תחייתה של רוח מצדה-פולחן המוות.


בעיצומו של מבצע "צוק איתן",מתבקש מבוא קצר לרשומה שלי.ישראל נסוגה מעזה לגבול הבינלאומי, וטוב שנסוגה.לכן כול תקיפה מעבר לגבול, נגד כול מטרה במדינת ישראל לא רק נגד אזרחים אלא גם נגד הצבא, היא פעולת מלחמה,ויש לנהוג בהתאם.לכן צבא ההגנה לישראל צריך להכות בעוצמה בישות הקנאית- הטרוריסטית מעבר לגבול. זאת כדי להניא אותה מתקיפות להבא או למצער להרתיע אותה ככול שיידרש.שכן להביס תנועות טרור שנטועות בתוך אוכלוסייה אזרחית, לא ניתן בדרך צבאית.

יחד עם זאת גם עקב ההתפתחות הביטחונית לא ראיתי לנכון לשנות כהוא זה את תוכנה ורוחה של הרשומה הבאה,שתקֵפה עכשיו כמו בעבר ובעתיד.

+++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++

עכשיו לאחר שקברנו את הנערים, קוננו עם אבותיהם, בכינו עם אמותיהן האצילות והמאופקות, ערכנו הפגנות אלימות,הדלקנו אלפי נרות נשמה בכיכרות, במחזוריות מחלחלת, מה הלאה.גם כשנעבור את מבצע "צוק איתן". האם תתקיים בנו נבואתו של יחזקאל : "ואעבור עלייך ואראך, מתבוססת בדמייך; ואומר לך בדמייך חיי, ואומר לך בדמייך חיי"- כפשוטה ,או כפי פרוש חז"ל- דמייך משמעו הדם של לידה- החיים, ההפך ממוות.

בשבוע שעבר בעקבות האירועים של רצח הנערים והאירועים שהתלוו,כולל הפוגרום נגד הערבים בירושלים, ועוד קודם לרצח הנער הערבי משועפט ,מצוטט ראש הממשלה ביבי נתניה כמי שאמר כי "תהום מוסרית רחבה ועמוקה מפרידה בינינו לבין אויבינו.הם מקדשים את המוות ואנחנו את החיים".אם עשרה קביו של צביעות ירדו לארצנו, כמה מהם נטל ראש ממשלתנו. החלק האחר מתחלק בקרב השררה- הפוליטית, הכלכלית והחברתית ואי אלה אנשים בקרב הציבור הרחב .מי שלא נמנה עם אלה הוא שר החוץ אביגדור ליברמן, שתוכו כברו. הוא לא אוהב ערבים, הוא לא אוהב דמוקרטיה, למרות שהיא העלתה אותו מלמטה למעלה. הוא אוהב את פוטין. מי שמשקה בשמן זית זך את הבערה של פולחן המוות החל בשימוש בשואה וכלה באיום האיראני הוא ראש הממשלה.

פולחן המוות הוא זר לאמונת ישראל.למי שדָבֵק בתורה ,היא "עץ חיים למחזיקים בה". ו-"לֹא הַמֵּתִים יְהַלְלוּ יָהּ, וְלֹא כָּל יֹורְדֵי דוּמָה וַאֲנַחְנוּ נְבָרֵךְ יָהּ, מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם – הַלְלוּ יָהּ"-כנאמר בתהילים. המבחן ששימש את אלוהים לקבוע שאין אצל עם ישראל קרבנות אדם היה בעקדת יצחק.

ובכול זאת הטרמינולוגיה ,אפשר המנטרה,שהשתרשה בקרב העם במשך שנות דור הייתה טרמינולוגיה של קרבנות גם כאשר אנשים נטלו את חייהם שלהם כמו הסיפור של חנה ושבעת בניה, כמו במצדה.המשורר יצחק למדן כתב "שנית מצדה לא תיפול" . זאת בשעה שלפני שנפלה מצדה נפלו כולם ממנה בהטילם עצמם למוות. על פי השראת בר כוזיבא הלא הוא "בר כוכבא".זה הפך לאתוס.כמעט לאפוס. העם כנראה זקוק לקרבן כדי לרצות את מישהו, כדי להוכיח את עצמו, והשאלה היא מי הוא ה"עצמו", או מי עומד מאחורי "עצמו" ומדבר בשמו.

היום במבט לאחור מוטב לתהות מה קרה בגטו וורשה, שגיבוריו נפלו במרד.כאשר המרד התחיל, זה היה סמל לעמידה איתנה ,קוראת תיגר מול מכונת הרצח הנאצית שכמותה לא הכיר העולם. המטרה הייתה להוכיח לגרמנים שאנו יודעים להילחם ולמות בכבוד.ברור היה שלנָצֵח קומץ הנועזים האלה לא יוכלו . אבל בשלבים הבאים, ביודעם מה יהיה סופו של המרד , מוטב היה אילו עצרו. אפשר מאוד ורבים מהם היו אתנו כאן בארץ וממלאים תפקידים חשובים בחייהם שלהם ובחיי העם והמדינה. וזה אמור גם לגבי שיגור מספר צנחנים לזירה באירופה במלחמת העולם השנייה על ידי הנהגת היישוב, ביודעם מה צפוי להם. אבל, וזה מאוד אכזרי לומר זאת, האתוס דרש קורבנות. היישוב חש שהוא לא יכול להחריש. לוחמי גטו וורשה הוסיפו ליום הזיכרון לשואה את המילה "גבורה". ככה שאי אפשר לומר ש"העם הלך כצאן לטבח" . זאת בשעה שבעיניי ,כמי שעבר את שנות התופת, הגבורה הייתה בהישרדות.אלמלא שרדנו- לא יכולנו, בין היתר, לבוא לכאן במאות אלפים ולסייע בהקמת המדינה. ואנו מדליקים לפידים לא רק את החושך לגרש, ואנו מדליקים נרות, לא רק כדי להעיר אלא כאילו לטיהור לזיכוך הנשמה כדי שתוכל  לספוג עוד קללות מוות.

פולחן המוות.

העם היהודי במשך אלפי שנים, שיכל מיליונים מבניו. ברוב המקרים זרים גרמו לכך. אבל היו גם אחרים עוד בתקופת בית המקדש, הקנאים הקיצונים אשר הם שגרמו לאסון הלאומי. דומני שהערתי בשעתו כי שם הספר של יוסף מתתיהו "מלחמת היהודים ברומאים" היה צריך לשנות ל"למלחמת היהודים ביהודים". בתולדות היישוב היהודי במסגרת "שיבת ציון" החדשה, מאז העליות הראשונות ועד היום הזה רבבות נפלו על הגנת הארץ והמדינה.מדינה שחפצה חיים כעם חופשי, כבני אדם חופשיים, חייבת להגן על עצמה.אבל אסור לה,לא מוסרית,וגם לא תועלתית, לקָבֵע את הכלל "בדמייך חיי" או "על חרבנו נחיה". על חרבנו נמות.

לצערנו אחרי מלחמת ששת הימים עם כיבוש חלקים מיהודה, שומרון ועזה, הצליחו קומץ מתנחלים ודובריהם לעשות הבחנה ולקבע אותה ציבורית, בין מוות במדינה, בקו הירוק, לבין מוות בשטחים. גם אם מדובר בפיגוע, וגם אם הפיגוע הוא המוני, לעין ערוך מן הפיגועים בהתנחלויות,הצער של העם הוא גדול, אך לא הופכים זאת לפולחן. לא מלבים אש שנאה, לא מתנכלים לאנשים על לא עוול בכפם וחסרי ישע, כפי שקרה לאחר מציאת גופות הנערים.כולל רצח נער ערבי בצורה זוועתית במיוחד בידי חשודים יהודים בתגובה על רצח הנערים היהודיים. שלא לדבר על אלף אנשים בשנה שנרצחים בבית,ברחובות, נדרסים בדרכים- לא על ידי אויב אלא על ידינו שלנו. ואין עצרות זעם, ולא נרות נשמה. האם הורים ששכלו את ילידיהם ברכב, לא כואבים כמו הורים ששכלו את צאצאיהם מידי זדים ורוצחים זרים?

הכאב של יקירים על השכול הוא אותו כאב, אך יש מישהו שמשתמש בכאב הנורא הזה למען שיקולים זרים,אופורטוניסטיים, בצביעות זועקת. והתקשורת להוטה להיכנס למעיים של השכול כדי להעלות את הרייטינג. אתמול בחדשות ערוץ 10 שאל הפרשן הנבון רביב דרוקר את ראש עיריית תל אביב, מדוע ההיסטֶריה. זאת בשעה שרון חולדאי קבל קודם לכן כי המדיה חוזרת שוב ושוב עשרות פעמים על התמונות של דם ואש ותימרות עשן.

מוות בכבישים, זאת סטטיסטיקה. מוות בפיגוע בקו הירוק, הוא טרור. מוות מעבר לקו הירוק הוא טרור וקורבן על מזבח המולדת . דם שמרווה את אדמת ארץ הקודש .זאת לא אמירה צינית. זאת התנהלות צינית שבעבורה משלם עם ישראל כולו.למזלנו האיום לפעול לבד נגד הגרעין האיראני, שהיה ב"רוח מצדה", הוסר בלחץ דעת הקהל וגורמים אחראיים בממסד הביטחוני.

באחד הדיונים בסוגיה של שחרור אסירים גילה השר פרץ שבחלופה שהוצעה על ידי הרשות הפלשתינאית, הוא העדיף הפסקת הבנייה בהתנחלויות על שחרור עצירים. והנה לאחר מקרה החטיפה הנורא של הנערים, נזכרים בנושא שחרור עצירים שחוזרים לעשות פיגועים. שר התקשורת, ארדן, שמתקשר עצמו לדעת והשר בנט, שאינני יודע איזה סוג עוף זה בכלל, שיושב בממשלת ישראל, מציעים להגביר את הבנייה בהתנחלויות כתגובה על רצח הנערים.זאת בשעה שהבומרנג יפעל לא נגד החמאס. הוא יפעל נגד הרשות הפלשתינאית שעשתה רבות בסיוע לכוחות צהל, לגלות את עקבות הנערים,ויש אומרים את שמות הרוצחים שנעדרו מבתיהם . החמאס יהיה מדושן עונג,שמלאכתו נעשית בידי ישראל. אך אין כמו דם להזין דם,לאותו גרעין קטן וקנאי שסוגד לו. למי שצריכים קרבנות כדי שהעם יהיה מאוחד בסגידה לפולחן המוות.

כשהתפרסמה הידיעה על רצח הצעירה שלי דדון, הלב נחמץ. אבל עוד בטרם שהובררה הסיבה לרצח דווח כי המשפחה פנתה למפכ"ל המשטרה יוחנן דנינו, לראש השב"כ יורם כהן ולשר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ' בבקשה להודיע כי "הרקע לרצח הנתעב הינו לאומני". האב, יעקב דודן, אמר את הדברים לעיתונאים בביתו בעפולה עוד לפני שפורסם כי החשוד הוא נהג מונית ערבי ישראלי ,שהרצח שמיוחס לו הוא עדיין לא הוברר סופית , אף שהנטייה היא שהרקע הוא לאומני .לפי הדיווח מצוטט האב כמי שהתבטא:"בתי נרצחה על רקע לאומני ולא אקבל דבר אחר. המשפחה שלנו שבר כלי. נהרס לנו הבית, נהרסה לנו הנשמה". אין דבר ברוטאלי יותר מאשר הורים שקוברים את ילידיהם. אבל נניח ששלי לא נרצחה על רקע לאומני, אלא הנהג הזה רצח אותה בשל כול סיבה שהיא, פלילית- האם רציחתה הוא לא רצח.האם ההורים לא שיכלו אותה.אני לא מעלה על דעתי שמדובר כאן בשיקול חומרי,לאמור פיצויים על אובדן חיים בגין טרור.אז מדוע. האם בכך מבקשים ההורים לסווג את בתם האהובה "כקרבן", כי אמנם השכול שלהם הוא כבד מנשוא אך "קרבן" זה משהו אחר.

זה ועוד .מיליארדים מוצאים על שמירת ביטחונם של המתנחלים. אבל איש לא שואל, מדוע שלא תהיה תחבורה זמינה לנערים טרמפיסטים. ואין לבוא בטענות לנוער שהוא נוסע בטרמפ. הוא נוסע וייסע. אבל מדוע אין חלופה. למצער, מדוע לא מוצבים אנשי ביטחון במקומות הטרמפים שמועדים לפורענות. זאת לא שואלים. כי תמיד "אין זאת השעה לשאול שאלות".המתנחלים רובם, הם אנשים הגונים,שוחרי טוב שהובאו רובם למקום על ידי הוזי הזיות מכול הממשלות. הם לא חיילים שמגנים על הגבולות. ההתנחלויות הן לא הקיבוצים שהתיישבו בשעתו במקומות שהיה בהם כדי להגן על היישוב היהודי. ההתנחלויות, וזה ייאמר שוב ושוב, הן לא נכס ביטחוני. הן נטל שעולה לנו בדמים תרתי משמע..

אשר למציאות שלנו בעת הזאת, לנשיא שמעון פרס היו שתי אמירות חשובות בפני "ועידת ישראל לשלום" שיזם וארגן עיתון "הארץ" ביום ג' השבוע( אתייחס לכנס הזה ברשומה בשבוע הבא) .בריאיון מוסרט עם ארי שביט,ובנוכחותו של הנשיא, אמר שמעון פרס: "צריך לבער בדחיפות את הרוע מארצנו, אחרת הוא יבָעֵר אותנו". כן אמר : "היסוד המוסרי הוא יסוד קיומי למדינה. אם היסוד הזה לא יהיה קיים, יש סכנה לקיומה של המדינה".

טוב לחיות בעד ארצנו בתקווה שבה נחיה כחברה ערכית

האמירה, שהייתה לסיסמה, שמיוחסת ליוסף טרומפלדור "טוב למות בעד ארצנו" שנויה במחלקות בקרב היסטוריונים, הן לעצם האמירה,והן לדיוק שבה.יש כאלה שסבורים שטרומפלדור כשנפצע השמיע קללה רוסית עסיסית . במסה הארוכה של נקדימון רוגל, עיתונאי והיסטוריון: "פרשת תל חי- מבחנה של ניטרליות בלתי אפשרית( in.bgu.ac.il ) אין כלל אזכור לאותה אמירה.אבל לעם ישראל זה הפך לאתוס. אפשר ובתקופה הראשונה של ההתיישבות זה היה חשוב. אתוס מומצא לעתים כדי לשמש מטרה לאומית. זה אתוס ולא תעמולה. אבל כיום כאשר מדינת ישראל היא בת 66 חזקה ביטחונית וכלכלית, כאשר,במציאות לאורך גבולנו, אין משום איום עלינו,ואם יש- צה"ל הוא חזק דיו כדי לסלק אותו- האם אנו זקוקים לאתוס של פולחן המוות.אלא אם כן הוא אמור לשמש דֶבֶק לאחדות העם ועוד יותר גרוע- דבק לאחדות הקואליציה. אם ככה, העם חייב לומר את דברו.העם שילם בחייהם של רבים מבנותיו ובניו כדי שהמדינה תתקיים,תתבסס ותתפתח.ההתנחלויות וכל הכרוך בהם נוגסים נגיסה קשה בכול הרקמה שלנו, הביטחונית, הכלכלית, החברתית. הגיעה הזמן שהסיסמה תהיה ". "הלאה פולחן המוות". ",טוב לחיות בעד ארצנו"

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: