"מדינה יהודית- עלייה חופשית"


הערות בעקבות הצהרת ראש הממשלה בלונדון שהכרת הפלשתינאים בנו כמדינה יהודית היא תנאי בל יעבור לשלום אתם

בהפגנות ובעצרות הגדולות ערב מלחמת העולם השנייה ובמשנה תוקף- אחריה, כלומר לאחר השואה: הסיסמה שנישאה בפי כול ועל  כרזות ענק הייתה : מדינה יהודית עליה חופשית.מזה ששים ואחת שנה+ אנו מדינה יהודית והעלייה אליה חופשית כמעט לכול יהודי תוך כמה חריגים מן התחום הפלילי או אחר. מכאן שהדרישה מן הפלשתינאים כמו מכול ישות אחרת, מדינה או מדינה בדרך, שיכירו בנו כמדינה יהודית היא דרישה מופרכת. משל שנבקש מרוסיה, מירדן, ממצרים או מסוריה -כאשר נגיע אתה להסכם שלום, שיכירו בנו כמדינה דמוקרטית. אנו מדינה דמוקרטית, בין אם יכירו בכך או לא. לעומת זאת אנו, כדבר מובן מאליו, לא מתנים הסכם שלום עם סוריה בכך שנכיר בה כמדינה ערבית או דמוקרטית.

 

למדינת ישראל אין חוקה. אבל יש לה גם חוקים שהם חוקתיים באופיים ומוגדרים בתור שכאלה,וגם מגילת העצמאות שהיא מסמך מכונן ושם נאמר בין היתר:לפיכך נתכנסנו, אנו חברי מועצת העם, נציגי הישוב העברי והתנועה הציונית, ביום סיום המנדט הבריטי על ארץ-ישראל, ובתוקף זכותנו הטבעית וההיסטורית ועל יסוד החלטת עצרת האומות המאוחדות אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל. ואם יש מאן דהו שרוצה למצוא לכך סימוכין בינלאומיים ימצא זאת בהחלטת עצרת האומות המאוחדות ב– כ"ט בנובמבר 1947 , כאשר  העצרת  הצביעה בעד הקמת מדינות ליהודים ולערבים, וקבעה את גבולותיהן.

 

מכאן שאופייה של המדינה כמדינה יהודית הוא עניינה ועניינה בלבד. כול התניה כלפי ישות כלשהי, כולל הישות הפלשתינאית לא זו בלבד שהיא לא מוסיפה אלא גורעת. אנחנו הריבונים לקבוע מה תהיה דמותה של המדינה ומי יבוא בשעריה, דרך קבע או כמבקרים,אלה פליטים היא קולטת ואלה היא מסרבת לקלוט או מגרשת. אם נרצה,  נקלוט פליטים פלשתינאים, אם נמאן-לא נקלוט. חד וחלק. זאת זכותה של מדינה ריבונית וחובתה כלפי אזרחיה להישאר מדינה יהודית.בהסכמים בינלאומיים ישנן הרבה אופציות הן כאלה שמחייבות את החתומים עליהם, והן כאלה שכול אחד יכול לפרש זאת כדרכו. זה מוסכם מלכתחילה. החלטת 242 של מועצת הביטחון שייכת לקטגוריה זאת. בסה"כ ישנה איזו ה' או באנגלית the .( פינוי "שטחים כבושים" כפירוש שלנו או "השטחים הכבושים" כפרוש שלהם). ככה למשל אין להעלות על הדעת שהפלשתינאים ידרשו שישראל תפנה את הגבעה הצרפתית או את רמות אשכול, או את רמות- בירושלים. אפשר שידרשו, כדי שלא יאשימו אותם שלא דרשו. אבל בכך יסתיים העניין.

 

משום כך מי שרוצה להיות נאמן לנורמה זאת יטען בצדק כי ההתעקשות שלנו, של הממשלה ושל העומד בראשה, שזה תנאי בל יעבור להסכם בינינו לבין הפלשתינאים,יראה זאת בשני אופנים. אחד. שזאת תהיה אחת הפשרות עם השכנים שלנו והם ואנחנו ,נמצא את הנוסח המתאים. או שמלכתחילה הוא נועד להכשיל את המו"מ  ולקָבֵע את המצב הנוכחי. במקרה הראשון ראוי שנהיה חכמים ומלכתחילה נציב לנו סולם לרדת מן העץ היהודי. במקרה השני זה תעתוע שקוף שהציבור ברובו, שרוצה בהסדר של שלום,יאבד אמון בממשלה זאת ובראשה. בהנחה שזה לא המצב כרגע.

 

הערת סיפא. עלינו להיות מדינה יהודית ערכית. אבל זאת עלינו לדרוש מעצמנו ולא מזולתנו

 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אבנר  On 26/08/2009 at 2:28 pm

    קצר וקולע צבי.יד וחלק.

  • דני בלוך  On 26/08/2009 at 5:15 pm

    למיטב זכרוני הכרזות היו אז: מדינה עברית – עליה חופשיץ. לגופו של עניין – החלטת האו"ם דיברה על מדינה יהודית ואנו לא זקוקים להכרה נוספת, כפי שהדבר לא כלול בהסכמי השלום עם מצרים וירדן.

  • צבי גיל  On 26/08/2009 at 5:42 pm

    אתה צודק,דני,לגבי הפתיח. אכן הכרָזות קראו למדינה עברית. אשר לסיפא, גם ההכרה של האום, הייתה בחזקת בסיס. הערבים לא הכירו בהחלטה. אבל היות המדינה יהודית- הוא עניין פנימי שלנו. זה לא אומר שזאת מדינה יהודית תיאולוגית, אלא שזאת מדינה דמוקרטית אשר שומרת על הייחודיות שלה כמדינה יהודית- יחידה בעולם.

  • עמי  On 27/08/2009 at 11:58 am

    תעתוע שקוף שהציבור ברובו, שרוצה בהסדר של שלום
    אתה חוצפן
    אתה מעביר את תחושת הבטן של התיקשורת שכולה לא רובה מוכנה לשכב על גחונה ולותר על כבודה וקיומה כדי להגיע לדבר שרק אנחנו רוצי "שלום" הם אינם
    קרא את האמנה של החמס פעם אחר פעם ותגיד לי איך אתה יכול להמשיך לילל שלום כמו תן אל הירח
    לא , אפילו לא רובו של הציבור נסחף אחרי התיקשורת שלנו
    לך אל העם ותחכם
    עמי

  • איריס  On 27/08/2009 at 1:49 pm

    אני לא מתכוונת לצטט את בן גוריון שאמר כי "לא חשוב מה רוצה העם" אלא "מה רצוי לעם". אבל מאיפה אתה,עמי, שואב את המידע לגבי רצונו של העם. אז מה עם חמאס. לערבים יש חמאס לנו יש קיצוניים משלנו.זה כהערת שוליים.הסוגייה כפי שצבי גיל מציג אותה היא : האם אנו זקוקים להכרה בנו כמדינה יהודית. גיל ענה:לא. אתה נתפסת בתחושת בטן. הניח לבטן והשתמש בשכל הישר. השכל הישר אומר כי רוב העם חושב שאנו מדינה יהודית, מבלי שמישהו בחוץ יתן לכך גושפנקה.

  • שלמה  On 24/09/2009 at 12:01 pm

    ההשוואות והדוגמאות שנתתהן על גבול המניפולציה

    ודאי שעם סוריה או רוסיה צרפת או ירדן אין לנו עניין של דרישה בהכרת ישראל כמדינה יהודית ו/או דמוקרטית
    הן גם לא טענו אחרת ובכלל אין לנו איתן מחלוקת על חלקת הארץ הזו.

    אצל הפלסטינים לעומת זאת, הסיפור שונה מהותית. אין טעם להסתיר זאת. הצהרתית ועובדתית הם אינם מקבלים ומכחישים את הקשר של היהודי לארצו כלל. הם שוללים מכל וכל את ההסטוריה היהודית – שלמרבה הפליאה מופיעה בתנך ובקוראן כאחד!

    המוטיבציה הדתית של האויבים שלנו (כן, יש לישראל אויבים) היא שארץ ישראל – לפני 67 או אחרי או בכל זמן בעצם היא אדמת ווקף מוסלמית , אדמת הקדש

    לכן כל כך ברורה והגיונית הדרישה שלהם להסכים כי ישראל (אחרי ההסכם) היא לא אדמת ווקף מוסלמית, אלא ארצו של העם היהודי. מה יותר פשוט וברור מזה? למה נצטרכנו להתפתלויות מיותרות?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: