"אודיסיאה- מסע בין רעיונות"


 

פרסום חדש ברמה אינטלקטואלית גבוהה, לא יכול להסתפק, בייחוד בעידן שלנו, בנושאים מדעיים צרופים, או באלה שרק ציבור משכיל ברמה אקדמית מוצא בהם עניין, ונדרשות גומחות במדעי החברה כמו מדע  ההתנהגות שהן צרוף של  מדע ומידע, תחומים שנוגעים או נושקים לחיינו היומיומיים.

 

לא הייתי מכניס את קצה האף לנושאים מטפיזיים מצד אחד  ולכל סוג של מדע ריאלי מצד שני ,  כי הדיסציפלינות הללו  רחוקות ממני ומבינתי מרחק גלקטי. כול הידע שלי מצטמצם  לתחומים מסוימים במדעי הרוח והחברה, כמו מדעי מדינה, יחסים בינלאומיים, תקשורת המונים, סוציולוגיה, וכיו"ב.  אילו למדתי פילוסופיה הייתי מן הסתם מבין יותר גם במטפיזיקה. אך כל הידע שלי בתחום זה הוא מבוא לפילוסופיה שלימדני פרופסור יוסף פליישמן הנפלא, שידע לחבב עלי את החומר. ולא זו בלבד, אלא מכיוון שהייתי לפני איזו נסיעה דחופה ולא יכולתי להתייצב באוניברסיטה העברית במועד נתון , הוא בא לביתי לערוך לי בחינה. הייתם מאמינים. מי שהכיר אדם מיוחד זה, מן הסתם מאמין. זה שעור לא בפילוסופיה, אלא בהתנהגות, (לכן אני מזכיר אפיזודה זאת) שעליה אתייחס בהמשך הרשימה.

 

אני כותב רשימה זאת משני טעמים. עורך הפרסום החדש "אודיסיאה- מסע בין רעיונות", שמוליק שם טוב, שלח לי את הגיליון הראשון ובתור שכזה אני רואה לנכון להתייחס אליו- כללית. לנוכח הנאמר לעיל, יובן מדוע אני לא יכול להתייחס נקודתית למאמרים כמו "החיפוש אחר החלקיק האלוהי"," המסע אל מקורות הלב", "מי שלא יודע לספור- המחשב הקוונטי" ועוד. הפרסום  רואה אור מטעם האוניברסיטה העברית וחברת "טבע" ואני משער שהמעוניינים יוכלו לאתר את אמצעיי ההפצה.

 

"אודיסיאה" הוא כתב עת , ופרסום שאמור לצאת בצורה פריודית. יש בו גם התייחסויות למדיה המקוונת כמו "הקשר בין ברק אובמה לגוגל".כאשר אני מעלעל במה שנאמר בו, עולה בדעתי ההבחנה הישנה מאוד בגישה למדע. האם  מחקר מדעי מקורו בסקרנות- curiosity , או ב- צורך- necessity  .

דומני שכיום יש צרוף סימביוטי למדי בין השניים. כמו שמחקר צרוף הופך ליישומי, ככה מחקר מעשי יש בו צדדים של נבירה וחיפוש בתוככי העולם הגדול ששמו מדע.

 

עוד עולה בדעתי הכורח ביציאה מתוך התחום הצר של  ההתמחות כדי להשקיף ולהתייחס אל העולם ואל האדם בצורה קצת אחרת.ניקח דוגמה מעולם הרפואה. גם מדע וגם יישומי. במאמר של תמרה טראובמן(" הארץ" אפריל 2006 ) היא מצטטת את פרופסור משה מיטלמן, אז ראש וועדת הקבלה באוניברסיטת תל אביב כמי שהתבטא " הפריע לי שפה ושם אתה נתקל ברופא שאתה אומר לעצמך: אולי הוא  יודע רפואה, אבל בן אדם הוא לא"

 

במכתב לקוראים, כותבים נשיא האוניברסיטה העברית , מנחם מגידור, ונשיא ומנכ"ל טבע, שלמה ינאי, כי  "בעידן מבוסס רייטינג,שבו הזמן המוקדש לקריאה איכותית הולך ומתמעט, אנו מאמינים בחיוניותו של כתב-העת ומקווים שהוא ייסד במה לשיח המדעי בישראל ויתָווך בין העשייה בשטח לקהל הרחב." זאת אמירה יפה, אך היא רחוקה מלהיות מציאותית, כאשר מדובר בקהל הרחב. אותו קהל רחב שקורא בשקיקה את "ד' מרקר",הוא לא בוגר התחומים של כלכלה ומנהל עסקים. הוא רוצה לדעת איך מתעשרים, או למצער, איך לא נעשים עניים. וגם קצת רשימות  ותמונות רכילות שמרפדות את המגזין.

אני משוכנע שהוא גם קורא את מדור הרפואה של עיתון " הארץ" בימי א',  שבו כותבים רופאים מומחים על מדווים ומחלות בחיינו .מדורים דומים קיימים ב"ידיעות" ב"מעריב" ובאי אלה מקומונים. זה מעניין אותו, ותוך כדי כך הוא לומד דבר או שניים, שאין להם קשר ישיר למחלה שלו או לזאת המוכרת לו.

 

בכך אני לא מבקש לומר שאין מקום לכתב עת כזה, אלא שלדבר על הקשר בינו לבין "הקהל הרחב", נראה לי קצת יומרני , אם הגיליון הראשון הוא דוגמה. אם הוא  "פיילוט" ,כלומר דגם שיהווה בסיס לא רק לסיג ושיח ברמה שהוא נכתב אלא גם בתכנים, ואפשר גם בצורה ,  יותר בגובה העיניים של הציבור הרחב, ייתכן מאוד והגשר הזה עם הקהל, אפילו צר מאוד,ייבנה.

 

למשל, הייתי שמח מאוד לראות בכתב העת רשימה מאת פרופסור ישעיהו תדמור, שמתמחה במדע ההתנהגות.באחד מספריו "חינוך מעורב"-לקט רשימות בהוצאת  המכללה האקדמית עמק יזעאל) יש פרק על קרל יונג והחינוך.

פרופסור ישעיהו תדמור

 מה שהוא מבקש לומר באותה רשימה (אשר לקוחה מיום עיון) הוא הצורך להדגיש לא האלמנטים הדיסציפלינאריים, הדידקטיקה, ארגון ומינהל החינוך, אלא לחזור אל גלעין החינוך ולנסות לפצחו. מהי מהות החינוך.מהי החוויה החינוכית. מה טיב הקשר בין מורה לתלמיד. מהי ההשפעה החינוכית. מהם היסודות בכול אלה. לנושאים אלה הוא מקדיש ספר אחר "חינוך כהוויה קיומית". הבאתי דוגמה זאת לא משום שאני מכיר את שייקה( שהיה מנהל הטלוויזיה) ואנו ידידים, אלא כמי שהצליח לעניין אותי בתחום לא מוכר לי, מתוך זוויות והיבטים שלי, שמוכרים לו. זאת דוגמה לתן וקח בין

איש מדע ל"איש רוח" , כמוני. זאת דוגמה שיכולה לשמש כמודל לכתב העת החדש.התנהגות האדם ברמות השונות, הוא דבר מרתק. הייתי שמח אילו במישור האקדמי ולא המעשי למצוא מאמר ממצה על התנהגות של הציבור הישראלי, לקראת בחירות, ואחריהן, כאשר מצד אחד הוא מרסק מבנה מוצק  גושי יותר ומאידך הוא רוצה להדביק  אותו. או האם בדיקות, אפילו הן נקודתיות, של הצבעות חברי קיבוצים, הן  עוד אינדיקאטור, חברתי, לאו דווקא  כלכלי ופוליטי, של גוויעת  רעיון הקולקטיב.

 

התנהגות של עם.

 

במאמר תחת הכותרת" A NATION OF SHEEP – כאן ועכשיו" ( זרקור פברואר 2004 ) כתבתי בין היתר."אומה של כבשים תקבל מנהיגות של זאבים"- אמר בשעתו העיתונאי והשדר האמריקאי הידוע, אדווארד ר. מורו, תוך התייחסות לספרו של וויליאם לדרר A NATION OF SHEEP -"אומה של כבשים". לדרר(LEDERER ) פרסם את ספרו בשנת 1961 והאומה אליה התייחס היא העם האמריקאי. מאז ,באופן בלתי פוסק, מתייחסים סוציולוגים פילוסופים ,עיתונאים ופרשנים גם לכותרת וגם למהות הספר אשר משווה את העם האמריקני לעדר שהולך כסומא בנתיב שמנהיגים מתווים. אפילו באחרונה, בהקשר של המלחמה בעיראק נכתבו מאמרים ומסות שנושאים את הכותרת הזאת."

                                                 

עטיפת הספר "אומה של כבשים"

איך יוצרים פאזל, כמעט בלתי ניתן להרכבה, ומבקשים להרכיב אותו מחלקים לא מתאחים. זאת לא בהפשטה, כפי שעושים פרשנים למיניהם, אלא לעומק. כיצד מפרשים זאת מומחים לדבר, במדעי המדינה, במדעי החברה,בפילוסופיה.

 

הייתי רוצה לדעת על נורמות תקשורתיות, כאשר פובליציסט ידוע בעיתון  בעל מוניטין איכותי בונה מאמר שלם על רכילות סמויה לגבי מגרעותיה של מנהיגת מפלגה, והאיש מוסיף לפרסם  באותו עיתון והוא אף פופולארי מאוד בפנלים  טלוויזיוניים. אילו "העין השביעית" ,או פרסום  רפלקטיבי אחר,  היה חי וקיים אין כול ספק שהוא היה מתייחס לתופעה  הבוטה הזאת של פרשן עם יומרנות, שנובר באשפתות של מידע ומפרסם אותם כדי להשמיץ פוליטיקאי. אח"כ הוא נותן לה גם עצות. מלבד העדר תבונה, והוכח שגם עיתונאים יכולים להיות לא נבונים בלשון המעטה, יש כאן היבט אֶתי. ושוב מן ההיבט הסוציולוגי או הפסיכו סוציולוגי   ( social psychology )של תקשורת המונים. אני משער שכאן הפרופסור אליהוא כץ או פרופסור דן כספי היו מסוגלים  להעיר ולהאיר.

 

בסיכומו של דבר בנוף האינטלקטואלי שלנו, לא יזיק אם כתב עץ כמו "אודיסיאה" יעזור לנו להרים עינינו מקרקע המציאות למטה לדברים שהם מעלינו, שמעלים את ראשינו ומרחיבים את הנוף של ידע, שכה קשור, בתחילתו ובסופו של דבר למציאות הכוללת שלנו ושל כדור הארץ הקטן שבו אנו חיים.

 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • איריס  On 03/03/2009 at 8:14 pm

    קיבלתי מהם עותק (בתודה כמובן) ולא מצאתי אפילו רשימה אחת שהחזיקה אותי עד האמצע שלא לאמר יותר מזה.
    סתמי, יבש, ולא מעניין, אולי מיועד לקהל מצומצם של מתעניינים במדע פופולארי. בעידן האינטרנט צריך להביא יותר מזה .

  • אריק  On 03/03/2009 at 8:39 pm

    אם ככה, טוב עשה גיל שלא עסק בתוכן, שלא נהיר לו, אלא הבליט את החסר. רוצה לומר שטוב שהמאמר נכתב,אף שהעילה לא הכי הכי.

  • ליאור  On 04/03/2009 at 6:53 pm

    כפי שאתה מציין, אתה שופט רק על סמך הגליון הראשון. גם אני קיבלתי את הגליון הראשון הזה ודווקא מצאתי שם לא מעט פוטנציאל.
    המשימה של תוכן מדעי שמיועד לקהל הרחב בלי להתפשר על האיכות היא ממש לא משימה פשוטה (אבל טוב שיש מי שמנסה לבצע אותה). לפי ההתרשמות הפרטית שלי יש ניסיונות מצד המערכת להפוך את המאמרים ליותר ידידותיים לקורא הלא-מדען, אבל כשהכותבים הם בעיקר מדענים שכותבים על תחום ההתמחות הספציפי שלהם זה ממש לא קל, וגם העריכה הופכת ליותר מסובכת ממאמר פופולרי ממוצע.
    לדעתי צריך לתת ל"אודיסאה" קצת יותר זמן בשביל להתייצב ולגבש כיוון. בגיליון ראשון גם המערכת עדיין מגששת קצת, ובמיוחד לכותבים (שהם, שוב, לא כותבים מקצועיים במדיה פופלרית) עדיין קשה להתאפס בגלל שהם לא מכירים את האופי של המגזין ולכן מתקשים לנחש מה בעצם מצופה מהם.

  • נאווה  On 04/03/2009 at 10:01 pm

    בניגוד לאיריס ולליאור, אני לא קבלתי ולא קראתי את המגזין החדש. אבל אני מסכימה איתך, ליאור, שצריך לתת לפרסום חדש את הנשימה הדרושה לו. מבחינה זאת, הפוסט של צבי גיל במקומו מכיוון שגם הוא מדבר על פרסום שאינו חותר למכנה המשותף הנמוך אלא לחומרים שקוראים אינטליגנטיים ימצאו בהם עניין, ורצוי נושאים שהם מכירים אותם.

  • ארז  On 05/03/2009 at 7:36 pm

    יש ויש מקום לפרסום מסוג זה, גם אם הוא לא מכוון לכול הקוראים. העיקר שלא יתפשר על העיקר.אבל יש גם מקום להוספת תכנים ברוח הצעתו של גיל. מי שיבין יבין.

  • גלי  On 11/03/2009 at 9:34 pm

    אני לא קראתי את אודיסאה. אבל שמעתי שאודיסאה רוצה לחקות את מחשבות האגדי של צבי ינאי.
    אני עבדתי תקופה מסוימת עם צבי ינאי לפני שנים במחשבות. ראו את הרשימה שלי שבה אני מתארת את תולדות חיי בין השאר:
    http://www.notes.co.il/gali/53839.asp
    אתם יודעים זה כמו היום בטלויזה שתוכניות בידור מנסות לחזור על ההצלחה של ניקוי ראש ושל רבקה מיכאלי ויוסי בנאי.
    מחשבות של צבי ינאי היה משהו מיוחד. קשה לתאר את סוד ההצלחה. בתור אחת שישבה שעות עם צבי ינאי בשיחות, לאיש יש קסם שקשה פשוט לשכפל אותו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: