אילו הסכם מינכן היה דומה להסכם עם איראן אפשר והשואה הייתה נמנעת


כשהמסבירים עצמם לדעת- לוקים בשכחה.

הדעת נותנת שגם אילו שר הביטחון שלנו, לא היה מתנצל על ההאשמה הממוחזרת בדבר הדמיון בין הסכם הגרעין להסכם מינכן, וושינגטון לא הייתה פוגעת בהסכם הסיוע הביטחוני המסיבי שבדרך.  הסכלות, האיוולת והעיוות שבהן  מצטיינות אי אלה הצהרות של מנהיגי ישראל  הם אמנם גורמים רוגז בוושינגטון, אבל כבר לא תמיהה. מתייחסים אליהם כאל  מעשים מתגרים ילדותיים או כאלה של מבוגרים שמשהו השתבש אצלם באוּנות המוח . דוגמה להודעה כזאת היא ההודעה אתמול של "גורמים מדיניים" שאם ארה"ב תעלה בפני מועצת הביטחון הצעה להסכם עם הפלשתינאים על בסיס גבולות 67 (כולל תיקוני גבול) אפשר וישראל תספח את גוש- עציון. על כגון אלה אמריקה לא תעניש את עם ישראל. די לה שעם ישראל מעניש את עצמו עם ממסד כזה.

עם שוך ה"סערה", שגרמה ההשוואה של שר הביטחון שממנה התנער גם ראש הממשלה, שהוא בעצם אביה מולידה, מן הראוי להתייחס לשני היבטים שבהם לא עסקו, לא אנשי הציבור וגם לא הפרשנים בתקשורת , אשר חזרו והלעיטו את הקוראים, המאזינים והצופים בסוגיה  הזאת.

היבט  אחד הוא שכול ההמולה שגרמה הודעתו של שר הביטחון-  בתגובה על הודעת נשיא אובמה שהביע סיפוק מהסכם הגרעין-הודעה שמשווה בין הסכם זה להסכם מינכן,לא נבעה מעצם ההשוואה. היא נבעה מן העיתוי שלה. שכן באותה עת שהתה בוושינגטון משלחת ישראל שמנהלת משא ומתן על הסכם המענק  האמריקאי האדיר לביטחונה של ישראל. ובאותה עת גם הרמטכ"ל התקבל בחום רב על ידי ראש המטות המשולבים של ארה"ב. אי לכך הצהרה של שר הביטחון עלולה לחבל בשיחות על המענק הביטחוני.

זאת לא הפעם הראשונה של התופעה בבחינת דבר נופל על דבר. בדיוק כאשר סגן נשיא ארה"ב מבקר בישראל, מישהו מודיע על  תוספת שטחים להתנחלויות. בדיוק כאשר  רה"מ משוחח עם שר החוץ האמריקאי, מדווח על בנייה יהודית בסילוואן ,בפאתי ירושלים. ואם מישהו רוצה  לחפש בכרוניקה הוא ימצא הרבה דוגמאות אשר הצד השווה שבהם הוא איננו שהמעשה פסול, אלא שהוא נעשה, או נאמר, בעיתוי הלא נכון. הכול שאלה של עיתוי. אם יש עיתוי מוצלח-מותר לעשות ככול העולה על רוחך. וכל הפוליטיקאים  וכל הפרשנים ,והמומחים למיניהם מברברים וטוחנים עד דק . איש לא עוסק במדיניות, שאותה קשה להסביר. שלא לדבר שהמונח "הסברה" הוא ייחודי ישראלי. שכן מתי מסבירים. או שהמדיניות לא מובנת. זה לא טוב. או שהיא מובנת מאוד וזה גרוע יותר וזה גם  מאוחר מדי.

לגופו של נושא הסכם הגרעין עם איראן ,אילו נחתם הסכם  דומה לזה בשעתו בין מעצמות המערב האירופיות לבין המשטר הנאצי, לאמור דחייה של הכיבושים של היטלר ל-10 שנים, תוך אפשרות להארכת ההסכם-אפשר ויהדות אירופה הייתה ניצלת, ובין השאר משפחתי שלי.

munich accord

MolotovRibbentropStalin

 

בתמונה מימין.הסכם מינכן .משמאל רה"מ בריטניה-נוויל צ'מברליין, רה"מ צרפת-אדווארד דלדייה, היטלר, מוסוליני,שר החוץ של איטליה הרוזן קיאנו.( תמונה וויקיפדיה) בתמונה משמאל.למטה באמצע שר החוץ הסובייטי מולוטוב(חותם) מאחוריו שר החוץ הגרמני ריבנטרופ.לידו בשמאל התמונה-סטאלין

בהקשר זה הוזכר באי אלה מאמרים ודברי פרשנות, עוד הסכם מביש מתקופת מלחמת העולם השני- "הסכם מולוטוב ריבנטרופ".בהסכם זה הנאצים העבירו לסובייטים את הארצות הבלטיות וחלקים מצפון מזרח פולין. סטאלין, שגם הוא רצח מיליונים, עשה זאת דווקא בשל "הסכם מינכן" שכתוצאה ממנו היטלר פתח ב"בליץ" נגד אירופה כשהמעצמות, בריטניה וצרפת ,לא מוכנות והציבור האמריקאי דוגל בבדלנות. הסכם סובייטי גרמני זה, על כול הזעם ושאט הנפש שעורר בשעתו, איפשֵר לברה"מ להתכונן מול  הפלישה הנאצית ב"מבצע ברברוסה" ביוני 1941 . וכאן אני מתייחס להיבט האחר של "הסכם מולוטוב ריבנטרופ".יהודים רבים, אלה שנמלטו מפולין ומצאו מקלט זמני במקומות אלה ואלה שחיו בהם, נדדו או גורשו לאזורים המרוחקים של ברה"מ- לסיביר או לקווקזים, ובכך  רבים מהם שרדו את השואה.מכאן שלהשוואה יש שני קצוות.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • רם  ביום 18/08/2016 בשעה 12:40 pm

    "במרוצת הזמן הפך הביטוי "מדיניות מינכן" לכינוי למדיניות פיוס כלפי רודן תוקפן." (ויקיפדיה, הערך "הסכם מינכן"). – אולי לזה כיוון השר?
    ועוד: בחוכמה שבדיעבד, ניתן לומר כי הסכם מינכן, שנחתם כשנה לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה – מדגים כיצד פייסנות הססנית עלולה לגרור בעקבותיה תוקפנות נחושה.
    לצערינו, מנוסים אנו, וחוששים.

  • צבי גיל  ביום 18/08/2016 בשעה 12:47 pm

    אמת ונכון ויציב- רם. אבל לא מדובר הפעם באזהרה לקראת חתימת ההסכם. מדובר בדיעבד. בדיעבד הוא הרחיק מאתנו את האיום האיראני בעשור. אבל אם בדיעבד, הרי צריך גם להשוות בדיעבד לגבי הנמשל. לא כן?

    • רם  ביום 18/08/2016 בשעה 1:28 pm

      עוד 10 שנים נדע בדיעבד האם ההסכם הרחיק את האיום או הביא לתוקפנות אירנית נחושה. היום מי יכול לדעת. לכן ה"בדיעבד" מעט מקדים את זמנו….

  • צבי גיל  ביום 18/08/2016 בשעה 1:53 pm

    הוא שאמרתי. הלוואי וככה היו הדברים בהסכם מינכן. שכן מאוד אפשרי שיהודים רבים היו נמלטים לארצות מקלט במהלך אותו עשור. מי שלומד היסטוריה מקיש גם מן ההשלכות שלה, החיוביות והשליליות.

    • רם  ביום 18/08/2016 בשעה 1:59 pm

      סליחה, אבדתי אותך. בעוד 10 שנים, אם וכאשר הסכם הגרעין עם אירן יכובד, רק אז תוכל לומר מה שאמרת על הסכם מינכן. אולם לעת עתה? מי יודע מה יהיה? אולי עוד שנה מלחמה גדולה, בדיוק כמו אחרי הסכם מינכן?

  • shaultweig  ביום 19/08/2016 בשעה 11:59 am

    אני לא היסטוריון , יש טוענים שצ'מברליין הבין שהמלחמה בלתי נמנעת ולצ'מברליין היה ספק ביחס למוכנות של בריטניה למלחמה.

    [..]לצ'מברליין לא היו ספקות בנוגע ליכולתן הצבאית של בריטניה ובעלות בריתה לעצור את צבאו של היטלר ואת מדינות הציר. אחרי ככלות הכל, טוענים אלה, מי שהחל במרץ רב את תהליך ההצטיידות והבנייה מחדש של תעשיית הנשק האנגלית על כל סעיפיה, היה צ'מברליין ולא וינסטון צ'רצ'יל, שנסמך עליה וניצח באמצעותה. אלמלא צ'מברליין, לא היו לה, לבריטניה, בשעותיה הקשות, הספיטפיירים והטנקים הראויים למלחמה בחילותיו של היטלר. עם זאת, צ'מברליין הקר, המתנשא והאנטיפת, ידע מעל לכל כי בריטניה של 1938 אינה מוכנה דיה לצאת למלחמה. הוא קרא את כל המסמכים שהוגשו לעיונו, ומהם למד כי חלקים גדולים של העם הבריטי יראים מאוד מן המלחמה; הוא ידע כי תמיכת הנוער והסטודנטים במלחמה אינה מובטחת כלל. לא היתה לו האמונה הרומנטית בכוחו של העם הבריטי להתייצב בגבו אל הקיר כשהאויב ניצב בפתח, ולא היה לו ביטחון קלוש שבקלושים ביכולתם של הצרפתים, בעלי בריתו ביבשת, לעמוד בכל ההתחייבויות שנטלו על עצמם. מבחינה זו נוויל צ'מברליין היה אנגלי מאוד. [..]

    http://www.haaretz.co.il/literature/1.1292935

  • צבי גיל  ביום 19/08/2016 בשעה 12:47 pm

    אכן, שאול, דבריך ממבט היסטורי נכונים. צ'מברליין היה זה שהכין את ארצו למלחמה. אבל כבריטי, שכה ידוע כ"אלביון הנכלולי", הוא יכול היה לתמרן את היטלר אחרת. מה גם שהמודיעין הבריטי ידע גם ידע כי הצמרת של "הוורמאכט", כמעט ללא יוצא מן הכלל, לא רצתה במלחמה נגד אנגליה וצרפת.
    עם כול זאת, הרי הרשומה שלי לא עסקה בעצם ההסכם, אלא במשמעות של ההשלכות שלו בבחינת -אילו. אילו ההסכם הכיר בסיפוח אוסטריה, והיה מוצא נוסחה לגבי סלובקיה,שבה חיו גרמנים ובתמורה היטלר היה מתחייב שלא ייצא למלחמה בעשור הקרוב.

  • גולדבלט משה  ביום 21/08/2016 בשעה 1:57 pm

    הסכם מינכן לא הייתה השגיאה האמתית. במערכת היחסים צרפת בריטניה וצ'כוסלובקיה מול גרמניה הייתה נחיתות מובנית לצרפת ובריטניה. הצבא העקרי היה הצרפתי והוא נבנה להגנה בלבד[בדיעבד גם לא לכך] הם לא יכלו בשום תנאי לסייע ישירות לצ'כוסלובקיה ולכן ההסכם היה הגיוני.
    מה שלא היה הגיוני היא ההימנעות מברית עם סטלין שחפץ בה. הסכם ריבנטרופ מולוטוב נכרת שסטלין השתכנע שבריטניה וצרפת ממש ישמחו אם גרמניה תפלוש לברית המועצות. לו הייתה נכרתת ברית עם רוסיה סבר שהיטלר היה נרתע

  • צבי גיל  ביום 21/08/2016 בשעה 2:22 pm

    לכאורה, משה, המציאות הייתה כזאת כפי שאתה מזכיר אותה. אלא שיש גם פנים אחרים למציאות, והם ,בין השאר, פן הדימוי. ציינתי בהערה לדברי שאול כי ראשי הצבא הגרמני- ה"וורמאכט" נמנו עם המתנגדים החריפים של יציאת גרמניה למלחמה עם צרפת ובריטניה. משום כך הפגנה עמדה קשוחה מצד צ'מברליין עשויה הייתה,למצער, לדחות את המלחמה. צ'מברליין לא היה מנופף עם הנייר, ברדתו מן המטוס בלונדון ובקריאה peace in our time ,אלמלא האמין שהמלחמה תידחה. אשר לעזרה שהציע סטאלין ,חוששני שב"וייטהול" לא אהבו את סטאלין יותר מאשר את היטלר. הרי סטאלין הציע לפולין לשלוח את צבאו דרך פולין לגבול הגרמני, והפולנים סרבו. זאת ללא ספק תוך התייעצות עם לונדון ופריז.

  • גולדבלט משה  ביום 21/08/2016 בשעה 8:06 pm

    לא מדויק . נכון שהבריטים משום מה נכנעו לכל גחמות הפולנים, אבל היו בעלי השפעה ווינסטון צ'רצ'יל בתוכם שהבנינו מה מוטל כאן על כף המאזניים. הפולנים היו צריכים להסכים שמקרה מלחמה צבא רוסי ייכנס לפולין אחרת ברית עם רוסיה הייתה חסרת משמעות-טוב זה קרה חמש שנים מאוחר יותר ועם תוצאות הרבה יותר קשות. באשר למינכן הספקולציה שראשי הצבא היו מתנגדים להיטלר ומורדים נראית לי קלושה למרות שהיו שטענו כך.

    האמת שעל פי הערכים הליברליים שעניינם זכויות ושלטון בהסכמת הנשלטים היה להיטלר טיעון מוצק ביחס לסודטים ורבים במערב הסכימו עם העוול שנגרם לגרמניה -כמו גם בשאלת הפרוזדור הפולני. הבעיה וזה בהחלט עניין לאנלוגיה שפוליטיקה עושים לא על בסיס שיח זכויות אלא על בסיס עובדות כוחניות גסות. כידוע הצ'כיים השתכנעו בסיום המלחמה בטיעון שאל להם לדכא מיעוט לאומי בתחומם וגירשו את כל הגרמנים ואף אחד לא מדבר על זכות השיבה

  • צבי גיל  ביום 21/08/2016 בשעה 8:32 pm

    אתייחס לסוגיה של עמדת המטה הכללי של גרמניה הנאצית. צ'רצ'יל עצמו בכתביו על מלחמת העולם השנייה, ההיסטוריון שלו מרטין גילברט, כמו גם ג'ון טולנד,,ווליאם סטיוונסון ואחרים התבססו על מקורות גרמניים מהימנים שלפיהן הגנרלים של הוורמאכט בניגוד, כמובן, למפקדי ס.ס, היו נגד הסתבכות במלחמה עם בריטניה וצרפת. זאת לא הייתה ספקולציה.
    אשר לסוגיה הפולנית וברה"מ, היא סיפור רע בהמשכים, אשר סופו בהפיכת וורשה לעיי הריסות בעת המרד הפולני הגדול, שנתמך על ידי מפקדי ה armia kraiowa שישבו בלונדון, בשעה שסטאלין רצה לכבוש את וורשה באמצעות ה- armia ludowa- ,צבא העם שאומן בברה"מ. וכאן רוזוולט עשה פאשלה ב"הסכמי יאלטה", כי גם הוא רצה שלום בימיו ולא הצליח בכך כי נפטר.
    ולענין צ'מברליין פרשנים רבים במערב סברו כי צ'מברליין יכול היה לצאת משיחות מינכן עם כמה קלפים טובים יותר מאשר כניעה, אלמלא הלהיטות שלו להוכיח שהוא הביא אתו את השלום"בימינו"

    יחד עם כול זאת הרי אני ברשומה לא עסקתי בהיבט זה, אלא באנלוגיה של הסכם הגרעין עם איראן, לאחר שנחתם, עם הסכם מינכן. לאמור שאילו הסכם מינכן היה מביא לדחיית הכיבושים הנאציים בעשור, כמו הסכם הגרעין עם איראן, אפשר מאוד שחלק גדול מיהדות אירופה היה ניצל.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.

%d בלוגרים אהבו את זה: