו, שהיה אחראי על שרות השידור, לא צבי זינדר מנכ"ל השרות ולא חנוך גיבתון מנהל החדשות, או לאה פורת, מנהלת התכניות- היו מאחורי ההחלטה. קבל אותה מישהו בדרג  הביצוע שמעל לעורכים.הוא חשש שמא מישהו יאשים אותו שהוא נתן יד להשמצת חיי הלילה בירושלים. היה זה סוד קטן שעם צאתו של אחרון הצופים מקולנוע ציון בשעה 11 , ירושלים הייתה שוממה ומכאן חיי הלילה היו של החתולים .האיש  שהחליט על כך שָם "סייגים לתורת השידור הציבורי" עם זאת בהחלט היו שדרים נועזים יותר.

אגרת השידור היא מניית בכורה  של הציבור.

ומן המשל זוטא לנמשל בימינו- 60 שנה לאחר אותו סיפור.שם השיטה היה האָזֵן "לקול האדון" . התקרנפות, או מילה יפה יותר- התיישרות עם מי  שאתה  חושב שזה  יישא חן בעיניו. צנזורה עצמית היא חמורה לאין ערוך  מאשר צנזורה מבחוץ. היא מושחתת ומשחיתה.וזה  מה שקרה לרשות בשנים שלפני הקמת "וועדת לנדס" ( מתוך תריסר אם אני לא טועה בהיסטוריה של רשות השידור)  כשהסרחון  היה כבר בלתי נסבל. יחד עם זאת  חברי וועדת לנדס שדנו בסוגיה הכניסו בה "מטען צד" שבהכרח פגע  במסד של השידור ציבורי ראוי לשמו. בחוק רשות השידור  משנת 1965 , כלולה האגרה. האגרה בדרך כלל, בשידור  ציבורי אינה מכסה את מלוא ההוצאות. אבל יש לה משמעות מעבר לזה. בריאיון עם פרופסור ארנון צוקרמן שהיה מנהל הטלוויזיה וגם עמד בראש אחת הוועדות לשינוי החוק, הוא  הדגיש בשיחה שפורסמה ב"עין השביעית" כי "ברגע שביטלו את אגרת רשות השידור, בצעד פופוליסטי, הפרו את ההסכם שיש בין המשדרים לבין הציבור. האגרה מייצרת איזשהו חוזה, והנאמנות של המשדרים היא בראש ובראשונה לציבור. ברגע שזה שונה, והתקציב בא ישירות מאוצר המדינה, אז ההשפעה של המדינה היא מוחלטת"

לאותה דעה שותף בין היתר פרופסור אליהוא כץ,חוקר בינלאומי עטור פרסים בתחומי המדיה ומדעי החברה, ומי שעמד בראש "צוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית." וככה רואה זאת  פרופסור אליהוא כץ:"ביטול האגרה, עד כמה שזה נשמע חיובי בקרב הציבור, פוגע קשות במסר ששידור ציבורי שייך לציבור. כמו הסיסמה "שלכם ובשבילכם". לצערנו המסר הזה שהאגרה משמשת מניה של בעלות ציבורית, לא הוחדרה דיה בתודעה הציבורית בארץ" .

%d7%90%d7%9c%d7%99%d7%94%d7%95%d7%90-%d7%9b%d7%a5%d7%a6%d7%95%d7%a7%d7%a8%d7%9e%d7%9f%d7%99%d7%90%d7%99%d7%a8-%d7%90%d7%9c%d7%95%d7%a0%d7%99-%d7%a4%d7%95%d7%a1%d7%98

מימין לשמאל: פרופסור אליהוא כץ, פרופסור ארנון צוקרמן, יאיר אלוני.

שאלתי את יאיר אלוני מי שהיה מנכ"ל רשות השידור וחבר וועדת לנדס שמסקנותיה הביאו להקמת התאגיד, מה היו הסיבות לביטול האגרה. וזה מה שהוא אמר לי בין היתר:" "הרישיון להחזקת מקלט רדיו או טלוויזיה באנגליה, אינו "אגרה", אלא מס , והשתמטות מתשלומו היא עבירה פלילית. יש עליה קנסות כבדים והענישה מגיעה עד מאסר. לרשות השידור מעולם לא הייתה סמכות כזו. שנית , גם באנגליה יש הרהורים וערעורים על ה"אגרה" לכאורה, מאז ימי ראש הממשלה,אשת הברזל מרגרט ת'אצ'ר, שביקשה לבטלה ולבסס את הכנסות הבי.בי.סי על פרסומות. מאז, אחת לחמש שנים בבוא העת לחידוש ה"צ'ארטר" שמכוחו משָדר הארגון בפלטפורמות שונות ומגוונות ,מתלהט הוויכוח על ה"אגרה". נכון הוא שאחד הגורמים הלוחצים לביטולה הם הערוצים המסחריים. אך המענה להם הוא כי 74% מן הצופים בבריטניה צופים בקביעות ב-BBC1 מה שאין כן המצב בישראל, אלא בימי המונופול ושידורי מכבי  ת"א."

בנקודה זאת אני יכול להוסיף כי ,מעבר לפטוׁרים  לתשלום האגרה,שהלכו ורבו בארץ לצבורים שונים , גביית האגרה הייתה צרה צרורה לגובים ונגבים. אלוני הוסיף וציין כי במדינות כמו אוסטרליה, בלגיה,פורטוגל,ספרד,ניוזילאנד, הונגריה והודו, האגרה בוטלה ובארה"ב היא לא הייתה קיימת אף פעם.

" ועדת לנדס בחנה את נושאי האגרה מכל צדדיו והגיעה למסקנה כי הוא מעורר תרעומת, גבייתו לא יעילה, כלי הגבייה אינם יעילים."- אומר אלוני." הושקעה מחשבה וחשיבה כלכלית מעמיקה עד אשר הגיעו למסקנה כי אי אפשר להמשיך בו.הועדה קבעה עקרונות לקביעת תקציב השידור הציבורי, שיקבע על ידי השר הממונה ושר האוצר ואלה הם: (ציטוט מסיכום הועדה, עמ' 89):

שמירה על עצמאות תקציבית של הגוף ומניעת יכולת התערבות של הממשלה בקבלת ההחלטות השוטפת של הגוף..קביעת מקור תקציבי יציב שאינו תנודתי במסגרת ההכנסות משנה לשנה על מנת לייצר למשדר הציבורי יכולת תכנון ארוכת טווח. מסגרת תקציבית קבועה שלא יהיה ניתן לבצע בה שינויים אלא בחקיקה ראשית ובאישור שר האוצר. על מנת שהתקציב יהיה קשיח, יימנע גידול מופרז בתקציב המשדר הציבורי או הפחתה שתפגע ביכולתו לעמוד ביעדיו כפי שנקבעו בהמלצות אלה. הרשות לא תעסוק ולא תגבה תקציב זה באופן עצמאי

יאיר אלוני הוא אדם מאוד מסודר ומקפיד בדיוקים, ובתשובה לתהייה שלי, הפירוּטים  לקוחים בין השאר מן  הפרוטוקולים של הוועדה. העדפתי לפסוח עליהם. עם זאת אלוני הזכיר לי שהוא זוכר החלטה ישנה-נושנה של יו"ר ועדת כספים של הכנסת ,ישראל  קרגמן איש מפא"י ,שהודיע כי יאשר לרשות תקציב לשלושה חודשים כדי לוודא שהיא תתנהל כהלכה. והוא  זוכר את ההתעללות של שלטון הליכוד בתקציב רשות השידור והתעללות פקידי האוצר כמו הממונה על התקציבים והחשב הכללי ,שקבעו גם את גובה האגרה.

אין לי צל, צלו של ספק כי חברי הוועדה דנו בכובד ראש בכול ההיבטים של האגרה, ויאיר אלוני, שהיה מנכ"ל הרשות, התנסה בסוגיה והוא גם מכיר את הבי. בי. סי מקרוב. יחד עם כול זאת אני תומך בגישה של  כץ  וצוקרמן,  חרף כול  המכשולים והטעונים שהושמעו בוועדה. זאת, לו בשל העובדה כי במדינת ישראל שבה זכויות רבות כול כך מופקעות מן  אזרח, לפחות בנושא האגרה של שידור ציבורי שהוא החמצן של הדמוקרטיה, הוא יכול להגיד "אני בעל מנייה ויש לי מה לומר בעניין זה" אבל אם אכן חברי הוועדה, אנשים אינטליגנטיים ומצויים בנעשה בחברה הישראלית, נתנו את דעתם לכול הפנים של הנושא, הרי מהיבט אחד הם התעלמו, כמי שהכירו יפה את התלאות שלוו בהקמת הרשות והטלוויזיה הישראלית. ואלה היו פוליטיות-הם הוציאו סוס מרוץ מן האורווה,רק שכאן, רתמו אותו לעגלה עם גלגלי עץ והעגלון הוא שר התקשורת ביבי עם שוט ארוך בידו. נכון שאז שר התקשורת היה ארדן. אז מה אם ביבי ראש הממשלה. עיניכם הרואות ראש הממשלה לקח לעצמו את תיק התקשורת וארדן גם אם צייץ, לא עשה ולא עושה מאומה לביצוע  הקמת התאגיד הציבורי שאותו יזם.למה? ככה. כי אנו בישראל.

מי שחטא בפן הזה של הסוגיה של שידור ציבורי, מלבד הוועדה להקמת התאגיד, הייתה התקשורת. ואני כבר עמדתי על כך בעבר. בישראל אפשר לשקם מבנה שנבנה בסגנון ה"באוהאוס". אבל אם הורסים מבנה תכנים ציבורי, קשה לשקם אותו. בראש החץ לחיסול רשות השידור היה מגזין ד'מרקר שאותו אני מחשיב מאוד במודעות הגבוהה שלו בנושא כלכלה וחברה. אבל הוא לא היה מודע במידה מספקת לעובדה שעצם הקמת הטלוויזיה בישראל היה כרוך בתהליכים פוליטיים, הפכפכים, שנמשכו שנים. עכשיו צאו ראו כמה שנים עברו בהרס אותו מבנה,וסימן השאלה הגדול הוא אם המבנה יקום בכלל, ואיזה פרצוף יהיה לו.  ראש הממשלה שלנו הוא מומחה גדול  בתעמולה ,בהפחדה ובהרתעה מן הסוג הזה. אם הוא  יורה בברכיים של תאגיד השידור. הוא עושה זאת  לא רק כדי  להפוך אותו לנכה אלא גם כדי לשדר אזהרה לערוצים אחרים, לרבות ערוצים מסחריים- ראו הוזהרתם.

על ה"חטאים"  של תאגיד השידור הציבורי אוסיף  שלפחות בעיני הציבור הוא פעל במחשכים. הכול הָש הָש. ואם יצאו אי אלה מסרים הם נגעו לצדדים הטכניים המתקדמים, למחשוב, המערכת, השיטות הדיגיטאליות ומדי פעם בפעם בחירת האנשים. האחרון שבהם מן הסתם גזל את מעט השינה של ביבי ,שלא ראה שם אנשים משלו, ובאמצעות המנכ"ל של משרד התקשורת שבראשו הוא עומד, הוא רצה להכניס כמה חפרפרות, שנמצאות עדיין ברשות השידור.אבל בפרטים אלה מתעניינים מעט אנשים בתקשורת, הן בצד העיתונאי והן בצד הטכני. הציבור לא הבין בזה מאומה. התאגיד חייב היה לנהל מסע הסברה אינטנסיבי, לאור מה שסיפר לי יאיר אלוני, הנימוקים שעמדו ביסוד ההחלטה, גם אם בצורה פשוטה יותר, לא הובאו לידיעת הציבור. זה היה חייב להיות נושא לדיון ציבורי, בהשתתפות נציגי הציבור, המדיה וכול רובדי החברה, על המשמעות של שידור ציבורי, ומשמעות האגרה. זה לא נעשה.

%d7%94%d7%95%d7%a8%d7%93

חשבתי על הלוגו של התאגיד שמעוצב במילים כ א ן  .כאן בארץ ישראל העניינים מתנהלים כפי שמתנהלים.כאן המציאות היא חג לקריקטוריסטים שמכול דמות ,ישות, או מציאות-יגיח לך לפתע פוליטיקאי, פעם פוליטיקאי משופשף. כיום פוליטיקאים עמי ארצות, נלעגים, בושה לציבור ששלח אותם להנהיג את המדינה.

באתר התאגיד נמסר כי "כאן תמצאו תחקירים, כתבות ופודקאסטים,( "פוִׁד" מ-אייפודׁ המשמעות היא צפייה במשדרים באינטרנט במינוי או חינם- צ.ג) יחד עם קטעי וידאו  מרתקים שמיועדים לעידן הרשתות החברתיות " אבל משום מה אלה לא הגיעו לציבור הרחב.מה שהגיע היו עניינים תקציביים,מנהליים,אישיים , וכרגיל עניינים פוליטיים. הציבור, גם שלנו ובכול מקום, מעוניין בתוכניות טובות, לפחות כאלה שהוא נהנה מהם בכול תחום שיהיה. הא -ראייה.השדרים הטובים מזוהים עם התוכניות שלהם ושמם הולך לפניהם. לדוגמה.אילנה דיין בשל תוכנית "עובדה", בערוץ 2 ,אושרת קוטלר- "המגזין", ורביב דרוקר וברוך קרא ב"מקור" שני האחרונים של ערוץ 10.או יעקב אחימאיר ב ",רואים עולם" בערוץ 1 .ואם לתאגיד יש  טאלנטים כאלה, וסביר להניח שיש לו- אז בצד אזכורם התבקש לתת משהו מיכולתם.זה מה שיכול היה לעניין את הציבור ולהפוך אותו כצד פעיל במאבק למען שידור ציבורי, בהעדר האגרה.

"איזון" בשידור

 אני מזכיר את המשדרים אלה, ואפשר שיש עוד כמה שאני לא מכיר, מכיוון שאלה  מִשדָרים עיתונאיים נטו. אין בהם הנחות.לעומת זאת במהדרות החדשות בכול הערוצים "האיזון" עובר על גדותיו."אי אפשר שלא לשים לב לסתירה המובהקת בין המסר של "הסירו ידיכם" שמעוגן בשידור דמוקרטי לבין המסר של "קול אדוניו" שמקורו בהתערבות של חברי כנסת או אנשי ממשלה"- אומר פרופסור אליהוא כץ.

האם חשבתם על כך שב"פרשת עמונה" מעט מאוד שודר על הצד של חוק וסדר, צדק, חברתי ושוויון. זאת לעומת השיטפון בדיווח  של  המאחז  הפיצפון -"שנית עמונה לא תיפול",החל בראש הממשלה, שר החינוך וכלה באחרון נערי הגבעות זבי חוטם. וכל זאת בשם "האיזון".אני רואה לנכון להעיר כי במגזינים של אקטואליה, יומיים ושבועיים, של  "קול ישראל( קרי ,רשות השידור בפרוק") נעשים מאמצים ,שנשמעים לאוזן ,במָתָן ביטוי הולם לאופוזיציה.

ואשר לכלל הערוצים מדוע  לא רואיין שר האוצר על הפרת ההתחייבות שלו שלא להוסיף פרוטה לתקציב השידור הציבורי ונתן יד לדחיית השידורים, שלכך האוצר כן יקציב כספים ולשם כך  קוצץ התקציב של שאר המשרדים. אם הוא סרב ,אז להודיע על כך ולעשות השוואות למה ולמי מקוצבים הכספים ולמה ולמי לא.וחשוב יותר להאכיל את הציבור בכף עץ גדולה. מדוע כשאין כסף לשירותים חיוניים של רשויות מקומיות לקומץ המתיישבים של עמונה הוצעו מיליונים לכיסם הפרטי, נוסף על עלות העברתם להיאחזות החדשה .פרס להפרת חוקים. זה לא איזון, זה עוות.

אמת, שבדמוקרטיה הרוב חייב לאפשר למיעוט למצוא ביטוי. זה אגב מצוי בחוק רשות השידור המקורי. אבל  מה שקורה בפועל הוא שהתקשורת מעצימה את השתלטות המיעוט הדתי לאומני,כזה שאני מטיל ספק בדתיות שלו, על החברה כולה ומכספי הציבור. בכול חברה דמוקרטית ראויה לשמה זה שוד לאור היום והתקשורת מדווחת עליו בתור שכזה.אבל  בתקשורת של היום כלבי השמירה אינם נובחים אפילו, והשיירה עוברת בגאון כמו "סירק דֶה סולֵיי".

 לסיום- קצת היסטוריה.

 פתחתי באפיזודה מימי הרדיו ואסיים את הפוסט בקטע היסטורי. כאשר  ראש הממשלה גולדה מאיר התלוננה בפני המנכ"ל הראשון של רשות השידור, שמואל אלמוג,על שבחדשות "האנשים שלך הם נגד הממשלה"- אלמוג אמר לה שהוא  לא נמצא בשטח כשמצלמים וגם לא במערכת כשעורכים. " אני לא נותן הוראות מה ייכתב ומה ירָאֵה במהדורת "מבט". אני צופה בחדשות, כמוך, ואם יש לי הערות אני מעביר אותם למנהלים לאחר השידור ."  זאת אמר מנכ"ל הרשות שמונה על ידי הממשלה כחוק ושבראשה עמדה אחת מראשי הממשלות הדומיננטיים ביותר. אבל  שמואל אלמוג, כמי שבא משרות השידור- ",קול ישראל"- ומונה למנכ"ל הרשות, לא ראה את תפקידו כפוליטרוק מטעם הממשלה. הוא מינה אנשים שאותם הוא ראה כאנשי מקצוע. וכאשר הגיעו אליו רמזים עבים מצד שר האוצר פינחס ספיר, גם הוא אחד השרים המשפיעים, כי הוא עלול לשלם באי הארכת הקדנציה שלו, הוא דאג שיתפרסם  שהוא אינו מתכוון להמשיך בקדנציה נוספת. איך זה נשמע כיום? וזה קרה ב"גוּד אוׁל' "רשות השידור".נשמע באנאלי- נכון? מתרפק על העבר,ואנו במאה-21.

יותר מזה. הוועד המנהל ומליאת הרשות אשר מונו על ידי הממשלה, סרבו להפצרת ראש הממשלה גולדה מאיר, שר המשפטים התקיף, יעקב שמשון שפירא, והממונה על ביצוע חוק רשות השידור ישראל גלילי, לדחות את הדיון על שידורים שבעה ימים בשבוע, לרבות בשבת. בשביל ראש ממשלה ,ובייחוד סמכותית כמו גולדה מאיר, זה נחשב כמו סכין בגב. שכן, על הפרק היה צרופה של המפד"ל לממשלה, וזאת איימה שאם יהיו שידורים  בשבת היא בחוץ. האם הקוראים היום יכולים להעלות בדעתם שאנשים בולטים כמו היו"ר, ד"ר חיים יחיל, מצמרת מפא"י, הסופר חנוך ברטוב, מקורב לאחדות העבודה,  והסופר נתן שחם  איש מפ"ם, אומרים:לא! למנהיגים  אשר הפקידו בידם את השידור הציבורי?!. המערכה הזאת, וכל המעורבים בה, היא סיפור מתח שמובא בספר "בית היהלומים- סיפור הטלוויזיה הישראלית" (הוצאת ספריית הפועלים 1986 ).והסוף היה שבג"ץ נתן גושפנקה להחלטת המוסדות הציבוריים של הרשות, ובכך הוא קבע  שהם ולא הממשלה אחראים לשידורים. ועוד ספיח מעניין. המפד"ל נכנסה לממשלה ועוד איך נכנסה.

gplda at tv 1973 photo emka.jpg

ראש הממשלה בכניסה לבית הטלוויזיה לראיון ראש השנה 1973 משמאל מנכ"ל הרשות שמואל אלמוג

וכל זה קרה בראשית  ימיה של הרשות ואותו חוק שראו בו פגמים קשים בלידה כולל הקמת הטלוויזיה כ"הריון מחוץ לרחם" . וודאי שהיו בו פגמים ובראשם הקשר של הטבור של הרשות- באוצר, בראש הממשלה ובשר הממונה על ביצוע החוק ,בוועדת הכספים,ובעיקר מינוי המוסדות הציבוריים והמנכ"ל על ידי הממשלה. אבל אנשי הציבור, שעמדו בראש הפירמידה,והכתבים והעורכים , מלאו כול אחד את התפקיד שיועד להם בחוק , הן כאנשי ציבור והן כעיתונאים. ומן הראוי שאוסיף כי לאחר המהפך הפוליטי בשנת 1977  הציעו חברי "חרות" ,שהיו חלק מתנועת "מח"ל ,להחליף את יצחק לבני, שמונה על ידי הממשלה הקודמת למנכ"ל הרשות, בגין סרב."הוא מכהן לפי החוק" אמר מנחם בגין.כשלבני סיים מונה טומי לפיד לניהול הרשות. אבל זה כבר סיפור אחר.

זאת היסטוריה ועם הספר  ונציגיו כָשלול במבחן.

אסיים בחתולים שבהם פתחתי, אלא שבלחן של לרוי אנדרסון.

Leroy Anderson – The Waltzing Cat – YouTube

מסדרת ההנפשה "טום וג'רי"

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: