ילדים משווקים.


 
השבוע התבשרנו שערוצי הילדים חתמו על קוד אתי שמגביל את שידוריהם ומפקח על תכנים גם באינטרנט. זאת בשורה טובה.ילדים ופרסומת, גלויה וסמויה, נקייה ומזוהמת, היא סוגיה שמעסיקה את העולם ואת ישראל,והיא מותרת במסגרת מגבלות של חוק ותקנות נלוות והפיקוח של הרשויות השונות הנוגעות בדבר. לפרסומת שני פנים. אחת-לטנטית, כלומר סמויה מן  העין אך גלויה במסר. הכוונה לתוכניות לילדים שאלמנט הפרסומת והשיווק שמשולב בהם משמעותי למדי. הפן השני הוא הפן האקטיבי שבו הילדים עצמם משמשים מודלים לפרסומת ולשווק. לנוכח הזעזועים הכלכליים, שמקורם בבצע כסף, והחכמה לאחר מעשה בעולם, שהכסף לא עונה את הכול, הגיע הזמן להקדיש מחשבה, אם בכלל ראוי להשתמש בילדים בשיווק, כלומר בפרסומת.
 
בדרך כלל, הפרסומת, זאת המושמעת ברדיו וזאת הנצפית בטלוויזיה, היא , למעט מקרים חריגים, נסבלת במקרה הטוב ותפלה ואף אווילית במקרה הקיצוני. ברדיו האזנתי, בין השאר,  לשני קטעי פרסומת בהשתתפות ילדים שנשמעו לי יפה. אחת וותיקה של כמה שנים, אשר מקדמת את אתר הסקי בחרמון.כאשר נציג "חולטורס", לאחר מאמצים בחיפוש אחר לקוחות, מגיע לילד,והוא אומר לו : גם אתם יוצאים לחרמון, הילד משיב: "איך ידעת"  ומספר על ההכנות ליציאה לחרמון. הפרסומת השנייה, חדשה יחסית, אך חוזרת על עצמה בתכיפות רבה, היא שילד מצלצל לחברת ביטוח בבקשה לקבל מידע על ביטוח קורקינטים. הילד מתייחס לפרסום של  מחירים מיוחדים לנמוכים- כלומר ילדים. הגברת מחברת הביטוח עונה לו:  לא- מאמי, אנו לא מדברים על מחירים במיוחד  לנמוכים  אלא על מחירים נמוכים במיוחד. וברקע שומעים קולו של הילד, שָקט- נכלם קצת ,( כנראה לאח או לאחות שלו) "אמרתי לך". .
 
כאמור, הבעיה אינה ייחודית לנו בארץ. הנה מה שנכתב על כך בארה"ב:
Across America in the homes of the rich, the not-so-rich, and in poverty-stricken homes and tenements, as well as in schools and  universities, sits advertisers- mass marketing tool, the television, usurping freedoms from children and their parents and changing American culture
תירגום: ברחבי אמריקה,בבתי העשירים ולא כול כך עשירים, כמו  בבתים וברובעי עוני ובבתי ספר ובאוניברסיטאות, הציבה לה הפרסומת הטלוויזיונית, כלי לשווק המוני, אשר שוללת את החופש מילדים ומהוריהם, ומשנה את התרבות האמריקאית.( מתוך  cetralwww.appraiser)
 
הנושא של שיתוף ילדים בפרסומת הוא בעל וותק גדול אצלנו ובעולם, וחוקקו חוקים, גם אצלנו, בתחום הזה. שכן , כאן מדובר בעולם שיווקי שמנסה בצורת שתי וערב, להשפיע על ילדים, במישרין ובעקיפין להשתתף במודעות פרסומת, ובכך למשוך ילדים אחרים, במישרין, או בעקיפין , באמצעות ההורים , לרכוש את המוצר, או כרטיס למופע ועוד, שמוצעים בתשדיר.בשעתו, ( פברואר 2008) נערך בבאר שבע כנס אשר עסק בנושא ,ילדים ותקשורת תחת הכותרת: השתתפות ילדים בתוכניות הטלוויזיה- הטוב הרע והמכוער.בכנס זה, יו"ר מועצת הרשות השנייה, נורית דאבוש,  דיברה על כוונת הרשות להחיל את כללי השתתפות הילדים בפרסומת בטלוויזיה המסחרית. יצוין שישנם כלים קפדניים בתחום חשיפה של ילדים לפרסומים ופרסומות שונים ותקנות שכפופות ל"חוק עבודת הנוער- תשנ"ט- 1999" . בהנהלת הרשות השנייה קיימת גם עבודת מטה שעוקבת אחר הכללים והעקרונות.
 
בתקנות שפרסם משרד העבודה, צוין, בצד החיוב של שיפור הדימוי העצמי, השלילה ,שעולם הפרסום עלול להיות אכזרי נצלני,מאכזב ומתסכל, גם לילדים וגם להוריהם.לעתים הרדיפה של סוכני פרסומת אחר כישרונות יש לה אופי של צייד, בעיקר במקומות ריכוז של ילדים, כולל מתחם בית הספר, מגרשי ספור שעשועים ועוד.זאת אף שההוראות כוללות איסור כניסה של סוכנים לחצרות בית הספר. הם עושים זאת מחוץ לגדר.
 
אנטי תזה לחינוך
 
אולם כפי שקיימת האמירה הידועה "כשר אבל מסריח" גם בתחום הזה ניתן לומר "חוקי אך לא ערכי". לנוכח מה שקורה במערכת הנורמות בארץ שבחלקה היא מעורערת ובחלקה  מזוהמת, הרי גם בפרסום, חרף העיקרון "אמת בפרסום" שבהם דוגלים לכאורה הפרסומאים והמשווקים, הרי אם קיימת אמת, היא חלקית מאוד. שאלו כול מעצב גראפי, כול צלם,  איך עושים "פוטושופ" איך מיישמים מניפולציות לסוגיהם, כדי שתמונות , לעתים מזויפות או שקריות, יתקבלו כאוטנטיות. גם מה שקורה בעולם בתחום השיווק והדימוי צריך לשמש לקח."וול סטריט"- סמל היוזמה האישית. וכי במה עסק ברנארד מיידוף אם לא במיצג שקרי שעלותו 50 מיליארד דולר, בהונאה גלובאלית שעוצמתה כזעזוע טקטוני שהרעידות שלו מורגשות בכול כדור הארץ ובכול התחומים.בשעתו במאמר על "ד'מארקר" באתר זה, היו לי כמה הערות על  החינוך, הישיר והעקיף, לסגידה לעגל הזהב בפרסום כלכלי מעולה זה. זה היה לפני המבול הגדול של ימינו. מה שקרה יכול לשמש בסיס לראייה חדשה של המציאות. הייתי אומר גם לחינוך, אם לא כדבר ערכי, לפחות כדבר מעשי כמו "פשע אינו משתלם". הילדים בימינו, גם  כאלה שהוריהם מסוגלים לספק את מבוקשם, משתדלים לעבוד בעצמם, כול אימת שזה לא מפריע בלימודים ובייחוד בחופשות. אני רואה בכך דבר חיובי ממדרגה ראשונה, ואין זה משנה לצורך מה הילד עובד, או אם הוא זקוק לעבודה בכלל, אם לא מדובר ב"מצרכים" פסולים כמו סמים. עבודת כפיים, והעדר  טפילות,הם ערך חיובי.זה אמור לגבי כול אמצעי תקשורת המונים,וביתר שאת  לשידור הציבורי, שבו "הפרסום ברדיו עובד".
 
 לשידור הציבורי יש בין היתר, תפקיד חינוכי, בשביל זה הוא לא נזקק לפרסומת( אף שזאת משולבת בכול המשדרים).בעיקר, לא כאשר לסוג של פרסומת יש לו השלכה על חינוך ילדינו במובן הרחב ביותר של המונח.בכך חוטאת,בדיעבד גם ה"טלוויזיה הלימודית".משום מה בדימוי ההיסטורי הטלוויזיה( שנוסדה על ידי קרן רוטשילד) הלימודית החליטה לקרוא לעצמה "חינוכית". גם  ערוצים 2,10 ועוד – הם חינוכיים במובן הרחב, ולאו דווקא תמיד במובן החיובי. אני מתייחס לנקודה זאת בעקבות המאמר של דוברת רשות השידור- ד'מרקר – 1.1.2009 תחת הכותרת " בחינוכית שכחו את מטרות השידור הציבורי". ובהקשר זה,כאמור, מן הראוי היה שגם "קול ישראל", יימנע משילוב ילדים בגומחות הפרסומת שלו בערוצים השונים.וחוץ מזה: מה למדת בגן ילד מתוק שלי? מה הם כללי המשחק?  שלונדון את קירשנבאום, לא נראו, זמנית,  על המרקע, בשל קיצוץ בשכרם. ולאחר שהסכימו על סכום חודשי של 100,000 שקל הוסר האיום, ואפשר לנשום לרווחה. זה אמנם פחות מכפי שמקבלים שני המגישים בערוץ 10 ,איילון את חיימוביץ', אשר כול אחת ואחד מהם מקבל 130,000 אך זה מראה ש"הטאלנטים" מתחשבים במצב הכלכלי של המדינה בכלל ושל הערוץ פרט.שיעור מעניין לילדים.
 
עיסוק בפועל בפרסומת,  מצוי בשטח האפור, שכן אם נרצה או נמאן יש בו צד מניפולטיבי.וכמו כול דבר שמתחיל בחינוך, יש להחיל את השיעור גם בתחום הפרסום. ילדים לא צריכים להשתתף בפרסום. ההורים, בראש וראשונה, לא זו בלבד שלא צריכים להיות שדלנים ורודפים אחר חשיפה של ילדיהם אלא צריכים להניא אותם, גם אם גורם מבחוץ הציע להם את ההצעה המפתה, הצעה שאי אפשר לסרב לה . לא מדובר בתיקון החוק.מדובר ביישום ערך וולונטארי. אולי זאת משאלה נאיבית. אך לאחר פרי הבאושים של עידן התחכום, לא יזיק לנו להיות קצת נאיביים, לפחות בכול הקשור בחינוך ילדינו. כאשר יגדלו
יחליטו אם הם רוצים להיות משווקים, סוחרים, סוכנים- מקצועות מכובדים לעצמם, אם מתנהלים בניקיון כפיים, או טכנאים, שרברבים, רופאים, מהנדסים,מורים או פילוסופים.אז ישתמשו בכישרון שמופנם בהם כדי לפרסם את עצמם…או אחרים.
 
 עוד ניווכח, מהו הלקח ההיסטורי הנוקב שהנפילה הגדולה של " וול סטריט –   ואיתה האמונה ביחיד היכול לעשות כמעט ככול העולה על רוחו, שכולנו נאלץ ללמוד- גדולים וקטנים- בכול התחומים בחיינו.לא בכול מחיר.  

 

נ.ב לא לשכוח את הכבלים.

 

 

 

 

 

 

 
 

 
 

 

 

 

 

 

1.

 
 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • יובב  On 09/01/2009 at 9:26 pm

    אחרי שקראתם מאמר זה מומלץ שתקראו את מה שאמר סטף וורטהיימר תעשיין חכם ומצליח על "אנשי האוויר".( דה מררקר 2.1.2009) הוא אמר "אם "כולם יעבוד בשרותים המדינה לא תהיה נורמלית". זה חל גם על פרסומת ובמיוחד על פרסומת של ילידים

  • דליה  On 10/01/2009 at 1:45 pm

    מאמר חושב גם בזמנים של גראדים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: