מופת…..בייחוד בימים הנוראים


רעות, צעירה בשנות העשרים, לצד טיפול בהוריה , עיסוק בפרנסה, גידול פעוט, וקידום אקדמי- שומרת על מורשת קהילה שנכחדה.

בימים אלה, בעשרת ימי תשובה, אני חושב שלא אני הוא שצריך לתת את התשובה, אלא לעניות דעתי אלוהים צריך לעשות זאת, כי בימים אלה בשנת 1942 חוסלה רובה של הקהילה היהודית בעירי "זדונסקה וולה" ואלוהים החריש. אולם בשעה שהקהילה בת עשרת אלפים נפש חוסלה ברובה ונותרו רק כאלף שחלק גדול מהם חוסל בגטו לודז', המורשת של הקהילה קיימת. במידה רבה הודות לרעות לבית לייזרוביץ', אישה צעירה בשנות העשרים לחייה שנטלה על עצמה את המשימה הזאת.

עוד לפני השואה כאשר הייתי ילד , הכרתי את המעמד הנשגב המיוחס לרבי לוי יצחק מברדיצ'ב (סנגורם של ישראל) אשר תבע את אלוהים לדין תורה, וזאת על אשר עולל לעמו הרבה לפני השואה. אביא כאן את הבית הראשון והאחרון.

שלום עליך, רבון העולמים
אני, ר' לוי-יצחק בן-שרה מברדיצ'ב,
באתי אליך בטענות:
מה חפצך מבני-ישראל?
על כל דבר "דבר אל בני-ישראל"!
על כל דבר "תאמר לבני-ישראל"!

ואני, ר' לוי-יצחק בן-שרה מברדיצ'ב אומר:
"לא אזוז ממקומי!
ממקומי לא אזוז
עד שסוף יהיה לדבר
וקץ יהיה לו!
יתגדל ויתקדש שמה רבא!"

בתקופת השואה שאלתי את עצמי, (לא העזתי לשאול את אבי או סבי) מדוע אין כיום איזה רבי לוי יצחק שיתבע את הקדוש ברוך הוא לדין תורה על החטא שחטא לפנינו כאשר עמד מנגד בשעה שהשואה באה על עמנו. זאת בייחוד כאשר עודני נער ועֵד לסדרת תליות בעירנו זדונסקה וולה, של יהודים תמימים, מאמינים, חסידים, כמו שלמה ז'ליכובסקי ידיד המשפחה. כיום, בין ראש השנה ליום הכיפורים, אני שואל עצמי את אותה השאלה, שכן בדיוק באותה תקופה, קהילת זדונסקה- וולה בעיר מכורתי ברובה המכריע חוסלה. מכל מאות הקהילות בפולין לא נשאר שריד, ואם נשאר איזה זיכרון הרי זה בשל קבוצת אנשים, או יחידים, שבעור שיניהם תיעדו את מורשתה של הקהילה, כמו זאת שלי.."הימים הנוראים" , יפים גם לחשבון נפש כזה.

אפרים לוי ( לא לבלבל עם אפרים הלוי- ראש המוסד בעבר) מבכירי המפקדים של "ההגנה" בירושלים ולימים מבכירי שרות הביטחון הכללי, בא באחד הימים לביקור בבית התפוצות בתל אביב. הוא ניגש לאחראית על הארכיון ושאל בהיסוס אם יש להם משהו על הקהילה היהודית של "זדונסקה -וולה". האישה הצעירה ניגשה למחשב וכעבור כעשר דקות הופיעה עם יותר מתריסר עמודים, מידע בסיסי ."יש עוד", – היא אמרה לאפרים לוי "אם אתה עוסק במחקר". אפרים השיב לה בתודה חמה, מופתע לחלוטין שאחת מתוך הקהילות הרבות במרכז פולין, עיר קטנה יחסית, יש עליה כל כך הרבה חומר. ו"אולי יעניין אותך עוד משהו" הוסיפה האישה הצעירה. "אני הנכדה של חיים בר-לב". (הרמטכ"ל ה- 8, ושר במשלות ישראל.). חיים בר לב נולד ביוגוסלביה למשפחת ברוצלבסקי שהיגרה לשם, אך תחילה היא חיה בזדונסקה- וולה. והיה עוד ייחוס לעיר הזאת בת 25,000 תושבים ש- 10,000 מתוכם היו יהודים. גנדי-אלוף רחבעם זאבי. הוריו , משפחת וולפוביץ', באו לארץ ישראל מזדונסקה וולה.

אולם עם כל הייחוס שיש לקהילה היהודית בפולין מן השם שיצא לפניה בגין כמה מתושביה, וכן כמה כתובים ביניהם ספרי "גשר של נייר", הזיכרון היחיד הבולט מצוי בחקיקת שם העיר באבנים שבבקעת הקהילות ביד ושם לצד מאות קהילות אחרות שנכחדו. אולם מורשת כזאת שיש עמה לא רק הנצחה חד פעמית אלא פעילות סביבה, היא הודות לרעות הרשקוביץ' לבית לייזרוביץ'.

רעותי.

כרבים מבני הדור השני לניצולים, דעתה לא הייתה נתונה לנושא של ניצולי השואה בכלל ומורשתם בפרט. כאופיני לצברים אחרים שנולדו כאן ורצו לקדם את עצמם וראו בזאת גם תרומה למדינה, כך גם רעות רצתה להיות רופאה . היא למדה ביולוגיה בתיכון ולקחה קורס "פרחי רפואה" במשך מספר שנים. באוקטובר 2001, בכיתה י"ב, היא יצאה למסע לפולין עם בית הספר. ואז כמו במכה חשמלית זה בא לה. ברגע שדרכה רגלה במתחם אושוויץ היא החליטה כי ההנצחה של השואה יהיה עיסוקה. רוב הספרים שהיא קוראת מאז ,כולל החומרים האקדמיים, עוסקים בנושא השואה, וספריית השואה שלה תופסת כמה וכמה מדפים.

לאחר שחרורה מצה"ל בשנת 2005 , היא נסעה עם אביה למסע שורשים בפולין. זאת הפעם הראשונה שבכלל התוודתה להיותה בת למשפחה שחיה בעיר זדונסקה וולה. זאת הייתה השנה שבה אמורה הייתה רעות להתחיל בלימודי תואר ראשון בהיסטוריה של עם ישראל. באותו ביקור בפולין היא הכירה את העיר שבה הייתה קהילה יהודית תוססת בת 10,000 נפש, כ- 40 אחוזים מתושבי העיר . הם הוו את עמוד השדרה הכלכלי, החברתי והתרבותי של העיר כולה. משפחות ויחידים מתושבי העיר הגיעו לארץ ישראל לפני המלחמה, כמו אפרים לוי שהגיע לארץ בהיותו נער. בדומה לקהילות אחרות, גם ליוצאי זדונסקה וולה היה וועד פעיל, בייחוד לאחר השואה. בין פעולותיו הייתה הקמת אנדרטה לזכר הנספים של העיר, לאחר שניצול הביא כד אפר מתוך גיא ההריגה חלמנו, שם נשרפו רוב תושבי הקהילה.

reut artile 1zd wola memorial  article 2

רעות הרשקוביץ'.משמאל האזכרה השנתית בבית העלמין ברחוב טרומפלדור בתל אביב.

מדי שנה מאז 1945 נערכת אזכרה בבית העלמין בטרומפלדור ליד האנדרטה המשופצת והבולטת במלבן השיש השחור.. לאחר שובה מביקור בפולין, הגיעה רעות לאזכרה השנתית בפעם הראשונה. מי ששימש אז יו"ר יוצאי זדונסקה וולה היה אף הוא בן לדור שני של ניצולים, פרופור דניאל ווגנר ממכון וייצמן למדע. רעות הודיעה לפרופסור ווגנר שהיא מוכנה לעזור ככל שהוא יהיה זקוק .בין שאר הפעילויות שלו הקים ווגנר אתר משלו למידע על מורשת זדונסקה וולה. פרופסור ווגנר ייחל שמישהו מקרב הדור הצעיר ייקח חלק פעיל במלאכה הזאת. " מאז, כל מה שעשיתי היה ללמוד, לחקור, לבדוק ולגלות כמה שיותר פרטים על זדונסקה וולה והמשפחה שלי. ב-2006 הייתי חברת ועד והייתי כמעט היחידה שעזרה לפרופ' וגנר עם כל מה שביקש. ב-2007 ארגנתי לבדי מסע לפולין עם יוצאי זדונסקה וולה והוא היה מאוד מוצלח! באסיפה הכללית באותה השנה פרופ' וגנר רצה להתפטר מתפקיד היו"ר אבל האסיפה הכללית סירבה לקבלה. באותה האסיפה נבחרתי לסגנית היו"ר של הארגון והבטחתי שאעשה את הכל בפועל כדי לאפשר לדני ווגנר להשתחרר מן הנטל" – מספרת רעות.

לשמחתה, בוועד החדש היו אנשים מלאי מוטיבציה וזה עודד אותה. ב-2008 פרופסור ווגנר החליט לפרוש סופית ורעות בת ה-25 נבחרה ליו"ר. מאז עברו 4 שנים. רעותי, בינתיים נישאה, ילדה בן, מתקדמת לקראת הדוקטורט. השנה סיימה תואר שני בהיסטוריה של עם ישראל ויהדות זמננו (התמחות בשואה) וכתבה עבודת גמר (תזה) על זדונסקה וולה: "קורות הקהילה היהודית בזדונסקה וולה בשנים 1939-1944" .במקביל היא פתחה אתר לקהילה, יזמה תוכנית שנקראת :"היום/החודש לפני…" והכוונה מה קרה באותו יום באותו חודש באותה שנה בימים של גטו זדונסקה וולה בשנים 1939-1942. היא יזמה מתן תעודות חבר כבוד, שיפוץ המצבה בטרומפלדור, שיתוף פעולה עם "יד ושם" לרבות ארגון סיורים מודרכים במוזיאון, הבאת מרצה אורח לאזכרות השנתיות והשנה פתחה דף פייסבוק לארגון והוציאה לאור את החוברת לרגל 70 שנה לחיסול הגטו. וזאת רק הכותרת.

זה לא מובן מאליו שכמה עשרות אנשים בייחוד מקרב הדור השני, יגיעו לאזכרה בתל אביב המהבילה בשעה 4 אחה"צ, רק מדחף כמו רעותי מסוגל לזה. ועוד לאחר מכן גם לערוך אסיפה כללית. בספרון שהיא הוציאה לפני כמה שבועות, פרק שלם על שלמה ז'ליכובסקי, אותו חסיד יפה תואר ויפה נפש, אשר לפני התליה ביום הכיפורים נתן את קול הטנור האדיר ב"שמע ישראל" , קול שמהדהד עד היום, קול שמצא ביטוי בשירו של משורר השואה הידוע יצחק כצנלסון "שירו שיר לשלמה ז'ליכובסקי". השיר מופיע במלואו בחוברת וזה הבית הראשון

שירישמייםוארץ, זימרו, ישיראלוהיםממקומו!

שירואתםכולדרימטה, שירולמעלהשכניברקיע

שירוכולש"יעולמות, הריעו, הרנינוהשםז'ליכובסקישלמה

כישםהאדםהואהגדילעליארץ, כבודהאדםהואהגביה.

hanging shlom article 6zd wola bewish cemetary article 3

התליה בחג מתן תורה.(מתוך אתר הקהילה)משמאל שיפוץ בית העלמין בזד-וולה על ידי חברי "יחד"

זה לא פשוט להוציא חוברת כזאת בתנאים של היום, אך רעות עשתה זאת וממשיכה בטיפוח הקשר עם אותה קבוצה בזדונסקה וולה, של צעירים וקומץ אינטלקטואלים שלקחה על עצמה לשחזר את המורשת של הקהילה היהודית. קבוצה זו נקראת "יחד". אחת המשימות העיקריות שנטלה על עצמה היא שיקום בית העלמין היהודי של העיר שהיה עי של חורבות, מצבות מנותצות, כתובות מחוקות, עצים עתיקים שכרעו ויבשו. ולא זו בלבד, אלא באותם מקומות בם נותרה אבן בלבד מן המצבה החבורה, בדקה רעות את הארכיון וגילתה את שם המנוח או המנוחה שהיו קבורים במקום ואת תאריך לידתם וקבורתם. עבודה מתישה שנעשתה על ידי פולנים מקומיים כאשר התמיכה הכספית לעבודות השיקום כולל הקמת חומה מסביב ושער מרשים תרמו יוצאי העיר בישראל ובארה"ב. לאות הוקרה ליוזמת העיקרית, צעירה ילידת המקום,קמילה קלאוזינסקה, יוצאי זדונסקה וולה מימנו לה מלגה ללימודים אקדמיים באוניברסיטה הידועה של קרקוב, "אוניברסיטת יגיילונסקי".

zd wola kamila at yachad house article 4zd wola museum remanents article 7

קמילה קלאוזינסקה.משמאל המוזיאון העירוני ובו(מימין) דירה יהודית בעיר.

רעות ממשיכה לארגן מסעות לעיר מכורת הוריה ,אשר בתקופה שבין שתי המלחמות הייתה מוקד לפעילות ציבורית ענפה, בכל התחומים: חינוך, תרבות, אמנות, ספורט, גמילות חסדים ועוד. כל זה בנוסף על ניהול משק בית, שימור קשר הדוק עם הוריה הקשישים, גידול ילד וכל השאר. ישנם עוד פעילים מקרב הדור השני, מבוגרים יותר, כמו לילי הבר יו"ר ארגון יוצאי פולין ויו"ר עמותת "עופות החול" שמטרתה להנציח את פועלם של ניצולי השואה בישראל כציבור וכיחידים, דני ברקוביץ'- נכדו של שלמה ז'ליכובסקי ועוד קומץ קטן..

וכך רעות כותבת במייל לקראת ראש השנה :"ברצוני להודות לכל אלו שהגיעו לאזכרה לפני שבועיים, ותודה מיוחדת לכל מי שהביא עמו את בני הדור השלישי והרביעי. כפי שציינתי בדבריי, אני מתחייבת בפניכם- בני כל הדורות- להמשיך ולשמר את זכרם של בני משפחותינו אשר חלקנו איבד וחלקנו כלל לא הכיר. מבטיחה אני לכם כי זכרם של קדושינו יישמר לעד! אני קוראת לבני דורות ההמשך להמשיך ולפקוד קברי אבות בזדונסקה וולה ולבקר באתריה היהודים, להמשיך וללמוד את ההיסטוריה והשורשים של עיירתנו……..ובעיקר- לזכור ולא לשכוח, "למען ידעו דור אחרון, בנים ייוולדו יקומו ויספרו לבניהם"

אבל אלה כמו רעותי הם לא הכלל. הם היוצאים מן הכלל. צר לי מאוד שבקרב הדור השני רק מעטים עוסקים באותה מורשת של הוריהם, זאת שבגולה וזאת שכאן בארץ במסגרת התקומה . זהו חטא שאתם בני הדור השני חטאתם כלפינו הוריכם ניצולי השואה. על חטא כזה לא מכים על החזה. על חטא כזה חייבת לבוא תשובה ממשית. במציאות, רעות, חרף גילה הצעיר והקשיים בטיפול בהורים קשישים וחולים , בתינוק ובמשפחה היא נחושה להמשיך במטלה שנטלה על עצמה. היא מופת.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • איילת  On 20/09/2012 at 4:39 pm

    קראתי את הרשימה בהתרגשות. רעות קורצה מחומר חזק ומשובח. הלוואי שירבו אנשים כמוה.

  • בן הדור השלישי  On 20/09/2012 at 8:19 pm

    קראתי גם אני והתרגשתי.
    כל הכבוד לה.

  • אלי ליזרוביץ  On 21/09/2012 at 3:07 pm

    רעות, לא רק אבא ואמא גאים בך. אלא גם הרבה אחרים. המשיכי בדרכך הנכונה. אבא

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: