חוסר פירגון- על חטא שחטאנו וחוטאים.


כאשר ב "יום הדין" מתייצבים המאמינים בפני בורא עולם , רוב התפילות והפיוטים נוגעים ליחסים שבינם לבין "המקום" לאמור כלפי הקב"ה. וזאת בשעה שבדרך כלל אין להם סיג ושיח אתו. היוצא מן הכלל היה הרבי לוי יצחק מברדיצ'ב שקרא את אלוהים לדין תורה על שלא נוהג בעמו ישראל כפי שצריך. בדרך כלל זה חד סטרי. הוא לא חטא והוא תמיד צודק. גם כאשר הוא שולח את מלאך המוות, אומרים- המאמינים והלא מאמינים- אם לא הם אז כלי הקודש בשמם: "ברוך דיין אמת". גם כשמדובר באדם צעיר או ילד. יתרה מזאת, רבים מקרב המאמינים סולחים לו על שעמד מנגד כאשר טבחו ששה מיליון מבנותיו ומבניו, עמו הנבחר. אני למשל לא סלחתי לו. אבל דומני שאני במיעוט.

כול זאת בשעה שרובן של הבעיות הן בין אדם לחברו, בין אדם לאדם. כאן אין צדק אבסולוטי. בין כול החטאים שמוזכרים, ושעליהם מכים על חטא, יש אמנם "שנאת חינם", אבל אין סליחה על "חוסר פרגון" , תופעה שרווחת בקרב בני עמנו בכלל ובארץ היהודים בפרט. כאשר עמיתי, העיתונאי, הפובליציסט, והפרשן הפוליטי, נחום ברנע, קבל את פרס ישראל בשנת 2007 שלחתי לו ברכה חמה. על כך הוא השיב לי בין היתר "ותודה על הפרגון". ידעתי שבקרב עמיתיי לגילדה העיתונאית יש לא רק תחרות אלא גם קנאה,טינה וגם שנאה. לימים למדתי שזאת תופעה ידועה במקצועות החופשיים בכלל, כולל באקדמיה וזה אמור לגבי אנשי ספר, כמצוין במשנה "קנאת סופרים מרבה חכמה" לאמור התחרות מפרה.

וכדי שלא יאשימו אותי בהפליית נשים, אני מבקש לציין שיש בין הנשים שמפרגנות. פעם במבואה בתיאטרון ניגשה גילה אלמגור לאישה יפה, אלגנטית, לבושה טיפ טופ, ואמרה לה: " אני בכול פעם מתפעלת מן הלבוש שלך". וזאת אומרת הדיווה של התיאטרון הישראלי למישהי שהכירה רק ממראה עיניים בתיאטרון. אבל יש גם אחרות. באתר און ליין דווח כי ב"הישרדות" הפסידו שתי המתחרות בגלל קנאת נשים איומה."ראינו ביניהן חברות יפה ואמתית ומנגד קנאה, הרס ורועָ .וזה מה שהפיל אותם." בכלל, כשמדובר בנשים הסופר אלכסנדר דומה האב( בספרו " המוהיקנים של פריז ") קבע:"חפש את האישה"

Cherchez la femme, pardieu ! cherchez la femme

רבים מאתנו לא רק חיפשו אלא גם גילו- בקלות, או בדרך קשה. אני מעלה נשכחות מכיוון שלא מכבר כתבתי רשומה על רנה שיינפלד,הכוריאוגרפית והרקדנית הישראלית והבינלאומית ששמה הולך לפניה, והיא השיבה לי בין היתר "ותודה על הפרגון". אז מה קורה כאן. האם זה מייחד אותנו כאן בארץ.

המילה "לפרגן" הוא פועל של שם עצם ביידיש "פערגענען" . המקור -מגרמנית (Vergoennen) שהמשמעות היא להיות נדיב, לתת קרדיט, להחמיא, לעודד ,"אחלה של גבר", "חתיכה", , "סבבה של אדם" , וכיוצא באלה משמעויות. ואני תוהה. אם זאת הייתה מילה כה רווחת בפזורה האירופית, משמע שאנשים פרגנו אחד לשני. וודאי שבקהילות היהודיות הייתה קנאה,שנאה, טרוניות ועוד כפי שזה קורה בכול גוף ובייחוד בקהילה שהשועים והפרנסים שלה רודפי כבוד הם. אפשר ובמסגרת הזאת אנשים היו משתדלים לעלות על עמיתיהם בשבחים רמים יותר, במתן כבוד יותר, במסגרת התחרות על נדיבות. למשל אם יהודי במוצ"ש מברך יהודי שני ב"איין גיטע ווך" (שבוע טוב) זה משיב לו "איין גיט יוהר"( שנה טובה). מסופר שמישהו שמע את בן גוריון מברך את לוי אשכול ביידיש "איין גיט ווך" וזה ענה לו ב-"איין גיט יוהר," האיש ששמע זאת ולא היה בקיא בדקויות הללו שאל את אשכול. "מדוע אתה מברך אותו בשנה טובה בשעה שהוא ברך אותך בשבוע טוב?" .על כך ענה אשכול " "אזוי וי איין ווך עהר ווינטשט מיר, אזוי איין יוער איך וינטש אים" . שבוע טוב כזה שהוא מאחל לי, אני מאחל לו שנה כזאת".היחסים בין השניים לא היו משופרים, בלשון המעטה.

מכול מקום ,זה היה, וזה הווה, לא רק אצל היהודים. אני מכיר מקרים שבהם גברים או נשים לא אוהבים לקבל מתנות שכן זה יחייב אותם לתת מתנה יקרה יותר. Anything you can do I can do better .אין לזה ולא כלום לנדיבות טבעית. יש בזה יותר מן התחרותיות ה- show off . בהיותי ילד הייתי עד לתופעה זאת במשלוח מנות בפורים כאשר אנו הילדים ,השליחים, החלפנו הצצות בתכולה של המתת( המנות) שנשאנו בתרמילנו. בכול מקרה אני לא מעלה על דעתי שמישהו היה מקבל תשומת לב מיוחדת, מחמאה, מאמר ביקורת יפה, היה מודה על הפרגון. היא או הוא היו מודים. בוודאי שככה מקובל. אבל אני בספק אם היו משתמשים במונח פרגון. ולכן השאלה היא מה קורה אתנו כאן.

הערכה.

דומני שהמשמעות הקרובה ביותר למונח "פרגון" הוא הערכה. אתם מעריכים את ההישגים, המעשים, או התנהגות הזולת. העדפתי לחפש את המשמעות דווקא במקורות חוץ, בעיקר אמריקניים. שכן בארה"ב האלמנט של כדאיות הוא חזק מאוד. למשל אם האדם לומד יחסי ציבור, טבעי שהוא גם ילמד יחסי אנוש. כי זה חשוב, או ל"ביזניס" ,לקהילה או ליחסים הבינאישיים. אין רע בזה. להיפך. "מתוך שלא לשמו בא לשמו". הרי כול מערכות הנורמות שלנו נלמדות והלימוד הדיסציפלינארי,כשמו, נכפה עלינו. מצאתי הגדרה כוללת ב success preparatory academy- mission and value ל"הערכה" , באתר אשר עוסק בהצלחה ככה נכתב בין השאר:" אנו רואים ערך באנשים ובדברים סביבנו, כולל אנו עצמנו. אנו פועלים תוך יושרה ומסירות לא רק מכיוון שזה נכון, אלא משום שאנו רואים בכך את הערך של עצמנו כאדם. הערך בא לידי ביטוי בקשר ההדדי שלנו עם אחרים ועם העולם סביבנו. אנו נוהגים באחרים כחברים מוערכים בצוות, מעריכים את עבודתם ומעודדים אותם לעשות את המיטב . אנו גם מבינים כי העולם שלנו הוא התוצאה של מעשי זולתנו, ככה שאנו מעניקים כבוד לערך הדברים ולערך האנשים גם יחד."

אין לי ספק שלמשמעות הרחבה של "פרגון", יש גם ניתוחים ופרשנויות אחרות הן במשמעות והן ביישום .משום כך, אם אכן מורגש בארץ העדר פרגון בתחומים שונים ואצל אנשים שונים, הרי משהו יסודי השתבש. משהו שנוגע בין היתר לסולידריות החברתית שחסרה ומדוע היא חסרה. שכן בפרגון לאנשים כמו נחום ברנע או רנה שיינפלד, כול אחת ואחד בתחומו, אין איזו מחמאת סרק, מריחה ,ליקוק, הפקת רווח. אתה מעריך את הישגיו של האדם- בחייו כפי שהם. כאשר הם מוטלים לפניך או אז,המחמאות לא רק באות כגשם נדבות, אלא כמבול..בכך אנו מצטיינים.

לכן אם אתם מכים ביום הכיפורים על אזור הלב, שלכם, תכו גם " על חוסר פרגון". אילו אני אתכם כאן בזמן הזה, הייתי מוכן להכות, בנפש חפצה- אתכם ובשבילכם.

גמר הכאה טובה.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • לילי הבר  On 11/09/2013 at 12:17 pm

    צבי היקר, ואולי אנחנו לא מפרגנים אחד לשני משום שרק גולת אשכנז מכירה את המילה ואת מקורה ביידיש ובגרמנית? אולי צריך לשאול את אמנון לוי כיצד "מפרגנים" במרוקאית? ובכלל אני מציעה לאמנון להכות השנה על חטא על הגזענות, הרשעות וחוסר הפירגון בתוכנית שלו על ה"… העדתי".

  • יוריק קרמר, רמת גן  On 19/09/2013 at 10:58 am

    קינאה היא תכונה אנושים נפוצה וידועה בכל התרבויות ובכל המקצועות, לא רק המקצועות החופשיים ואנחנו, היהודים, איננו יכולים להתגאות שזאת תכונה ייחודית לנו.
    בעשרת הדיברות ובהכאה על חטא לא נמצאת הקנאה. יש עוד ועוד חטאים או תכונות שליליות שאינן ברשימה. אני מקבל את הצעתך וביום כיפורים הבא, אכה גם על חטא הקנאה. בינתיים, אני משתדל מאד לא לקנא.

  • נתי  On 02/10/2013 at 6:37 am

    אכן פירגון היה צריך להיות נפוץ בהרבה.
    תחילתו בגיל הרך… ובמיוחד בבית הספר. במקום לומר להורים ״הוא אינו ממצה את הפוטנציאל״ המורים צריכים לפרגן לילד ולחנוך אותו על פי דרכו וללמד את הדרדקים לפרגן זה לזה.
    כרגיל הכל מתחיל בחינוך… זה מה שהשתבש כאן בארצנו.
    הפירגון החסר הוא הנדבך הראשון שנפגע ואחריו העזרה לזולת.
    שניהם הצתמקו למימדים זעירים. באמת חבל.
    אבל להכות על חטא אפשר לא רק בארץ הקודש ולא רק ביום כיפור.
    כתבות יפות על אנשים יפים זה בהחלט פירגון במיטבו ואת אלה אני הכי אוהבת לקרוא.
    שנה טובה ומבורכת לכולנו שנזכה לראות לעשות ולפרגן מעשים טובים!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: