אילו תל אביב הייתה בירת ישראל. ואילו…..


חלום ליל חורף.

שני גורמים חברו יחד כדי להפוך את ירושלים להר געש פעיל. היותה עיר קדושה לשלוש הדתות המונותיאיסטיות , בעיקר ליהודים ולמוסלמים, שחיים בתוכה, והיותה בירת מדינה. ירושלים היא הבירה היחידה מסוג זה, בשעה שבכול הדתות, המוקד הדתי לא מצוי בבירה של מדינה כלשהי. זה כולל את רומא שבה נמצא הוותיקן, אשר הוא להלכה ולמעשה,ישות בפני עצמה. מֶכָה היא המקום הקדוש ביותר למוסלמים, אך בירת סעודיה היא ריאד. העיר קום באיראן היא עיר קדושה למוסלמים השיעים, אך בירת איראן היא טהראן. עוד במישור המצמצם יותר-.מרכז הכנסייה האנגליקנית,הוא לא בלונדון אלא בקנטרברי, והבישוף מקנטרברי  עומד בראשה. לפולין הקתולית האדוקה , המרכז הדתי הוא  לא בוורשה הבירה אלא ב"יאסנה גורה" ( הר האור) בעיר צ'נסטוחובה. שם מצוי האיקונין של  "המדונה השחורה " ומשמש מקום עלייה לרגל המונית של תושבי פולין. אשר לדתות המזרח, שם בכלל אין למקום שום משמעות.  אם לאיזו דת יש  מקדש פיזי אחד ,יש  רבים כמוהו והדת ניידת עם הנשמה והגוף.

בעצם  במידה רבה גם לגבי שומרי אמוני ישראל- הפוסקים מפרשים את הנאמר בתורה ("שמות- כ"ה) "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". בכך שהלשון היא רבים- בתוכם, הכוונה היא שהאל אינו שוכן באופן פיזי במקדש אלא שהמקדש מבטא את הקשר של האל לעם ישראל".  ואכן ,במשך רוב שנות קיומה , ירושלים לא הייתה בירה פיזית. היא הייתה כמיהה,כיוון לתפילה. היא הייתה  פולחן רוחני יותר מאשר ישות פיזית- לרוב המאמינים באלוהים אחד. היא הייתה ירושלים של מעלה, ומקום קדוש לעלות אליו לרגל או להיקבר בה.

עם צאת הבריטים מארץ ישראל. החלטת עצרת האו"ם משנת 1947 קבעה את ירושלים כשטח בפני עצמו, קדוש לשלוש הדתות. בפועל היא חולקה לאחר שהירדנים כבשו את חלקה המזרחי.בעת מלחמת העצמאות, כאשר ירושלים הייתה במצור הייתה תל אביב הבירה הזמנית של ישראל. הממשלה ישבה בה וגם הכנסת  הראשונה, שנבחרה בשנת 1949 ,ישבה במה שהיה פעם ,"בית האופרה", וכיום הכיכר נקראת ,"כיכר הכנסת". רק בדצמבר 1949 הודיע ראש המשלה דוד בן גוריון כי בירת ישראל היא ירושלים.

East_Jerusalem_Map_HE1a1images

ירושלים המזרחית עד 1967

בן גוריון  חוזה ומדינאי נועז, כמי שהקים את המדינה וראה בעיני רוחו את התפתחותה – המחדלים, כמו המעשים הגדולים ,הם  היסטוריים- בשורות מחד ובכי לדורות מאידך . מעניין שרוב המחדלים, קשורים דווקא בדת, בשעה שבן גוריון היה חילוני למהדרין.אחד המחדלים היה אי חקיקת חוקה מיד לאחר הקמת המדינה, וניתן לעשות זאת אלמלא בן גוריון היה להוט שדתיים יהיו שותפים לקואליציה.הוא חשב שעם הזמן ניתן יהיה לחוקק חוקה נאורה. אבל הוא לא ראה את הנולד. זה אמור גם לגבי שחרור צה"ל של צעירים דתיים ש"תורתם אמנותם" . הוא חשב שהמספר יישאר מוגבל, והוא טעה. שני אלה הפכו לבכייה לדורות. לכך אני מוסיף את ההכרזה על ירושלים  כבירת ישראל, וזאת בשעה שהיא הייתה בפועל מחולקת,והחלק המזרחי היה שייך לירדן, מדינה אויבת.תל אביב הייתה אז הבירה. הכרזה שתל אביב מוסיפה  להיות  הבירה המנהלית של המדינה וירושלים היא בירת  הנצח של העם היהודי, הייתה משנה לא רק את הסטאטוס של העיר, אלא של המציאות . גם לאחר מלחמת ששת הימים  ירושלים נשארה  מחולקת, בפועל עד עצם היום הזה אך אפשר והיא יותר מסוכנת מכפי שהייתה בעת השלטון  הירדני בה.

ירושלים של טדי קולק.

טדי קולק ששמש מנכ"ל משרד ראש  הממשלה כאשר דוד בן גוריון עמד בראשה, נבחר להיות ראש העיר ירושלים בשנת 1965 תפקיד שאותו מלא במשך 28 שנים עד שנת 1993 כאשר בגיל 82 הודיע שלא יתמודד. בלחץ אדיר שהופעל עליו, הוא נכנע, התמודד והובס על ידי אהוד אולמרט.עידן טדי הצטיין בתנופה אדירה של פיתוח מערב העיר ובהקמת שכונות בפאתי מזרח, כמו רמות אשכול, רמות ועוד רבעים שמקובל שיישארו כחלק מירושלים העברית. ירושלים בעידן טדי הפכה את דמותה.הוקמו מוסדות תרבות רבים, לרבות  המפואר שבהם מוזיאון ירושלים, תיאטרון ירושלים, אולמות קונצרטים ועוד  מרכזי תרבות וחינוך. הוא שמר וטיפח את הריאות הירוקות סביבה, דאג לשימור מבנים היסטוריים וזכה בפרס ישראל על תרומה מיוחדת למדינה.הוא אמנם שיתף את הדתיים בקואליציה, אבל כול אחד מן השותפים ידע היכן הוא עומד. יתרה מזאת, הדתיים אז  לא הצטיינו בלהט הלאומנות המשיחית- צרוף שיכול להיות הרסני.  ניתן לומר שזה היה מעין ",מודוס אופראנטי" שבה יכלו לחיות  בצוותא, דתיים וחילוניים. אשר למזרח העיר, גם קולק לא הצטיין בדאגה לשוויון בשירותים, אבל לא היו שום פעולות של פרובוקציה. האיסור של גדולי התורה של עלייה להר הבית, היה תקף, ולא הייתה חדירה לשכונות ערביות.י

שראל אלדד- שייב, פובליציסט,חוקר,היסטוריון, אמר על טדי שהוא שני למלך הורדוס  בבניית ירושלים. אך הסתבר שזאת הייתה הפסקה בלבד.שכן מקום  הררי הוא יפה אם הוא טבעי והוא יכול להיות יפה יותר אם יש מיזוג הולם בין הטבע לבין הבנייה. ירושלים היא עיר יפיפייה מיוחדת במינה. אבל בהקשר זה אביא דברים שמיוחסים למבקר תיאטרון שאמר על הצגה כי " התפאורה הייתה נהדרת. חבל שהשחקנים הסתירו אותה" ולירושלים הרבה שחקנים, מהם שלא חיים בה. בפועל היא, לדאבוננו ,היא עיר של ריב ומדון ושפיכות דמים.

snow-and-knesetarticle-one_thumbzricha20al20katamon20article

jerusalem visit saya  backround wall

יפי ירושלים.למעלה: הכנסת מושלגת,זריחה בקטמון  הישנה.למטה. אישה יפה וברקע החומה

דעתו של יליד ירושלים,

ניסים נוטריקה הוא יליד ירושלים. ככה הוא כותב( מכתבים למערכת "הארץ"- 9.11.14 ) "אני רואה איך העיר הולכת ומטררלת עצמה לדעת. העיר מצולקת ומדממת,צלקות שהותירו רושם על אנשים כמוני שנולדו למלחמת ששת הימים ולמשפחה שברחה מהעיר העתיקה וחזרה אל בורות המים, אל הריחות והבשמים.ירושלים מכלה עצמה לדעת. זאת היא עיר המחוברת לכוחות אופל משיחיים יותר מאשר למציאות עירונית……ההזנחה הפושעת  של העיר המזרחית מחלחלת גם אל העיר המערבית  שהולכת ומתבערת…..נדמה שירושלים דוחקת את תושביה מערבה. מי  שנשאר בה מתחיל להתכנס בגטאות חילוניים. העיר האהובה הפכה להפקר בידי קיצוניים משיחיים, שמייחלים ליום  שבו ייפתח שער הרחמים והמשיח ידהר דרכו על חמורו הלבן, הישר לבית שהכינו לו בסילואן".

כול המרבה- גורע. ואכן רבים משתושביה נדחקו מערבה. נדידת הדור הצעיר לשפלה ובעיקר לתל אביב  והפריפריה הפכה לנהירה. תוך כמה שנים בבית שלנו בשכונת קטמון  הישנה שהייתה שכונה חילונית, רוב הדור הצעיר, עזבו את העיר.רבים מקרב הדור הצעיר החילוני לא ראה בירושלים עיר שבה יוכל לחיות ולהקים משפחה.בעקבותיהם ירדו גם הוריהם לשפלה.

 חומות ירושלים וניפוצם

 בשעה שרוב ערי העולם, שהפכו מטרופולין, מצויים על נהר או על חוף בשל דרכי תעבורה נוחים, והן גם פתוחות – ירושלים נמצאת על ההר. זאת לשם שליטה ביטחונית על הסביבה. היא עיר בצורה. לעתים נצורה. מאוימת. תמיד הייתה.  היא עיר של חומות, היא עיר של שכונות וכל שכונה – חומה חברתית- תרבותית לה.ולכן  העדר חומה בין ירושלים העברית לבין ירושלים הערבית היא בניגוד מוחלט לאופייה. ואם גם נאמץ אמירה ידועה  a fence makes  good  neighbors – גדר עושה שכנים טובים, נבין כמה נחוצה הפרדה זאת. גם אילו מוסכם היה על שני חלקי העיר לחיות בשלום, גם אז מוטב היה מכול בחינה שהיא שירושלים הערבית תהיה עיר נפרדת. בלי חומה, אבל ישות עירונית משלה. לא מכול שכן שכאן מדובר באלמנט לאומי ודתי . יתר על כן האירועים אינם בשטח שעליו שולטת הרשות הפלשתינית אלא בתחום הריבוני של מדינת ישראל או בשטחים שבשליטה ביטחונית של ישראל. ולכול היותר אפשר להאשים את אבו מאזן בהסתה. כאן אני נמצא בדילמה. מצד אחד מחמוד עבאס מקבל את התואר מגדול המומחים בתורת ההסתה . מאידך נאמנים עלי דבריו של ראש השב"כ שאבו מאזן לא מעוניין בטרור ולא מעודד טרור.בלב קל אני נוטה לקבל את הגרסה של  ראש שרות הביטחון הכללי.אמש שמעתי שגם נשיא המדינה,איש בעל יושרה נדירה, מקבל את דבריו של ראש השב"כ. יחד עם זאת,  כול בר דעת,ובעיקר יריב, יצביע על כך שלא ערביי יהודה ושומרון היו הראשונים להפר את השקט, אלא הערבים הירושלמיים, אזרחי ישראל. דווקא בנקודה  הזאת כמעט מתבקש שהרשות הפלשתינאית מבקשת להוכיח כי ישראל לא יכולה לשלוט על הפלשתינאים בשטחה הריבוני שלה.

צריך היה פגישה משולשת של, ראש ממשלת ישראל, המלך עבדאללה ושר החוץ האמריקני ג'ון קרי- ברבת עמון, כדי להוציא את הערמונים מן האש ולהנמיך את הלהבות. זאת   כאשר גם  החמאס בעזה  שמר על הרגיעה. ואילו בירושלים בירת ישראל המאוחדת ישראל לא יכולה,וגם לא תוכל, להשתלט על האירועים בשום צורה שהיא. מדי שבוע אנו מקבלים תזכורת עצובה ומקוממת של רצח ושכול. ראש הממשלה, שר הביטחון  והשר לענייני ביטחון מכנסים התייעצויות דחופות מכנסים מסיבות עיתונאים, מכריזים על צעדים להגנה על תושבי העיר, והדימום נמשך.שערו בנפשכם מחסומים ליד שכונות בבירת ישראל. בטונאדות ביציאה ובכניסה לרבעים .ויש עוד מי שמציע להציב צבא. בדיוק כמו בשטחים. זה מדָבֵר יותר מאשר המלל  שבו מצטיין ראש ממשלתנו. היה והרגיעה תושג במזרח העיר באמצעים דרקוניים, מי יישאר במערב העיר. הסערה בירושלים אינה זמנית. הרגיעה, כאשר היא קיימת – היא זמנית. שכן אם  לא תהייה הפרדה, כבר צוין כי התרחיש הוא הרסני לשני החלקים. לא רק הר הגעש יהיה פעיל, אלא גם הלוחות הטקטוניים.

כמובן שישנה עוד חלופה. להעתיק את הבירה לתל אביב, כמו שעשתה ברזיל, ומדינות אחרות.אבל זה חלום באספמיא.חלופה אחרת,יותר סבירה, היא להעתיק את ראש ממשלתנו ממעונו ברחוב בלפור בירושלים. שכן הוא מנהיג מדיני שאין לו מדיניות, לא בירושלים ולא לגבי הסכם עם הפלשתינאים. בעצם בשום דבר למעט בתחום הכיסאולוגיה.. התנהלותו בזמן האחרון היא מקור לדאגה מכול הבחינות. מה שמחזיק את ממשלתו, זאת  לא ההערכה לראש הממשלה, גם לא מצד חברי מפלגתו, אלא  החישוקים  לכיסאות.כשהוא ייפול- הם יפלו. היה מצב דומה,אף שלא במהות, אצל ראש הממשלה מנחם בגין, בקיץ לפני 31 שנה. בגין היה ראש ממשלה מוערך ונערץ. את מצבו  הקשה ידעו היטב חברי הממשלה. אבל גם אז הם דבקו בכיסאות,וניסו להצמיד  גם את מנחם בגין לכיסאו. אבל מנחם בגין היה מנהיג ועשה מעשה. הוא אמר בישיבת הממשלה " אני לא יכול יותר". הפעם חברי הממשלה יודעים שביבי לא יכול , ומסיבות אחרות, אבל הם לא אומרים זאת כדי לשמור עד כמה שניתן על מנעמי השלטון. חזקה עליהם ועל  ראש הממשלה שממנו אין לצפות לאמירה כזאת. חבל. גם בכך הוא יכול היה להיכנס להיסטוריה.

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: