על שודדיי רכוש וספסרים פוליטיים.


במסגרת האוריינטציה האוריינטאלית  שרווחת בציבור בהשראת פוליטיקאים צבועים, לא מתקבל על הדעת שאיזה גוף, ברשות המבצעת או המחוקקת ,לא תבחש קצת בקדירה המהבילה כדי לקבל כמה שורות בתקשורת. וככה התבשרנו כי ב- 13 ביולי 2016   "וועדת העלייה והקליטה, של הכנסת דנה בנושא השבת הרכוש היהודי שנגזל ממדינות ערב והאסלאם". מנכל המשרד לשוויון חברתי, אבי כהן, סיפר כי ישראל פועלת באופן חשאי להשבת  הרכוש ומשקיעה לשם כך מיליונים. וכדי  שהדברים יהיו קליטים במיוחד,למֶדיה, האיש ציין כי הוא לא יכול להרחיב את הדיבור.אהא!!! וכדי שחלילה וחס הקרדיט יינתן  אך ורק לוועדה זאת, בלי השותף הקבוע לחשיפה תקשורתית, מר אלון שמחיוף ,מן המועצה לביטחון לאומי, צוטט כי הוא  מאשר את דברי מנכל המשרד וכי "המהלך החשאי נעשה בגיבוי ראש הממשלה." אלא מה אלא מי. את הדיון יזם ח"כ אורן חזן ובדיון הזה  ראש האופוזיציה בוז'י הרצוג התבטא כי הנושא נמצא במצע הבחירות של המחנה הציוני ואם יהיה מהלך להסדר אזורי הנושא חייב לעלות לסדר היום. יש קונצנזוס בנושאים לאומיים.

הבאתי רק קטע ממה שפורסם כדי לקרוא לזה,אם להתבטא בסגנון של שרת התרבות, "כאלם פאדי" אשר פירושו  בז'רגון מגוון-  אושכי בושכי ,בבל"ט, בובע מייסעס,  גורנישט מיט גורנישט, בוקי סריקי, דברי הבל, דברי סרק, דברים בטלים. ראשית, לא ברור לי מדוע כול הנושא הזה שקשור בדברים סודיים, כנרמז,  מטופל על ידי המשרד לשוויון חברתי. ומדוע את המיליונים הוא לא מוציא לרווחת הציבור כאן בארץ. מה לנכסים בחו"ל ולשוויון חברתי. אם כבר, נושא זה, ובייחוד בשל הרגישות המדינית , כפי שזה בא לידי ביטוי, צריך היה להידון בוועדת החוץ והביטחון אולי בצרוף נציגים של האוצר.לכן זה איננו אלא סתם מחטף תקשורתי שנמוג כמו ענן בשרב. עד שיבוא שוב מישהו וימחזר את הנושא, והתקשורת שלנו תעלה את הגירה.

אין חולק על העובדה שבארצות מסוימות כמו לוב בצפון אפריקה ועיראק במזרח התיכון היו יהודים אמידים ועשירים בעלי רכוש. באחד הפוסטים שלי הזכרתי את נחצ'ה(נחום)  גלבוע מן הכורמים בלכיש, שמשפחתו בלוב הייתה עתירת נכסים שכללו בין היתר כרמים ויקב. אשר למרוקו, היהודים העשירים במרוקו, או שנשארו שם עם הרכוש או שהיגרו לצרפת והעבירו אתם את הרכוש. בקרב הקהילה היהודית בעיראק אכן היו בעלי נכסים רבים.  במציאות הקיימת, גם אם ראש הממשלה שלנו מדבר על הסדר אזורי, אשר לא ייתכן ללא הקמת מדינה פלשתינאית, ולכן בשלב זה, רעיון החזרת רכוש יהודים במדינות ערב הוא הזוי וכל ה- הָש הָש  הוא עורבא פרח, וניצול פוליטי ציני. בכול מקרה מדובר במדינות שותתות דם, קרועות ושסועות אשר גם אם המצב איכשהו יתייצב ואם יחזרו אליהן מאות אלפי הפליטים שברחו, לא יהיה להם בית. מכאן שלצפות שמדינות אלה יחזירו את הנכסים ליהודים או שישלמו פיצויים-זה חלום באספמיה. ולא הזכרתי את מה שנקרא "רכוש נטוש", של הפלשתינאים  שישראל לקחה, ולא מתקבל על הדעת, בכול  "הסדר אזורי" שסוגיה זאת של הרכוש הפלשתינאי לא תיכלל. אלא שלא בכך עסקינן.

רגע. מה עם אירופה.

באותו דיון על הרכוש היהודי במדינות ערב אמרה ח"כ ענת ברקו : "אירופה חייבת להכיר בכך שיש כאן פליטים יהודיים. אין פליטים עם דם כחול. אם רוצים להכיר בערבים הפליטים, חייבים להכיר גם בפליטים היהודים. אני רואה גם בעצמי בת ליהודים פליטים עיראקים".

יפה אמרה. אבל ח"כ ברקו כנראה לא מודעת לעובדה שלפני שמבקשים מן האירופים לפעול להשבת רכוש יהודי במדינות ערב, יש לבקש אותם תחילה להחזיר רכוש יהודי באירופה. הכוונה לרכוש יהודי עצום במזרח אירופה. מאז 1990 עם נפילת המשטר הקומוניסטי, הממשלות שם אימצו גם את ההלאמה הנאצית וגם הקומוניסטית ומחזיקים ברכוש יהודי רב.  רוב מדינות מזרח אירופה אם לא כולם הם לא רק באירופה אלא באיחוד האירופי. אותן מדינות, בעיקר פולין שבה הרכוש, הפרטי והציבורי,נאמד בין 35-40 מיליארד דולר, נשדד, ואין לי הגדרה אחרת, והממסד, גם הליברלי ולא מכול שכן הלאומני,דורך ברגל גסה על  הצדק שבהחזרת הרכוש. מן הרגע הראשון לאחר פרוק העול הקומוניסטי, הממסד הפולני נהג בכחש ובמרמה, בין בזריעת מוקשים בדרך לתביעות פרטיות, בין בחקיקת חוקים, או באי ביטולם, גם עקב תביעות פרטיות וגם מול הארגונים היהודיים. שוד לאור היום, והעולם, כולל ארה"ב, לא פועלים נמרצות לתיקון העוול הזה. איזו דוגמה זעירה. אני השלכתי אבן קטנה לאוקיינוס זה. פניתי למשרד החוץ הפולני בנוגע לרכוש של משפחתנו בעיר הולדתי זדונסקה וולה, והופניתי לעירייה. פניתי לעירייה והופניתי למשרד החוץ. וזה לא חריג. זה הכלל. הפולנים מצטיינים ,בין היתר ,בהתכחשות. יש מהם שמתכחשים לרצח של  אלף ושש מאות יהודים על ידי הפולנים בעיירה יֶדוָובנה, בעת השלטון הנאצי,והפרטים מתועדים בספרו של  ההיסטוריון  יאן תומש גרוס.

בשעתו לאחר הביקור האחרון שלי בפולין  כתבתי סדרה של שלוש רשומות. אלה עסקו בהיסטוריה  הכאובה של פולין, שנמצאה במקום רע באמצע ,בין גרמיה לרוסיה, בקשרים עם הקהילה היהודית ובמצב הכלכלי חברתי. ציינתי אז. שאני לא עוסק בסוגיה כבדת משקל כמו הרכוש היהודי, מכיוון שעסקתי בו הרבה בעבר. אולם עכשיו כשכול הזרקורים פונים אל המזרח, אני מבקש להזכיר כי גם "במערב אין כול חדש", בכול הקשור ברכוש היהודי הרב שנמצא שם. ח"כ אורן  חזן שהעלה את הנושא בפני וועדת הכנסת ודיבר על עוול, ואני מסכים אתו, אך מה עם העוול של הרכוש היהודי באירופה, הלא עוינת, הידידותית, הפתוחה, בניגוד למזרח הערבי  הוא מתעניין בזה? ואני  לא רוצה להפליג מעבר לקונוטציות אחרות.

וועידת התביעות ואיל"ר.

 נושא הפיצויים, השילומים והרכוש היהודי בגרמניה ובאוסטריה טופל בהצלחה רבה על ידי וועידת התביעות שמקום מושבה בניו יורק. תחילה נכללו בו רק גרמניה המערבית ואוסטריה ואחרי איחוד גרמניה, הארגון עסק גם ברכוש יהודי במזרח המדינה, כולל חפצי אומנות. גוף יהודי זה שהוקם על ידי נשיא הקונגרס היהודי העולמי נחום גולדמן הצליח לקבל מגרמניה עד כה עשרות  מיליארדי דולרים אשר רובם הופנו לישראל, הן כשילומים למדינה והן כפיצויים לניצולי השואה. ברכוש היהודי העצום במזרח אירופה טיפל גוף  ישראלי בשם איל"ר -ארגון יהודי להשבת רכוש. הפעילות שלו גברה עם נפילת הקומוניזם ועצמאותן של מדינות מזרח אירופה. המדינות שבהן היה רכוש יהודי משמעותי היו פולין,צ'כוסלובקיה, הונגריה ובמידה מסוימת רומניה. בעוד שהאחרונות הראו לפחות איזה רצון, או מראית עין, לחשוב על פתרון הבעיה, ממשלת פולין שבה כשליש מן הנכסים הפרטיים והציבוריים  במדינה היה שייך ליהודים ,דחתה כול פניה ברגל גסה . בעיר הולדתי זדונסקה- וולה שבהם היהודים הוו 40% מן האוכלוסייה- 70% מן הנדל"ן היה שייך ליהודים.כל החנויות בכיכר העיר היו שייכות ליהודים.הנכסים הללו או שנתפסו על ידי אזרחים ואחר כך נקנו בסכומים פעוטים מן המדינה או שנתפסו על ידי המדינה ונמכרו.

sdunska wola 1985

zdunska wola 1995

 

 

 

 

 

 

ביקור עם רעייתי בזדונסקה וולה 1986- בתי המשפחה( שער הקשת ) ,בכיכר ברקע.  ביקורי עם בתי וחתני 1995 בכיכר העיר הבית החזיתי נהרס ובמקומו יוקם בית רב קומות

מן הרגע הראשון כשהבעיה עלתה על הפרק הפולנים נהגו בכול השיטות של כחש ומרמה כדי לחסום כול אפשרות להחזרת רכוש. כול זאת גם במסגרת האיחוד והשוק האירופי שפולין חברה בהם. כבר בשלב הראשון ,השלטון בפולין הכיר באיזו בובה בשם "וועד הקהילה היהודית"- שטען לרכוש הציבורי היהודי. נפתלי לביא-לאו, זכרו לברכה, מראשי איל"ר, שעמל שנים בכול דרך אפשרית להזיז את השלטונות בפולין, הודה בפני שאין שום סיכוי. אולי פה ושם איזה יחיד יזכה,וגם זאת במשורה. וזהו. מי משעוניין ללמוד יותר על נושא כאוב ושערורייתי זה מוזמן לחפשו באתרים השונים כולל ב"זרקור"

מי שבפועל שותף למחדל הזה, ל- "גזל"- ואני קורא לו שוד לאור היום- היו כל ממשלות ישראל- מדינה  אשר כול  הניצולים שבאו אליה  היו ממזרח אירופה ורבים מהם  מפולין שהיו יורשים חוקיים לנכסים הרבים. הממשלות והמוסדות לא נקפו אצבע. שליחיה יצאו לכנסים בינ"ל שנערכו בערים היפות בתבל ולבתי מלון של חמישה כוכבים, ובכך תם העניין.הם העלו את הנושא וחזרו אתו.וודאי שיש לכך גם הסבר והוא שפולין חשובה לישראל מדינית, באיחוד האירופי , וביטחונית, במובן של יצוא נשק אליה.

Zd Wola the ratush 19 cent

????????????????????????????????????

 

 

ה"ראטוש" מבנה מן המאה ה-19 בלב כיכר העיר זד.וולה. כול החנויות בו היו של יהודים.  המרכז המסחרי הגמלוני שהוקם תחתיו

כאמור, לא הייתי כותב רשומה זאת אלמלא התעורר נושא הרכוש בארצות ערב.המסקנה היא כפולה.ראשית אם כבר, הרי וועדת החוץ והביטחון של הכנסת , היא זאת שצריכה לדון בנושא, שכן מדובר בקשרים או עם מדינות אויב או עם מדינה חשובה וידידותית במזרח אירופה. שתים, אני מקווה שאלה שהעניין נוגע להם מקרב יוצאי מדינות ערב, לא ישלו את עצמם. וודאי שלא אם הנושא מטופל על ידי ממשלת ישראל, ובייחוד על ידי המשרד לשוויון חברתי.זה עוד ברווז תקשורתי  שניזון מפוליטיקאים צבועים.
 

 

 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • shaultweig  On 04/08/2016 at 10:21 pm

    הדברים בועדת הכנסת על "השבת רכושם של יהודי ערב" לא נאמרו בחלל ריק. לפני לפחות 4 שנים החליטה מדינת ישראל כמדינה לקשור את הפליטות של יהודי ערב שגורשו לישראל עם הפליטות של הפלסטינים. בין מובילי הקמפיין היה דני איילון שהיה סגן שר החוץ וכבר לא מכהן בתפקיד ציבורי. דני איילון עזב אבל משנתו נשארה. הנסיוןלקדם קמפיין שמבקש לקזז את הרכוש המוחרם של הפלסטינים עם רכושם של יהודי ערב התברר כחרב פיפיות וחזר למדינת ישראל כבומרג.

    כדי לא להתבזות אבי כהן מנכל המשרד לשויון חברתי סילק מעצמו את הסרח שהשאירלו דני איילון

  • צבי גיל  On 07/08/2016 at 6:40 pm

    בעקבות פרסום הרשומה שלח לי ידידי, יואל שר,אחד מבכירי שרות החוץ שלנו בעבר,פרטים שונים שנוגעים לרכוש היהודי באירופה .ברשותו אני מפרסם זאת שכן הוא נדבך היסטורי חשוב בסוגית הרכוש היהודי ,הציבורי והפרטי, של אחד האנשים המוסמכים בארץ שהכירו אותה מקרוב ואף טיפלו בה.הנה הסיפור

    כאשר הייתי מנהל מח' ההסברה במשה"ח בין 1975 ל-1979 תמכתי בכל כחי וסייעתי לחה"כ מרדכי בן-פורת, כשהקים את ווג'אק – הארגון העולמי של יוצאי ארצות ערב, לרבות תקציבית להוצאת פרסומים וניהול קמפיין בארץ ובחו"ל.אחרי המהפך, שר החוץ משה דיין, אעפ"י שהיה אתו ברפ"י, זלזל בכל הנושא ולא נתן לו גיבוי. אחת הטענות שלו הייתה שהפיכת יוצאי ארצות ערב לפליטים נוגדת את הנרטיב הציוני.באותם ימים הקים ידידי הטוב יעקב מירון ז"ל, עו"ד יהודי עיראקי ג'ינג'י שקט אך עיקש, שהשתלם במשפט מוסלמי, יחידה במשרד המשפטים לרישום הרכוש היהודי הנטוש והגזול בארצות ערב. היחידה פעלה למעלה מ-20 שנה, עד שנסגרה. ע"י מי נסגרה? לא ע"י הממשל הנוכחי, אלא ע"י שר המשפטים בממשלת אהוד ברק, יוסי ביילין.

    *

    כאשר מוניתי לשגריר הראשון בפראג אחרי מהפכת הקטיפה, אחת מן המשימות העיקריות שלקחתי על עצמי הייתה הפעלת לחץ לקידום וזירוז נושא השבת הרכוש. מדובר היה הן ברכוש פרטי והן ברכוש קהילתי. הבעיה העיקרית הייתה שרכוש שנגזל בעת הכיבוש הנאצי והועבר לידיים אריות, הולאם אח"כ בידי השלטון הקומוניסטי. עתה, משהוחל בהליכי הפרטה והשבה לבעלי הרכוש הקודמים, זכו בו כמובן האריזטורים. התובע הכללי הפדרלי בפראג היה באותה עת סלובקי, איוואן גשפרוביץ', שלימים היה יו"ר הפרלמנט הסלובקי ואח"כ נבחר כנשיא השלישי של סלובקיה העצמאית.ערב התפרקות הפדרציה, הנשיא האוול הדיח אותו מכהונתו, מסיבות שאינן ידועות לי, וכתב העת הימני האנטישמי "הלאס סלובנסקה" פירסם מאמר בחתימת העורך מרטין שאוול תחת הכותרת "מי שולט בסלובקיה?!" "Kto vladne na Slovensku?!") ). והתשובה: שגריר ישראל, שהשיג את הדחתו של התובע הכללי משום שזה לא נענה לדרישתו להשיב את הרכוש היהודי לבעליו או ליורשיהם החוקיים.

    [למעשה, זאת הייתה פעולת תגמול בעקבות הצלחתי, אחרי עשרה חודשים של מאבק עקשני שניהלתי בברטיסלבה, לאסור את הפצת ה"פרוטוקולים של זקני ציון" שיצאו לאור במהדורה סלובקית חדשה. קודם לכן טען התובע הכללי שבחקירה שערך לא עלה בידו להוכיח כי מטרת המו"ל הייתה לעודד גזענות כי אם רק לעשות רווחים, ומכאן שלא הפר את החוק…לבסוף התקבלה טענתי כי גישה לגליסטית זו הייתה אולי יכולה להתקבל ב-1937, אולם כיום אין צורך ב"חקירה" כדי לדעת לאן מובילה ספרות תועבה גזענית – הישר לאושוויץ. כתב אישום הוגש ימים ספורים לפני שצוין יום השנה ה-50 לראשית גרוש יהודי סלובקיה למחנות המוות, במארס 1942.

    ההוכחה הטובה ביותר לשקר הגס שבהאשמה הזדונית של מרטין שאוול היא היחסים הידידותיים ביותר שהיו לי לאחר מכן עם גשפרוביץ', בתפקידיו הרמים. אירחתי אותו בארץ בביקור שערך ביולי 1995 כיו"ר הפרלמנט .אגב, הוא הגיע ארצה ביום שבו פרצה דליקת הענק בשער הגיא. הכביש נסגר, ועלינו לירושלים דרך מודיעין. אך זה לא מה שהפריע לו. הוא ראה את השלטים הירוקים הגדולים בצדי הדרך, הכתובים בעברית, אנגלית וערבית, ואמר לי: אתם משוגעים. לעולם לא נרשה שבסלובקיה יוצבו שלטים בשפת מיעוט, ובמיוחד עם שמות של מקומות השונים משמם הרשמי בסלובקית. הוא התייחס כמובן למיעוט ההונגרי, המהווה אחוז דומה באוכלוסיה לזה של המיעוט הערבי בישראל, כ-15%.בהמשך התברר עם זאת כי תביעות פרטניות רבות, שהוגשו ע"י עורכי דין יעילים, הסתיימו בזכייה.

    סוגיה מיוחדת הייתה המוזיאון היהודי בפראג, שאותו הקימו הנאצים לאגירת כלי הקודש שניגזלוו על-ידיהם בבתי-כנסת ובבתים פרטיים ברחבי בוהמיה ומורביה, ואחר כך הולאם על-ידי המשטר הקומוניסטי. עתיד המוזיאון ותכולתו היה נושא למאבק צורמני ביני לבין שר התרבות הצ'כי מילאן אוהדה, שחקן "ממוצא" יהודי דווקא, שטען כי מדובר במורשת התרבות הלאומית הצ'כית ואין לישראל כל זכות להתערב בגורלו. אנחנו היינו סבורים שאין הם זקוקים ל-1,200 ידי קריאה בתורה במחסני המוזיאון, ושבהעדר קהילות יהודיות יש להעביר את מרביתן לשימוש בבתי כנסת בישראל. גם הצעותינו לקחת חלק בשיקום והצלת חפצי קודש שנרקבו והתפוררו במרתפים טחובים, במיוחד פרוכות, נדחו.באחד הוכוחים הקולניים שלי אתו נכח גם יעקב נאמן, אז עו"ד פרטי, שהיה פעיל בארגון להחזרת פריטי קודש יהודיים והעברתם ארצה.

    הוכוח נסב במיוחד על הפרת הסכם שנחתם עוד לפני הגעתי לפראג. מיד אחרי החתימה על הסכם חידוש היחסים בפברואר 1990 (ע"י שר החוץ משה ארנס), בא לפראג שר הדתות זבולון המר, כדי לדון בהעברתם ארצה של פריטי הקודש שבמחסני המוזיאון היהודי, שאינם נחוצים לצרכי תצוגה. הוא חתם על הסכם רשמי עם מי שהיה אז סגן ראש הממשלה הפדרלית הצ'כוסלובקית, הכומר האבנגלי הסלובקי יוזף חרומדקה. אלא שעם בואי לפראג חרומדקה כבר לא היה בתפקיד ונעלם מהזירה, ומחליפו, סלובקי גם הוא, לא מצא את עקבותיו של ההסכם שעליו הם חתמו עם זבולון המר. יתר על כן, משרד התרבות הצ'כי טען שהמוזיאון היהודי שייך לו, ולא לרשות הפדראלית, וכי סגן ראש הממשלה חרומדקה חרג מסמכותו בחותמו על ההסכם, אם בכלל היה כזה. באותה תקופה, ועד לפילוג בסוף שנת 1992, היו בצ'כוסלובקיה שלש ממשלות ושלשה פרלמנטים – פדראליים, צ'כים וסלובקים. המבנה הבלתי אפשרי הזה גרם לשיתוק בחקיקה ובביצוע המדיניות, שכן כל הצעה היתה קרבן למשחק פינג-פונג סיבובי בין שש הרשויות ונושא למריבות בדבר הסמכות של כל אחת מהן.
    בסופו של דבר, שאלת המוזיאון היהודי נפתרה מאוחר יותר, אחרי הפילוג לשתי רפובליקות עצמאיות, וכאשר כבר לא הייתי בפראג. פריטי המוזיאון אמנם לא הועברו לישראל, אך הם נמסרו לידי הקהילה היהודית בצ'כיה בצעד אמיץ, ובדיעבד מבורך, של שר תרבות יהודי אחר, פאוול טיגריד. היה חשוב לטיגריד להראות שיש בצעדו זה גם מלוי התחיבות כלפי מדינת ישראל, ועל כן הוא הזמין אותי לבוא מירושלים, כאורח הממשלה הצ'כית, כדי לנכוח בטקס ההעברה, שבו השתתף גם הנשיא האוול.

    *

    בענין הפולני טיפלתי לאחר מכן, כשהייתי סמנכ"ל מזרח אירופה וחבר המדינות. השתתפתי בישיבות הנהלת איל"ר, וכאשר לא יכולתי לעשות זאת ביעילות מספקת, גייסתי את זאב שר (לא קרוב שלי), גמלאי ולשעבר מנכ"ל משרד המשפטים שייצג אותי.נסעתי לורשה (1994) ונפגשתי עם ברוניסלב גֶרֶמֶק, שהיה אז יו"ר ועדת החוץ של הסיים, ולימים שר החוץ של פולין, כדי לדון עמו בנושא. גרמק היה איש מרשים מאד, שאותו כבר פגשתי קודם לכן וידעתי שבמקור הוא יהודי בשם בנימין לוורטוב. פגישתי עמו הייתה מאכזבת מאד. הוא טען שעם כל הרצון הטוב, מצבה הכלכלי המעורער של פולין לא יאפשר לה בעתיד נראה לעין לשלם פיצויים על הרכוש שנגזל.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: