הדיבורים על "ממשלת אחדות" הם מקסם שווא.יש להערך למהפך בתפיסה הערכית שממנה ייגזר השינוי הפוליטי


 

חלום יום קיץ.

 

המצב שאליו נקלעה הכלכלה העולמית, חשיפת פרצופם של הספקולנטים, מהלומה ליהירות העוצמה הפיננסית של ארה"ב, וההשלכות שיש לכול אלה ועוד תהיינה- אלה בטווח המיידי בשורה רעה. אולם בטווח הביניים ובעיקר בטווח הרחוק יותר, החום של הפציינט הקודח, הוא ההזדמנות לשנות את הרגליי חייו. לא לטפל בו , אלא לרפא אותו. זה אמור לגבי כול העולם, אך שבעתיים לגבינו. עד כה קברניטיי הספינה הכלכלית שלנו הצליחו להשיט אותה גם כאשר הגלים היו גבוהים, אף שלא במהירות הקודמת .אולם בבוא הסערה, ואצלנו הסערות הן לא רק כלכליות אלא חברתיות ומדיניות-ביטחוניות , ספינת פאר זאת עלולה לעלות על שרטון. זה  בדיוק הזמן שמנהיגים בעלי אחריות ותודעה ציבורית חברתית חייבים להקים מפלגה אשר הבסיס  שלה לא יהיה סוציאליסטי- אוטופיסטי, אלא ריאליסטי חברתי. הבלונים של "ממשלת אחדות" שהעיפו שתי גבירות החצר, יו"ר הכנסת, הגברת דליה איציק, ושרת החוץ, ציפי ליבנה, הם תמוהים במקרה הטוב,ומאכזבים  במקרה הפחות טוב.זה מוכיח ש"קדימה" הוא אנדרוגינוס פוליטי. העבודה חייבת עדיין להוכיח מיהי.או שמא שר הביטחון ישנה את שמו מאהוד לאובמה, ועוד כמה דברים,מהותיים ולא שמיים.

 

מה שנקרא "כוחות השוק"- בסיסם בתיאוריה של  אדם סמית ובמינוח הצרפתי laissez faire (הניחו לעניינים להתפתח בעצמם).אדם סמיט היה פילוסוף וכלכלן סקוטי במאה ה- 18 שנחשב חוזה הכלכלה המודרנית ולמגדיר התפיסות הכלכליות של ימינו. ההיגיון של שיטת ה-  laissez faire היה נכון בשעתו כאשר אצולת בעלי הקרקעות באירופה   חנקה את החקלאות במיסוי כבד.

אדם סמית-חוזה הקפיטליזם

 האיכרים היו מוגבלים באספקת הגידולים לגורמים מסוימים נוסף על מסים שונים שהוטלו עליהם. הגילדות  המשיכו בשליטה כמעט ללא מצרים על תחומי כלכלה  רבים.בעוד שהאצולה והכמורה היו פטורים לחלוטין ממיסוי. התעשייה הצרפתית לא יכלה להתפתח בגלל מיסוי כבד. במציאות זאת, התפיסה שמוטב לה לממשלה שלא להתערב לתת לכוחות המשק להתנהל בעצמם, הייתה מוצדקת ובפועל התירה את לולאת החנק מעל לגורמים השונים בכלכלה ובמשק. מי שרוצה ללמוד יותר על אדם סמית  ועל תורתו בספר ששמו " מחקר בטבע ובגורמים של עושר באומות"- מופנה למסה של  יואב גל: www .Articles .co .il 11.10.2005 .

 

אותם " כוחות השוק" שפועלים כיום, בשנת 2008 , במקומות שונים ואצלנו בארץ,  בעצם מקיפים  כאן כ- 15-18 אחוזים מן האוכלוסייה, כלומר העשירון העליון. הוא עשה, לביתו, מה שבא לו, תוך הנחה, שבחלקה נכונה,  כי ככול שהעסקים יתרחבו, ככה יותר אנשים יועסקו ואבטלה תקטן. זה הערך המוסף שלהם, הרציונאל של העושר לטובת הכלל , שמגובה על ידי הממסד והתקשורת שמשרתת אותו. אולם מי שנהנה, הרבה מעל ומעבר לשכירים ולמעמד הביניים, הם אילי ההון והיזמים. וכן ה"סטאז'רים" באוצר שבבוא היום גם הם ייכנסו למועדון הבלבדי של השמנת הכלכלית.  אין זה משנה אם אלה באו מבתים עשירים או עניים. ברגע שהתעשרו, אין כול הבדל ביניהם לגבי חלוקה צודקת יותר של הון.

 

אין בכוונתי להטיף להחלפת  "ד'מארקר" של  גיא רולניק" ב –"הקפיטל" של קרל מרקס. כמו"כ לא עולה בדעתי להרהר בשיבה לימי מפא"י. מפלגת פועלי ארץ ישראל והסתדרות העובדים היו הקטר אשר הוליך את  הישוב ו"המדינה בדרך" אל עצמאות, והם מלאו תפקידי מכריע בשנים הראשונות לקיום המדינה. הם עשו את שלהם. סוציאליזם צרוף לא היה קיים מעולם בשום מקום, לא בברה"מ הטוטאליטרית, לא במערב הדמוקרטי ולא אצלנו. אך מה שקרה לנו הוא הזינוק הנחשוני לקיצוניות השנייה. לצנטראליזם קפיטליסטי אשר בו קומץ קטן של אילי הון קובעים את פניה של המדינה, בגיבוי הממסד.

 

שחיתות תמיד הייתה, אבל היקפה היה קטן ומי שנתפס בה שילם,בין אם ה"עונש" היה עצמי ובין אם הוא הוטל על ידי רשויות החוק.היו נורמות מעוותות, אך הם היו נורמות, כיום הן פסולות, וטוב שכך.

אך אין להשוות את היקף השחיתות והרמה שלה כיום, ילידה חוקית של "הכסף עונה את הכול"- הכול. אם לא נבָעֵר אותה. היא תבָעֵר אותנו, נכון יותר-  תָבעיר אותנו."כוחות השוק" ימחצו אותנו.

לפי פרופסור גבריאל שפר,איש מדעי מדינה מוכר ובולט, בישראל שולטות ארבע רשתות. הרשת הביטחוניתׁ(גנרלים שצורכים נשק וגנרלים בדימוס שמספקים אותו או מוכרים אותו) , רשת בעלי ההון שמורכבות מ-12-18 משפחות, רשת הרבנים החרדיים ורשת הפקידות הבכירה,בעיקר באוצר.

( y-net 22.9. 2007 ) אם נוציא את הרשת הרבנית, שאין ספק שגם היא משפיעה על כוחות השוק, נמצא שלושה גורמים בעלי משקל אדיר, אשר לא מאזנים אחד את השני, אלא משלימים בשליטה על העם והחברה בישראל.

 

בארה"ב יש בלמים ואיזונים בכול המישורים. אצלנו אין.

 

אם הדוגמה שלנו היא אמריקה, אין בכוונתי להצביע על המתרחש בשוק ההון האמריקני בפרט ובכלכלה בכלל.מה גם שאינני מבין בו הרבה. אני מאמין כי המשק האמריקני יתאושש. אבל בארה"ב של אמריקה יש בלמים ואיזונים לא רק בחוקה ובשיטת המשטר אלא גם בכלכלה. יש רגולציה, יש קונגרס, ישנם כללים, כתובים ובלתי כתובים. ניקח לדוגמה התחום שממנו אני בא: השידור. באמריקה כול אחד, כמעט,  יכול לפתוח תחנת רדיו או טלוויזיה. אך משפתח אותה הוא כפוף לרשות הפיקוח הפדראלית ה- federal communications commission ה- FCC .וזאת יכולה לסגור תחנה, גדולה כקטנה אם זאת פועלת בניגוד לתקנון או לאינטרס הציבורי . גם אצלנו יש רשות שידור הממלכתית(שלה ראוי-שוב- להקדיש רשימה), והרשות לערוץ השני, יש רגולאטורים ויש חוקים- כולם היו והווים למדרָס .וכמו דמויות הכוכבים  ב sunset blv'd  בלוס אנג'לס  לכל מרצפת יש שם. זה אמור גם לגבי המשק והכלכלה. כיצד קורה שקופות גמל, שהם הכספת של העובד בצאתו לגמלאות, מאבדים שמונה מיליארד שקלים בחצי שנה. מי מפקח על הרכב הנכסים בתיק של קופות הגמל? מי יעסיק את רבבות העובדים שייפלטו מן השוק החופשי, של ההייטק והתעשיות המסורתיות. מי יערוב שהמיליארדרים הישראליים לא ילכו בעקבות לב לבייב, ללונדון, לניו יורק או לטורונטו- ב"כפר הגלובאלי" בכרכרה ששמה Leer Jet .

 

בישראל המצב במשק קשור לא רק בטבור הכלכלה העולמית, הוא קשור מאוד במצב המדיני. ואם במלחמת המפרץ הראשונה, כול מי שיכול היה לטוס מכאן (ב"אל על" – כי חברות אחרות הפסיקו לטוס) ובעיקר האזרחים הזרים, בייחוד האמריקנים, ובראש וראשונה הפטריוטים הגדולים- טס. לישראל יש בעיות מיוחדות לה, בראש וראשונה בעיות ביטחון, היא זקוקה גם לרשת ביטחון כלכלית, וזה כולל סיוע נדיב של אמריקה.  העובדה שעברנו את מלחמת לבנון השנייה ללא משבר כלכלי רציני, היא נס.מכאן שמה נדרש הוא חשיבה אסטרטגית-קונסטיטוציונית אחרת שתאומץ על ידי מפלגה קיימת, או שיקומו נועזים ויקימו אותה.

 

בסיס המפלגה החדשה.

 

הבסיס הטבעי של המפלגה הזאת- המערך החדש-  היא מפלגת העבודה .השם "מערך חדש" יש לו גם קונוטציות היסטוריות וגם  הולם  יותר מאשר "עבודה", שבאנגליה- labor – הוא שם טבעי, אף שהוא השתנה מימים עברו. הרוב המכריע של מצביעי מר"ץ מקומם במפלגה הזאת, בראש וראשונה  יו"ר התנועה ח"כ חיים אורון  (ג'ומס ) וחוגו. אינני בטוח שזהבה גלאון מתאימה למסגרת הזאת, שכן היא בדומה לפרלמנטרים אחרים הם אופוזיציונרים תמידיים, ומפלגה חייבת לשאוף להגיע לשלטון אף אם עליה לעשות פשרות. יוסי שריד היה פעם אופוזיציונר "מקצועי"  עד שהמציאות הכניסה אותו בפנים והוא נתמנה לשר חינוך, והוא היה שר חינוך מעולה. וודאי שחלק מאנשי "קדימה", בייחוד אלה שבאו מן  העבודה, אבל לא רק הם, יכולים להשתבץ במסגרת הפוליטית החדשה. מבחינה חברתית כלכלית. גם חוגים מסורתיים מתוך ש"ס מתאימים למערך הפוליטי הזה. יותר מזה.  אף שזה נשמע דמיוני. גם חוגים בתוך הליכוד המסגרת הזאת טבעית להם יותר מאשר "ביתם" הקיים, כאשר "הלאומיות" היא חלופה של גאווה מזויפת במקום ,להיות "דפוקים".

פרופסור בראוורמן-בעל תודעה חברתית

 לא רק אצלנו אלא בהרבה מקומות בעולם.אפילו חוגים דתיים, כמו לדוגמה אותם צעירים אידיאליסטיים שהתנחלו בשעתם בירוחם והפכו לחלק בלתי נפרד מן הנוף האנושי- חברתי, באים בחשבון.וודאי שהרב ח"כ מיכאל מלכיור ותומכיו ב"מימד" או בחוץ .  מאידך ש"ס ברובה תוסיף להיות בינתיים מפלגה דתית ספרדית ואגודת ישראל ודגל התורה- מפלגה דתית אשכנזית.אני יכול לחשוב על אדם שההגדרה של סוציאל דמוקראט הולמת אותו. ח"כ פרופסור אבישי בראוורמן,  היו"ר  החדש של וועדת הכספים של הכנסת, אף שמשנתו אינה סוציאליסטית צרופה.

 

ביטחון מצוי בחברה בריאה ובוטחת בעצמה כלכלית.

 

המדיניות הביטחונית מטבעה והשלכותיה תיגזר מהשקפת עולם כלכלית. לא נוכל להיות מדינה יהודית צודקת אם נשלוט על עם אחר. זה ועוד. נתח חשוב מן התקציב מופנה לצרכים ביטחוניים במקום צרכים חברתיים, כלכליים. אין לפרש את דבריי כאילו אני מתעלם מן הכורח הביטחוני. עלינו להיות חזקים ובעלי כוח מרתיע. לכך נגיע מהר יותר בדרכי שלום מאשר מלחמה. הרתעה פרושה כוח בפוטנציה, כוח שמרתיע את האויב, מבלי  להביא את מימוש היכולות של היריבים. כזה היה המצב במלחמה הקרה. כזה עלול להיות המצב לגבי התגרענות מדינות נוספות באזור, כולל איראן. איראן, עם כול השיגיונות והבלי הפה של הנשיא שלה, היא לא פחות אחראית מאשר פאקיסטאן שגם לה פצצה גרעינית. במוקדם או במאוחר  יהיה לאיראן נשק גרעיני.  גם זה שייך לחשיבה אסטראטגית מחודשת. איראן מגורענת יכולה לקבל את האיזון המושלם, בברית צבאית שלנו עם ארה"ב או גם עם אירופה.  על כך דומני שאין מחלוקת. חילוקי הדעות הן האם ניתן להרתיע אותה מצעד כזה בכוח. הדעה שלי היא שאם טהראן תרצה, ולו מטעמי יוקרה בלבד,שלגביהם יש כמעט קונצנזוס פנימי,  אי אפשר יהיה להניא אותה מלפתח נשק גרעיני, בטווח הקרוב או בטווח ביניים במאמר "איראן: מסגרת התייחסות אחרת. דיפלומטיה עדיפה על איומים כוחניים( "זרקור" 24.12.2005.) כתבתי בין היתר.
" ישראל במקרה זה חייבת להיות ה"צדיק שמלאכתו נעשית בידי אחרים" היא נהנית עכשיו מאהדה בינלאומית רבה בשל צרוף של  מדיניות  נחרצת נגד הטרור הבינלאומי והצעדים שעשתה ישראל כלפי הפלשתינאים בנסיגה מרצועת עזה.וכבר שמענו לא רק מוושינגטון אלא גם מבון מפי הקנצלרית החדשה של גרמניה אנגלה מרקל שגרמניה לא תעמוד מנגד אם לישראל תהיה נשקפת סכנה ( באחרונה שמענו זאת גם מפי נשיא צרפת ניקולא סרקוזי-צ.ג).כל איום ממשי או איום סרק של מכה  מונעת לא תשרת את ישראל,ואלה שתומכים בה. התקדים לכך הוא מדיניותו של יצחק שמיר של "שב ואל תעשה" בתקופת מלחמת המפרץ שהוכיחה עצמה כמדיניות נבונה בשעתה.מילה בזוזה שתיקה בתרי,הוא מתכון טוב  בפוליטיקה.לכך ניתן להוסיף כי הצגת האיום האיראני כמופנה בעיקר כלפי ישראל יש בה שתי טעויות בהסברה.אחת.רוח גבית לתעמולה האיראנית כלפי הפלשתינאים,שהנה האח הגדול מטהראן יהיה מושיעם.שתים.אנחנו עושים את מלאכתם של אותם מדינות ערביות ומוסלמיות שגרעון איראן מהווה איום כלפיהם לא פחות ואולי יותר מאשר כלפי ישראל. פעם הכול היה נתון לשינוי מלבד היקום.היום מסתבר שגם היקום הולך ומשתנה,וודאי שמה שבתוכו,על הכוכב הקטן שלנו, נתון לשינויים, ואלה חלים עלינו ויחולו בסופו של דבר  גם על איראן

" .( עד כאן מאמר "מן הבוידם")

 

ישראל במסגרת מערך כלל עולמי יכולה להביא איראן מגורענת על הברכיים, כלכלית, בדיוק כמו שהאימפריה הסובייטית התפוררה בשל מצב כלכלי קטאסטורפאלי, חרף  היותה מצוידת בנשק אטומי ומימני.היא תוכל לטבוע בנפט של עצמה, ועימה משטר האייאטולות-  אם העולם יהיה נחוש דיו. אגב,  יורשה לי הפעם לייחס תחכום ב"איום" הישראלי. אינני חושב שהוא מפחיד את איראן. אבל הוא מפחיד את ארה"ב ואירופה, שמא הקטן  מ "ציר הצדק" ישתולל, ויש לעשות הכול כדי לשכנע הגיונית את טהראן, שלא תסמוך יתר על המידה על ארה"ב שתעצור אותו. הסוגיה האיראנית  אמורה להיות הרציונאל כביכול מאחוריי ההצהרות החוזרות ונשנות של יו"ר הכנסת הגב' דליה איציק ולפני כמה ימים, בצורה תמוהה, אני חייב להדגיש,  ע"י שרת החוץ ציפי לבנה. אין ברעיון הזה, שמעטים יקנו אותו באופוזיציה, לא יושרה ולא הגיון.

 

אשר למלחמה קונבנציונאלית, סופה של כול מלחמה כזאת הוא שביתת נשק, כמצב ביניים, או שלום, דבר שניתן להשגה ללא מלחמה ובזול יותר.ולכול אלה השלכה קרדינאלית על המצב הכלכלי חברתי.

 

בהעדר שינוי דרסטי, ישראל תיהפך לבסיס הגירה- לא אליה, אלא ממנה.

 

המהפך, או משום היות המנוח שחוק כבר, נקרא לזה שינוי נורמטיבי, לא צריך להתבטא בחזרה לתעסוקה כפויה מלאכותית, בדמי אבטלה וחידוש תמיכה ישירה במשפחות מרובות ילדים. השינוי צריך להתבטא בראש וראשונה בהרחבה והעמקה מסיבית של ההשכלה הגבוהה, בתמיכה בסטודנטים מבטיחים מן הפריפריה, בהסבת עובדים לענפים בעלי פוטנציאל ליצור ויצוא,בסיוע לאמהות עובדות ואמהות חד הוריות בעזרה בטיפול בילדים. בהקמת מפעלים פרודוקטיביים ביישוביי פיתוח ובעידוד מומחים לקבוע את מקום מגוריהם בתוך אותם ישובים ולא כניידים בקביעות.כול זאת כדי להרחיב את בסיס התעסוקה. זאת אפילו תוך חריגה מן התקציב. יש לראות זאת כהלוואה שהדיווידנד מובטח. בעקיפין זה יהווה תגבור רציני למעמד הבינוני שהוא הערובה לחברה כלכלית מבוססת.

 

בתחום המקרו, חייבת לבוא רגולציה בהפחתת מספר הקונגלומראטים שמחזיקים את המדינה בגרוגרת בקביעת פרופורציה להדוניזם הפרוע על חשבון הציבור והפרט. יש לעודד הקמת קואופרטיבים יצרניים , יש לאפשר רכישת מניות של ידי עובדים בחברות ממשלתיות וציבוריות. לסיכום. כמה אזימוטים צריכים לעמוד מול אנשים שמתיימרים להנהיג. לקפד את ראשו של העושר המופרז המרוכז בידי מיעוט קטן, להגדיל את המאגר האנושי המקצועי, האקדמי, הטכנולוגי והמדעי, לעודד פרויקטים גדולים וקטנים אשר יהוו  בסיס תעסוקה, ולפעול לשוויונות גדולה יותר בשירותים  כמו שרותי בריאות,סעד, סביבה וכיו"ב.

 

אם יש סיבה לדחיית הבחירות. זאת הסיבה . אמנם החשש שהליכוד יגרוף קולות כתוצאה ממחדלי המפלגות שמרכיבות הקואליציה, הוא חשש אמיתי. אבל הליכוד ודומיו הם לא הסיבה. הם הסימפטום. הם ברירת המחדל הגדול. המשימה הראשונה של הנהגה בשעת הזאת היא מהפכה בחשיבה. לא מדובר רק בנרטיב אלא בגישה מהפכנית למרקם החיים בארץ, ולשמירה על המדינה כמדינה יהודית- בפועל ולא רק בהבל פה. אם חלילה לא נצליח בזה, ישראל תהיה בסיס גדול להגירה, לא אליה אלא ממנה. היהודי שבנפשנו ימשיך את נדודיו למקומות טובים יותר, כפי שעשו מאז ומעולם. אז הסוכנות היהודית תצא במסע מתוקשר כדי להחזיר קומץ קטן מהם.

 

 

 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אלי  On 25/07/2008 at 12:06 pm

    מאמר בעיתו.כמו מאמרים נבונים אחרים הוא עלול להישאר אות מתה. כמה חבל, כמה חבל.

  • אזרח.  On 25/07/2008 at 12:44 pm

    מהאורווה(השד של הקפיטליזם החזירי השתחרר) ולא יהיה ניתן לעצור את הסוסים (ההון ושליטתו) בדהרתם לגיהנום.(הדינמיקה של השווקים הקפיטליסטים החזירים חזקה מאוד,וסוחפת ה-כ-ל בדרכה,עד לפיצוץ הגדול).
    נסוף לכך,הפוליטיקאים (,שנוטרלו מכל בסיסי הכוח,ובמיוחד מבסיס הכוח העיקרי והחשוב ביותר,הוא בסיס הכוח הכלכלי,) אינם יכולים לעשות הרבה.אם בכלל.
    וכמו שאמר אדם חכם זה:
    "Permit me to issue and control the money of a nation, and I care not who makes its laws." –
    Mayer amschel rothschild

    מצטער לאכזב אותך,אבל המצב בארה"ב דומה בדיוק למצב של ישראל.למעשה,ישראל העתיקה את המודל של ארה"ב לכאן.ההבדל בין ישראל לארה"ב הוא באשליית המרחבים ובגודל.כאשר אתה נמצא במדינה קטנה,אתה מודע יותר לקורה סביבך.אתה גם רואה דברים בייתר בהירות.המרחבים העצומים של ארה"ב נותנים לך את האשליה שהמצב בארה"ב שונה.כל החולאים הנמצאים בישראל העכשווית יובאו מארה"ב.

  • מיקי  On 25/07/2008 at 6:30 pm

    אהוד ברק,לצערי,לא גזור מן החומר של גנראלים כמו אייזנהאואר,מארשל, דה-גול ולא יצחק רבין. ברק הוא אמנם אדם מבריק, אך מרוב טקטיקה האסטרגיה של מנהיג מפלגת העבודה- הולכת לאיבוד. מעטים יודעים מהי דמותו האמיתית, והוא לא עושה מאמץ ראוי כדי לחשוף אותה.חבל.אפרים סנה, גם כן גנראל בדימוס, שפרש מן העבודה והקים מפלגה חדשה(מה שמה?) איננו החלופה.

  • יואב  On 25/07/2008 at 9:17 pm

    לדואט הנשי הצטרף הטנור ח"כ צחי הנגבי.הנגבי שייך לאותו סוג שכאשר יקרה המהפך שצבי גיל מייחל לו, מקומו ב"ליכוד". הוא צמח טבעי שם. העתקתו ל"קדימה" הייתה מלאכותית.היותו יו"ר וועדת החוץ והביטחון של הכנסת ללא ספק מושפעת מעמדות לוחמניות של ראש השב"כ יובל דיסקין.אבל אין לכך סיכווי. גם אם אהוד ברק יטה, המפלגה לא תיתן לו. אז בינתיים כול הדיבורים על ממשלת חרום או אחדות לאומית, הם דיבורי סרק ומגמתם להשפיע על הציבור ודרכו על העולם ובאמצעותו לממשל החדש בארה"ב, אשר בוא יבוא בהנהגת באראק אובמה.

  • אבישי  On 26/07/2008 at 1:17 pm

    היו זמנים כאשר היחסים בין ישראל לאיראן בעידן השאח הפרסיהיו טובים, שישראל אפילו ניהלה "רומן" גרעיני עם טהראן, כפי שעשתה זאת עם דרום אפריקה.אילו השאח שולט כיום בפרס, ישראל לא הייתה מקימה מהומה. להיפך עוצמה איראנית הייתה דרושה לנו כנגד עיראק התוקפנית של סאדם. אמריקה בסיכלותה הפרה את מאזן הכוחות. מה שדרוש עכשיו הוא דווקא עיראק חזקה, תורכיה כחברה באיחוד האירופי והמפרץ הפרסי וישראל קשורים בהסכמי הגנה עם ארה"ב ואירופה. סוריה, ממילא תוצא ממעגל העוינות, וחיזבאללה ייהפך למפלגה פוליטית לא חשובה. לכך דרושה אסטרטגיה שונה לגמרי מזאת שנקוטה היום.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: