ברק ביום בהיר


המהלך של  אהוד ברק לקראת "ביבי-הפרק האחרון"

אם צריך היה חיזוק לתזה כי בפוליטיקה היום,  כמעט בכול מקום, אבל בעיקר בישראל, האיש מהווה חלופה לאידאולוגיה, מצאנו אותו בנאום הגרזן שהרים אהוד ברק על ביבי נתניהו. הדגשה  לכך ניתנה אחר כך בריאיון של ברק לחדשות ערוץ 2  שבו הודיע כי אין לו ,בשעה זאת , כול כוונה  לחזור לזירה הפוליטית. המטרה הפוליטית שלו – היא ראשו של  ראש הממשלה ביבי, אשר, בניסוח זה או אחר, המשך כהונתו כראש הממשלה מהווה לדעתו סכנה לעתידה של המדינה.

ברק ביום בהיר - עותק

אין עוררים כי האיש , שרבים מתרגילי התחמון   הפוליטיים  שלו ידועים,  הוא שפגע קשות במפלגת העבודה, וקבלנו משם חצים לעברו לאחר  הנאום. ברק, במקרים אחרים ,נהג באופורטוניזם ושטיקים וטריקים לא זרים לו .מבחינה זאת הוא בהחלט פוליטיקאי מן השורה אצלנו.  אולם חרף כול אלה ,ובייחוד כאשר הוא מצהיר שאין בכוונתו ,בשלב זה ,להצטרף או להקים גוש פוליטי, ברק הוא אדם מבריק, רב  כישרונות ותושייה, ופרשן נחשב מאוד. כאן ובעולם. והוא אדם  נחוש מאוד.והוא שתלה על הקיר  לוח קליעה  ובטבור- ראשו של ביבי. שום מנהיג אופוזיציה לא יצא במתקפה כזאת,פוליטית ובעיקר אישית,לפניו.ברק לא  צריך דיביזיות, וודאי שלא כאשר  הכוחות בתוך המפלגות מפולגים. לא בנאום בכנס הרצליה ולא בריאיון בערוץ 2  הוא לא דיבר על הליכוד אלא על ביבי. ברק, מודע כפי שרבים מודעים לכך  שביבי לא שולט בזכות היותו מנהיג הליכוד, אלא להיפך- הליכוד בשלטון מכיוון שביבי בראשו. זאת  בעצם הקביעה של הציבור הישראלי, אשר כמעט כול אחד מקרבו הוא  בר דעת,ויודע לכלכל את צעדיו המעשיים היומיומיים, אך , מה לעשות ,שכציבור הוא נבער מדעת בתחום הפוליטי ואופקיו צרים. בשפת היידיש זה נקרא "עוילם גוילים"-  העולם-הציבור הוא גולם, הולך בעיוורון כמו עדר מפוחד. בוודאי ככה כשמפחידים אותו כול הזמן. אהוד ברק, ביקש כאן גם להפנות את תשומת לב תומכי ביבי, מי האיש שמוביל אותם.שלא לדבר מי הוא שמוביל את כולנו, שמפחיד אותנו ועל כתפיו הפחד עצמו.

אני הקדשתי כמה וכמה פוסטים לתופעת ההפחדה. איננו יחידים מבחינה זאת. בריאיון ל- בי בי סי ביום ג' השבוע אמר  בראנדון קוקס, האלמן של חברת הפרלמנט ג'ו קוקס שנרצחה בשל דעותיה, כי " היא בהחלט כיבדה את העובדה שאנשים לא מסכימים לדעותיה שלה ונימוקיהם עימם. אבל הבעיה היא בנימה של הביקורת ובמינוף הפחד והשנאה אשר מלוות את  הדעות האחרות." אלא שבמקומות אחרים, בדמוקרטיות ממש, יש כוחות נגדיים אשר מאזנים נטיות אלה. פעם אם רצינו לשמוע את קול העם, עשינו זאת במספרה. ערוצי הטלוויזיה שממוקמים בירושלים הולכים לשוק מחנה יהודה. אני כתל אביבי משוחח עם נהגי המוניות, ומאז שהתפטרתי מרכב פרטי אני נוסע די הרבה  במוניות. רבים מן הנהגים הם אנשי שיח נפלאים, עוקבים אחר הנעשה אצלנו ובעולם. וכשאתה מגיע לנושא של ביבי נתניהו, השאלה שהם מציגים, כמעט ללא יוצא מן הכלל- היא: "הוא חרא, אבל יש לך מישהו אחר ?".הם אלה שהטעו את  הסקרים, שניבאו לליכוד תבוסה. הם אלה שלפני הבחירות אמרו לי :"נצביע בוז'י"

הפרשן הפוליטי של ערוץ 10 רביב דרוקר  מסכים עם נהגי המוניות אלא שכפובליציסט הוא מביא את הנימוקים  והמנהיגים בפוטנציה לביסוס הקביעה  שלו ש"ביבי לא בסכנה".אני לא חושב כמוהו. אני חושב כי אותו "איש רזה"- על משקל אמירתו הכלכלית המפורסמת של ביבי כשהוא סוחב עליו מטען שהולך ונעשה כבד יותר ויותר- סופו שיתמוטט. ברק גם הטיח בביבי שהוא בעצם שבוי בידי ימין סהרורי.

ברק במערכה שהוא פתח, ושלא יהיה ספק שהוא גם ימשיך בה, היא  בשבילו  תכלית אסטרטגית שאליה הוא שואף להגיע ולכן פתח ברעם תותחים. המטרה היא לא הליכוד, לא אידיאולוגיה, אף שברק דיבר על סאוב כלכלי וחברתי,אווירת הפחדה וכיוצא באלה נימוקים אידיאיים, אלא ביבי.הוא רואה בו סכנה לעתיד המדינה ולכן צריך להתגייס כדי לסלקו מן הבמה הפוליטית אחת ולתמיד.  וברק אכן  קובע חד משמעית שאם ביבי לא ישנה מדיניות, דבר שברק לא מאמין בו, אז הציבור צריך לצאת לכיכרות כדי  להביא לסילוקו.וגם כאן יש אלמנט שרביב דרוקר מתעלם ממנו. אם ביבי ייפול, יקום לו מחליף ואם הוא יענה על צרכי השעה אזי הנסיבות יעשו את היתר. לעם אין חלופה לראש הממשלה -יש. להערכתי התגובה המינורית יחסית מצד ראש הממשלה שמצוטט  על ידי "חוגים מוקרבים", יש בה משום סימן לא רק שלא לעורר רעש בתקווה שהוא יידום עם הזמן, אלא שביקורת חריפה עלולה להביא את ברק להשתמש בכלים שגם לביבי הם מוכרים.

התקשורת בשרות  הפולחן האישי.

במאמר "דמוקרטיה בונופרטיסטית"( "הארץ 21.6.2016 ) פרופסור אריק כרמון, מי  שיסד את המכון הישראלי לדמוקרטיה ובר סמכא בנושא מדינה וחברה קובל על ה"פרסונאליזציה" של מי שמנהיג את המדינה,כלומר "פולחן האישיות". הרי הפולחן הזה מצוי אצלנו כבר הרבה זמן יחד עם ביבי. אך מי שבפועל מאדיר את הפולחן  אלה לא היחצנים והמשווקים של ביבי אלא התקשורת  . שכן יוסקה  או איציק הנהגים ,מכירים  את ביבי  ממה שהם קוראים, בעיקר בחינמון "ישראל היום", מאזינים לרדיו וצופים  בטלוויזיה, וביבי דומיננטי בהופעתו בכול ענפיה, גם אם הוא מושמץ הוא קיים. וכפי שאמרו פעם  בעידן הפריחה של העיתונות הכתובה " לא איכפת לי אם אתה משבח אותי או משמיץ אותי כול אותו אתה מאיית את שמי כהלכה".ואפשר שככול שהוא מושמץ יותר ככה גוברת כלפיו האהדה, מכיוון שהתקשורת, חרף היות הציבור מכור לה, אוהבת לשנוא, והיא שונאת את המדיה  שהיא השליח הרע שמבשרת את כול פגעי החברה בישראל וגם העולם.וגם בהקשר זה, הקוסם מרחוב בלפור  המדיה בשבילו היא דו תכליתית. גם להופיע בה מה שיותר ולהשניא אותה על הציבור מה שיותר.

Ehud_Barak_2016_-_Herzliya_Conference_2016_3015_(cropped)

ברק ב"כנס הרצליה". תמונה מוויקיפדיה.

מבחינה זאת ביבי הקדים בהרבה  את דונאלד טרמפ. אשר אך ורק בשל הופעתו החריגה, המגושמת, פיסית וערכית, הבוטה ,הקוראת תיגר כמעט על הכול מלבד על עצמו- משך את אותו ציבור  ימני לבן שהפסיק לראות במפלגה הרפובליקנית מגן כנגד הפחד שאמריקה הפרוטסטנטית הלבנה תפסיק לשלוט.  בשעה  שהמפלגה היא  קנה רצוץ מופיע לה אלטרנטיבה שכול כולה אומרת עוצמה. גם הוא מפחיד את האמריקנים אם המצב יימשך, וגם בהפחדה ביבי קדם לו.

ברק העצמאי בשעה זאת הציב לעצמו אתגר והוא לא להניח לביבי, גם לא בתקשורת, אבל גם לא  בארוגות הפוליטית. איש הסיירת הוותיק כבר הניח שני מטעני צד, אחת ליד הגדר של מפלגת העבודה, שם, לפי הערכת משקיפים שונים  השער טרם נסגר בפני כניסה לקואליציה של ביבי.הסיכוי ,גם אם בנסיבות הקיימות היה קלוש, הפך לאפסי לאחר נאום ברק בכנס הרצלייה . את המטען השני הוא הניח לפתחה של מפלגת "כולנו", שלהערכתי היא עכשיו החוליה החלשה בקואליציה, מבחינתו של ביבי. לאחר הצהרת ברק היא תעשה הכול כדי להיות שומרת הסף בקואליציה הקיימת, והיא זאת שתאיים על שלמותה  אם ביבי יפעל, בתחום המדיני, המשפטי, או החברתי ,בניגוד לעמדתה.

לא הזכרנו את בוגי יעלון, שכן בוגי בניגוד לברק, מנסה למכור אידאולוגיה- ליכוד חדש ישן ,כאשר הוא נעדר ,לפחות בינתיים ,משענת בליכוד, ליתר דיוק במרכז הליכוד.  בכול מקרה זה עניין לבחירות. זאת בשעה שברק,כאמור, לא מופיע בשם רעיון מפלגתי אלא בשם מטרה לאומית, שהיא צו השעה- לסלק את ביבי ולהציל את המדינה.  ובכך יש לו מכנה משותף רחב מאוד לא רק בקרב חברי האופוזיציה אלא גם בקרב הקואליציה כולל בתוך הליכוד.  זה ועוד. ההדים של קריאת ברק, מהדהדים לא רק בארץ אלא גם בחוץ. ויש הרבה גורמים בחוץ מקרב ידידי ישראל ובראשם הנשיא המכהן בבית הלבן, שחושבים כמוהו. ולכך תהיינה השלכות מאוד חשובות בעתיד הקרוב. הבהילות שבה נתניהו מבקש פגישה עם שר החוץ האמריקאי ג'ון קרי, שאותו הוא האכיל מרורים ,מלמדת שביבי חושש מאוד לכתר.

תמיד היה בברק איזו תכונה של "ראמבו". הפעם הוא חופשי מכול המגבלות של תקינות פוליטית. הוא מסתער על "הווילה  בקיסריה."

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • דוד קמפלר  On 23/06/2016 at 12:59 pm

    אני לא רוכל בשוק ולא נהג מונית.
    כנראה בגלל זה אף אחד לא סופר אותי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: