מסר השואה מגיע למינאמר-בורמה.הבאה בתור:טהראן


מיאנמר- בורמה בעבר, ידעה זמנים שונים מאז מלחמת העולם השנייה, לאחר שהפכה למדינה עצמאית. בעשורים האחרונים היא הופיעה בשולי הרשימה של "מדינות הרשע" כאשר הרודנות הצבאית דכאה ביד ברזל כול גילוי של חופש, כולל כליאת מנהיגת האופוזיציה בכלא, עד כדי ניתוק כלי התקשורת ובכלל זה האינטרנט. אולם כפי שזה קורה, וקרה במדינות שונות בדרום אסיה, המשטר השתנה ואיתו האווירה הפוליטית והפתיחות לנושאים בינלאומיים, ביניהם השואה.זה יקרה בסופו של דבר גם באיראן.

למדינת ישראל היסטוריה ארוכה בקשריה עם בורמה, כיום מיאנמר. ראש הממשלה הראשון שביקר במדינת ישראל היה או נו, בשנת 1955 . זאת חרף לחץ ערבי גדול עליו שלא לקיים את הביקור. נוצרו גם קשרים אישיים בינו לבין דוד בן גוריון אשר גילה עניין רב בתרבויות ובדתות אסיה. בן גוריון ערך גם הוא ביקור ממלכתי בבורמה. ביקור או נו הניב קשרים הדוקים כמעט בכול התחומים בעיקר בתחומי הביטחון והחקלאות. עם זאת גם לאחר שאו נו הודח בהפיכה צבאית בראשות הגנרל נה ווין, הקשרים ההדוקים אמנם התרופפו, אבל במישור הרשמי וגם הפונקציונאלי אלה נשארו על מכונם. דווקא לאחר ההפיכה על ידי החונטה הצבאית בשנת 1988 יחסים אלה השתפרו, בשעה שיחסי בורמה עם העולם המערבי הלכו והחמירו והוטל אמברגו אירופי ואמריקאי על מינאמר.

ישראל הפכה לספקית הנשק של בורמה, החל ברובים וכלה בתותחים וציוד טכני מתקדם לחיל הים שלה. מלבד שיתוף הפעולה הביטחוני מכשירה ממשלת ישראל, על חשבונה, פקידי ממשל מיאנמרים. כמעט כל שנה מגיעה לארץ משלחת גדולה של פקידים להשתלמות, בעיקר בתחומי החקלאות, וישראל מספקת תמיכה מדעית ופתרונות טכנולוגיים מתקדמים למשטר במיאנמר (ויקיפדיה) .אולם החונטה הצבאית דיכאה כול ניסיון של דמוקרטיזציה, הפגנות דוכאו ביד ברזל, בודהיסטים ליברלים וכמרים הושמו במעצר או חוסלו. ככה הושמה במעצר מנהיגת "הליגה הלאומית למען דמקוראטיה" סן סו צ'י, לאחר שמפלגתה זכה רוב בבחירות בשנת 1999 .

הבידוד הבינלאומי, המצב הכלכלי, התקשורת בעולם , בעיקר המקוונת, והלחץ האמריקאי, הביאו לשינוי סדרי שלטון ובשנת 2010 שוחררה סו צ'י. שנתיים לאחר מכן בוטלה הצנזורה, והמערב ובראשו ארה"ב חידוש את היחסים עם המדינה וחודשה גם התמיכה הכלכלית. במסגרת תהליך זה, מעוניינת מיאנמר לשוב ולהשתלב בקהילייה הבינלאומית – מבחינה כלכלית, פוליטית וגם תרבותית. על רקע זה יש להבין גם את ההתעניינות בשואה ובהשלכותיה.

 

יום הזיכרון הבינלאומי לשואה ביאנגון, מיאנמר (בורמה)

בשנה שעברה, על רקע התמורות במדינה,יזמו האו"ם, ישראל וכמה ממדינות המערב אירוע מרכזי גדול שאורגן על ידי משרד החינוך המיאנמארי. האירועים היו מיועדים בעיקר לקהל אקדמי: סטודנטים ומרצים באוניברסיטאות יאנגון (היא רנגון), הבירה והעיר המרכזית של מיאנמר מבחינת הפעילות הכלכלית והפוליטית. לצורך סיוע בארגון תוכנית האירוע פנו המארגנים ל"יד ושם", וזה הביא לשם תערוכת צילומים קטנה על השואה. אירועים כאלה אף אם הם חריגים לא מוצאים ביטוי בתקשורת שלנו. וגם אני שעוקב אחריהם לא הייתי מודע לכך אלמלא הזכיר זאת פרופסור דן מכמן בסקירתו בפני מועצת "יד ושם" ב- 26 בפברואר השנה. הוא התייחס בשיחתו בעיקר על "מגמות בעייתיות בחקר השואה והג'נוסייד", נושא שראוי להתייחסות נפרדת. הפרופסור מכמן ,ראש המכון לחקר השואה ב"יד ושם", הוזמן לשאת את ההרצאה העיקרית באירוע המרכזי, ועוד מספר הרצאות באירועים אחרים.

"האירועים עצמם היוו בשבילי חוויה מסוג שונה ממה שאני מורגל לו" אומר פרופסור מכמן. "מחד גיסא מדובר בקהל שידיעותיו על השואה כמעט אפסיות, ומאידך, הוא תאב דעת בכול הנוגע לנושא הזה." האירוע המרכזי, נמשך כשעתיים וחצי ובו סקר את חשיבתה ההיסטורית של השואה. האולם היה גדוש. נכחו כ-500 סטודנטים, מרצים ופרופסורים ממספר אוניברסיטאות בינגון, וכן אנשי ציבור, ביניהם סגן שר החינוך, נציג האו"ם ,שגרירי ישראל ואיטליה, ונציגי שגרירויות גרמניה, בריטניה ועוד. גם היה סיקור תקשורתי נרחב. לאחר ההרצאה ובמסגרת מצומצמת קצת יותר, נערך גם דיון פתוח בין סטודנטים על המשמעות של השואה ומקרי ג'נוסייד והלקחים האפשריים למיאנמר בתחום זכויות האדם. היה זה דיון מעניין ביותר, שבמהלכו עלו השינויים הנוכחיים במדינה, וניכר היה שהסטודנטים חוגגים את המצב החדש של חופש דיבור.

מלבד האירועים הללו ביום הזיכרון עצמו העביר מכמן עוד שתי הרצאות . אחת בבית הספר הגבוה ללימודי כלכלה של ינגון; – על "הרדיפות הכלכליות של היהודים בידי גרמניה הנאצית" . השנייה בפני קהל מצומצם יותר במרכז לתרבות צרפת- ועל "התפתחות תודעת השואה". הוא הופגש במיוחד עם הוועדה המיאנמארית לזכויות האדם, ועדה שהוקמה גם כן לפני חודשים מספר במסגרת השינויים במדינה.

תהודה תקשורתית.

התהודה התקשורתית הייתה בלתי רגילה,בהתחשב בעובדה שלא מדובר כאן בנושא חם, אלא בתחום שאנשי אקדמיה בפרט והציבור הבורמזי בפרט,כלל לא היו מודעים לו, או מתוך אלה דים קלושים אשר נוסעים מהקשרים אחרים.

Myanmar Post Journal העיתון רב התפוצה בשפה האנגלית שבורמזים רבים משתמשים בה, סקר ברחבה את כול האירועים שנערכו לרגל " היום הבינלאומי לזכר השואה".לסיבוב הרצאותיו של פרופסור מכמן התלוותה תערוכה בשם " עדות זיכרון" אשר הובאה למקום על ידי "יד ושם". להערכת העיתון באירוע המרכזי השתתפו כאלף אנשים, מרצים, סטודנטים,אישי ציבור ותקשורת. "אירוע זה סיפק לחלקים של הדור המבוגר והדור הצעיר במינמאר מבט חדש ונדיר לממדי השואה"- מסכם העיתון. גם Myanmar Times הקדיש כתבה מורחבת לנושא.

.דן מכמן ביום הזיכרון הבין לאומי 2012 ביאנמרHolocaust_Myanmar Times

בתמונות, השנייה מימין:פרופסור מיכמן

"הביקור- מסכם הפרופסור מכמן- היה מרגש ורב-עניין מבחינתי, ואחד משיאיו היה גם ביקור בבית הכנסת של הקהילה היהודית של יוצאי בגדד, שפעלה במקום עד לפני כמה עשרות שנים. בית הכנסת הוא יפהפה, נמצא בשכונה המוסלמית, ומתוחזק על ידי בני המקום. בימים הנוראים מתקיימת שם תפילה, כאשר מתקבצים מעט היהודים שפועלים כיום במיאנמר, אם כיזמים כלכליים, אם כנציגי ארגוני סיוע או כנציגי מדינות שונות..

להערכתי שלי, העניין שגילו הבורמזים בנושא השואה אין לראותו כנושא בפני עצמו, כפי שאנו רואים אותו ומבקשים מן העולם לראותו. כלומר כמשהו שהוא ייחודי ומסגרת ההתייחסות אליו חייבת להיות נפרדת למשל מרצח המוני אחר, כמו ג'נוסייד, או מה שנקרא כיום "רצח עם". כאשר עם שלם נפתח לרוחות חדשות ולחלון לעולם הגדול הוא מודע לאירועים השונים שהתקשורת מדווחת עליהם כמו טבח המוני שבטי באפריקה, ההרג בסוריה ועוד. זה ועוד . לפי נתונים שונים חוסלו בידי השלטונות יותר מחצי מיליון בורמזים משבט הקארן. וללא ספק ההקשר הזה הוא ברור. ואגב, מוזיאון השואה בוושינגטון העניק לפני שנה וחצי אות כבוד למנהיגת האופוזיציה, כלת פרס נובל סאן סו קי. מכאן שהרקע הוא רחב מאוד.

איראן והשואה.

להערכתי בעולם המוסלמי, אשר מושפע במידה זאת או אחרת מן המערב, איראן היא היחידה אשר הכחשת השואה היא חלק אינטגראלי מן ה"הלכה" הדתית השיעית והמערכת הציבורית .לא זו בלבד שהמנהיג הרוחני, הקנאי,הגזעני ושונא פתולוגי של ישראל, האייתולה חמינאי, וראש ממשלתו אחמדינג'ד, חוזרים על המנטרה שהשואה היא פרי המצאת הציונים, אלא מביאים לכנסים בטהרן באצטלא אקדמית כביכול מומחים מן המערב. זאת עד כדי מעמדים והקשֵרים גרוטסקיים. ככה למשל ד"ר אלפרד בוהדן גרמני שגדל באוסטרליה, והתמחה על פי עדותו שלו, בארכיאולוגיה, קובע שלא היו כבשנים באושוויץ. ""מומחה" אחר הוא ריצ'רד קרֶגֶה, מהנדס אוסטרי, שבדק ולא מצא סימנים של השמדה בגיא ההריגה של טרבלינקה..ואם לא די בכך נערך מטעם המסד כנס סטודנטים לרגל הופעת ספר קריקטורות על השואה.

אולם אם קיימת השוואה כשלהי בין המשטר בטהרן לבין המשטר הנאצי בשנאת היהודים ( ואין השוואה כוללת , שכן , בין היתר,בכמה ערים באיראן ישנן קהילות יהודיות פעילות) הרי זה בתעמולה הגבלסאית.זה הדימוי בתקשורת. בפועל ציבור גדול באיראן, גם בקרב החוגים האינטלקטואליים,גם בקרב הסטודנטים, גם מתוודעים לשואה וגם אין בלבם שנאה פתולוגית לישראל. בשעתו הזכרתי באחד הרשומות שלי כי בנמל התעופה בטשקנט פגשתי איראני איש עסקים שאמר לי ככה :"תדעו לכם שהעם האיראני לא שונא את ישראל, וישנה הערכה רבה למדינה שלכם,וגם דימוי לא אוהד לעולם הערבי."

המידע על הנעשה בישראל כולל נושא השואה מגיע לאיראן מתקשורת ההמונים, גם במזרח התיכון (כולל ישראל) גם מאירופה, וגם מאמריקה. בישראל יזמו לפני פחות משנה רוני אדרי, תושב תל אביב, ואשתו מיכל טמיר, קמפיין של קשרי אינטרנט בין ישראלים לאיראנים שהייתה לו תהודה ניכרת. באתר האינטרנט שהקים כותב אדרי לעם האירני: "כדי שתהיה מלחמה בינינו, עלינו קודם לפחד אחד מהשני ולשנוא. אני לא מפחד מכם ולא שונא אתכם".והוא גם הופיע ביוטיוב וחזר על המסר..אפשר ולקראת יום הזיכרון לשואה כדאי שרוני ורעייתו יחזרו שוב ויפנו לאיראנים בנושא אנושי כה חשוב- כמו השואה.

pars  tv

הלוגו של רשת "פרס" שמשדרת לאיראן

בארה"ב ישנה קהילה גדולה של יוצאי איראן, בעיקר בחוף, המערבי. שם מצויים תחנות רדיו וטלוויזיה, כמו רשת ה-fars ,אשר משדרים ללא הפסקה לעשרות מיליוני איראנים בפזורה ובאיראן עצמה. תחנות אלה גם מקיימות קשרים עם נציגויות ישראל. הם אמנם לא מסתירים ביקורת על ישראל, בעיקר בנושא הפלשתינאי, אבל הן מדווחות לא רק על מה שקורה בעולם, כולל ישראל, אלא מה שקורה באיראן עצמה. זה מזכיר לי את "בית השידור"( הערבי) של "קול ישראל" אשר הווה בשעתו מקור מהימן ביותר על מה שקורה במדינות ערב. ההתייחסות לשואה של.רשת ה"פרס" היא בהקשר הרחב של שורש השואה: רדיפות, אפליה, עוות הדין, רצח וכיו"ב.

דומני שגם אנו במדינת היהודים שקמה על עיי השואה נצטרך להפנים התייחסות זאת . ולא רק ללמוד טוב יותר וליישם טוב יותר את לקחי השואה אלא גם לבחון את המכלול המורכב יותר של הנושא בכול הנוגע ל"עתיד הזיכרון". ועל כך ברשומה בשבוע הבא לקראת יום הזיכרון לשואה.

https://www.facebook.com/zvi.gill?ref=tn_tnmn

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: