"פרס סוקולוב" כמבנה שמור בעיר הלבנה *


אין  הכרה בישראלי במדיה הפופולארית ביותר והבלתי תלויה ביו

השנה הייתה הפעם הראשונה שנכחתי באירוע מתן "פרס סוקולוב", אף שכמה מידידיי ומעמיתי זכו בעבר בפרס. בכניסה לאולם האירוע הייתה חוברת נאה שהכתירה את הפרס ככזה הניתן "לעיתונות הכתובה ולתקשורת האלקטרונית". אף שפעם נמניתי עם שני ענפי התקשורת הללו, כיום אני בלוגר, ותהיתי היכן הביטוי להערכה לאותם מאות, ואולי אלפים, שתורמים לחברה בביטוי שהם נותנים לידע ולמיומנות שרכשו.

האנושות, באמצעות הטכנולוגיה החדשה, הצליחה לכָמֵת איכויות. הבעיה היא כיצד לאכֵֵת כמויות. המדיה החדשה, כלומר הרשתות החברתיות והבלוגוספירה –  מזמן זינקו והשאירו מאחור את המדיה האלקטרונית, שלא לדבר על המדיה המודפסת שבה יש נסיגה לא רק יחסית אלא מוחלטת. בשעה שבארצות המערב מכירים במדיום ההמונים האולטימטיבי זה, הרי שבארץ הם לא עוברים את מפתן הפרס.

"פרס סוקולוב" לתקשורת ניתן פעם רק לעיתונות המודפסת. אחר כך נוספה גם העיתונות האלקטרונית – רדיו וטלוויזיה. אבל אין פרס לתקשורת הווירטואלית – היא הדומיננטית ברשתות המדיה העכשוויות. שוחחתי על כך עם ידידי פרופ' דן כספי, פרופסור אמריטוס בתקשורת המונים וכיום בלוגר באתר "הארץ". לדעתו,  "פרס סוקולוב מטעם עירית תל אביב, אשר נפלה בחלקי להיות חבר בוועדתו מספר פעמים, אינו ער במיוחד למציאות התקשורתית הדינאמית. כך היה כאשר הפרס פסח על התקשורת המקומית, ובמיוחד הרדיו האזורי. וכך גם כיום כאשר פרנסי העירייה מתעלמים מהעיתונות המקוונת בכלל והבלוגוספרה הישראלית בפרט. בזמנו גלגלתי עם עמיתיי רעיון של פרס לבלוגרים אך לא צלחתי לשכנע אותם בנחיצותו".

על כך אני יכול להוסיף כי התקשורת הוותיקה, זאת המודפסת, ניסתה במשך שנים לשמור על רוח הגילדה. תחילה בכך שהתנגדה שעיתונאים במסגרת ממשלתית כמו עיתונאי רשות השידור ברדיו ובטלוויזיה יוכרו כעיתונאים. הטענה הייתה שהם "פקידים מטעם", כאילו העיתונות הכתובה לא הייתה תלויה, או במו"ל פרטי או במפלגה. כך גם בפרסי סוקולוב לעיתונאי הרדיו והטלוויזיה לא הייתה דריסת רגל. כעת יש להם, והם גם רבים יותר מאשר אנשי העיתונות המודפסת שמספרם הולך ומצטמק – וגם בין אלה שנשארו יש כאלה שספק אם פעם היו נחשבים כעיתונאים.

גם פרופסור כספי מסכים כי "הגישה השמרנית כמו נועדה להגן על ההגמוניה של התקשורת הוותיקה – בעיקר העיתונות המודפסת ואמצעי השידור הכלל ארציים. גישה רעננה יותר מחייבת לחלק פרסים לפי קטגוריות ברורות, למשל לפי תחומי דיווח או ז'אנרים".

בארה"ב קיים פרס לבלוגרים, בעשר קטגוריות שונות, המציע פרס סמלי של 2,015 סנטים אמריקאיים, כלומר עשרים דולר וחמשה עשר סנטים. הפרס הוא לא בכסף אלא בהוקרה. בחברה החומרנית של ימינו יש בכך איזו סמליות יפה. משהו שיש בו תום, שמזמן אבד לנו. לכן מומלץ שגם "העין השביעית", אשר מקדישה מדי פעם רשומות לרשתות החברה ולבלוגוספרה – תהיה צופיה ותפרסם מדי פעם גם בלוגים שהיא רואה אותם ראויים לפרסום. והעיקר שהעיר המטרופוליטאנית, "ללא הפסקה", תכיר גם בפן הזה של הציבור שלה, שהוא ללא ספק בין המשתמשים המובהקים של מדיה זאת, ו"פרס סוקלוב" יינתן "לעיתונות הכתובה, לתקשורת האלקטרונית ולמדיה החברתית".

++++++++++++++++++++

* צבי גיל הוא איש מדיה וותיק, מילא תפקידים בכירים ברשות השידור, ברדיו ובטלוויזיה ומתעד את השידור הציבורי בארץ מאז התחלתו בשנת  1936, והוא מפרסם בלוג מדי שבוע מזה 15 שנה בשם "זרקור"

www.the7eye.co.il :: "העין השביעית".פורסם ב-14.1.2015

 spot light - פםדאעותק

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: