הגדרות מופרכות שמעוותות מציאות


 

 

 

 

אילו ניתן היה לייצא הבל פה, ישראל הייתה מן הסתם העשירה שבאומות העולם.במדינת ישראל יכולים חוגים מסוימים לקרוא לכוחות הביטחון שמנסים לדכא פעילות אלימה-כוחות נאציים, ולפינוי מאחז-שואה.עכשיו כאשר אנו נתונים במערכה צבאית  מהדהדות הגדרות אחרות מפיהם של גורמים עלומים כאשר מישהו, גם ידיד, לא ניצב מאחוריהם במלוא הרוחב כמו במועצת הביטחון .וחמור לא פחות שכול אותם חכמים שמעטרים את האולפנים וכול אותם יידעונים פרשנים,לא רואים לנכון, או לא תופסים בשכלם המחודד, כמה הגדרה מסוימת, או השמצה, היא מעוותת מיסודה.

 

למחרת קבלת ההחלטה במועצת הביטחון על הפסקת האש בעזה, צוטטו ב"מבט" גורמים ביטחוניים שקראו להחלטה "יום כיפורים דיפלומטי".אינני מתכוון לתקרית הדיפלומטית באמת, שלה אחראי ראש הממשלה שגילה את השיחה בינו לבין נשיא ארה"ב בעניין ההחלטה במועצת הביטחון. עניין מביש ומבייש בפני עצמו, וכבר דובר ועוד ידובר בו כ"בעיטה מתחת לחגורתה של שרת החוץ האמריקנית" קבל עם ועולם. כמה חבל שאיש מוכשר ונבון זה, יֶצֶר ההרס והרהב  שלו, במודע או בתת מודע, הוא בלתי נשלט. לו רק מסיבה זאת יש לקיים את הבחירות במועדון. אני, כמובן, נשאר עם ההגדרה: של "יום כיפורים דיפלומטי".

 

ראשית מה "זה "יום כיפורים", הכוונה, כמובן, למלחמת יום הכיפורים ותוצאותיה.מלחמת יום הכיפורים באה עלינו,לצערנו, בהפתעה, כשמכנסינו למטה. אבל סופה היה שכוחותינו היו 70 קילומטרים מדמשק  ו- 100 קילומטרים מקהיר.הייתי בשני מקומות אלה( כמנהל חטיבת החדשות של הטלוויזיה הישראלית, אשר זאת הפעם הראשונה שבעזרתה המלחמה הובאה למרקעים) וזאת עדות אישית. למעט מלחמת העצמאות, בעיניי התוצאה של מלחמת יום הכיפורים כאשר  מצרים וסוריה מפתיעות אותנו במכת פתע, ואנו מצליחים להתאושש ולהביס אותם, בעוד שהארמיה  המצרית בק"מ ה- 101 – מכותרת, זה הניצחון הגדול ביותר של צבא ההגנה לישראל, במלוא מובן המונח הזה. הכישלון היה מדיני והסברתי.אבל גם ב"כישלון" היה ערך מוסף חיובי. מצרים התרברבה שהיא ניצחה במלחמה.בכך היא השיבה את כבודה האבוד במלחמת ששת הימים  והיא שבין היתר הביאה את סאדאת לירושלים. זה באשר ל"מלחמת יום הכיפורים".

 

אשר לדיפלומטי, כלומר להחלטת מועצת הביטחון. מה אנו חושבים לעצמנו.ארה"ב  אינה האיים המלדיביים.( קרוב ל-2000 איים פזורים ו-300,000 תושבים)  היא מעצמה גדולה אשר בצד ידידותה האיתנה לישראל יש לה גם אינטרסים אחרים, גם באירופה, גם באמריקה הדרומית וגם בעולם הערבי. אילו הייתה מטילה ויטו, היא הייתה באחת נראית כמתייצבת נגד העולם כולו. ההימנעות הייתה לדעתי מוצא מעולה. הרי אמריקה יודעת מה פרוש החלטת מועצת הביטחון כאשר מעצמה כמוה, או אפילו כמו סין ורוסיה, לא עומדת מאחוריה. תזכורת. מועצת הביטחון קבלה החלטה 242 על פינוי כוחות ישראל מן השטחים הכבושים במלחמת ששת הימים. החלטה זאת התקבלה בשנת 1967 ,כלומר לפני 32 שנה. מישהו קרא לזה " תשעה באב דיפלומטי" ?. זה ועוד. שימו לב. בהופעה של הילרי  קלינטון, מי שעתידה להתמנות לשרת החוץ של ממשל אובמה, בשימוע בפני וועדת הסנט, 5 ימים אחרי החלטת מועצת הביטחון, שמענו אותה אומרת כי  לישראל זכות להגנה עצמית מפני הטרור של החמס. זאת בתוספת הערה שארה"ב חרדה לקרבנות אזרחיים משני הצדדים ושהיא תפעל נמרצות להבאת שלום באזורנו. יכולה להיות אמירה חיובית מזאת? אבל  במקום שנברך על עמדה חשובה זאת, ברברנינו כבר רואים בכך שינוי מדיניות. אם כן,אז לטובה. בוש לא הביא את השלום המיוחל.

 

היכן הפרופורציות בהבל פינו ,החל בראש הממשלה שמגלה ל"חברה" סודות כמוסים ועד ל" גורמים ביטחוניים" שלהם הקדשתי מאמר מיוחד. זאת בשעה שצה"ל מפליא את מכותיו באויב. מן הראוי היה

שה "מוזות" , של  "גורמי הביטחון" ישתקו, ויתנו לצה"ל לפעול ולדובר צה"ל לדבר. ממתי "גורמים" בצה"ל מומחים כה גדולים בדיפלומטיה.

שר החוץ אבא אבן עם כתבים באום יוני 67 – צילום צ.ג

גם כאשר הבסנו את צבאות ערב בששה ימים, ב- 1967, נערכה מערכה יפלומטית קשה מאוד במוסדות האו"ם, בעצרת וגם במועצת הביטחון, מערכה שנמשכה שבועות,כאשר הערבים ובעלי בריתם בעיקר ברה"מ מנסים לגייס את העולם נגדנו בגזרה הבינלאומית ובעיקר במוסדות האו"ם. בכול מערכה יש שילוב מוחלט בין מדיניות לבין כוח.משתמשים בכוח לביצוע מדיניות, ומשתמשים במדיניות לביצור ההישגים של הכוח, או למצער, למזעור הנזקים.  מי שניצב בראש במערכה באום ב- 1967 הייתה ארה"ב בניצוחו של השגריר ארתור גולדברג ובגיבויו של הנשיא ג'ונסון. זה היה מאבק קשה מאוד שקראתי לו בשעתו "הקרב בשוחות האו"ם".במקרה הייתי גם בזירה הזאת ככתב שרות השידור. במערכה זאת לא הכול שעשו האמריקנים נראה טוב בעיניי ישראל ולהיפך. לא כול מה שאנו עשינו אמריקה בירכה על כך. אבל הדו שיח,ואפילו הסיג והשיח התנהלו בצורה דיפלומטית.

 

זה לא אומר שעלינו לזלזל, או להפחית מערכן של החלטות במוסדות האו"ם. העצרת הכללית, זאת שהתכנסה ב- 1967 וזאת שמתכנסת עכשיו, היא במה תעמולתית, בעיקר , ובמקרה שלנו לרוב אנטי ישראלית.גם  בתעמולה אין לזלזל, אבל בפועל היא חסרת שיניים. מועצת הביטחון ע"פ המנדט שלה היא בעלת  שיניים, אך תלויה בעיקר במלתעות של המעצמות הגדולות, בראש וראשונה ארה"ב, סין ורוסיה. מכאן שכאשר ארה"ב לא מצרפת את קולה להחלטה שנראית(לא לי) ל"גורמים ביטחוניים" כ"יום כיפורים דיפלומטי". מתכחשים למציאות, לפחות עד כה.

 

עכשיו גם כאשר המערכה הצבאית בגזרת עזה עומדת כנראה לפני סיומה, המערכה הדיפלומטית רק מתחילה.זה סופם של מלחמות: מדברים, אך לא מברברים..

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • עידו  On 15/01/2009 at 1:33 pm

    מאמר פצצה- עופרת חצוקה.

  • גבריאלה  On 15/01/2009 at 7:04 pm

    זהו מאמר בעיתו,משכיל,מנתח,ברור ובצידו לקחים. עונג לקרוא

  • אקס  On 15/01/2009 at 10:08 pm

    זה לא נעים אם ארה"ב מבטיחה ולא מקיימת. אבל הרבה פחות נעים אם ראש הממשלה מגלה סודות. מי יודע מה הוא עוד עלול לעשות כדי להירשם בהיסטוריה כמושיע. זה בומראנג.

  • אבנר  On 15/01/2009 at 10:26 pm

    מה עם התזכורת בעניין הכבלים בראשון בפברואר.

  • צבי גיל  On 15/01/2009 at 10:27 pm

    תודה אבנר. הנה אתה הזכרת. נסתפק בזה.

  • איליה  On 17/01/2009 at 11:45 am

    מה אומרים המדברים על החלטת מועצת הביטחון. סופה הסכם עם ארה"ב על מניעת חדירות עוינות בציר פילדלפי. התבונה היא עם אמריקה ולא עם אי אלה פרשנים מעוותים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: