הממשלה בהקפאה עמוקה


 

ממשלת ישראל  היא הממשלה היחידה בעולם שלא זו בלבד ששריה מצהירים הצהרות מדיניות עם השלכות בינלאומיות, אלא שמספר ניכר מקרבם משמשים שרי חוץ בפועל. בייחוד לנוכח הבידוד שבו מוצא עצמו שר החוץ אביגדור ליברמן שאותו אי אפשר להוציא ואי אפשר לבלוע, ולכן הוא תקוע בגרון. אבל יש גורם חשוב יותר משר החוץ שתקוע בגרונה של הממשלה- הממשלה.

 

ידועה האמירה המיוחסת למדינאי האמריקני הנרי קיסינג'ר לגבי ישראל שאין לה מדיניות חוץ אלא מדיניות פנים.משום מה האמירה הזאת נקלטה כול כך אף שהייתה בה אמת אבל לא כול האמת. זה חל  לא רק לגבי ישראל, אלא בזירה הבינלאומית בכלל והאמריקנית בפרט. מדיניות החוץ האמריקנית בהחלט מושפעת ממדיניות פנים. אפילו נשיא ארה"ב, הסמכות האקזקוטיבית העליונה והמפקד העליון של כוחות הצבא ושל כל מערך ההגנה והביטחון, שלא לדבר על מדיניות החוץ, רואה עצמו מחויב להסביר לציבור האמריקני מדוע הוא שולח לאפגניסטן עוד 30,000 חיילים. הבוס של הנרי קיסינג'ר, הנשיא ניקסון סולק מכהונתו לא בשל מדיניות חוץ  שבה הוא חולל מהפך, בראש וראשונה בוייטנאם, אלא בגלל תככים בפנים.

 

ההבדל הוא שהנשיא האמריקני, בניגוד לראש ממשלת ישראל, לא שולט בקואליציה מטולאת, אלא  במסגרת ממסד פוליטי שבו שתי מפלגות. מפלגת שלטון ומפלגת אופוזיציה. ההבדל הגדול יותר הוא שהנשיא שולט שלטון מוחלט בממשלתו, וראש ממשלת ישראל- לא.

 

לא חסרות אנומליות בהתנהלותה של ממשלת ישראל, וניתן למצוא אותן מדי יום. אולם אחת מהן דוקרת עין. שר החוץ אביגדור ליברמן איננו שר החוץ בפועל. כאשר בחדשות מוסרים שהשר מבקר באירופה,  מסתבר שהוא נסע לאיזה כנס ביוון ואחר כך בביקורים ברוסיה ובאוקראינה שם הוא מרגיש בנוח, שלא לדבר שהוא אינו מוחרם.

אביגדור ליברמןץ שר- בחוץ. צילום- אתר הכנסת

אני לא חסידו של אביגדור ליברמן לא בצורה שהוא אמור לייצג את ישראל,ולא בהשקפת עולמו הפוליטי. אבל הוא שר החוץ של מדינת ישראל, וככזה הוא מייצג את ישראל . ומדינה שמטילה עליו חרם, כול עוד הוא משמש שר חוץ- מבזה את ישראל, ואין זה משנה אם זאת מדינה ידידותית יותר או פחות. היבט אחר לעניין הוא האם מבחינת הממשל  הוא יכול למלא תפקיד של שר החוץ. אך זאת סוגיה אחרת.

 

עולה על כולם שכנתנו מצרים, מדינה שהכבוד הלאומי הוא בראש סולם הערכים שלה, מדינה אשר בשל הפסד הנבחרת שלה לנבחרת אלג'יריה בכדורגל, נוהגת בגסות רוח,חרמות וגידופים,  כלפי מדינה ערבית "אחות". אבל כאשר זה אמור בזולת היא לא יודעת לכבד כבודה של מדינה אחרת, כמו כבודה של מדינת ישראל. אני מסופק אם התנצלות של ליברמן על  שהשמיץ את מצרים הייתה מטיבה איתו. אפשר ואם היה בא לקהיר וכורע ברך לפני הספינקס הגדול והמעמד היה משודר באל ג'זירה ובאל ערבייה, היה נסלח.

 

אלא שבך לא די. שר החוץ שלנו כבר השלים עם העלבון שעולבים בו כאן ושם עד כדי כך שאת החללים ממלאים שרים אחרים בממשלה.שר החוץ בפועל לענייני ארה"ב ובעיקר בנושא הסכסוך הישראלי ערבי  הוא שר הביטחון אהוד ברק.אפשר לטעון  שהביטחון של מדינת ישראל הוא בראש מעינינו, וטבעי ששר הביטחון יטפל בסוגיה. אבל באותה מידה ניתן לקבוע שגם כלכלת ישראל עומדת במעלה גרם הדאגות של המדינה, ולא שמענו ששר האוצר יובל שטייניץ ייצא תכופות לארה"ב וייפגש עם השגריר מיטשל, או שרת החוץ קלינטון.

 

קרוב יותר אלינו, תורכיה. חתול שחור, גדול ושמן , עבר בנתיב יחסינו עם מדינה חשובה זאת, בעקבות "עופרת יצוקה".שר החוץ, כמובן לא ייצא לתורכיה, אף שלא הוא קשור במערכה בעזה, אלא שבתורכיה, מדינה מוסלמית "שמו הולך לפניו" ( כמו במחזה בשם  זה של אפרים קישון) אבל פואד בן אליעזר שר המסחר והתעשייה לא רק שיוצא לאנקרה, אלא אף מנסה לשמש מתווך הוגן. פואד הוא דמות מלבבת,כולה אומרת אופטימיות,כרסו ופניו מעידים על כך. לפואד אי אפשר לסרב. אם הוא מכיר טוב את הערבים ומנהגיהם הוא גם מכיר את התורכים,הוא מתמזג בקרבם.ומכאן לשם, הוא מארגן כאילו איזו "סולחא" ומדושן עונג. עוד שר חוץ בפועל.

 

אולם לא זאת ליבה של הבעיה. אלה רק סימפטומים שלה. הממשלה היא איזו ברית רופפת שחבריה מייצגים, לא נושאים מוגדרים שככה צריך להיות, אלא אינטרסים נוגדים, והמכנה המשותף הוא בינתיים לשמור על כיסאות. מנכ"ל רשות השידור בעבר, אורי פורת המנוח, התבטא פעם שיש לו שבעה חברי וועד מנהל "סקונד דרייוורס" שכול אחד מהם מושך לכיוון אחר. הוא צדק. אינני בטוח שפורת היה גזור להיות מנכ"ל הרשות, אבל וועד מנהל אמור לקבוע מדיניות ולעקוב אחר ביצועה. מי שמנהל את המערכת זה המנכ"ל והוא אחראי בפני הוועד המנהל. אין לו second drivers .בממשלה שלנו ראש הממשלה הוא ראשון בין שווים, אך ,כמו במסגרת אורווליאנית , יש שווים יותר ויש שווים פחות.

 

הרושם הוא שכאשר מדובר בניהול מדיניות,פנים וחוץ, כול התופעות שהזכרנו הן בעצם לא רלוונטיות. פשוט לא מתקבל על הדעת שאפילו קוסם רטוריקאן כמו ביבי נתניהו יוכל להריץ את העגלה עם סוסים אלה. לא שהם בהכרח  כושלים. אלא שכמעט כול אחד מושך לכוון אחר. המזל הגדול של ביבי כמו רבים מראשי הממשלה בעבר שהשותף בצד השני עולה על עץ גבוה.וככה, כפי שכבר הדגשתי, יש יחסי גומלין בינינו לבין שכננו. אנו נשכרים מן האיוולת שלהם והם משלנו.כערך מוסף. ושינגטון מוטרדת משתי זירות. אחת בטווח קרוב- אפגאינסטאן, ואחד בטווח די קרוב – הגרעין האיראני. ואנחנו נדחקנו קצת. יש שישמחו על כך ויש שיצטערו.

 

אילו מחמוד עבאס, ראש הרשות הפלשתינאית, היה מקבל את ההצהרה של נתניהו על הקפאת ההתנחלויות כלשונה, והיה מתיישב לשולחן הדיונים. כבר בדיון הראשון הוא יכול היה להצביע שממשלת ישראל מוליכה שולל את הפלשתינאים ואת העולם כאשר היא מסירה את ההקפאה כאן ושם בנימוק זה או אחר.זה לא היה מזיז את המו"מ. זה בסך הכול היה מגלה את העובדה שממשלה זאת בנויה על קרעי במבוק גמיש. זאת לא ממשלה שיכולה לסבול "ויתורים כואבים".לא רק שהיא לא מסוגלת ללדת. היא לא מסוגלת להיכנס להריון.

 

אז ראש הממשלה יכול להצהיר הצהרה חשובה כאן, להעביר מסר חשוב שם , אף שהמסרים חשובים, בפועל אין בהם אפילו כדי "לנהל משבר" שלא לדבר על פתרונו. במציאות כזאת, לא משנה מי ממלא  בפועל תפקיד של שר חוץ. ממש לא משנה.איך אמר קסינג'ר: אין לישראל מדיניות חוץ. הוא הפריז. אין לנו מדיניות. נקודה.

 

 

 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אבנר  On 04/12/2009 at 1:03 pm

    כמה שזה נכון, כמה שזאת אמת וסוף סוף צבי גיל מצביע על "בגדי המלך החדשים"

  • אלכס  On 04/12/2009 at 2:17 pm

    שלא יהיה כול ספק, קבלות הפנים החמות של מוסקה לשר החוץ ליברמן, הם הונאה. רוסיה הפכה לאימפריה שהצביעות היא אחד מסממניה. היא משתמשת בישראל, דווקא כדריסת רגל בזירה המזרח תיכונית, כולל כמובן את סוריה ואיראן. רוסיה לא תסייע לאמריקה בקידום השלום באיזור.להיפך היא תפריע. חייבים להסיר את המסכה הכאילו פרו ישראלית של מוסקבה מעל לפרצופה.

  • רני  On 04/12/2009 at 2:26 pm

    לבין יחסי ישראל תורכיה. זו ראייה פשטנית מזיקה.פעם כולנו הינו תורכים. כיתר העולם תורכיה עברה תהליכים התפתחותיים החשוב לענינו הוויתור על הכליפות כלומר השליטה הדתית מדינית בעולם האיסלם והתמערבות. בין 1914 ל 1920 חילקו צרפת ואנגליה וקצת ברה"מ, איטליה ויון את הנכסים התורכיים. הערבים המוסלמים בגדו בתורכיה ועזרו לאנגלים ולצרפתים בחלוקת הנכסים. תורכיה התקפלה פנימה את ההתקפלות הדגישה במדיניות אנטי איסלמית, אנטי ערבית ושינוי הכתב. אחרי 1945 בתהליך די מהיר הועזבו הצרפתים והאנגלים. העולם שהיה תורכי עבר לשלטון מקומי בהשגחת ארה"ב וברה"מ. אחרי 1970 לערך התמוטטות ברה"מ והתתנוונות המהירה של ארה"ב השאירו במזה"ת ואקום שלתוכו נגררו מיני מעצמות מקומיות וכל זה הושפע מהתגברות הרגש הדתי מוסלמי. עליית אירן הראתה לתורכים דוגמה הלכה למעשה. תורכיה מנסה להחזיר השפעה למה שהיה שלה בעבר. מה גם שהערבים הראו ומראים חוסר כישרון מדהים לבניית מדינה. ראה התנוונות מצרים, עירק וסוריה והשווה בגדד, אלכסנדריה ובירות לאיסטנבול אנקרה איזמיר ועוד בין השנים 2000 1950
    וראה היום הפיכת לבנון למושבה אירנית ופעילות אירנית במפרץ ובתימן. לתורכיה שהיא בס"ה יותר מעצמתית מאירן וודאי מצרים חלומות להיות לכוח משפיע מאוד במה שהיה שלה. השאיפה הראשונה המתגשמת בימים אלו נגישות לנפט העירקי שנגזל ממנה בערמה ב 1920. ראה המגמה להתפייסות עם הכורדים שמטרתה הברורה מדינת בובה כורדית בעירק והנפט של מוצול ועוד הרבה יותר אם יהיה אפשר. אלו הגורמים המשפיעים וגם מכאן התחזקות הפנייה לאיסלם ולערבים ולא רגישות תורכית שאינה קיימת, להרג ומלחמות. עוד גורם משפיע בפטפטת אנטישמית הוא הערבים שניתן לקנותם בזיבולי שכל אנטישמיים כמו שאירן עושה כשהיא משתלטת על לבנון ובוחשת במפרץ ובתימן. ראוי לזכור שמדובר כאן בהמון המון נפט ותורכיה רוצה להשפיע

  • חביב  On 04/12/2009 at 5:42 pm

    מה שאתה כותב מלומד והיסטורי. ונכון שתורכיה, המעצמה העותמנית של פעם, רוצה להשפיע,ויש גם אינטרסים כלכליים, מה גם שהיא יושבת בצומת אסטרטגית חשובה. אבל ההתייחסות של כותב המאמר, צבי גיל,לא הייתה למעמדה של תורכיה,באזור ובעולם אלא ל"חטיפה" של פואד בן אליעזר את תפקיד שר החוץ. זאת אף שבאופן רשמי הוא יצא לשם לכנס תעשייתי.אבל גם זה היה משל בלבד. הנמשל- רני, הוא הבלגן בתוך הממשלה שלנו.-

  • רני  On 04/12/2009 at 11:15 pm

    אתה צודק. כל מה שרציתי לעשות היה לנסות ולתקן את הראייה הפשטנית כאילו יחסי תורכיה ישראל מושפעים בעיקר ממה שישראל עושה או לא עושה לפלשתינים. וגם הבלגן בתוך הממשלה השפעתו שולית בעניין זה ואחרים.

  • חביב  On 04/12/2009 at 11:46 pm

    מבחינה זאת זה נכון מאוד וטוב שהארת את הנושא, מפני שאנו רגילים לראות את העולם במשקפיים ישראליות. מה טוב ליהודים ומה רע ליהודים. יש לעולם אינטרסים אחרים, וזה נוגע גם לתורכיה, ותורכיה ללא ספק היא מעצמה אזורית. חשוב מאוד לכן שאנו בישראל נראה את הצרכים שלה, וזאת תוך כדי מאמצים לשמור על קשרים אתה, לא רק צבאיים אלא גם מדיניים וכלכליים.

  • עדנה  On 05/12/2009 at 11:08 am

    תודה לכל המתכתבים. דברים מאיריי עיניים אלא שאנו הולכים בסומים, בלי אפלה ועם אפלה- מה זה משנה כבר לעוורים. זה לא עוורון מולד. זה עוורון שהממשלה על כול מרכיביה, כולל שר הביטחון, עם הפוזה של עושה שלום, מטעה אותנו ואנו כמו עדר מובל. לאן- לא ברור.

  • פתאל  On 05/12/2009 at 10:11 pm

    כול המוסיף גורע.אולטרה-סאונד כול כך שקוף.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: