בין קריית 4 לקריית 8


המרחק בין הספרות הוא ארבע. המרחק הפיסי בין קריית ארבע לבין קריית שמונה הוא כמאתיים קילומטרים באוויר וכשלוש מאות קילומטרים בדרכים.עיר אחת היא בארץ ישראל של פעם, ליד חברון המקראית. השנייה היא של ישראל של ימנו, בעבר כפר ערבי בשם ח'אלס'ה, באצבע הגליל. אצבע כאובה-במערב- על גבול לבנון של חזבאללה וממזרח ,כ- 20 ק"מ מן הגבול הסורי. מעבר לכך המרחק במובנים רבים הוא עצום. כול אחת מהן שייכת למדינה אחרת.אחת למדינת יהודה, והשנייה למדינת ישראל..

קריית ארבע, שם חברון המקראית, הסמוכה לעיר חברון, הוקמה בהחלטת ממשלת ישראל בשנת 1970 ונמנתה עם התנחלויות הראשונות. כיום היא מרכז העירוני ליישובי האזור, ובה נציגויות של מספר רשויות, מרכז רפואי ומספר מרכזים מסחריים, ובהם בתי עסק רבים. בקריית ארבע מערכת חינוך מפותחת שמשרתת את תושבי כל האזור. זאת כוללת רשת של גני ילדים, בתי-ספר יסודיים, אולפנה, ישיבה תיכונית,ישיבת הסדר, מכללה ומדרשה. כחלק ממערכת החינוך שוכן בקריית ארבע מרכז פסג"ה (פיתוח סגלי הוראה) המשמש גם את מוסדות החינוך שבישובים באזור . מו"פ אזור יהודה הוקם בשנת 1998 ביישוב, ביוזמת משרד המדע,התרבות והספורט בבניין המועצה ממוקם מוזיאון ארץ יהודה.

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ביוני 2010, היו בקריית ארבע 7,100 תושבים. האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎1.%‏.. המועצה המקומית דורגה 3 מתוך 10, בדירוג החברתי-כלכלי.

לפי נתונים אלה קריית ארבע הוא מקום שנעים לחיות בו, היא זוכה לתמיכה גם ממשלתית וגם תנועתית, לאהדה בקרב ציבור לאומי. בקיצור ישוב מסודר ולא בעייתי שנהנה באופן שוטף מתמיכה של השלטון וגיבוי חזק של שדולה רבת עוצמה..

קריית שמונה הוקמה בשלהי מלחמת העצמאות בדצמבר 1949, לא כהתנחלות אלא כמעברה לעולים יוצאי מרוקו, על אדמות הכפר הערבי אל -ח'אלצה"  ( חאלסה) , שבמהלך הקרבות בגליל, תושביו נמלטו. השם של המקום הוא על שמונת הנופלים במערכה על תל חי, ביניהם יוסף טרומפלדור, במאורעות תר"פ. אינני יודע מה מצאו העולים ממרוקו כשהובאו למקום מלבד כמה חושות ובניינים הרוסים והרבה מאוד יתושים. יתושי ח'לסה, כזכור לי, היו זן מיוחד, גדול ושמן, שניזון מדמם של החיילים שחנו בו בעת מלחמת העצמאות. הם היו מטרד כזה ,לנו חיילי חטיבת כרמלי ששהו בו תקופה מסוימת, שהם הקיזו את דמינו עוד לפני שהסורים עשו זאת. מחמת העדר שינה בקושי היינו כשירים לצעוד ביום. בהתאם למדיניות הקליטה בימים אלה, במקום למשוך למקום אוכלוסייה וותיקה בארץ, הובאו אליה עוד עולים מארצות מצוקה גם מתימן אך בעיקר מצפון אפריקה.ככה התפתחה העיר אם אפשר לקרוא לזה פיתוח ,ללא תוכנית אב וללא תמיכת אם, העיקר שתהיה מאוכלסת,מול האויב.

ואם בכך לא די הרי מאז שנות ה-60 של המאה העשרים היא סבלה לסרוגין מפיגועי מחבלים ומירי טילי קטיושות במשך שנים רבות. ב-11 באפריל 1974 חדרה חוליית מחבלים מלבנון לעיר ורצחה 16 מתושביה.מלבד זאת היא הייתה בחזית בשתי מלחמות לבנון, כאשר בשנייה היא הופגזה בטילים, במרגמות ברקטות של החזבאללה וספגה פגיעות ישירות..

בנסיבות אלה יש להתפלא שהעיר מונה עכשיו יותר מ-23,000 תושבים, אף ששיעור הגידול בה הוא כמחצית משיעור הגדול בקריית ארבע. לפי הלמ"ס היא מדורגת נמוכה שתי דרגות מקריית ארבע..

אילו הייתה נחלת אבות.

לפני זמן מה התפרסם במגזין ד'מרקר כתבת פרופייל על קריית שמונה של אורייה אלקיים תחת הכותרת קריית שמונה, כן מה שחשבתם "כולכם מכירים אותה או לפחות, את סביבתה, מוקפת במעיינות והרים, שקועה בטבע המרתק שהגליל בכללותו מציע ומסקרנת בצבעוניותה לאורך כל ימי השנה" – ככה נפתחת הכתבה. לאחר שאלקיים מביא נתונים על ההישגים של העיר בתחומי החינוך, התרבות,ספורט ובתחומים אחרים, הוא מציין את הכורת שעלה על הענף הזה כולל- המתנ"ס,היכל התרבות,הספרייה, המועדון לעוור,בית הקשיש, מעונות לילדים ועוד, ואיים בחיסולם.בתחום החומרי אין תעסוקה והדור הצעיר בורח מן העיר.

"קריית שמונה, כמו ערים רבות ואחרות בגליל מוצאת את עצמה לבד במערכה מסועפת שפרטיה לא ידועים לכל, ואם ידועים, אז ישנם המתעלמים ממצוקתה שמחריפה מהחלטה להחלטה.

ההבטחות מצד הממשלה לא נחסכו מאוזניהם של התושבים גם הפעם, הובטחו כספים לשיקום התרבות, משאבים להקמת מפעלים, כלים להשארת הדור הצעיר בעיר לרבות המצאת תעסוקה הולמת לאלפי הצעירים שכל כך רוצים להישאר ולהקים את ביתם בעיר, אבל לא יכולים. מסעות היד לוחצת יד הפכו למסע חד צדדי של הממשלה לעבר קריית שמונה, מסע ארוך שבחסותו, אותה היד לוחצת על הגרון, על קני הנשימה שדרכם העיר נושמת, פועלת וחיה."

המאמר מפרט את מצוקותיה של עיר שנמצאת בחזית, אך בהתייחסות אליה מצד הממסד  היא אפילו רחוקה מן העורף. היא זנוחה, כלכלית חברתית, ובאחרונה כפי שהתבשרנו, אם זאת בשורה- תרבותית. אם בקרב הוותיקים מצב הרוח מדכדך, בקרב הדור הצעיר מחפשים את הדרך החוצה. וזאת, כפי שמציין המאמר היא דוגמא  נוספת להתעלמות הטוטאלית מצד מקבלי ההחלטות, להפקרות ולחוסר השוויון הבולט, בין הפריפריה למרכז.

זה הרקע למאבק שבו יצאה קריית שמונה לאחר הקש האחרון של סגירת הספרייה.על כך ניתן למצוא חומר רב בכול אמצעי המדיה, אשר כדרכה גם כאשר הלוחות הטקטוניים זזים למטה, כול עוד הר הגעש לא מתפרץ למעלה- גם היא נאלמת. ככה שהממסד האטום, שרוח לאומית נושבת בו, יכול לטפל בנושאים אחרים כמו "תרגיל עורף", בשעה שקריית שמונה היא חזית, ושרי חלם בממשלת העוועים יעשו תרגילים לפינוי בעיר שאולי לא יהיה צורך בו, או צורך לסעוד אוכלוסיה קשישה. הצעירה תפתור את בעיית הפינוי לפני כן. ולא לשכוח.קריית שמונה אינה נחלת אבותינו וסלע קיומנו. היא עיר ישראלית שאוכלסה בעולים בעל כורחם והם שרדו זאת וניסו ומנסים לחיות חיים נורמאליים ומלמעלה מקפדים את ראשם..

"מאבק" תוצרת הארץ.

אמנם במישור המוניציפאלי, בניגוד למישור הלאומי, הבחירות אינן יחסיות,  למפלגות אלא לראש העיר. אבל איך אמרו פעם על עובדי ציבור שהתלוננו על תלוש המשכורת . " נכון שאין להם, אך מה שאין להם יש להם בקביעות". ראש עיר כמו קריית שמונה, גם אם הוא יהיה קוסם, לא יוכל לעשות מה שעשה ראש עיר של רעננה, דרך משל. בעיות שונות, מפלגות לוקליות בעלות זיקה עמוקה, שלילית בעיקרה, למרכזי המפלגות , מפולגות ומסוכסכות,מהמורות ביורוקרטיות שונות, ציבור שונה. וראש העיר הוא פוליטיקאי מן הזן הישן, זה שיודע איך להגיע לשלטון.

ואגב,מתוך אובססיה לגעת בכול מיני תופעות זוטא( אשר לדעתי יש בהן משום אינדיקאטור ליחסי אנוש או ציבור) פניתי לראש העיר לקבל ממנו איזו מידע לקראת כתיבת הפוסט הזה. הרי לתכלית זאת מופיעה כתובת הדוא"ל של האיש. אבל, אצל הנציגים הציבוריים שלנו הדוא"ל הוא חד סטרי. הם שולחים בו את הבולטינים שלהם. לענות על פניות הם עדיין לא למדו. ככה או אחרת, בנסיבות אלה החליטו אנשים שונים בעיר בעיקר צעירים ליטול יוזמה ולהקים סיעה- בשם צל"ע- צעירים למען עירנו. הארגון זכה גם לתהודה וגם לתמיכה מקומית,וגם קצת לתקווה. ואז באה ממשלת ישראל וב"לאפה" הגדולה שלה, שיודעת לקחת, שדדה כדרכה את כבשת הרש, שעל קרביה היא ניזונה. הבטחות לא קוימו, הטבות פסקו עד שהמצב הגיע לתחתית של קצת תרבות שנוצרה בעיר.מועדון "גיל הזהב" נסגר,היכל התרבות ננעל, על המתנ"ס הורם הגרזן, והספרייה ננעלה.

והמעניין הוא שהזעקה קמה,לא על הרקע של קיפוח מתמיד של העיר,של הזנחה של שנים, של אבטלה, של קשישים ונוער במצוקה, אלא על רקע סגירת מוסדות תרבות. תרצו-תראו בכך תעודת כבוד. תרצו תראו בכך תעודת עניות בעיקר מצד גורמים חיצוניים, כמו התקשורת, גופים שונים, סופרים, אמנים שהקול שלהם הפעם יישמע והם יהיה IN .מדובר ב"דובדבן" בקצפת שאיננה, בעוגה שלא הייתה. הבעיות הן לא רק במחדלים של רשויות מקומיות והשלטון המרכזי אלא במחדלים של כול ה-good doers בעלי כוונות טובות. אשר למנהיגים הפוליטיים, גם הם קוראים את הפייסבוק ואת הטוויטר ורצים להצטלם. ובסוף גם ראש הממשלה יוצא משנת החורף שלו לשעה קלה ומבטיח. הא לכם הסיפור של ",הרבי והעז", בגרסה הביביאנית. חֶלֶם במהדורה מחודשת ומשופצת, בשבוע "הספר העברי".

אמנם הצעירים דורשים שהעיר תיבנה את עצמה אך הדרישה להפסיק עם התרומות לא תועיל, כול עוד לא יעמדו הצעירות והצעירים כחומה וימנעו מראש העיר,נסים מלכה , מלקבל תמיכה מ"יקיר העיר" נוחי דנקנר. טוב שיש נדבנים כמו דנקנר, אך טוב יותר היה אילו אותם נדבנים היו מתנים את נתינתם בכך שהם יתנו את חלקם לאחר שהשלטון יקצה את חלקו. שכן, השלטון הקיים בונה על  "גמילות חסדים", מיסודם של האדמו"רים , על עמותות לתמחויים, על קמחא דפסחא, ולחמא ענייא כול ימות השנה. ובכך הוא מסיר את מעט האחריות שנותרה לו. מדינת ישראל העשירה, ממשיכה במדיניות ה"חלוקה" מן המאות ה- 19 וה-20 של השנור בעולם היהודי ובקרב האוכלוסייה הישראלית. לכך יש להוסיף התנהלות גרועה מצד השלטון המקומי.ככה כותבת קוראת אתר תפוז יעל בר און בין השאר.

." נכון, שמה שקורה כעת פוגע בתושבים, כמו תמיד, שמשלמים את מחיר הטמטום ובעיקר – חוסר הסדר הציבורי ותאוות הבצע של ראשיה הקודמים… אך אולי הגיע זמן שבמקום לזעוק בכל פעם ולקבל 'אקמול' יהיה ניתוח מקיף שיאפשר הבראה, סוף,סוף.אני מברכת אותך אוריה- ( כותב המאמר. צ.ג ) וגם את חבריך הצעירים שפונים לדרך פוליטית – זו הדרך – ודרך הישר של מי שאכפת לו ורוצה לעשות עבור הכלל, וכך גם עבור עצמו. מוסרת לכם הצלחה רבה, ובעיקר – לשמור על הלב הטהור מצד אחד, ומהצד השני – להבין שמציאות היא דבר מורכב וכי לעתים קרובות אין 'טובים' ו- 'רעים' אלא סבך שצריך להתיר.

.קורא אחר בוטה הרבה יותר וכותב ככה: ומידיו של אותו ליכוד.שוב דפקו אותם מנהיגיה. סגרו להם את היכל התרבות.סגרו להם את המתנ"ס.ואמש סגרו להם גם את הספרייה העירונית..וזה על פניו נראה די מוצדק.הרי התושבים שם כבר הצביעו אז מי צריך אותם עכשיו?.ואתם יודעים מה?.בבחירות הבאות הם שוב יצביעו בעבור אותם מנהיגים ואותו ליכוד.ככה בדרך כלל נוהג כל עדר. זאת המָראָה שהתושבים מסרבים להביט מולה.

קריית שמונה דוגמה מני רבות.

וקרה לקריית שמונה מה שקורה לכול מסגרת וארגון כאשר הוא חושב שהגיע לשפל ,הוא שומע דפיקות מלמטה .אך מה שנוגע לשלטון, לזה ששולט בימינו, הוא שלדידו הדפיקות למטה , הן דווקא יתרון. בהיות הממסד הזה בנוי על לאומנות ודתיות הרי הגאווה הלאומית אמורה לשדר כי תושבי קריית שמונה הם אמנם דפוקים, אך יש דפוקים מהם למטה:מיעוטים, לא מוכרים כיהודים,פלשתינאים, ככה שבכול מקרה הם "על הגובה".ולכך יש ביטוי בבחירות. המרשם לצעירי קריית שמונה אם הם דבקים במטרתם לשנות הוא סינתזה בין כיכר א-תחריר בקהיר לבין גבינת הקוטג' בארץ, אם קריית שמונה תהיה המודל אפשר ומקומות אחרים ובתחומים חשובים השיטה תועתק.

cottage demonstration articlel

הדגל המוצע לקריית שמונה,ואולי לעוד גורמים חפצי שינוי (מונטאז' צ.ג)

קריית שמונה אינה בודדה בהבטחות ריקות ממימוש. קחו את שדרות, עיר שסבלה מהתקפות בלתי פוסקות של ירי מעזה. וככה אין בכך משום חדשה שראש העירייה דוד בוסקילה אומר כי "מדינת ישראל נטשה את שדרות יום לאחר "עופרת יצוקה"…ולא ייתכן שעיר שספגה 10 שנים התקפות טרור בלית פוסקות לא תוכל לשקם את תושביה, וצר לי שאנו שוב עומדים מול ממשלה שלא מקיימת הבטחותיה"

אני תוהה מדוע ראש עירייה בישראל כה מופתע. איש משכיל, דעתן, היה גזבר של העירייה ו"מגלה את אמריקה" בכול הקשור להבטחות של ממשלה ובעיקר ממשלה זאת.ממשלה אשר במקום לטפל בהווה האפור,הוזה ארבע וחצי ימי עבודה בשבוע בעתיד הוורוד, עושה תרגילים של משא אלונקות ולא דואגת למיטות בבתי חולים, מביימת חילוץ של העורף בימי המלחמה ונותנת לו לגווע בימי שלום. אדרבא, לאחר ה"מהפך", של בחירה אישית לראשי ערים, אולי מהם תבוא הבשורה. לא למערכה נגד קוטג' אלא על איכות החיים בארץ, על הפער הזועק, על האפליה בין ארץ יהודה לבין מדינת ישראל. אני תוהה.

וגם כאן יש לי הערה אגבית. במהדורה המקוונת של "הארץ,"- ב- 6.7.2011 מצוטט תושב ירוחם כמי שהתבטא ש"עמרם מצנע היה קולוניזאטור". מכיוון שהידיעה לא חזרה על עצמה במהדורת הדפוס למחרת, אני רוצה לקוות שזאת הייתה טעות. שאלמלא כן, זה לא מלמד על האיש שהקים את ירוחם לתחייה כאשר שימש ראש וועדת קרואה. זה מלמד יותר על האיש שאמר זאת, אם אמר זאת. אני אמנם בעד מצנע כיו"ר מפלגת העבודה שלדעתי הוא היחיד מבין המתמודדים שיכול להבריא את המפלגה בפנים ולמשוך קהל פוטנציאלי בחוץ. אבל הייתי אומר זאת לגבי כול אדם שמצליח להבריא שלטון מקומי חולה,גם אם הוא לא נבחר אלא מונה. מצנע יכול היה למצוא לעצמו חיים קלים הרבה יותר מאשר להיות "מושל" ממלכת ירוחם והוא רחוק מלהיות קולוניזאטור, גם באישיותו וגם בהתנהלותו הפומבית.זאת התבטאות מבישה.

דרוש גיוס להנחת תשתית חינוכית.

עם זאת נעשה לעצמנו חיים קלים, אם את כול האשם נתלה בשלטון, כמנהגינו, שבלאו הכי עמוס מחדלים חלקם בלתי הפיכים. ישנו פן בחברה דמוקרטית שבצד הדיבורים אמור לפעול. ככה עשתה תנועת ש"ס . בחברה הישראלית חלו שינויים בכוון למסורתיות, וחלקים מיוצאי עדות המזרח אשר בשל קליטה לקויה בשעתה נוצר חלל נורמטיבי, חזרו למסורת, חלקם חרדים מבית מדרש של ש"ס. זאת מנוצלת היטב על ידי תנועת ש"ס. אחד המפעלים המוצלחים ומעוררי קנאה הם מוסדות "אל המעיין" .מסגרת זו מצליחה למשוך חלק מן האוכלוסייה החילונית המזרחית לזרמים חרדיים.רשת אל המעיין שהוקמה על ידי ש"ס בשנת 1984 מנתה בשנת 2010 – 40,000 תלמידים.

בשעתו כאשר התנועות היהודיות הדתיות הדומיננטיות בקהילה בארה"ב, הרפורמית והשמרנית, באו בטענות על אפליה בארץ , זאת הייתה טענה צודקת, אבל לא היה בה מן החכמה, או מראייה נכונה של המציאות.בשעתו שאלתי אחד ממנהיגי תנועת היהדות המתקדמת , מדוע הם , כמי שמכירים את המציאות בארה"ב לא פועלים במסגרת מה שנקרא ה grass roots כלומר השורשים, זאת אומרת החינוך. מדוע תנועות עשירות אלה לא הקדישו משאבים ומאמץ להקמת רשתות חינוכיות כלליות באזורי פיתוח. לכך לא היה לו מענה. הם אמנם עשו משהו באחרונה, אבל מאוחר מדי ומעט מדי.

מי שמנסה לתקן מעט את חוסר האזור שנוצר הוא נדבן, איש תעשיה ידוע בעבר, חדור הכרה חברתית חינוכית- דב לאוטמן. איש זה שמשותק כמעט לחלוטין מוסיף לפעול בעיקר בתחום החינוך כאשר המודל שלו היא ש"ס. הוא נפגש בשעתו בין היתר גם עם אריה דרעי, האיש שבעצם הקים את רשת ",אל מעיין" , מתוך הכרה ששורש העניין הוא חינוך. ככול שילד מקבל חינוך כללי יותר ככה הוא פוקח יותר עיניים, ככול שהוא מתקדם בלימודים, ככה הוא רואה אופקים אחרים.לא ככה בנוי החינוך של "אל המעיין". שם מלמדים אותו להיות קשור לתנועה- לש"ס ולהלכה מאובנת.

בכך נכשלו כישלון חרוץ כול תנועות השמאל ללא יוצא מן הכלל. גם כיום כאשר אתה מדבר על איזה מבצע של תנועות הנוער עם פעילים במשרדי התנועה הקיבוצית,בתל אביב, שואלים אותך: ",האם משרד החינוך מאחוריי זה". לאמור האם הממשלה תממן את זה. ככה לא בונים עתודה אידיאולוגית, ככה מתנוונים. אכן התנועה הקיבוצית, אמנם לא פשטה את הרגל במובן הכלכלי. להיפך יש קיבוצים שמשתבצים יפה בממסגרת הפלוטוקרטית. אבל במובן החינוך של הקמת דור חדש שיהיה מסוגל להביא את המדינה לעידן אחר, הם פשטו את הרגל.

וישנה תנועה להעצמת החינוך בארץ. שהיו"ר שלה הוא ידידי ורעי, פרופסור ישעיהו תדמור, איש מחשבה ומעשים בחייו. במלואת שנתיים לייסודה של התנועה, נערך במרכז חינוך ע"ש ליאו באק בחיפה מפגש של התנועה, ובו סוכמו שנתיים של פעילות והועלו כיווני פעילות להמשך דרכה.כפי שראיתי אותם בדואר שקבלתי שמביא גם מה שנקרא : כמה "נגיעות" מדברי הסיכום של המשתתפים:ייעוד התנועה הוא להצית את הדמיון, הנפש והרוח בכל מקום בו הדלת מעט נפתחת ויש מעט סקרנות והתרגשות משיח המשלב גובה, עומק, רוח ופילוסופיה..תפקידה של התנועה הוא כתפקידו של "הנביא" המיסטיקן – לקרוא, לעורר, להצביע, ושוב לקרוא ולעורר ולהצביע, ולא של "הכהן", שאחראי על המבנים והתכנים.

 התנועה היא כמעין מצבר רוחני, כזה שיש לו אפשרות להזרים אנרגיה ועוצמת חשיבה לכל ארגון, קבוצה, רעיון או אדם אחד שפתוחים אליה..הכנס הקטן אתמול חיזק את הידיעה וההרגשה שאנחנו מקיימים מפגש מסוג מיוחד: נפגשים, יושבים, ומשוחחים. מקשיבים זה לזה, משמיעים דברינו, משתפים במחשבות, מעלים רעיונות. וזה, באורח פלא, או שלא בפלא, מחולל תנועה המטרה של התנועה היא בראש ובראשונה חידוש השיח החינוכי והציבורי סביב ליבת החינוך, סביב שאלות ומושגי היסוד של החינוך .

אלה מסרים נעלים. אבל אני עדיין למטה עם תושבי קריית שמונה ולכן אני מאוכזב מאוד מן התמצית הזאת,אם אכן היא משקפת תכנים. שכן מה שדרוש לנו בארץ בימינו היא שהתנועה תרד, כן תרד מחיפה, אל קריית שמונה למשל, ותעשה משהו למען העמקת החינוך, למען העלאתו, שם. ואם זאת לא הייתה המטרה מלכתחילה,  היא חייבת לעמוד מול עיני החברים בה כמטרה ראשית שמתבקשת. לבוא לשטח כדי לעסוק בפועל בחינוך בשדרות המקופחות של העם.

kiryat shmona 1

ספרים לקריית שמונה.

זה ייאמר גם לכול האמנים, הסופרים, האינטלקטואלים, האקדמאים. כמה יוסי שרידים הם הוציאו מתוכם ללכת ולעשות שבתון ב"קריית שמונה". הם שולחים ספרים לספריה, ואין לזלזל בזה. גם זאת ביוזמת איש השמאל הפעיל בכלל ובשטח בפרט, נפתלי רז. אבל זאת לא חלופה. פעם יהודים בגולה קנו גיוס תמורת שלמונים. היום הנינים קונים אף הם סימפטיה בערבי שירה, והצדעה והזדהות עם קריית שמונה ודומיה. התוצאה נראית בשטח, בדיוק כמו המציאות בקריית ארבע נראית בשטח.

והעיקר שכחנו. לקריית ארבע יש הרב ליאור.לקריית שמונה אין.

Facebook
E-mail Address(es):
  password+k-j~_wui@facebookmail.com

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • גלעד  On 08/07/2011 at 7:23 am

    לקרית שמונה יש את הרב צפניה דרורי, איש יקר.

    • צבי גיל  On 08/07/2011 at 5:27 pm

      גלעד. אדרבא יופיע כבוד הרב צפניה דרורי וישמיע הצהרה כי עתידו של עם ישראל חשוב יותר מאשר ארץ ישראל השלמה,וקריית שמונה חשובה יותר לעם ישראל מאשר קריית ארבע.אולי זאת תהיה אתחלתא דגאולה.

  • רני  On 08/07/2011 at 5:54 pm

    נו טוב,
    כנראה מותר עכשיו בבלוגים לומר אמת גסה קשה לא נעימה, ראה אלון עידן. רבים מתנועת העבודה אמרו כשעלה בגין לשלטון שזה סוף ישראל והציונות. כמו אצל זבוטינסקי שעיקר כוחו הייתה פטפטת אין סופית. אז החל התהליך. היו בעיות, אך במקום תיקון בא פירוק. פירוק המערכות השיתופיות, פירוק ארגוני העובדים, חזרת הגלות, חזרת הרבנים, חזרת תאוות הבצע הבלתי נגמרת, חזרת הלאומנות הגסה של זבוטינסקי "שתי גדות לירדן, זו שלנו זו גם כן", איזו בדיחה עצובה במאזן הדימוגרפי של היום. כך גם בן ציון נתניהו מלומד כושל נושא רגשי נחיתות והאשמה מכאן ועד הודעה חדשה. הקיסרית שרה. שמועות על חצר מלכות בתזזית היסטרית. סיסמאות לילדים "סופר טנקר". לפני שיהיה טוב הולך להיות רע. והמשגע שהנדפקים הם שהכניסו ויכניסו לשלטון את הדואו הביברמן האסוני, חבל על המאמץ האדיר הכשרון הרצון וההון שהושקעו כאן במאה השנים האחרונות, באמת חבל. מי יתנני מצנע כראש ממשלה, חלום באספמיה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: