גשרי אנוש


הקשר בין אנשים .תזכורת בימים של הסתה פרועה.

בימים אלה חווה החברה הישראלית אחת הטראומות הגדולות ביותר שלה בימי שלום והיא הסתה פרועה ושיסוע בין קבוצות לקבוצות בין אדם לאדם, בצורה שלא היינו עדים לה גם לא בתקופת הבחירות כאשר היריבות מוצאת ביטוי במערכות תעמולה לוהטת, אבל בגבול הסביר .הפעם כול אימת שאנו חושבים שהגענו לתחתית, אנו שומעים דפיקות מלמטה.מסיבה זאת העדפתי הפעם לעסוק בחלופה החיובית.

יש פתגם בארמית שאומר:"טורא בטורא לא פגע אינש באינש פגע" .התרגום הוא שהר בהר לא נפגשים, אדם באדם נפגשים.המשמעות היא כפולה.שעולמנו קטן ואנשים פוגשים אחד את רעהו, בניגוד להרים..אולם לעג העתים הוא שדווקא כיום כאשר העולם נעשה קטן באמצעות רשתות התקשורת המפותחות, קיימת בעיה בכול הקשור באמירה זאת. בין הרים  אפשר למתוח גשרים, בין האנשים זאת מלאכה לא פשוטה.

ב"זרקור" ב 27 ביוני 2009  כתבתי: "בעידן של תקשורת אלקטרונית מקוונת או אחרת,עידן שבו הקשר האינטראקטיבי הוא א-פרסונאלי, כלומר יש בו כמעט הכול שנוגע לקשר בין הבריות מלבד הבריות עצמם – life size, אנשים בשר ודם, יש חשיבות עליונה למפגשי אנוש. אני מעלה היבט זה בהזדמנויות שונות, כאשר הקשר הוא בלתי אמצעי והוא יעיל…..יש הרבה מפגשים כאלה בארץ. על חלקם שומעים וגם צופים פה ושם, וחלקם לא מובאים לידיעת הציבור. וחבל."

לצערי לא זו בלבד שהממסד והחברה לא תמכו במגמה זאת אלא במעשיהם ובמחדלים הם  החמירו את המצב. בין השאר מערכת ההסתה של גורמים שונים, נגד כול מה ששונה, העצימה את השסע הזה לעתים עד כדי  תהום. המצב החברתי והאנושי בישראל הוא רע, בלשון המעטה,ומצבו של הפרט בתוכו הוא בשפל.אך מה שהממסד לא עושה יש ופרטים עושים בגבולות האפשר. הבעיה היא שאין רבים, והבעיה הגדולה עוד יותר היא שמעט ידוע עליהם שכן זה לא מעניין את התקשורת.

גישור.

אם נושא מעניין את האדם כיום, הוא פונה לאותה "קונקורדנציה" אינפורמטיבית שיש בה הכול, גם כערך וגם הרבה מעבר לזה.מצאתי את האתר של חגית ליפשיץ. http://mifgash.org.il .במקום להביא מידע מן האתר, שאליו כול אחד יכול להגיע וראוי שיגיע,אימצתי את האמירה שבני אדם נפגשים והגעתי לחגית.

חגית, מכול המקומות לקבלת  השראה בכול הקשור לקשרי אנוש, הגעת דווקא למשטרה, שהיא במנדט שלה סמל לכוח  האכיפה,ולאו דווקא  ההידברות? ואני לא מדבר על ימים אלה אלא בדרך כלל.אני נמנע במתכוון לשאול אותך שאלות אקטואליות מכיוון שאת לא קשורה במוסד הזה כיום,ואז נסטה מן הנושא.

חגית: " הגעתי, לגמרי במקרה , למשטרת ישראל כחלק ממערך הרווחה המודרני שהוקם בה בשנת 1974. המפכ"ל דאז, רוזוליו, החליט בצעד חדשני לזמנו, לגייס למשטרה אנשי מקצוע אקדמאים, מתוך מחשבה שבכך הוא יעלה את הרמה של המשטרה. חלק מהיוזמה שלו היה להקים מערך מקצועי של אנשים שידאגו לרווחת השוטרים ובני משפחותיהם. מוניתי לצוות ההקמה של המערך הזה. מאחר שלמדתי חינוך ומדעי ההתנהגות, שמחתי להיות במקום שדואג לאנשי המשטרה כבני אדם, כי האמנתי  שזהו גורם חשוב ביכולת שלהם למלא את תפקידם בצורה מיטבית."

ומה קרה  אחר כך?

עברתי לשרת במחלקת ההדרכה בתפקידי חינוך והדרכה שונים, כולל כתיבת חומרי לימוד בתחומים מקצועיים מגוונים, אחד מהם היה: הטיפול באירוע בני ערובה. משם התגלגלתי ליחידת קצין חינוך ראשי, ושם חקרתי את נושא המנהיגות במשטרה ואת השאלה איך אפשר לשפר את היחסים בין המשטרה והציבור. בתפקידי זה הכרתי את ד"ר מרשאל רוזנברג, פסיכולוג אמריקאי שפיתח את השיטה שהוא קרא לה: "תקשורת לא אלימה" Nonviolent Communication. אהבתי את השיטה מהרגע הראשון ששמעתי אותו מדבר עליה.  עד כדי כך שהתעקשתי לנהל את הפרויקט, "תקשורת סובלנית".

כדי ליישם את השיטה הזאת בחרה חגית. תחנת משטרה מסוימת ובמשך שנה  עברו כל אנשיה הדרכה אינטנסיבית בשיטה. זאת כדי ללמוד איך ליישם אותה ביחסים בין השוטר לאזרח, בין השוטרים לביו עצמם ובין מפקדים לשוטרים. בשביל חגית זאת הייתה מעין מעבדה- הזדמנות , לא רק ללמוד את השיטה לעומקה, אלא גם לראות איך היא יכולה לפעול במצבים מורכבים ביותר, בהם נתקלים השוטרים מדי יום. היא למדה להכיר מקרוב את האתגרים שלהם ומה מקשה עליהם לנהוג בחמלה ובאכפתיות אנושית בעבודתם היום-יומית.

ומה מצאת שמקשה על השוטרים לנהוג ככה?

" גיליתי שהדרך לעודד יחסים לא אלימים עוברת ב… כן, כן, אמפתיה לשוטרים. זה לא דבר פשוט, משום שאנו נוטים להאמין שחובתם של השוטרים לנהוג בדרך זו ולא אחרת, אלא ש"חובה" איננה מספיקה בכדי ליצור אווירה מכבדת והוגנת, לא אלימה. נחוצה גם מידה של "פניות", של יכולת להתפנות ממה שמעיק עליהם – אל מה שחשוב לאזרחים. זאת לאו דווקא לצד השכלי של "מה צריך" ומה "נכון" ולא לצד הרגשי שמפעיל אותנו בצורה חזקה יותר, במיוחד במצבי מצוקה ומתח.לצערי, גם היום, 20 שנה אחרי הפרויקט הזה, מצב היחסים בין שוטרים לבין הציבור איננו כמו שהייתי רוצה לראות אותו. המיליטריזאציה של עבודת המשטרה, וההתמודדות עם אתגרים קשים יותר ויותר בתחום הפלילי ובתחום הביטחוני– מייצרת את המצב שאנו מכירים היום. לצערי לא מצאתי בינתיים דרך לעניין את המשטרה להשקיע בגישה הזאת.

"כלומר במציאות הקיימת אינך רואה דרך?

"אם זה היה תלוי בי – הייתי יוזמת קבוצות שיתוף ואמפתיה הדדית של אנשי משטרה, בליווי הנחיה מקצועית, שבהן תהיה להם הזדמנות לחלוק בחוויות שלהם ולקבל הקשבה שאיננה שיפוטית ואיננה מייצרת תגובות ענישתיות, אלא במקרים מאד מסוימים. בקבוצות כאלה יוכלו השוטרים גם לפרוק את המתחים העצומים שהם חיים אתם, וגם לעזור זה לזה למצוא דרכים אלטרנטיביות לשימוש בכוח שלא לצורך. קבוצות כאלה יכולות גם לסייע להם לראות את מצבם של האזרחים בדרך יותר אמפתית וחומלת"

במפגשים שמקיימת חגית  במסגרת "תקשורת לא אלימה" הדגש הוא להתנער מן התחושה שכדי שהצרכים של אנשים יתמלאו הם חייבים לנצח את השני, כלומר לגרום לו להפסיד. לדעתה חינוך ותרגול יכולים להקנות לנו את הביטחון והוודאות שנוכל למלא את הצרכים שלנו ביחד עם האחר ולא על חשבונו.

בין שלל הפעילויות של חגית,שכאמור, ניתן למצוא עליהם באתר שלה, מול קבוצות ויחידים,ביקשתי לדעת אם היא ניסתה את המיומנות שלה על יחסי יהודים לערבים ולהיפך.במפגש עם נשים יהודיות בחברון. היא הומטרה בשאלות לגבי הזכות של יהודים על המקום, האם יש לה מושג מה זה לגור במקום, האם היא שמעה על הפיגועים, האם הכירה את האנשים היקרים שאיבודו כאן את חייהם. לבסוף האם חגית באה ללמד אותם שמאלנות בגרוש לעשות שלום.לאחר המתח הראשון, וההסבר של חגית שהיא אכן באה להכיר את המקום ואת הבעיות, האווירה נעשתה רגועה יותר ונשאלו שאלות וניתנו תשובות. ואני מביא רק מקצת מהן.

חגית:אני מבינה שהצורך שלכם בביטחון לא מתמלא.זה נשמע כאילו אתם חיים בפחד.

תשובה: האם את לא היית חיה בפחד?……

חגית: אתן מאמינות שלהיות כאן זו אחת הדרכים לבטא את האמונה שלכם?

תשובה: זאת מצווה גדולה להתיישב בכול מקום בארץ המובטחת

חגית: אז אתן רוצות שכולם יכירו בזה שאתם שייכים לאדמה הזאת ולבתים שלכם?

תשובה: אמת.

חגית: ואצן רוצות שהערבים  יכירו בכך?

תשובה( לאחר היסוס). רק אם הם מוכנים להפסיק את האלימות שלהם.

חגית:אז הייתם רוצות שיהיו יחסי שלום אתכם.

תשובה: הם מבינים רק שפה אחת.

חגית: אתן מרגישות מודאגות ומתוסכלות כי הייתן רוצות שהם יסכימו לתקשר אתכם בדרכים של שלום במקום באלימות.

תשובה: בוודאי.

בהמשך היו חילופי דברים לגבי הצרכים במקום ענייני חברה וחינוך וכיצד הילדים מושפעים מן המצב. בשלב מסוים הגיעו את ה"תכליס"

אישה: אז מה המסר שלך אלינו. למה הגעת אלינו, מה את יכולה להביא למצב הזה.

לאחר שחגית הסבירה כי רצונה לחלוק אתן דרך שמעוררת בה השראה ותרמה רבות לחייה ולאנשים רבים בחייה, ולבדוק אם זה רלוונטי לחייהם.

תגובה: אוקי. דברי.

חגית דיברה על הצרכים האנושיים,על הצורך בהבנה הדדית בקשב לזולת,וביכולת לתקשר ובכל הארסנל שמצוי אצלה בתחום התקשורת האנושית.לאחר שסיימה לא היה ברור לה אם הדברים שאמרה נפלו על אוזניים קשובות, שכן ההתמקדות שלהם  הוא בהיבט הפוליטי והקהילתי ולאו דווקא האישי. היא הופתעה שבשובה הביתה בשעה  מאוחרת למדי היא קבלה טלפון מאחת הנשים בקבוצה.לאחר שהתנצלה וחגית אמרה שהיא שמחה על הטלפון האישה ביקשה לחלוק עמו חוייה. וככה אמרה:

" אני ידועה בקהילה שלנו כאחת הנשים הקיצוניות שיש..אני ידוע אצל רשויות הביטחון כאדם פנאטי ומסוכן. אני מוכרחה להגיד לך שעכשיו אחרי שעזבת את המפגש שהיה לנו, החלטתי ללמוד "תקשורת לא אלימה". אז בטח תשאלי: מה פתאום. התשובה היא שלשמוע אותך הערב גרם לי לחשוב. ניסיתי הכול.כל דרך שקשורה לכוח ולהיות חזקה שאני יכולה. אני עדיין חזקה ותמיד אהיה חזקה. אבל יחד עם זאת הבנתי הערב שלא כול הצרכים האמתיים שלי נענים, שהחוויה האנושית הכללית היא לא מה שהייתי מקווה שתהיה. לכן החלט לתת לזה הזדמנות וללמוד מה זה בכלל תקשורת לא אלימה, זאת בתנאי שאני אבוא ללמד  זאת. אמרתי לה כי התרגשתי לשמוע את דבריה וכמובן שאבוא. אז היא שאלה:את חושבת שאפשר יהיה ליישם את התהליך גם אצל שכיננו הערבים. את מאמינה שגם הם ירצו ללמוד וליישם את זה.שאלתי אותה: האם אתם תסכימו לבדוק ולברר את זה?

הברור.

זה היה לפני כמה שנים.חגית העדיפה לסיים בכך את השיחה,ולא להלחיץ. אבל את הברור היא קיימה בעצמה עוד לפני כן. היא שהתה מספר ימים ביריחו. זאת לא כדי לנפוש אלא להשתתף בסדנא שמבין חמישים המשתתפים ארבעים ושבעה היו פלשתינאים.במשך כמה ימים היא חשה ממש בחרם נגדה והחליטה לשבור את הקרח, ושאלה מדוע ה"כפור", הזה בעיר החמה. הסתבר כי בנקודה מסוימת הם ראו בי כמי שבגדה באמון שלהם.אשיה צעירה אמרה: "את אמרת שאת גרה בירושלים. אנחנו יודעים את האמת. את גרה בפסגת זאב. את מתנחלת. אנחנו לא מדברים עם מתנחלים. את בגדת בנו"

ואז לאחר חילופי דברים על התבטאות בלב פתוח וביושרה   ועל הצורך בהקשבה, אחד הצעירים הודיע " כן, אנו מוכנים להקשיב"

" אמרתי להם שאני מופתעת  עד כדי הלם ולא ידעתי עד כמה נקודות המבט שלנו  והתפיסות שלנו שונות ועד כמה הסיפורים שלנו מנוגדים. אני גם נרגשת משום שאני מתחילה להבין פה משהו שיש לו ערך בעבורי, דבר שלא הבנתי אותו עד כה. כאשר בחלל היה שקט מוחלט ופה ושם שמתי לב לממחטה שמנגבת את העין הרגשתי שאני יכולה להמשיך. וככה אמרתי.

עכשיו שהצורך שלי להיות אתכם בחיבור משמעותי נענה, כאשר אנו מדברים ומקשיבים בדרך הזאת, אני מרגישה פליאה גדולה מעורבת במעט מבוכה. חשבתי שאני יודעת עליכם הכול. נהגתי לחשוב שירושלים היא עיר אחת גדולה, כולל כול השכונות שנבנו מ 1967 . עכשיו אני קולטת שאתם רואים זאת ההיפך."

"אבל את אמורה לדעת שהשכונה שלך היא שטח כבוש"- קטע אחד המשתתפים את דבריי." על כך עניתי: "המידע שהיה לי דיבר על שטחים יהודיים שנלקחו על ידי הערבים בשנת 1948 ושוחררו ב 1967 על ידי היהודים. וזה בסיס הבלבול שלי. הלוואי וידעתי קודם על הפער באינפורמציה בינינו. איי גם רוצה להיות מודעת לרגשות ולמחשבות שלהם בנושא ואני רוצה שתדעו שאני מכבדת אותם. מה שחשוב לי כרגע זה שאני מסוגלת לדבר אתכם בפתיחות כזאת ולחלוק אתכם את הסיפורים והידע שיש לכול אחד מאיתנו"

" ידעתי שאני יכול לבטוח בך"- אמר צעיר אחד.אחרי זה הכול התנהג בצורה חלקה, אכלנו ביחד בילינו ביחד וזאת הייתה  התובנה החשובה ביותר שהייתה לי ביחסים שלי ם הפלשתינאים"

השיטה.

לדעתה של חגית אלה דוגמאות משמעותיות בעיניה לתפנית שאפשר לייצר בכל מצב.,אם יש ו המיומנויות המתאימות. בכל אחד מהמצבים האלה היא יכלה  להיכנס "לפינות" שבהן מתווכחים מי צודק ומה מגיע למי. השיח שהיא מלמדת מקנה לאנשים את המיומנות לא להיכנס לפינה הזאת, ובמקום זה להביע בצורה מדויקת את ההבנה שלנו לצרכים של הצד השני.

" לעתים אני מצליחה ולעתים לא כל כך. גם אני, אחרי שנים של ניסיון ומיקוד בגישה הזאת, נמצאת לעתים במצב של מתח ומצוקה בעת שאני מקשיבה למישהו אחר. זה יכול להיות פחד, או אשמה או בושה, שמונעים ממני להקשיב בצורה ניטרלית, שלא לדבר על חומלת, לדבריו של האחר. במקרים כאלה אני שומעת "האשמות", "טענות", "ביקורת", "התקפה", במקום לשמוע את לבו הכואב של מי שדובר. ברגעים כאלה אני זקוקה להרבה אמפתיה לעצמי לפני שאוכל לחזור אל האדם ולהקשיב ללבו בחמלה,,. חלק מהתרגול השגרתי שלנו הוא לתת זה לזה אמפתיה מפעם לפעם ע"י מתן אמפתיה לעצמו קודם כל. אחר כך נרגעים ומתפנים בשמחה לשמוע את סבלו של האחר. כי אנו תמיד זוכרים שכל מה שנראה לנו כ"אלימות" איננו אלה ביטוי טראגי של צרכים שלא התמלאו! ומדוע טראגי? משום שבדרך הזאת הצרכים החיוניים של האדם לא רק שאינם מתמלאים – אלא שהסיכוי שלהם להתמלא הולך ופוחת!.."

איננו מורגלים ואיננו סומכים על רצונו הטוב של הזולת, אולי משום שגם הזולת בדרך כלל לא למד לעשות את זה אחרת, וכך אנו מגיעים די במהירות למלחמות: קטנות וגדולות, בזירה הבין אישית בתוך הבית הפרטי שלנו ובזירה הקהילתית והציבורית, כולל הבינלאומית…… גם בין זוגות נחוץ לעתים אותו גשר. אני מרבה לעבוד עם בני זוג שרוצים לרפא את הכאבים והסבל שבאי מילוי הצרכים שלהם ולמצוא דרכים שבעזרתן ימלאו את צרכיהם. אני עובדת גם עם משפחות מורחבות בדיאלוג בין-דורי ותוך-דורי. מצבים כגון סכסוכי ירושה, ניתוקים שנוצרו לפני שנים בעקבות עלבונות או מריבות, קשיים של תקשורת בין הורים לילדים בוגרים,וגם צעירים."

orna bridging

איור :אורנה שני @ זכויות שמורות.

לסיכום אומרת חגית שלכן נדרש הגשר. בשבילה גשר הוא אותו דיאלוג שבו כל אחד מסכים ללמוד איך להבין את הצרכים של הזולת מתוך מה שהוא אומר. אם   שני הצדדים יסכימו לכך, ואולי ייעזרו באדם המיומן בכך, הם יוכלו בסופו של דבר לדבר ביניהם ישירות ובצורה טבעית ופשוטה. ואז גם אם מישהו מתבטא בדרך שאיננה נעימה לי – אני ממקדת את תשומת לבי בצרכים שלו וכך מקדמת את יכולתנו למלא אותם.

חגית ליפשיץ.

chagit lipshitz

חגית ליפשיץ

חגית סיימה את התואר הראשון בחינוך ובמדעי ההתנהגות באוניברסיטת בן גוריון וסיימה בהצטיינות תואר מוסמך באוניברסיטה העברית בייעוץ חינוכי על שלוחות השונות.במשך יותר משני עשורים היא עבדה במשטרת ישראל בתפקידי רווחה וחינוך, הדרכה,ייעוץ ארגוני ופיתוח מנהיגות. היא הפכה למומחית בשיטת החוקר והמומחה החברתי ד"ר מרשל רוזנברג של " תקשורת לא אלימה". לימים היא העמיקה לחקור את נושא הגישור והיא מוסמכת מטעם מערכת בתי המשפט לקיים גישורים משפטיים וגם  להכשיר מגשרים. היא גם עורכת ומגישה את  תוכנית רדיו בשם "זאבים וג'יראפות- שלום זה לא רק פוליטיקה".

"חגית, האזנתי לאחת התוכניות כי זאבים וג'ירפות דווקא מעניינים אותי ולא היה להם זכר?"

"זהו בדיוק."

,

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.

%d בלוגרים אהבו את זה: