מגילת פרס 2016


 

ההסכם עם איראן  הוא ניצחון לדיפלומטיה כחלופה למלחמה.

ברשומה שפורסמה בבלוג זה  ב- 24.12.2005 ובה ניתוח ותרחישים בכול הנוגע לסוגיית הגרעין האיראנית: גורמים כלכליים, אסטרטגיים, הכבוד הלאומי, יכולת מניעת נשק גרעיני באמצעים צבאיים, החברה האיראנית, מאזן אימה הרתעתי, המסקנה הייתה זאת.:

" רצוי לנהוג באיראן באיפוק רב ובמקום ללכת איתה בקרי,לנהוג בה מתינות,אם כי גם בתקיפות סבירה ובמעקב חשדני,ככה שהיא תרגיש גם לא מנודה וגם לא נלחצת שיאלץ אותה להפגין את המאצ'ואיזם הלאומי שלה.ואם איראן תיפתח,תהיה זאת ראשיתה של מהפכת הנגד.מה שעושה תיירות חוצה גבולות, התקשורת והאינטרנט,לא יעשו ,לא איומים וגם לא נשק לא קונבנציונאלי.הפרת מאזן כוחות ניתן לתקן על ידי מאזן כוחות אחר והוא הוכח כמאזן מרתיע.
 
אשר לישראל במקרה זה היא  חייבת להיות ה"צדיק שמלאכתו נעשית בידי אחרים" היא נהנית עכשיו מאהדה בינלאומית רבה בשל צרוף של  מדיניות נחרצת נגד הטרור הבינלאומי והצעדים שעשתה ישראל כלפי הפלשתינאים בנסיגה מרצועת עזה.וכבר שמענו לא רק מוושינגטון אלא גם מבון מפי הקנצלרית החדשה של גרמניה אנגלה מרקל שגרמניה לא תעמוד מנגד אם לישראל תהיה נשקפת סכנה.כל איום ממשי או איום סרק של מכה  מונעת לא תשרת את ישראל,ואלה שתומכים בה….לכך ניתן להוסיף כי הצגת האיום האיראני כמופנה בעיקר כלפי ישראל יש בה שתי טעויות בהסברה. אחת רוח גבית  לתעמולה האיראנית כלפי הפלשתינאים, שהנה האח הגדול מטהראן יהיה

מושיעם.שתים.אנחנו עושים את מלאכתם של אותם מדינות ערביות ומוסלמיות שגרעון איראן מהווה איום כלפיהם לא פחות ואולי יותר מאשר כלפי ישראל.  פעם הכול היה נתון לשינוי מלבד היקום.היום מסתבר שגם היקום הולך ומשתנה,וודאי שמה שבתוכו,על הכוכב הקטן שלנו, נתון לשינויים,ואלה חלים עלינו ויחולו בסופו של דבר  גם על איראן"

לקחים אופטימיים.

זה כאמור נכתב לפני עשר שנים, ובמידה לא קטנה, תרחיש זה קרם עור וגידים. לפחות במה שקשור לאיראן ולאו דווקא בנוגע לישראל, שהאהדה כלפיה פחתה משמעותית.זאת בלי קשר לאיראן אלא בשל הבעיה הפלשתינית. המשמעות שלו היא לא רק עיכוב פיתוח נשק גרעיני מצד איראן למשך העשור הקרוב, ולא רק מעמדה של איראן בעולם ובאזור אלא יש בו כמה לקחים וגם תרחישים למציאות שונה מכפי שהכרנו. הלקח הראשון הוא ניצחון הדיפלומטיה.הדיפלומטיה לעולם קיימת. לעתים קרובות לאחר מלחמות, ולעתים לפניהן. הפעם לרווחת העולם ,הדיפלומטיה מנעה מלחמה. אמנם את המערכה ניהל בתבונה רבה הנשיא אובמה, אבל מי שיצא נשכר ללא ספק, זאת ישראל. ואפשר שהמפסידה הגדולה אילו פרצה המלחמה- הייתה ישראל. במגזין החדשות היומי של ערוץ 10  ב-18.1.2015 אמר הפרשן הצבאי של הערוץ ,אלון בן דוד, כי גם דחיית  פצצת הגרעין בעשור היא חשובה. שכן גם אילו ישראל הייתה מפציצה את הכורים, זה היה לוקח רק שנה וחצי שנתיים עד שהאיראנים היו  משקמים אותם.הוא לא הזכיר בכמה דמים, תרתי משמע, פיצוץ כזה היה גובה וודאי שלא לפי תרחיש  העוועים של רא"ל( מיל) אהוד ברק על חמש מאות הרוגים.

 

הלקח השני, שגם בו אין חידוש הוא הנשק הכלכלי כחלופה ישימה לנשק הקונבנציונאלי.ראינו זאת אצל מי שהייתה המעצמה הצבאית החזקה בעולם, רוסיה, אשר המשטר שלה התמוטט בשל בעיות כלכליות. סנקציות כלכליות אזוריות   פעלו גם נגד וונצואלה וקובה ובמידה מסוימת גם בבורמה,והם, הם אשר הביאו את האיראנים להתקפל. אגב בורמה. לאחר חמישים שנים של משטר רודני התכנס השבוע לראשונה הפרלמנט הדמוקרטי הבורמזי, כשרוב המושבים בידי "הליגה הלאומית לדמוקרטיה" בהובלת כלת פרס נובל לשלום,סו צ'י, שהייתה במאסר ממושך בידי הכת  הצבאית השלטת . דברים קורים, ויקרו גם באיראן. ואם בניגוד לפרשן הצבאי של ערוץ 10 , הפרשן לענייני ערבים צבי יחזקיאלי , רואה בהסכם הגרעין  ניצחון איראני, קונספציה שהוא תקוע בה, הרי זה היפוכו של ניצחון פירוס. עוד הסכמים כאלה וזה יהיה עולם שלו יותר, למי שמעוניין בעולם כזה.

 הלקח השלישי הוא לקח אזורי מובהק וקשור  בין השאר בחיכוך בין ישראל לבין החיזב-אללה.כידוע לכול מי שתומך בפועל, גם בנשק וגם ובכסף , בארגון הזה , זאת איראן. גם כאן, כותב שורות אלה סבר, כי המו"מ  הגרעיני עם איראן יש לו השלכות על האופן שבו פועל החיזב-אללה נגד ישראל. הפרשן לענייני ערבים של ערוץ 10 ראה כדרכו  שטהראן תדרבן את ארגון הטרור הזה לפעולות, וקרה להיפך. גם לאחר חיסול סמיר קונטאר, חרף האיומים של נסראללה, התגובה הייתה מינורית. להערכתי- בהשפעת איראן. איראן בדרך להסרת הסנקציות לא רצתה שום מהמורות  מצד הלקוחות שלה, סוריה וחיזבאללה. מכאן שאיראן בעלת השפעה באזור, בנסיבות הקיימות,כולל המצב בסוריה, יהיה לה עניין לרסן את החיזב-אללה ולא לדחוף אותו לפעילות נגד ישראל .לתמונה הזאת נכנסת גם ברה"מ, אשר באופן פרדוקסאלי,ארה"ב רואה זאת בצורה שלילית אך לגבי ישראל ההשפעה עשויה להיות דווקא חיובית.שכן ברה"מ בנסיבות הקיימות תפעל נגד זעזועים באזור.במציאות בסוריה כבר קיים תאום. בידיעה שפורסמה ביום ב' השבוע נמסר כי רוסיה לא תעביר נשק לחיזב-אללה. זה אמנם לא עולה בקנה אחד עם התרחיש של מנהיג הפרזנטציה ח"כ לפיד. במסיבת עיתונאים זרים שהוא כינס ב-25.1.2015 הוא ניבא מתקפה של החיזב-אללה בסיוע איראן.

 

ייאמר כאן ובהדגשה,ותוך השאלה ממגילה אחרת, מגילת אסתר, שכול מעשיה של איראן שמועלים כאן כתרחיש לא נובעים "מאהבת מרדכי". בכלל לא. הממסד האיראני הוא עוין  את ישראל, אבל הוא יהיה עסוק בבעיות בוערות אחרות, כתוצאה משילוב של אינטרסים כלכליים  ומעשיים אחרים בפנים ובחוץ.יתרה מזאת, כפי שקורה לעתים, יש גם בטהראן אלמנטים קיצוניים, כמו משמרות המהפכה, שינסו לטרפד מהלכים של ממסד מתון. והם יכולים לעשות זאת גם בצפון וגם בדרום .נכון, המנהיג הקיים של איראן, עלי חאמיינאי, הוא קנאי מרושע שיונק את מורשתו מתקופות אפלות וביום הזיכרון הבינלאומי לשואה שוב העלה מן האוב את הכחשת ממדיה של השואה. אבל הוא ילך בדרך כול בשר ולפי הערכות בעתיד הלא רחוק. אבל גם מול  מכשולים אלה פועלת תמיד דינאמיקה.הפעם בצורה חיובית.

 

הלקח הרביעי, הוא המצב והאווירה הפנימית באיראן ברשומה לפני עשור ציינתי בין היתר ש "אם נשווה את חופש הביטוי באיראן לזה שבערב הסעודית,נמצא שאיראן הרבה יותר פתוחה ומה שלא מועבר בתקשורת הפנימית מועבר באינטרנט.בממלכת החושך הימי ביניימית הזאת ישנן מוקדי אור.ספרה של אזאר נאפיסי "לקרוא את לוליטה בטהרן" (הוצאת ידיעות אחרונות) מראה,גם את האופל ואת שרירות לבו של המשטר החומייניסטי וגם את נקודות האור של קיום תאים  והתאגדויות  אופוזיציוניות למשטר ולכל מה שהוא מייצג"

אם זה היה לפני עשור, על אחת כמה וכמה  נטייה זאת גברה לאחר החתימה על הסכם הגרעין. הדור הצעיר באיראן או  שהיחסים עם ישראל לא מעניינים אותו ויש לו עדיפויות אחרות על סדר יומו, או שהוא מעריך ואף מעריץ את ישראל.

hasan ruhani

Voter_show_Stamped_Finger-_Iranian_presidential_election,_2013_in_Sarakh_2_(2).jpeg

 

 

 

 

 

 

הנשיא רוחאני, אפשר ותואם גורבאצ'וב. משמאל. הדור הצעיר לקראת אופקים חדשים

 

והלקח האחרון, בינתיים הוא בחזקת תרחיש.למי שלא זוכר, או צעיר מכדי לדעת את הרקע להתמוטטות המשטר הקומוניסטי בברה"מ  .קדמה לכך מדיניות ה"פרסטרויקה" של מנהיג ברה"מ מיכאיל גורבצ'וב שתרגומה הוא "בנייה מחדש" ומשמעותה הייתה שינויים במצב הפוליטי,כלכלי וחברתי. מדיניות זאת שזכתה לתמיכה ציבורית בברה"מ, היא שזירזה את התהליך של התמוטטת המשטר. אפשר והנשיא רוחאני הוא המקביל האיראני של גורבצ'וב. לא אתפלא אם זה יקרה, במקודם או במאוחר, באיראן.זאת תהיה איראן אחרת..

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.

%d בלוגרים אהבו את זה: