משדרם של אדונים ומשרתים


המונח  "להרוג את השליח" היה בגדר מטפורה,למֶדיה. לאמור שאין זו אשמתו של השליח שהוא מביא בשורות רעות, שכן הוא משמש בסך הכול "דוור"  למסרים  שאחרים שולחים. זה לא היה אף פעם. אבל בזמננו המדיה יכולה ליצור מצב רוח ואווירה ציבורית אשר יש לה השפעה ניכרת על דעת הקהל. זאת בשעה שמעמדה כמוסד למידע ולביטוי חופשי טבועים, בהכללה ,בחוקים או בחוקה וקשורים לזכויות כמו "חופש ביטוי", ו"זכות הציבור לדעת". יחד עם זאת בפועל  אמצעי המדיה  לא רק מביאים ,משדרים או מקרינים  חדשות- הם יוצרים אותן . תקשורת ההמונים  לא נבחרה ציבורית לעשות זאת . היא הכתירה את עצמה כ"כלב השמירה" של הדמוקרטיה. כזאת עליה להיות אך השאלה היא :אם אכן היא כזאת.

הדוגמה הטרייה ביותר היא התפקיד שממלאה המדיה במערכת הבחירות האחרונה לנשיאות בארה"ב  אשר כול "פיפס", ביטוי מעודן – שבא מכוון אחד או אחר- תופס כותרות. זאת נוסף על הסקרים המתעתעים שמטלטלים ציבור של מעצמה גדולה כמו ארצות הברית והדמוקרטיה הגדולה בעולם, ובעצם את העולם כולו. ומי שניזון מהסקרים, הם מכוני הסקר למיניהם שעושים הרבה כסף. וגם אם היו מקרים שהם כשלו בגדול, עדיין משתמשים בהם- כי זה כסף. ככה גם המדיה ובראש וראשונה התקשורת המסחרית- ה"רייטינג" . בכתבה שפרסמה  ב"הארץ" טלי קרופקין ,היא כתבה בין היתר כי סקר מכון  גאלופ העלה  שרק 32% מהאמריקאים סומכים על התקשורת שתהיה "אמינה ואובייקטיבית", שפל היסטורי מאז שנות ה-70. הסקר גילה כי בקרב הרפובליקאים המצב אף יותר עגום – רק לפני שנה, אמון הרפובליקאים בתקשורת עמד על 32%, אך השנה הוא צנח ל-14%

לא צריך להרחיק לאמריקה הגדולה.די להציץ במה שקורה בארצנו הקטנה. ד'מרקר ,מגזין יוקרתי ובעל השפעה בתחומי הכלכלה, המשק והחברה.מקדיש ארבעה עמודים, כולל עמוד שלם פורטרטי של דוד ביטון, יו"ר הקואליציה. פרלמנטר אפור, אדם שפוּף קומה ערכית, שאותו מִסמֵר מנהיגו, ראש הממשלה, בתפקיד כדי לשרת אותו, ולא את הקואליציה. ביומן השבועי של ערוץ 10 אורן חזן מקבל תמונות תקריב ותמונות תרחיק, מלווה על ידי עורכת המשדר כשהוא מודיע,בין השאר, על "מועמדותו" להיות ראש הממשלה. ואם בכך לא די, אורן חזן מעסיק גם את מדור הרכילות של גיא פינס בערוץ 10, ואין זה משנה מה המטרה המוצהרת של השידור,לא במהדורת ששי של ערוץ 10 ולא במדור של גיא פינס. אורן חזן והפאמיליה חוגגים, ואתם חוגג הרייטינג של "ששי עם איילה חסון". איילה חסון, שָדָרית מעולה שצמחה בערוץ 1 , התקבלה בערוץ 10  המסחרי בגלל הרייטינג והיא חייבת להתמודד,ליתר דיוק  To live up to ,מול האתגר מדי שבוע. השניים, חזן וביטון ,אולי לא משקפים את טיבם של כול חברי הכנסת, אבל  הם בהחלט לא מוסיפים כבוד למוסד הפרלמנטארי שלנו , שגם ככה הדימוי שלו הוא בשפל המדרגה .הם אכן נבחרי הציבור, וזאת לא מחמאה גדולה לציבור, וכאן מצוי המלכוד של התקשורת שהם גם חביביה..

המטרה, או מראית העין, של  ד'מרקר וערוץ 10 , היא להציג את השניים ב"מערומיהם".  ביטון כ"קול אדוניו" -ראש הממשלה, ביבי נתניהו. חזן, עם כול השבלים שהוא הביא אתו מעסקי הקזינו בבולגריה. אבל זה לכאורה. למעשה  החשיפות הללו,  משרתות בראש וראשונה את הדחף כמעט בכול מחיר להעלאת הרייטינג. קזינו, הימורים, בתי בושת- ו"ליצן החצר" של ביבי בכנסת, הרי זה מה שהציבור אוהב. מאידך ,בשעה שיש צופים שמתייחסים למה שראו ושמעו בשאט נפש , צופים אחרים, אקטיביסטים יותר, "טוקבקיטים" יותר,חזניסטים וביטוניסטים – מקבלים מנה דשנה של פרומוגרפיה. אורן חזן הוא הגיבור שלהם. בכך, במציאות המדיה היא משדרם של האדונים ומשרתיהם.

hmv

ואני כבר ציינתי בעבר את חוסר הרסן של המדיה, בעיקר החזותית, בניצול השכול, תוך  נבירה מתמדת בתחום הפרט, אשר ביודעין או בלא יודעין הוא קרבן  לחמדנות של ה"רייטינג".

הנושא שאני מעלה לא זו בלבד שאינו חדש, אלא הוא וותיק כמו  תקשורת ההמונים עצמה.אלא שפעם גם בזאת המסחרית, שלא לדבר הציבורית, העורכים ידעו כי "סמכות" כרוכה ב"אחריות".

הלוגו המקורי של "קול אדוניו" של חברת התקליטים-גרמופון- וויקטור

בפוסט הקודם התייחסתי לפרסומת, בעניין שבו אני עוסק כאן זאת פרסומת  חינם לאדונים ולמשרתיהם- למה שאני הייתי קורא " בריונות פוליטית"

עם זאת , אין זה אומר  שגורם חיצוני, צנזורה ביטחונית או ממסד, כל ממסד,  יכפה כללים אלה על המדיה ,אלא היא עצמה חייבת לעשות זאת. בעיקר באין שום מוסד שמבקר אותה. אינני יודע אם זה שייך למוסד האתיקה של העיתונות,או למועצת העיתונות, אבל גם אם זה שייך -הסוגיה לא צריכה  להגיע לשם. זה עניינו של העורך והוא שאחראי על המערכת שלו, גם בפנים וגם בחוץ.

בשידור ציבורי, דברים כאלה לא אמורים לקרות.אבל הוא סבל מראשיתו אצלנו מהתנכלויות,כולל העיתונות הכתובה. כיום ראש הממשלה מבקש לרצוח אותו בדם חם. אבל זאת סוגיה אחרת והיא מוזכרת,אגבית, בכול  הקשור למצב המדיה במציאות הפוליטית של ישראל.

בשעתו, בשנות ה-80 יזמנו ,כמה עמיתי ואנוכי ,בשיתוף מוסד ון- ליר בירושלים , את פורום שדרי הטלוויזיה, ואחר כך עם ,"משכנות שאננים" את הפורום למדיה ולחברה. הראשון התפורר בגללי, לאחר שלא הסכמתי להמשיך ללא גבול בתפקיד היו"ר, כמעין עסקנות, ולא נמצא אחר שיהיה מוכן לכך. השני כָשָל מפני שהחברים עצמם לא השתתפו בפעילות.זה לא עניין אותם. בכל מקרה  אלה היו פורומים רפלקטיביים שבהם לא רק אישים מבחוץ שהיו להם טענות כלפינו התבטאו במסגרת הפורום,אלא גם אנשים בפנים מתחו ביקורת על אי אלה היבטים. למשל באחד הישיבות, טומי לפיד מנכ"ל רשות השידור, שבא לפגישה כאיש טלוויזיה, נאלץ לשמוע דברים לא ערבים לאוזנו מצד ירון לונדון. ואגב, לא הייתה אישיות החל בנשיא המדינה והרמטכ"ל וכן באישי ציבור, חינוך, חברה ותקשורת שלא הופיעו בו אם הוזמנו." העין השביעית" -שמייסדה הוא עוזי בנזימן, השותף בשעתו ליסוד פורום "משכנות" -מנסה לעשות זאת תוך הבאת  קטעים מתוך העיתונות והבאת דעות של  אנשי תקשורת ואקדמיה. אבל לא די בכך.

images-68300px-haain_hashviit

לוגו "העין  השביעית ומפגש מועדן שדרי הטלוויזיה במכון ון-ליר עם הגב יו"ר הישיבה יאיר אלוני לימים מנכ"ל רשות השידור.

המכון הישראלי לדמוקרטיה שפועל מירושלים, עוסק מדי פעם בנושא תקשורת. בראשית השבוע, לנוכח מאמצי ראש הממשלה לבטל את התאגיד, התקיים דיון חירום תחת הכותרת:"אין דבר כזה כמו תקשורת חופשית יותר מדי ".הדיון כמובן היה בעתו. אלא שמכון  זה היה ממלא תפקיד יעיל יותר אילו דרך קבע היה עוקב, לא במחקרים, זאת הוא עושה, אלא במפגשים, אחר הנעשה בתקשורת- כמו שהיא ,כולל התקשורת המסחרית. זה היה צריך להיות מראה של פני המציאות, שתמיד תלויה על הקיר, ולא רק במצבים מיוחדים. בארץ מכבים שרפות,פעם בהצלחה ופעם בפחות. אבל החכמה היא למנוע אותם.

הסוגיה היא סבוכה בכול מקום ובוודאי שבחברה כמו שלנו שהדמוקרטיה במשמעותה המלאה לא בוערת בעצמותיה, וגם זאת בלשון המעטה. לכן כדור זה שייך למגרש של המערכות. יחד עם זאת הציבור ובעיקר אלה שחופש הביטוי חשוב להם והמשטר הדמוקרטי חשוב להם מאוד- מן הראוי שיהיו ערים לסוגיה זאת.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • צבי גיל  On 03/11/2016 at 1:55 pm

    אני רואה לנכון להביא, ברשותו, את תגובתו אליי, של פרופסור אליהוא כץ ,חוקר מדיה וחברה בינלאומי מפורסם, מי שעמד בראש צוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית, מייסד מכון הקומוניקציה של האוניברסיטה העברית, עטור פרסים והוקרות , בין היתר חתן פרס ישראל.

    אני מסכים עם הביקורת בהתייחסות לערוץ 10 ולד'מרקר בהבאת "טראמפיסטים, ישראליים" כחדשות .אשר למפגש במכון לדמוקרטיה. יצאתי מאוכזב .היו שם כחצי תריסר חברי כנסת וכמספר דומה של עיתונאים ושדרים וקהל מכובד. עיקר הביקורת שלי הוא שראוי היה שחברי הכנסת הם שיהיו בקהל ולא בין חברי הפנל. הוויכוח נסב על ההוצאות הכספיות הכרוכות בהקמת התאגיד בהשוואה לחזרה לרשות השידור. נושא זה לא היה נדון אילו לא ביטלו את האגרה. וכן נדונו ההיבטים הפוליטיים של המינויים, ולאו דווקא הכישורים המקצועיים של הצוות. כמעט שלא הייתה התייחסות לתכנים ואף מילה לא על ציבור המאזינים והצופים" ו"הצרכים" שלהם. איש מבין הדוברים לא טרח להציב איזה מודל של "הדמוקרטיה" שהתאגיד או הרשות אמורים לשרת, או להגדיר את המונח "ציבורי"- מה שמושמע: "שלכם ובשבילכם"

  • שלמה ארד  On 04/11/2016 at 3:32 pm

    צבי גיל היקר, היית שנים מנהל החדשות של הערוץ הציבורי. זה היה בתקופת הזוהר של השידור הציבורי, כשלא הרייטינג קבע את תוכן השידור, אלא אמות מידה מקצועיות. חופש העתונות שהיה נר לרגליך, היה קשור לאחריות ציבורית – נוסחה שאתה דוגל בה עד היום. הדרג הפוליטי היה אז יותר נאור מזה של היום, וקיבל פחות או יותר את התקשורת ואת תפקידה הציבורי, ואתה היית "בולם הזעזועים" שספג את הביקורת שנשפכה אליך ממשרדי הממשלה וידע לטפל בה נכון. אבל הכוח שהיה אז בידי הטלווזיה התחיל להפחיד את השלטון ומי שהחל לרמוס את חופש העיתונות הוא טומי לפיד שעשה ציד מכשפות וזכה לשיתוף פעולה מצד העיתונאים האופורטוניסטים, שלא השליחות עמדה לנגד עיניהם אלא "קריירה" ושלמונים. מה שקרה לערוץ 1 אחר כך, כולנו יודעים. רשות השידור נהייתה כבר פח זבל מקצועי ובית זונות לפוליטיקאים. היום האווירה אינה מאפשרת כבר לחזור לאחור. שידור ציבורי עצמאי ומקצועי כבר לא יהיה בארץ האומללה הזאת שרוב אזרחיה לא יודע מזה דמוקרטיה ואינו מעוניין בכלל לדעת את האמת על מה שקורה לו מתחת לאף. מה שאפשר אולי לעשות זה לעשות shaming למי שישתף פעולה עם השלטון הפשיסטי שהחליט להחריב את השידור הציבורי. אפשר לכתוב, לדבר ולבקר כמוך את השינוי שנוצר מאז תומי לפיד, את הרס מפעל החיים שלך ושכמותך. יישר כוחך על המאמר הזה. אולי הוא יועיל במשהו, ובכך יהיה שכרך על האכפתיות, על אומץ הלב האזרחי ועל התבונה הציבורית שאתה מגלה.

    • צבי גיל  On 04/11/2016 at 6:08 pm

      שלמה ידידי ועמיתי מאז במערכה על השידור הציבורי ,כאשר מאחורי המנהלים והעורכים היו העיתונאים אשר התמודדו יום יום עם האתגר של היותם בחזית של חופש הביטוי ושל זכות הציבור לדעת. והם עשו זאת בתנאים קשים וללא שעון עצר, ביום ובלילה,בעתות רוגע ובתקופות מלחמה. ולכן על משקל אמירתו של גדול הלוחמים לחופש- ווינסטון צ'רצ'יל- גם אם לאחר שנים רבות, יישכח מהו שידור ציבורי ראוי- ייאמר ש"זאת הייתה שעתם היפה ביותר של שדרינו" שאתה נמניתי אתם,ולי ולמנהלים מעלי ולצדי הייתה הזכות הגדולה לעמוד בראש המערכת.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: