המכה ה-11


הנייד שעולה ויורד לחיינו.

הנייד הסלולארי הביא למהפכה חברתית אנושית,תקשורתית וכלכלית ותועלת לחיי יומיום כפי שהטכנולוגיה של ימינו מסוגלת לספק. אולם גם לטכנולוגיה, כידוע לנו, יש צד שלילי, אם משתמשים בה לרעה, או מפריזים בשימוש בה. הנייד שייך אף הוא לקטגוריה זאת. הנייד בסופו של דבר עלול להיות לא רק פגע בריאותי, אלא גם ממכר,גורם לחרדות בהעדרו והוא גם מטרד סביבתי,ובתור שכזה הוא משבש באופן רציני מערכות ומנהגים שהם בחזקת נורמות התנהגות של הבריות ואורחות חיינו.

שערו בנפשכם אם זה אלוהים, הטבע, או חברה טכנולוגית שממלאת את מקומם, ואלה משתקים לשעה את כול הניידים במדינת ישראל- מה היה קורה. איזו מהומת אלוהים הייתה פורצת.די היה בשיתוק של עשרות אלפים ניידים לפני זמן קצר כדי שבמדינה תהיה אזעקת אמת .אולי זה היה מביא את ההמון שלנו אל הכיכרות . באתר mail online התפרסם סקר( ב- 31.3.2008 ) בשם : nomophobia is the fear of being out of mobile phone contact- – מונופוביה היא הפחד מפני איבוד הקשר בטלפון הנייד. לפי הנתונים שמובאים ,הנייד הסלולארי עד כדי כך הפך חלק בלתי נפרד מן הישות שלנו, של הגוף והנפש, משל שאם אין לנו נייד אנא מנותקים מן העולם ודווקא בשעת צרה ומצוקה. ע"פ המחקר שנערך לא מכבר באנגליה, 13 מיליון תושבים בריטניה חרדים לנוכח העדר נייד,או שיתוקו. במסגרת נתונים אלה לאנשים חרדים אלה ניתנים כמה עצות: לדאוג למילוי הסוללה,להחזיק כרטיס נייד. וחשוב שבהן הוא ניסיון להשתחרר מן האזיקים של הנייד על ידי כיבויו. פשוט מאוד.

מחקרים בנושא הקשר בין הנייד הסלולארי לבין הבריאות נערכו ונערכים בכול העולם.אחד השובים ויסודיים שבהם הוא מחקר של וועדה בריטית בראשות סר וויליאם סטיוארט משנת 2004 . סיכומי הוועדה הם שאמנם אין בינתיים עדות חותכת של פגיעה בבריאות כתוצאה מן החשיפה לנייד, אבל היא משלבת כמה אזהרות. בראש וראשונה בכול הנוגע לשימוש מופרז בנייד על ידי ילדים, החזקת הניד צמוד לאוזן וכיו"ב.

יחד עם זאת מחקר מטעם איחוד האירופי משנת 2004 מלמד כי שימוש מופרז בניידים עלול לשנות את ה- די אן איי, להשפיע על תאי הדם, על כושר השמיעה ואפילו סכנה לסרטן המוח ולעובָרים. נזכיר כמה מן התופעות השליליות של הנייד. שימוש מופרז עלול להביא להתמכרות למכשיר. שימוש ידני בשעת נהיגה עלול לגרום לתאונות קטלניות. האקדמיה האמריקנית לנושא השינה מצאה כי שימוש מופרז בסלולארי גורם לחוסר שינה וכתוצאה מזה לחוסר מנוחה ואף לדכדוך.שלא לדבר על הוצאות עתק של מבוגרים ובעיקר של ילדים שמרבים לדבר ומחיר השיחות מצטבר לסכומים ניכרים.

גילויים חדשים וישנים.

המגזין ד'מרקר דיווח 21.2 כי באוניברסיטת תל אביב התקיים כנס בנושא קרינה סלולארית וסרטן, ובו הציגו חוקרים שונים תוצאות של מחקרים בנושא – והדעה הדומיננטית הייתה שאין קשר בין השניים. אחד הדוברים המרכזיים בכנס, מומחה לענייני סרטן במשרד הבריאות, ד"ר מיכה ברחנא, דיווח על מחקר שערך ובו אסף נתונים על יותר מ-4,000 גידולי סרטן המוח מסוג גליומה, המתפתחים בחומר המקיף את מערכת העצבים במוח. המחקר, הפתיע ברחנא, מצביע על ירידה בשיעור הגידולים בשני העשורים האחרונים, שבהם חל זינוק אדיר בשימוש בטלפונים סלולאריים בישראל אולם משרד הבריאות הזדרז והודיע כי " "הנתון שפורסם בשבוע האחרון,(של ברחנא) לפיו נצפתה ירידה בגידולי מוח, איננו מבוקר דיו, לא נבדק על ידי בקרת עמיתים כמקובל במדע ואינו חלק ממחקר מוסדר. זהו נתון נוסף שיש לבחון במסגרת איסוף הידע בנושא זה ובשלב זה אינו משנה את עמדת המשרד שפורסמה לפני כמה חודשים".

אולם בניגוד לדברי בר חנא שנשמעו באותו כנס ודעות של מומחים אחרים שמאששים הנחה זאת יש לציין כי לפני כמה חודשים התפרסמו תוצאות ראשונות מהמחקר הבינלאומי הגדול ביותר שנעשה אי פעם לבדיקת הקשר בין שימוש בטלפונים סלולאריים להתפתחות גידולי מוח, ה"אינטרפון", בו נמצא כי "העשירון העליון" של המשתמשים הכבדים בסלולר, המדברים יותר מחצי שעה ביום, נמצאים בסיכון מוגבר – 40% יותר מאחרים – לפיתוח גידולי מוח ממאירים. מחקר זה בוצע על ידי האיחוד האירופי. המחקר שפורסם באחרונה על ידי המכונים הלאומיים בארה"ב על השפעת הקרינה על פעילות המוח, אין בו חידוש. הוא מחזקים מחקרים קודמים.דבר אחד נהיר מעל כול צל של ספק, הנייד עד כמה שהוא מקל על חיינו בעבודה ובבית, ובעיקר בקשר המתמיד עם הסביבה, בריאות הוא לא מוסיף. אבל אני בפוסט הזה דווקא רוצה להתמקד בסוג אחד של מטרד, לאו דווקא בריאותי במישרין אף כי אפשר שבעקיפים משפיע גם על הבריאות.

מטרד מסוג אחר.

על פי מחקר שנערך על ידי חוקרים מאוניברסיטת ברקלי בקליפורניה (edu www.berkley .) הגידול בשימוש בטלפונים סלולאריים שיבש את הגבול בין רשות היחיד לבין רשות הרבים. אם נביא לדוגמה את המציאות כאן. אנשים מדברים בנייד באוטובוסים, בשעה שהשיחה שלהם עלולה להפריע לשכנים בצורה כזאת או אחרת. זכורים לי זמנים כאשר נהג אוטובוס הפעיל את הרדיו בקול רם, אנשים מחו, והוא הוריד את הווליום. בז'רגון המקצועי זה נקרא " זיהום קולי". אנשים לעתים רואים עצמם כמי שמאזינים לנושאים רגישים והם לא מעוניינים בזה. המשוחח בנייד יכול לנהל שיחה ארוכה ובקול רם בלי להתחשב באלה שיושבים על ידו. ובכך זאת מהווה חדירה לתחום הפרט.

הזכרנו את היבט ההתמכרות. כלומר אותו מכשיר שאמור לתת לנו את הביטחון של קשר נוסך בנו חרדה לאי קיום הקשר, כפי שראינו במחקר האנגלי. בכך ניתן להסביר שאצל אנשים מסוימים,אולי חסרי ביטחון , ככול שהשיחה מתארכת כן ההרגשה טובה יותר של קיום הקשר. יתרה מזאת, אותו קשר של הנייד עלול להיות חלופה לאינטראקציה אנושית ממשית, כלומר לפגישות פנים אל פנים בין הבריות. ואגב, בכך מוסברת גם אנונימיות של בלוגרים רבים אשר לא ששים להזדהות.

באי אלה מאמריי בנושא תקשורת אני מזכיר את האגוֹרה- השוק האתונאי- שהיה מרכז הדמוקרטיה היוונית. כלומר מפגשים של אנשים הם שיוצרים סיג ושיח שהוא חמצן החברה הפתוחה. אם הטלפון הנייד הוא חלופה לאותו מגע אנוש הוא רע לחברה. יתרה מזאת. הסוציולוגים מוצאים כי סגנון הקשר הוא מעין מברקי, חילופי שדרים, במקום שיחה נינוחה.

אולם בכך לא מסתיים הפגע של הנייד. בתיאטרון ובבתי הקולנוע ובאולמות בידור בכלל, נקראים הנוכחים לכבות את המכשירים.אבל פה ושם תבחין לפתע אור על ידך ומישהו מסמֵס. זה מפריע בכול מובן שהוא.

מנהלת חברה סיפרה לי כי בישיבות עם ראשי המחלקות כאשר נדרש קשב מצד המשתתפים תמיד יהיו כאלה שראשן מורכן והם משגרים או מקבלים סמס.ואם שמים לב לכך אלה מרימים את הראש ומודיעים : "אני אתכם, שמעתי הכול" בשעה שהיא או הוא לא שמעו כלום כאשר סמסמו. או שאתה מוזמן או מזמין חבר אנשים לישיבה ובאמצע הישיבה הנייד של מישהו מצלצל. במקרה הרע הוא עונה במקום, ובמקרה הטוב הוא מתרחק ואז, אם נוכחותו חשובה למתכנסים הישיבה תיפסק ואם היא חשובה לו- הוא יפסיד. בכול מקרה זה מנהג פסול. אחד המטרדים הגדולים שפוגעים קשות באחת מן המסגרות החשובות, הוא הכנסת הנייד לבית הספר.

מכיוון שמדבור בתופעה המונית על כול הכרוך בה, ניתן לעשות מה שעושים למצער, לגבי מטרדים אחרים, בריאותיים או סביבתיים- לצמצם את הנזק. אם באוטובוס אסור לעשן או לזרוק פסולות, אפשר גם להיגמל מן השיחה בנייד. באולמות בידור אפשר לבקש שאנשים לא יביאו את הנייד, ואם כן- להפקיד אותו בכניסה. אשר למפגשים סגורים יותר, זה עניין למנהלים, שיכולים בהחלט לאסור את הכנסת המכשיר לחדר ישיבות או לחדר המנהל וכיו"ב. וועדת השרים שאמורה הייתה לדון, באיחור כה רב, בנושא איסור הכנסת הנייד לבתי הספר, טרם קבלה החלטה. רגולציה מסוג כזה לגבי הטלפון הן באכיפה מלמעלה והן בהסדרים נקודתיים,יוסיפו גם בריאות קולקטיבית וגם ,אני מאמין בריאות אישית.נייד סלולארי- בסדר אבל לא להפריז.הנייד הוא כמו כול מכשיר חד. ניתן לחתוך בו לחם וניתן גם להיפצע, אם לא יותר מזה.

.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • מורה  On 11/03/2011 at 1:30 pm

    מאמר מצויין ובעתו, במיוחד בכול הקשור במרחבים ציבוריים ובראש וראשונה בבית הספר. זאת לא רק מכה אחת אלה כמה מכות בעת ובעונה אחת.לא צריך לסמוך על וועדת שרים. למשרד החינוך יש כלים לצמצם מיידית את התופעה הרעה הזאת.

  • תלמיד  On 11/03/2011 at 5:31 pm

    הנייד מחבר בין אנשים וגורם לקשר הדוק יותר ביניהם וגם מיידי. זה אצל אנשים צעירים מאוד חשוב. בבית הספר, אני מסכים שצריך לשים אותו בתאים בחוץ, בתנאי שישמרו עליהם.בכול מקום אחר זה באמת תלוי בהנהלה של החברה או של המוסד וזאת יכולה לקבוע שאין מכניסים ניידים לשיבות, כמו שהיא יכולה לקבוע כללי מנהל אחרים.

  • נבו  On 12/03/2011 at 12:28 pm

    אתה צודק,צבי גיל, שעכשיו הנייד הוא מגיפה. אבל עם הזמן אולי אנשים יירגעו. ובכול מקרה צעירים אם ימצאו משהו אחר, או שזה יפריע להם באיזו דרך שהיא למפגשים פנים אלא פנים, אולי ישנו את ההרגלים. נדמה לי שעדיין זאת השלמה של פגישות ולא במקום. אבל טוב שהצגת בפנינו את הסכנות שנהיה מודעים להן.תודה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: