שקיעת העידן האמריקני ומשמעותה לגבי הסכסוך בין ישראל לפלשתינאים


american flag

השוני בין " האימפריות", הקלאסיות, שלא לדבר על העתיקות, לבין האימפריות החדשות, הוא בין היתר במשכי הזמן. הקלאסיות- במאות 15-19 נמשכו מאות שנים, החדשות במאה העשרים לא הגיעו לגיל מאה.במאה העשרים היו בעצם שתי מעצמות, בחזקת אימפריות. הסובייטית שהחזיקה מעמד כ- 70 שנה והאמריקאית שהגיעה לגיל תשעים לערך. קצה הגיעה עכשיו. התפתחות זאת של ביזור העוצמה הכלכלית והמדינית- דורשת מישראל מנהיג אשר יתייצב מול העם ויציג בפניו את המציאות ואת הדרך שבה הוא מתכוון להוביל את העם בפרשת דרכים עולמית זאת.

אילו פרנסיס פוקויאמה הפרופסור היפאנו אמריקני- היה מחכה עשרים שנה עם פרסום ספרו "קץ היסטוריה", מן הסתם לא רק הכותרת הייתה שונה אלא כול הספר..פוקויאמה מן ההוגים הבולטים בתחום הכלכלה בארה"ב בישר לנו כי ההיסטוריה( עם הפרדיגמה האידיאולוגית) כפי שהכרנו אותה במאה העשרים, קצה הגיע. המעבר הוא לתקופה שבה הדמוקרטיה הליברלית תשרוד בכול מדינות העולם.הרהורי לב.

העולם הוא שונה לחלוטין מכפי שחזה או ייחל פוקויאמה. לא פחות הפכפך ולא פחות מסוכן. להיפך. בעוד שבין שתי המעצמות הקובעות בשעתן – ברה"מ וארה"ב – העניינים היו בשליטה מוחלטת ובמרכזם ההרתעה ההדדית, ושתיהן ,אף שלפעמים הלכו על הסף לא עברו אותו, כיום אין כתובת כזאת. וודאי שלא האו"ם והזרוע הביצועית שלו מועצת הביטחון. סין היא דוב גריזלי ענק במערת החורף שלו. היא בעמדת המתנה. גם אדווארד גיבון ההיסטוריון הגדול מן המאה ה- 18 לא היה מעתיק את כותרת ספרו המונומנטאלי" שקיעתה ונפילה של האימפריה הרומית", מכיוון ששתי האימפריות של המאה ה-20 אמנם שקעו, אך לא נפלו.

ג'ורג' וו.בוש הבן הוא ללא ספק הזָרָז- הקטליזאטור- של קץ האימפריה האמריקנית, אך הכרוז שהעמיד את עמו בפני מציאות שונה, הוא יורשו בבית הלבן ברק אובמה. בוש לא גרם להתמוטטותה של האימפריה האמריקנית. בדיוק כמו ליאוניד ברז'נייב לא היה אבי ההתמוטטות של הקומוניזם. שניהם האיצו את התהליך.באותה מידה אובמה לא הביא למהפך, אלא רק בישר עליו. הייתה כאן הבשלה של תהליך מצד אחד,והכרה בתהליך חדש מצד שני.באותה מידה גם פוטין בישר על עידן חדש, והוא שרוסיה אמנם לא קומוניסטית, אבל בסיום תהליך המעבר היא כבר לא אימפריה אך עדיין מעצמה אוליגרכית שיכולה לבחוש בכף גדולה בסיר הרותח של ההתרחשויות הבינלאומיות.

יחד עם זאת, גם רוסיה וגם אמריקה ניצבות בפני "אימפריה" מסוג חדש-אימפריית הטרור האיסלמי. זה עכביש מסוכן ללא גבולות. אין לישות הזאת בסיס מוכר בשום מקום והיא מצויה בכול מקום ושולחת זרועות מאיימות לעבר שתיהן ובעצם אל העולם כולו, כולל עולם האיסלם הלא רדיקלי.

במקביל חל ביזור – דה צנטרליזציה- בכוח הגיאופוליטי הגלובלי. כתוצאה מזה, בריתות אסטרטגיות שהיו מועילות במאה הקודמת, כמעט ואין להם משמעות. תורכיה דרך משל היא חברה בברית הצפון אטלנטית, אנומליה כשלעצמה. אבל מעבר לשֵם הייתה חשיבות לבסיסים האמריקניים בתורכיה, כמו אינג'ירליק, בעיקר נגד הזירה המזרחית של האימפריה הסובייטית- הקווקאזים. כיום, טבעי היה שהיריב החדש הם לא מדינות הקאווקאז שאיתם יש לארה"ב יחסים תקינים אף טובים, אלא איראן. אך תורכיה, בשל אוריינטציה חדשה של ראש ממשלתה ארדואן, יש לה דווקא אינטרס בחימום היחסים עם איראן. ואם עדיין יש חשיבות לבסיסים נגד אפגניסטן, כשהמלחמה הזאת תסתיים, בצורה כזאת או אחרת, גם גורם זה לא יהיה עוד בר משקל ממשי. תפנית זאת חלה במידה רבה לגבי סוריה שהפכה ממצורעת למבוקשת .

והבעיה בעצם היא לא רק איראן, שכן מדובר בממשלה, אף שהיא אסלמיסטית, היא אינה פרועה חרף רטוריקה בזויה וצורמת.היא ערמומית,כמו תושביה וסוחריה בכול מקום בעולם. אך היא שקולה מאוד בכול הקשור לחציית קווים. החשש הוא מפני זליגה של חומרים לידי אותה אימפריה מתעתעת ששמה אל קאעידה. להערכתי הסכנה נשקפת אולי יותר ממדינת גרעין אחרת ,ידידת ארה"ב- פקיסטאן, מאשר מטהראן. יש בפקיסטאן גורמים איסלמיים קנאים, ובשעתו דיברו אף שאלה מצויים בקרב שרותי המודיעין שלה, אשר משתפים פעולה עם ארגון איסלמי מסוכן זה.

ביזור מדיני- כלכלי.

אם המושגים הגלובליים השתנו, זאת מכיוון שהמציאות השתנתה לחלוטין. זה אמור גם לגבי אירופה.אירופה,חברה מייסדת של הברית הצפון אטלנטית אינה זקוקה עוד לכוחות האמריקנים לשמור עליה מאימת הקומוניזם, שלא קיים עוד. גם הגורם הכלכלי האמריקני נחלש.האיחוד האירופי, אף שהוא עדיין שותף איתן של הכלכלה האמריקנית, הוא אינו תלוי בה יותר מאשר נגיד ברזיל, או הודו, שלא לדבר על סין. כיום כולם קשורים בכולם. היחסים המתהדקים בין איראן לבין תורכיה הם לא בגלל היות שניהם בעלות אוכלוסייה איסלמית דומיננטית, אלא חרף עובדה זאת .שכן בעוד הרוב המכריע של איראן נמנה עם האיסלם השיעי, הרוב המכריע בתורכיה שייך לאסלם הסוני- היריב הגדול של השיעה. הסיבה היא,בין היתר כלכלית וגם מדינית.

בל נשכח כי לאחר מלחמת העולם השנייה היו שתי מעצמות כלכליות חזקות בעולם. הראשונה- הכלכלה האמריקאית בתוך ארה"ב שסמלה היה ה"וול סטריט" והשנייה -החברות והאינטרסים הכלכליים של ארה"ב באירופה. לא עוד. גם כאן הפגיעה הקשה בקודש הקדשים האמריקני- הבורסה הניו יורקית- לא הייתה פגיעה פתאומית. גם כאן הייתה הבשלה.התוצאות היו בלתי מנמנעות.

תיאודור רוזוולט – הנשיא ה- 26 של ארה"ב בראשית המאה ה-20 .היה הנשיא האמריקני של המקל,- speak softly and carry a big stick – דבר ענוגות ושא איתך מקל גדול. אובמה הוא הנשיא של הגזר.בין היתר משום שזה לא אותו מקל חובלים. אם ניקח כדוגמה את איראן. לאמריקה יש מעט מאוד כדורים בקנה.היא מעדיפה לחץ אחר- פסיכולוגי,כלכלי והיא זקוקה לבעלות ברית בזירה הזאת. הוא לא נטול השפעה לחלוטין, אך הוא לא ישנה את בסיס המדיניות של טהראן. איראן, כפי שנכתב, בין היתר על ידי כותב מאמר זה, לא תיהפך למדינה גרעינית בעתיד הנראה לעין. היא תגיע לסף הגרעין ותעצור. ואז , בבוא מועד.כמו נצרה –ניתן לשחרר אותה מהר מאוד.זאת התפתחות בלתי נמנעת. זה ועוד. אילו אותה איראן בראשות השאח, הייתה מדינת גרעין כמו פקיסטאן והודו, אמריקה הייתה משלמת מס שפתיים נגד הפצת נשק גרעיני אך משלימה כפי שהשלימה עם פקיסטאן גרעינית, שלא לדבר על ישראל, שלה ע"פ הז'רגון העוקף הצנזורה שלנו , מייחסים עוצמה גרעינית . איראן היא מעצמה לא פחות חשובה מפקיסטן, אבל בראשה עומדים קנאים ואין אופוזיציה אפקטיבית שתוכל להחליף אותה בקרוב

גם בתפוח האדמה הלוהט של הסכסוך הישראלי פלשתיני, אמריקה אינה יכולה, גם לו רצתה , לכפות הסדר. בין היתר מכיוון שמדובר בשתי לקוחות שההיגיון לא תמיד מעמיד בצל את האמוציות. גם מבחינה זאת ישראל היא מדינה מזרח תיכונית,עם כבוד עצמי,הגמוניה דתית וכיו"ב סממנים של המזרח, וקואליציה משונה. מאחוריי הפלשתינאים עומדות מדינות ערב המתונות, ובאחרונה גם מדינות באירופה.מאחורי ישראל עומדים שיקולים פוליטיים פנים אמריקניים, ביניהם הקהילה היהודית החזקה, במאזן הכוחות בין הממסד והקונגרס ,בייחוד במערכת הבחירות, ואלה נערכות מדי שנתיים.

עם כול זאת, אמריקה כיום איננה כפי שהייתה.במוסף סוף השבוע של מגזין ד'מרקר מן ה- 21 בספטמבר,מתייחס העורך הראשי של ד'מרקר, גיא רולניק, לאירועי ספטמבר. גם הטרור במגדל התאומים וגם אירועי הוול סטריט. אני כידוע קורא נאמן של מאמריו המשובחים של רולניק, אבל זה לא אומר שאני מסכים עם כולם. וככה הוא כותב בין השאר: התאומים נפלו? אבל ארה"ב חזרה לשלוט בעניינים. .סאדם חוסיין חוסל,שותפיו כנועים ולמעט איראן רוב העולם הערבי עדיין מציית להוראותיו של השוטר האמריקני.אילו חשבתי כמוהו לא הייתי כותב את המאמר . רולניק שמפנה תשומת לב הקוראים לסרט החדש של אוליבר סטון "וול סטריט- הכסף מדבר",( סרט ההמשך לראשון בכיכובו של מייקל דאגלאס) משתמש הפעם במשפט אחד בדומה למצלמה במה שנקרא בשפה המקצועית a quick pan כלומר מינוף אופקי מהיר של המצלמה. בצילום כזה, פרטים רבים הולכים לאיבוד.

בעיראק המערכה האמיתית, השלטון במדינה שסועה זאת, חברתית ודתית- רק מתחילה,ונוספה לה בעיה שכנה כמעט- אפגניסטן אשר נטלה את הבכורה מעיראק בקבורת בניה של אמריקה.יתר על כן, רוב העולם הערבי לא מציית לאמריקה. יש לו אינטרס קוניונקטוראלי בתמיכה האמריקנית מול הסכנה שנשקפת לו במפרץ הפרסי, במקורות הנפט ובעולם המוסלמי כולו, מאיראן ושלוחותיה. זה אינטרס אנוכי וזמני. ארה"ב לא חזרה להיות השוטר העולמי. וודאי שהיא לא הייתה כזאת עד ל- 1990 בעידן הקומוניסטי. וגם מאז היא לא הייתה שוטר.מכל מקום לא עם מקל של תדי רוזוולט.

יש בקרבנו וגם בקרב יריבנו הקרובים שמייחלים לחולשה הזאת. אני מצר עליה. אמריקה חזקה היא הערובה הטובה ביותר לסדר עולמי טוב יותר,פתוח יותר,חופשי יותר.עם זאת צריך להביא בחשבון שאותה אמריקה שונה מאוד לאחר תקופת הבחירות מאשר במהלכן. אנו, למשל, מחקים את הקרקס של מערכת הבחירות בארה"ב. אבל יום לאחר הבחירות הקרנבל שם נגמר ומתחילים במלאכה. לא אצלנו. אצלנו הוא נמשך כול הזמן. משום כך אם לאורך זמן אנו נוסיף לסמוך על הפוליטיקה הפנים אמריקנית, זאת תהיה תפיסת דומינו שתתמוטט. שום מפלגה ושום גורם פוליטי או כלכלי בארה"ב לא תומך בכיבוש. עידן הכיבושים נגמר ומבחינה זאת החולשה של המעצמה האמריקנית עלולה לפעול כבומרנג נגדנו. יש דברים שיש לגביהם קונצנזוס, גם פנים אמריקני וגם בינלאומי. ההתנגדות לכיבוש הוא אחד מהם.

היום, כאשר אין מעצמה ששולטת בעולם, יותר מאשר פעם כאשר היו שתי המעצמות הגדולות ולכול אחת מהם היו לקוחות- הערבים של ברה"מ ואנחנו של ארה"ב , המצב השתנה. גם כאן יש גבול. אנו, עם כול יכולתנו, הביטחונית והכלכלית, תלויים בעולם, בעיקר באירופה ובייחוד- ככורח חיוני- בארה"ב, מכול בחינה שהיא, ביטחונית וכלכלית. בלי עמידתה של אירופה מאחורינו ומבלי תמיכתה של אמריקה בנו- מדינית ובעיקר ביטחונית- ישראל כמדינה יהודית, לא תוכל לשרוד. ארה"ב גם אם היא אינה אימפריה ועידן "פקס אמריקנה" , הסתיים, רחוקה מאוד מלהיות קוטלת קנים.היא עדיין המעצמה הגדולה ביותר,מכל בחינה שהיא. לפחות עד שהדרקון הסיני ייצא מן המאורה שלו. מכאן שבמקום שנתעקש שהפלשתינאים יכירו בנו כמדינת העם היהודי, אבסורד לעצמו,שכן מי זקוק להכרה כזאת, מוטב שנעשה בפועל מה שמתבקש ומתחייב כדי שנשרוד כמדינה יהודית בעידן החדש.

אם זקוקים היינו לתזכורת ,זאת באה מפי הנשיא אובמה בהופעתו אתמול, יום ה, 23 בספטמבר, בעצרת האומות המאוחדות.מי שרצה להתלות בנושא ההקפאה כקוץ אמריקני- מצאה אותו. מי שרצה למצוא בנאום הזה התחייבות לביטחונה של ישראל כמדינת העם היהודי , מדינה השוכנת לבטח בצד מדינה פלשתינאית שתצטרף כחברה באו"ם- מצא אותה גם כן וביתר שאת.

זאת המשימה של מנהיג לאומי,להוליך את העם,לא בכחש, אלא בראיית המציאות החדשה, שהיחלשותה של אמריקה ,לצערי, היא חלק ממנה..

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • יוש  On 24/09/2010 at 1:15 pm

    אכן אמריקה היא לא שוטר, מכיוון שהיא אף פעם לא רצתה למלא תפקיד זה. היא רצתה שאחרים ימלאו אותו בשבילה. בערך כמו בתחומים רבים האימפריות הקודמות, הבריטית והצרפתית.יש סיפורים לרב על תוצאות המדיניות הזאת שאחת מושכת ב"טריגר" והשניה יורה. הבריטים הצטיינו בשיטה זאת. אבל ביסודה של הנחת יסוד ,אתה צודק צבי גיל. העוצמה כיום היא מפוזרת ומבוזרת ואתה צןדק מאוד לגבי ההשלכות כלפינו. אמריקה חזקה טובה לישראל. אמריקה מוחלשת הרבה פחות. מי שלא רואה את המציאות בעיניים בלתי מזויינות גם זכוכית מגדלת לא תעזור לו. פוסט משובח.

  • רני  On 24/09/2010 at 3:41 pm

    בכל הדיון לא הופיע ולו פעם המילה "נפט". הנפט הביא לכאן את ארה"ב
    והנפט ישמור אותה כאן. דרך מייצרי הורמוז עוברת כמות מכריעה של הנפט ליפן הודו וסין ולעולם כולו. זו עובדה. אין בעולם מקורות נפט חדשים משמעותיים. והצריכה עולה במהירות. אירן כבר הודיעה בבירור ובחריפות שהיא רואה עצמה מעצמה גלובלית. אין שום כוח בסביבה הגובלת, להוציא תורכיה ורוסיה שיכול לעמוד נגד אירן. האם ארה"ב והשוק האירופאי המשותף יכולים להרשות לעצמם שליטה אירנית מכרעת בשוק הנפט העולמי? איני סבור כך. האם המעצמות האסיתיות ישמחו לכך? עירק חוסלה ולא תקום עוד כישות עצמאית בעתיד הנראה לעין. אירן ותורכיה ידאגו לכך. מי ישלוט בנפט של עירק? אירן? תורכיה? ארה"ב?
    בעולם ערמומי מתוחכם, האם החצי מדינה כורדית בצפון עירק תתקיים ולו יום אחד בלי גיבוי תורכי, או אירני? הורגים בבית ותומכים בחו"ל.
    ישראל היא הבסיס האמריקאי האמין ביותר באיזור זה. לאן הולכות מצרים ותורכיה? עד כה בסיסים אמריקאיים, איש אינו יודע. סעודיה בעברית הכי פשוטה לא שווה מכה. בודאי לא מכה של אירן. בעתיד הנראה לעין בתסריט ריאלי-פסימי לא הייתי רוצה להיות טייס אמריקאי הנוחת במטוס פגוע בכל מקום אחר במזרח התיכון חוץ מבישראל. עשוי להיות מצב שהנמל היחיד הבטוח לצוללות אמריקאיות במזרח הים התיכון יהיה בישראל. הטילים הרוסיים החדשים בסוריה מכסים גם את הצי השישי וגם את כל מוצאי צינורות הנפט העוברים בתורכיה אל הים התיכון. לא יכול להיות שתורכיה ארה"ב ונאטו רוקדים משמחה לרעיון שטילים אלו יוצבו בסוריה ולבנון.
    חולשת רוסיה וארה"ב יצרו מבצב כאוטי בכל מערב אסיה והלבנט. איש אינו יודע מה ילד יום. במצב כזה ארה"ב, כולל המשיח השחור בבית הלבן, לא תוותר בקלות על ישראל. ההוכחה הברורה לכך היא תמיכת ארה"ב ומדינות אירופה בעמימות הגרעינית הישראלית כפי שבאה לידי ביטוי בהצבעה במועצת הגרעין השבוע. מחיר התמורה הישראלית לתמיכה זו צריך להיות אמיתי ונדיב. גם צריך לפנות מהר את יהודה ושומרון וביום א' להודיע על המשך הפסקת הבנייה.

  • ערן  On 24/09/2010 at 4:44 pm

    רני.אני מסכים לחלוטין עם המסקנה שלך לגבי התמורה הישראלית המתבקשת.אפשר ולכול המציאות שאתה מתאר יש בסיס, לפחות חלקי.אבל המסקנה שלך שישראל יכולה לשמש חלופה לנכסים של מדינות ערב- מוטעית. שער בנשפך שאמריקה משתמשת בבסים ישראליים כדי להגן על סעודיה. בין לילה המשטר המלוכני ייפול ואיתו הנפט .אמת,שישראל, מן הטעמים שהזכרת ,והזכיר צבי גיל ,היא ידידת אמת של ארה"ב,ואגב גם בין ידידים יש קח ותן.אבל בנסיבות הקיימות של ביזור העוצמה, המדינית,כלכלית,ביטחונית במציאות – בסיסים אמריניים אצלנו משמשים יותר את ישראל כגורם הרתעתי ולא את אמריקה. ככה או אחרת. גם אתה מסכים שהמעצמות הגדולות נחלשו. וגם אתה מגיע למסקנה כי במצב הקיים צריך לסיים את הכיבוש.
    יש עמק שווה. אני מקבל אותו.אני מניח שגם גיל

  • אזרח.  On 24/09/2010 at 7:15 pm

    -אימפריית הטרור האיסלמי ? היכן היא?

    במצב הגיאו-פוליטי המתהווה באיזור,ישראל כבר מזמן אינה הבסיס האמין של ארה"ב.למעשה,כפי שמעיד הקולונל המוערך וילקרסון,ישראל היא כיום נטל על ארה"ב.

    דקה 36 ו11 שניות.

    ארה"ב אינה צריכה להתערב בענייני העולם.הרוח של ארה"ב כפי שהובעה בדברי האבות המייסדים של ארה"ב היא אי התערבות בעולם. אולם לצערי לאחר ההתפתחות התעשייתית בארה"ב ועליית התאגידים,השתלט ההון-שלטון על המערכות בארה"ב ,והדרישה להתערבות בענייני עמים אחרים נעשתה נחוצה למען שימור האינטרסים של התאגידים וההון-שלטון השולט בארה"ב.רוב האוכלוסיה בארה"ב אינו נהנה (חברתית-כלכלית) מהתערבות זו ,ואף ניזוק ממנה בגלל השנאה העולמית להתערבות זו.

  • מיקי  On 24/09/2010 at 8:23 pm

    לאזרח. האבות המייסדים של ארה"ב לפני בואם לאמריקה- ברחו מאירופה משום שבין היתר רדפו אותם כאוונגלים או פרוטסטנטים בכלל. טבעי היה שאלה ואחר כך המפלגה הרפובליקאית, שהייתה בעצם שמאלית בשעתה בעוד שהדמוקטית שנשענה חזק על הדרום הייתה השמרנית- היוצרות התחלפו.בתום מלחמת העולם הראשונה הנשיא ווליסון הדמוקרטי חיבר את 14 הנקודות המפורסמות שלו לקראת עידן חדש באירופה. זאת כאשר רק בשלב האחרון של המלחמה ארה"ב התערבה במלחמה.ווליסון שינה את דעתו.בתקופת הארדינג שבא אחריו אמריקה הפכה לבדלנית ונשארה ככה עד ל- 1942 ,תקופת פרנקלין רוזוולט הדמוקרט, עת שהותקפה פרל הארבור. מה שאני מנסה לומר הוא שאמריקה מראשיתה לא אהבה התערבות מחוץ ליבשת(כולל דרום אמריקה- שם התערבה מאוד)אך הנסיבות אילצו אותה להתערב.ככה גם הפעם. העם האמריקני אינו אוהב,בלשון המעטה, התערבות בחוץ, בעיקר בגלל הקרבנות-גם במלחמת העולם הראשונה וגם השנייה. אבל הוא אינו יודע מספיק שאלמלא התערבה אמריקה במלחמה נגד היטלר, אנגליה הייתה מובסת ואחר כך בתור מעבר לאוקיינוס הסכנה נשקפה לאמריקה. אמריקה עושה טובות לעצמה ובדין ככה. זה אמור גם לגבי המצב היום ולא רק מנקודת ראות אמריקנית אלא של כול מדינה. גם ישראל חייבת- אין מילה חזקה ממנה- להסתמך על אמריקה. בלעדיה היא לא תוכל לעזור לעצמה באזור הזה.

  • רני  On 24/09/2010 at 8:33 pm

    1. וילקרסון חושב כך ואמריקאים אחרים חושבים אחרת.
    2. "אמריקה צריכה" שוב האמפריאליזם השחצן המתנשא של איזה יליד או מההגר במערב אסיה החושב שהוא חכם ומרצה לאזרחי ארה"ב כיצד עליהם לנהוג, חוצפה ועזות מצח. אמריקה בעצמה בכוחות עצמה תחליט מה היא צריכה.
    3. מאז ומתמיד אמריקה התערבה בארצות אחרות בודאי אחרי כשגמרה ליישב את ארצה, ראה בצפון אפריקה למשל, ראה בהוואי, ראה הכרזת מונרו ראה הפיליפינים ראה קובה.
    4. ל"צערו" של היליד המערב אסיאתי החכם בעיניו את מי בדיוק מעניין הצער שלך איזו משמעות יש לו מה אתה מנסה לשדר כשאתה מדווח לנו על צער זה.
    5. כמי שחי בארה"ב אני מעיד שהעובדה שכמה ערבים או תורכים או צרפתים או אינדונזים שונאים את אמריקה לא מזיזה לרוב האמריקאים כלל. כיצד בדיוק ניזוק חקלאי כושי באלבמה משנאה זו. מה גם שהשנאה הזו היא שקר וכזב. הנה נניח ששגרירות אירן בבירות תכריז על חלוקת אלף אישורי הגירה לאירן ושגרירות ארה"ב בבירות תכריז על אלף כאלו, הרי התור ליד שגרירות ארה"ב ימשך עד גבול ישראל. התור לאירן? וכך בכל המקומות בהם כביכול שונאים את ארה"ב.
    6. אכן ארה"ב נחלשה, גם בגלל תחרות כלכלית לא הוגנת וגניבת מקומות עבודה על ידי סין הודו ודומיהם. היכן שארצות כביכול אנטי אימפריאליסטיות כביכול "מתקדמות" גוזלות מקומות עבודה מארה"ב על ידי העסקת עבדים למעשה – ראה סין צפון וינאם וכ"ו.

  • אזרח.  On 25/09/2010 at 5:00 am

    לרני הקשקשן.
    לפחות צטט נכון.שים לב שלא כתבתי אמריקה.כתבתי ארה"ב.אמריקה אינה צד בעניין.
    קשקשן,בהיותי אזרח של ארה"ב שחי בה שנים רבות וכספי המיסים שלי מממנים את הרפתקות התאגידים ובעלי ההון של ארה"ב ,זכותי להתערב ולדרוש שההמשל בארה"ב לא יתערב במקומות ובעניינים שאינם שייכים לאינטרס הכולל של כלל נתיני ארה"ב.
    קשקשן,אל תספר לי מיהי ארה"ב ומה קורה בתוכה פוליטית-חברתית-קלקלית.לך קשקש את ההבל שלך למישהו אחר.

  • אזרח.  On 25/09/2010 at 5:09 am

    מיקי,לא בדלנות.

    אי-התערבות.

    "Peace, commerce and honest friendship with all nations.Entangling alliances with none, I deem [one of] the essential principles of our government, and consequently [one of] those which ought to shape its administration."

    –Thomas Jefferson: 1st Inaugural Address, 1801.

    "We wish not to meddle with the internal affairs of any country, nor with the general affairs of Europe. Peace with all nations, and the right which that gives us with respect to all nations, are our object."

    –Thomas Jefferson to C. W. F. Dumas, 1793

    http://www.antiwar.com/paul/?articleid=11156

    Nonintervention: The Original Foreign Policy

  • אזרח.  On 25/09/2010 at 5:25 am

    מיקי,לגבי הנסיבות השונות להתערבות,אנא ראה בקישור הבא,תגובות מס' 26, 27 ,28 ,31 ,אזרח.

    http://www.notes.co.il/noam/62319.asp

  • רני  On 25/09/2010 at 9:01 am

    זה מידע אישי עמוק.
    המשחק בארה"ב היא כן או לא אמריקה מסמן את רדידות מחשבת האיש. החרפות והגידופים של הדהימי בנשמתו רק מראים שפגעתי במטרה.
    ייתכן שלהנ"ל היה כרטיס ירוק, ייתכן שהערים על שלטונות ההגירה וייתכן שהובהר לו שמקומו לא שם. יש לי ספק רב עם הנ"ל אזרח ארה"ב. אם אינו אזרח זכותו להצביע ולהשפיע על המערכת הפדרלית אפסית ואם נמנע מלהופיע ברשימות האזרחים והתושבים כך גם ברמה המקומית. אבל נניח את הבלתי סביר אם אזרח הנו אזרח ארצות הברית=אמריקה בלשון הבריות. אין ספק שהוא כאן משום ששם הנטיות האיסלמיות שלו הקשרים שלו בתימן ונסיעותיו למזה"ת כבר מזמן הכניסו אותו למחשבים. את ההטפות לממשל ארה"ב ולחברה שם עושים באנגלית שם ! לא בבלוג נידח בלבנט. כאן זו הצגה של אימפוטנט. כמי שחי שם שנים רבות טון הדיבור, סגנונו ומערכת הערכים הפרו סוציאליסטית פרו איסלמית שלו ערכה כיום פחות מקליפת השום, גם בדירבורן. וכידוע לי הולכת ופוחתת. הבנת ארה"ב מתעווותת בגלל מבנה אישיות ודעות קדומות. נשמת הדהימי ומהותו מסבכת אדם יותר ויותר עם ארה"ב, וגם הרשת כאן עוברת במחשבים שם.

  • אזרח.  On 25/09/2010 at 11:59 am

    רני,אחלה פ'אנטזיות יש בראשך.

    http://www.redbubble.com/people/niktee123/t-shirts/1931397-4-man-you-come-right-out-of-a-comic-book

  • רני  On 25/09/2010 at 12:55 pm

    הדהימי הוזה הזיות ממשיך בתרגילי העבד הנרצע.

    להלן מתוך אלג'זירה על הסכסוך בין יפן וסין על איזורי דייג
    כמובן שאלג'זירה הנו בשירות הציונות ואזרח מדבר בשם העולם
    הפנטזיות של הדהימי על אמריקה סוציאליסטית ברובה ארצות ערב
    הלברליות והמתקדמות.

    Here is some body with connection to Yemen remember the cole who clain that he has USA papers or citizenship. Running anti USA propagana war. Going black and forth by plans to the USA and Israel And Yeman. Belive in Islamic Justic. What a revoltionary game. Object to YSA military aid and intervantion.

    Not only did China get its way, everyone else saw it, and
    saw how it was done, too. You can't imagine Vietnam, with its own territorial dispute with China, feeling any safer. Or the rest of ASEAN (Association of South East Asian Nations). Or South Korea. Or the people of Japan, as they watch their leaders capitulate.

    Suddenly, everyone desires a referee in all this. Suddenly, everyone wouldn't mind too much if the United States were around more often. China might have gotten its way this time, but perhaps at the cost of a more vigilant America.

  • אזרח.  On 25/09/2010 at 2:25 pm

    רני,מה אומר …
    "גדול".
    חבל רק שהאנגלית שלך על הפנים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: