בימים ההם – בזמן הזה.


 

דברים של צבי גיל בחנוכת "יד לגח"ל- ניצולי השואה במלחמת העצמאות"

במתחם "בית הפלמ"ח" – ב-8 בדצמבר 2009

 

לפני קרוב ל-4 שנים, ב-1 בינואר 2006 באולם לידנו כאן ,התחלתי בסיפור על החלום,שלי,שלנו.אשלים זאת הפעם תוך התייחסות בָזָק לאי  אלה אירועים שהזכרתי.זאת  לאלה שלא היו כאן.מיגֶל דה סֶרווַנטֶס, היה גדול סופרי ומחזָאי ספרד, במחצית המאה ה- 16. אילו חי במחצית המאה העשרים היה מן הסתם מצמיד את המנטרה   "לַחלום את החלום הבלתי אפשרי", לא לאיש לָמָנשָה אלא לשרידי השואה.  אותם מתים מהלכים שנעו בנתיבי המוות, בחושך תהומי, ורק בראש היה איזה זיק קטנטן מדומה והחלום הבלתי אפשרי. לקום בבוקר במיטה ולמצוא לידה שוקולד וסיגריות פלֶאיירס ארומאטיות, כאשר קרני השמש הארץ ישראלית  מלטפות אותך עם היקיצה.

 

חלום זה היה לנו הפַאטַה- מורגאנה, וגם כאשר הוגשם, ושרדנו במלחמת הקיום הנוראה מכול, לא האמנו שזאת מציאות אלא הֶמשכו של החלום. ככה כאשר כמתבגר,  שנה אחרי בואי לארץ, ב-1946 – מדריך הגדנ"ע שלנו, אריק שיינרמן, מכפר מל"ל, השביע אותי על תנ"ך ופאראבֶלום, וככה כאשר לחמנו בגליל, המערבי והמזרחי. צרוף של מציאות קשה,של סכנה מתמדת שלא נוציא את השעה את היום, צמוד,איכשהו, לחלום הבלתי אפשרי שלא רק נחיה אלא ננצח. הרי לשם כך שָרדנו. זה היה היֵעוד.ככה חרץ הגודל. לא רק לגבור על   המפלצת הנאצית, אלא להקים מדינה יהודית נאורה וצודקת. הניצחון האולטימטיבי.

סיפרתי כיצד נפגשנו בן דודי ואני , אי שם בדרכי הטרשים בגליל, בקיץ 1948. גם שמו צביקה, פלמחניק, יליד הארץ מקיבוץ כברי ואני בארץ שנתיים וחצי מגדוד 23 – ביתי בחטיבת כרמלי .לא היה לי בית אחר. ואני החמאֵתי לחטיבת יפתח והוא שם ידו על כתֵפי ואמר: גם שעתכם  תגיע.

 

ששים ואחת שנים עברו מאז. התקבלנו בתערובת של ניכור וחמלה, קלטנו את עצמנו,שיקמנו משפחות, עשינו למען קידומנו ולמען הארץ. הכול- למעלה על פני השטח.למטה התחלנו בכריית תעלת היָמים החודשים והשנים, כדי שבבוא היום נצא ממנה לאור היום ונודיע: אנחנו כאן!!! אנחנו אותם אודים מוצלים, אותם צללֵי אדם, מכוסי אַפר שהרוח נָשאָה מבירקנאו והנחיתה אותו על כתפינו. אנו לא רק דור השואה. אנו דור התקומה. אנו הפניקסים- עופות החול- שעלו מן האפר ונסקו, ברנסאנס המופלא בכול הזמנים.בעליה הציונית הגדולה אי פעם.

 

לפני 4 שנים שמענו את הנקישות הראשונות של  המפָלסים מעֶברָה השני של המנהרה. היום השמונה בדצמבר 2009 כ"א כסלו תש"ע ,  4 שנים מאז הדלקת נר שמיני של חנוכה באירוע המכונן על הקמת יד לגח"ל -ניצולי השואה במלחמת תש"ח –התעלה נפרצה. ואני  עומד כאן באולם מלָווי השיירות ורואה לא רק את עצמי ואת עמיתי כאן, אלא את השרידים שנפלו במערכות ישראל ואלה שהלכו מאיתנו. חיילים וותיקים- שמתו ולא נמוגו old soldiers die  אבל זכרם חי לנצח. כדוברם במעמד זה- אני צבי גיל, טוראי מילואים 4170 , מצדיע לך, אלוף מיל שייקה גביש על חידוש הברית.אנו שוב ביחד.האמָנו שיום יבוא, אפילו במרום שנותינו-ששעתנו תגיע- היינו כחולמים.החלום הבלתי אפשרי.

 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אפרת  On 10/12/2009 at 6:00 pm

    איזו סאגה נפלאה.

  • דוד  On 10/12/2009 at 6:04 pm

    אני אוהב צבא, בזכות הצבא יש מלחמה!
    תודה לכם אנשי פלמ"ח! תודה לכם אנשי גדנ"ע! תודה לך רמטכ"ל!

  • עלמה  On 10/12/2009 at 6:56 pm

    בזכות צה"ל- יש מדינה. בזכות אזרחים טובים יש תקווה למדינה צודקת יותר, בזכות ניצולי השואה שבאו לכאן, במקום למקומות אחרים, ורבים נפלו במערכה הראשנה על קומ המדינה. דוד יכול להתרגש עד דמעות- אם יש לו כאלה.

  • דוד  On 10/12/2009 at 7:08 pm

    בזכות הצבא יש מלחמה. בזכות המלחמה יש הרוגים. בזכות ההרוגים יש שנאה. בזכות השנאה יש צבא. בזכות הצבא יש את אהוד ברק. את שאול מופז. את בוגי יעלון. את משה דיין. את יצחק רבין. מספיק?

  • עלמה  On 10/12/2009 at 7:38 pm

    בחובה ולא בזכות מלחמה : יש צבא, בגלל ה- סס והוורמכט של היטלר,צריך היה צבא של העולם החופשי כדי לחסל את המפלצת הנאצית. בזכות חיל האוויר הנועז של אנגליה, נותרה אנגליה ואיתה העולם -חופשי. אכן מלחמות הן ארורות, ולא כול צבא הוא צבא ההגנה, גם שלנו הוא לא תמיד צבא ההגנה לישראל. אבל בפרופרוציה- דוד,לא באלימות מילולית. ובכלל, מדוע הכנסת את מטען הצד הזה למטען הכבד שעליו מדבר צבי גיל. אתה ירדת לסוף דעתו.? נכון יותר- עלית לתחילת דעתו. מי שביצע את החלטת האומות המאוחדות על הקמת המדינה עקב השואה – היו ניצולי השואה. תפסת את זה לפחות. אם ככה- דיינו. אם לא, חבל על הזמן.

  • חני  On 10/12/2009 at 8:36 pm

    תודה לך על הדברים האלה.

  • אזרח.  On 10/12/2009 at 8:54 pm

    יהודית? נאורה? צודקת? חלומות נעימים.

  • עודד  On 10/12/2009 at 8:55 pm

    מצטרף בחום לתודה של חני.

  • רני  On 10/12/2009 at 8:58 pm

    אזרח של מי? של מה? תן איזה ציטטה צדקנית בבקשה.

  • ענבר  On 10/12/2009 at 8:58 pm

    גיל לא אמר, שאכן המדינה היא ערכית וצודקת. והוא ידע מה אמר. הוא אמר כי הוא לחם למען מדינה נאורה וצודקת. המאמרים הרבים שלו, ואני קוראת את רובם, מדברים בעד עצמם. הוא אינו חושב שזאת מדינה ערכית וצודקת כפי שהוא חלם ולמען מטרה זאת לחם.

  • ברוך  On 11/12/2009 at 10:21 am

    קשה מאוד לערוך השוואה,כי הדברים אינם פרלליים. אבל קשה עוד יותר לראות את הקשישים ניצולי השואה שהמדינה זונחת אותם. כול דבר עומד בפני עצמו. התעוזה והתהילה של שרידי השואה הלוחמים והבושה שממשלות ישראל התעלמו מהם במשך שנים.

  • נוכחת  On 11/12/2009 at 1:48 pm

    כמי שהייתה בטקס בבית הפלמח, התביישתי שראש הממשלה שהיה אמור לבוא- ככה כתבו בהזמנה- לא בא. הוא שלח איזה מכתב שאבלוני. שר הביטחון אהוד ברק , כנראה בכלל לא מכיר את הסיפור של חלקם של הניצולים במלחמת העצמאות. לפחות אילו בא לשמוע. סגן שר הביטחון, מתן וילנאי- דיבר, בעיקר צ'יזבטים. וכל האח"מים,כולל שר החינוך, מיד לאחר שאמרו את דברם הלכו להם. עלבון. בכול זאת זה לא השבית את השמחה. הציניקנים אמרו שזה הוסיף.

  • ירון  On 12/12/2009 at 10:28 am

    איך כתב גיל בהזדמנות אחרת. אם הוא נראה כמו ביבי,מתהלך כמו ביבי,ונואם כמו ביבי- אז זה ביבי. הפעם הוא לא נאם,ולא גלגל עיניים וגם זו לטובה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: