1 בספטמבר 1939


אחד בספטמבר. 1939

 

בד בבד עם העזקה שמענו רעש עמום וכבד כפי שמתואר רעש אדמה. האוויר נקרע ועופות השמים נסו לכל עבר. לרגע אחד נקטע הרעש ואז שמענו אותם,את מטוסי ה"שטוקה",בצלילתם ,כמו זמזום של יתוש שיורד עליך. קול מעורר חלחלה שיורד לקרביים ועולה לראש ומוציא אותך משווי משקל. ואני שנאתי יתושים באופן כרוני וחולני.

 

להק שלם ירד על זדונסקה וולה(עירי) בזמזום מבעית שהשתתק לרגע כדי שתשמע טוב יותר את השריקה ובעקבותיה את הבום. כול הבית רעד מן ההדף ואף קירות המקלט זזו. פצצה ליד תחנת הדלק,עוד פצצה ליד המסעדה של הדוד נוסבאום, ועוד אחת ליד החנות של קוכנסקי. בין הרעשה אחת לשנייה נשמעו זעקות שבר,  למעלה של עוברים ושבים ברחוב , שלא  הספיקו להיכנס למקלט וצעקות של אנשי המשמר האזרחי "להשתטח, להשתטח, למקלט,למקלט". אנחנו היינו במקלט ואני דווקא רציתי לצאת ולראות.

 

מלמעלה זמזמו המטוסים, בשוליה רעשה הארץ מהפצצות ובתוך המרתף חשו היהודים התרוממות נפש. ימי משיח ממשמשים ובאים. אכן מלחמת גוג ומגוג החלה. היהודים מאמינים,כידוע , שלפני ביאת המשיח והגאולה יעבור עם ישראל תקופות קשות. והנה הנה הם כאן. ההפצצות הן מבוא חורפי לגאולת האביב. רוב הפצצות נפלו בכיכר ממש ליד ביתנו.

 

בהתייעצות בין ראשי המשפחה הוחלט שבמקלט אין תשובה למה שעתיד להתרחש,ובכול מקרה יש לנוע מזרחה,בכוון לודז',  או הלאה מזה לוורשה  הבירה. סבא חשש שאם הגרמנים יגיעו הקרבנות הראשונים יהיו היהודים ובראש וראשונה ההנהגה שלהם.( סבי היה יו"ר הקהילה). נראה   שרבים היו שותפים לדעתו של סבא מפני שתוך שלשה ימים התרוקנה העירה מרוב יהודייה. רוב יהודי העיר  כעשרת אלפים במספר נטלו מעט מטלטלים ויצאו לדרך.

 

בצאתנו מן המקלט  עם מעט הכבודה בידינו ועלינו עוד הספקנו לראות עיי הריסות, צוותי הצלה נוברים בערימות, חוטי חשמל וטלפון קרועים,פגר של סוס.בראש השיירה הלכה אמי, מוקפת בשלושת בניה בגילים 8-11,נושאי תרמילים כבדים,ואחריהם צועדים סבא וסבתא( אבי היה במקרה אצל הוריו בעיירה סמוכה). אם לסבתא היו תחלואים סמויים  הרי סבא בן 64 סבל משבר קשה ונאלץ לחגור חגורה מיוחדת שהכבידה עליו בצעדה הארוכה.

 

הדרכים היו פקוקות, פליטים נמלטים ואנשי צבא נסוגים באי סדר. אנדרלמוסיה כזאת עיני טרם ראו. היה בלבול מוחלט שעה שהיו יחידות שעדיין נעו מערבה לחזית, או למה שהייתה החזית. לעומתן היו יחידות אחרות, קבוצות או חיילים בודדים שחזרו מזרחה, בנסיגה מן  החזית או אל החזית הסופית- וורשה.

 

מה שהיה עוד לפני שעות מספר קהילה מיושבת ומסודרת, הפך כהרף עין ערב רב של בני אדם בדרכם אל המזרח הפרוע. כול אחד לנפשו,שומר מיטלטליו, מביט בחשדנות בשכנים לצעדה שמא אלה יגזלו ממנו את נתיב המילוט או ישתלטו על איזה מקור מזון או מים,כמו עדרים מחפשים מקור מים באזור צחיח. הנוודים נדחקו מן הכביש על ידי כרכרות, עגלות או פלטפורמות ארוכות רתומות לסוסים או על ידי משאיות גוררי תותחים,אופניים,עגלות ילדים,עגלות משא,ריקשות רתומות לבני אדם.

 

זקנים מעדו,תינוקות צרחו,נשים התיישבו בשולי הדרך וחלצו שד כדי להניק. בן לילה חזרה התרבות לימי בראשית. ( קטע מתוך הפרק. המלחמה  מגיעה לזדונסקה וולה – "גשר של נייר"  משרד הביטחון הוצאה לאור 1995 )

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • קוראת נאמנה שלך  On 01/09/2009 at 7:08 pm

    תודה על פרסום הקטע. ועד שיגיע ספרך לידי, אודה לך אם תפרסם עוד.

  • צבי גיל  On 01/09/2009 at 7:23 pm

    אין בעיה.תמיד אפשר למתוח גשר בין בני אדם, אם הם מעוניינים בכך.לעתיד הקרוב מכין סיפור אחר, שטרם פורסם.

  • אורה  On 01/09/2009 at 10:08 pm

    תודה על התזכורת המוחשית והאותנטית למה שבקושי מוצא מקום במהדורות החדשות. טוב, יש כוכב נולד והישרדות (אפרורפו הישרדות אמיתית).

  • חוה  On 01/09/2009 at 10:43 pm

    תודה.

  • אשר  On 01/09/2009 at 11:19 pm

    זאת וינייטה קטנה מאוד -פחות מדף- מסֵפר אשר בשעתו זכה לביקורת בלתי רגילה בכול אמצעי המדיה.חוויה של סיפור, חוויה של קריאה.

  • אבנר  On 02/09/2009 at 11:29 am

    אתה צודק אשר. אני זוכר שבריאיון ארוך ברשת ב' סיכם הסופר והמשורר אייל מגד את השיחה עם צבי גיל וקבע שזה "ספר ששייך למדף החובה" בכול הקשור לשואה ולמלחמת העולם השניה.

  • תמר  On 02/09/2009 at 11:51 am

    אשמח לקרוא קטעים נוספים מספרך.
    תיאור הבריחה דומה לתיאור של הבריחה מלודג' לוורשה, עליה מספר וחולם אבא שלי כבר 70 שנה, במיוחד הוא זוכר ומספר על שני ילדים, אח ואחות בני 5-7, שנצמדו בשתיקה אליו ואל אחיו, על עיניהם הקרועות לרווחה בתדהמה ואימה, על הבגרות שנפלה עליהם פתאום, על הדאגה שלהם זה לזה כי הבינו שמעתה הם לבדם בעולם, איש לא יחזיר את אמא שלהם שנעלמה באחת במהומה שארעה בזמן אחת ההפצצות בדרך.

  • אשר  On 02/09/2009 at 12:15 pm

    לתמר. מדוע קטעים. אני משוכנע שאת הספר ניתן להשיג בחנויות של ההוצאה לאור של משרד הביטחון.אינני יודע היכן הן. אך אפשר לבדוק. כמו"כ בכול חנויות סטמצקי. ואם להם במקום- יזמינו.

  • שרון רז  On 03/09/2009 at 8:06 am

    תודה. זה די מצמרר.

  • viano  On 03/09/2009 at 11:18 am

    אכן,אחד מספרי החובה לדורי דורות. כתוב נפלא. הייתי מבין הקוראים הראשונים שלו וכישראלית שלא נתנסתה למזלי בזוועות האלה, מהווה הספר לימוד ומידע הסטורי מכל מה שהתרחש במלחמת העולם השניה
    ח.ו.ג.

  • יציב  On 03/09/2009 at 11:37 am

    מסכים לחלוטין עם ההערכה לספר "גשר של נייר" של ויאנו ושל אשר. מעיין של זכרונות קריא ביותר ומרגש ביותר.

  • רעות ליזרוביץ  On 03/09/2009 at 12:54 pm

    אתמול הדליק צבי גיל את לפיד הזיכרון באזכרה השנתית לזכר הנספים מקהילת זדונסקה וולה.
    קראתי את ספרו "גשר של נייר" מספר רב של פעמים, ובכל פעם הצטמררתי מחדש. לקחתי את הספר עמי במסעות האחרונים לזדונסקה וולה
    (ב 2005 וב 2007)
    וכאילו שחוויתי את הכל בעצמי.
    לכל המעוניין לקבל מידע נוסף אודות זדונסקה וולה מראשיתה ועד לחיסולה, וכן מידע אודות בית הקברות היהודי ששם וארגון יוצאי העיר, מוזמן להיכנס לאתר האינטרנט של הארגון:
    http://www.zdunskawola.co.il
    אשמח לענות על כל שאלה במייל: contact@zdunskawola.co,il,

    גאה בצבי, מעריכה ואוהבת:

    רעות ליזרוביץ, יו"ר ארגון יוצאי זדונסקה וולה בישראל

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: