השעיר התורן


 

 

 

קריאה למניעת התפשטות מגפת שפעת השעירים.

 

 

ככה נאמר במקור: (ויקרא ט"ז -21 ). "וסמך אהרון את שתי ידיו על ראש השעיר החי והתוודה אליו את כול עוונות בני ישראל ואת כול פשעיהם לכול חטאותם.ונתן אותו על ראש השעיר ושילח אותו ביד איש עתי המדברה.ונשא השעיר עליו את כול עוונותם אל ארץ גזרה ושילח את השעיר במדבר". זהו ה"שעיר לעזאזל" המקורי, ומאז, עם ישראל לדורותיו  מקיים את המנהג הזה. סמלית- ביום הכיפורים(הוא יום השלכת השעיר)  הוא מכה על החזה שלו. מעשית-בשאר ימות השנה הוא מכה על חזהו של הזולת, וככול שהזולת הוא רם ונישא כן ייטב. וככול שהלחץ הנפשי ברוטאלי יותר כן ישישו בני מעיינו. אנו לא יכולים בלי קרבן. אנו זקוקים להקזת דם. ברפואה הקדומה עשו זאת עלוקות מאחורי תנוכי האוזן. כיום התקדמנו. אפשר למצוץ דם בצורה פחות דוחה. אבל ראשית נותנים לו למנהיג אינפוזיה שכוללת אנזימים של רייטינג ואלה מנפחים את הציפיות. כגודל הציפיות, ככה גובה הגרדום וככה עבה הלולאה.

 

ב- 1962 הפיקו האיטלקים סרט תיעודי בשםי "מונדה קאנה" (Monde Cane ) – עולם של כלב. בסרט- סידרת אפיזודות מרתקות מרחבי העולם. בקטע אחד שצולם באחד האיים באינדונזיה  נראית אישה סגורה בכלוב מעוטר שמפטמים אותה כדי שתהיה שמנה. הערך הוא לפי משקל. אישה דשנה בקהילה הזאת שווה פי כמה מאישה רזה. אצלנו מכתירים ראש ממשלה כדי שניתן יהיה לאכול אותו חי. הוא הקרבן האולטימטיבי – לכול מחדלנו שלנו, לאלם שלנו,  לצעקנות שלנו,  ליוהרה שלנו, לחנופה שלנו לשררה, להזיות שווא שלנו, לצביעות שלנו. כמעט שאין לכך כול קשר לביצועים שלו או לתיקונים שהוא מתקן.  די שפעם אחד מעד, מדינית,  ושום בית לווינשטיין לא ישקם אותו. ברגע שהכרזנו עליו כעל ראוי להישלח לעזאזל, אז מבחינתנו לשם הוא שייך. ויש עוד סיבה. אנו אוהבים להמית כי אנו מתים על הספדים. בהם יש רק דברים טובים לנו לומר.

טעות אופטית.לא אולמרט.

 

הנה בקצרה מה קרה,בין היתר,  לראשי הממשלות שלנו. דוד בן גוריון-מייסד המדינה, הושפל בבחירות כאשר הופיע בראש רשימת רפ"י, מת בודד במדבר.משה שרת, הושפל עוד בהיותו ראש הממשלה, לתקופה קצרה. הלל הזקן כבר אמר על כגון אלה (מסכת אבות) כאשר ראה גולגולת אחת שצפה על פני המים:  "אמר לה על דאטפת אטפוך, וסוף מטיפיך .יטופון " . לוי אשכול זכה למנה גדושה של מרורים, מבפנים ומבחוץ, לקראת "מלחמת ששת הימים" –למערכת התשה של הגנרלים, עד שהודח  ממשרד הביטחון  ודיין תפס מקומו. פרֶסטו-ניצחנו, והכול בזכות דיין!!!. אשכול מת בכיסא ראש הממשלה, ממחלה, שמקורה לכאורה פיסי- סרטן- אך במהותה לחלק הנפשי שבה תפקיד נכבד מאוד. גולדה מאיר, "הגבר" היחיד בממשלתה,  כפי שהכרנוה במלחמת יום הכיפורים,  לא יכלה להמשיך- הציבור רצה את ראשה. מנחם בגין שימש זמן ממושך גב שבור ורצוץ לקרציות המיניסטריאליות והעסקניות שדבקו בו, עד שהודיע: אני לא יכול עוד.יצחק רבין נרצח. אף אחד מהם לא היה לא מלאך,ולא שרף- רק שליח,ולא תמיד מבשר טובות.

 

היכן לא היו וועדות חקירה.

 

מאידך שימו לב. איזו וועדת חקירה קמה לאחר מערכת סיני בשנת 1956 כאשר בן גוריון הכריז על הבית השלישי ותוך זמן קצר התקפל. מנהיג דגול ,באמת,  פותה באחת הפיאסקות הביזאריות והאימפריאליות הנלוזות, בשיתוף עם בריטניה וצרפת שכעסו על הלאמת תעלת סואץ בידי נאצר. קשרנו איתם קשר אווילי. בעקבות הקביעה התמוהה של בן גוריון הגדול, משה דיין , החכם, אמר גם הוא משפט אווילי ( "מוטב שארם א שייח בלי שלום מאשר שלום בלי שארם א שייח" ) הנשיא אייזנהאור, גנראל גדול יותר מאשר מדינאי,  הניף את המקל ואנו קיפלנו את הזנב וחזרנו לגבולותינו. בן גוריון לא התפטר ולא נקרא להתפטר, ולא הוקמה שום וועדה.

 

 ומה קרה לבגין לאחר מלחמת לבנון הראשונה, שבעקבותיה הוקמה וועדת חקירה כהלכתה – וועדת כהן. במלחמה זאת הרסנו  את המרקם הפוליטי העדין בלבנון. חיסלנו שם את אשף, והקימונו תחתיו את חיזבאללה. האם, היסטורית,  היה אי פעם מחדל גיאו-אסטרטגי דומה. הרי בהשוואה למחדל הקולוסאלי הזה, מלחמת לבנון השנייה היא  הדבורה מאיה. שר הביטחון אריק שרון שילם על כך, אבל לא בגין. וועדת כהן קבעה שראש הממשלה מנחם בגין לא שקל נכון את התוצאות מן ההרשאה לאפשר לפלנגות להיכנס למחנות הפליטים. זהו. נכון שבגין התייסר עד יומו האחרון, אך הוא לא עשה זאת מכיוון שוועדת כהן צוותה עליו לשאת את המחדל הנורא בייסוריו. ולהיפך. האם ללוי אשכול ניתן הקרדיט על מדיניות ההבלגה ערב מלחמת ששת הימים, הבלגה שהבטיחה לנו את מלוא התמיכה של ארה"ב ותמיכה משמעותית של העולם, לאחר שצה"ל הכה את האויב בשלוש  גזרות?  מישהו ביקש  ממנו סליחה. הגנרלים קבלו את הכבוד והיקר- בצדק. אך משהו מזה הגיע גם לאשכול. הוא מת מהצרוף הסימביוטי של עגמת נפש ודלדול הגוף.

 

הלאה.אהוד ברק הוריד מאיתנו גיבנת אחת כאשר התפטרנו מלבנון. עדיין לא פסק מטר האבנים שמושלכות לעברו

בשל צעדו זה. אריק שרון פינה את רצועת עזה. נכון שעזה נשארה בינתיים קן צרעות, בסיס של קנאות ורצחנות חמאסית. אבל גם לטווח הביניים, וודאי לטווח הארוך, ישראל יצאה נשכרת. ככה תראה זאת ההיסטוריה. החמאס הוכיח כי ניתן לייצר טילים שטוחי מסלול וגם תלולי  מסלול כדי לפגוע בנקודות מרוחקות יותר, גם אם צה"ל חוצץ באמצע. צה"ל היה נכנס לרצועה?  גם היום הוא נכנס- נקודתית. מטר הגינויים שלו זכה שרון, לא רק מבני טיפוחיו של אתמול אלא מחלק ממקורביו,  לא פסקה אלא שהוא הפסיק בינתיים לשמוע. לשרון היה אירוע מוחי. נכון. אבל אין בלבי צל צלו של ספק שיש גבול כמה שאדם, ויהיה חזק ככול שיהיה, נפשית ופיסית,  מסוגל לשאת על שכמו ובעיקר בלבו נטל כזה, טיראדה כזאת, של ביקורת. פעם הוא נמנה עם המבקרים והמשמיצים.(ראה אמירתו של הלל הזקן)  וכמובן שלא קמה שום וועדת חקירה לא ממלכתית ולא ציבורית לבדוק מה שקרה בשטחים הפרועים בכול הממשלות ללא יוצא מן הכלל מאז מלחמת ששת הימים. תצפיות נאחזו, היאחזויות- התנחלו, התנחלויות התכפרו,כפרים- התערו. לא בודדים, לא עשרות אלא מאות. צריך הרי עדר של שעירים כדי לגלגל אותם מראש ההר.

זה אולמרט.ככה הוא מעדיף שיראו אותו

 

 

אהוד אולמרט אינו קדוש,ואינו מתיימר להיות אפילו קרוב לקדושה. לא כל הדברים שהוא עשה, הם נוצות שראוי להתקשט בהם. להיפך יש כאלה שראויים שינשרו ממנו. הוא היה ראש הממשלה שהחליטה על יציאה למלחמה בלבנון, בדחיפת צה"ל. גם הפינאלה הקרקעי שעליו הוחלט ובו נפלו מרב החיילים, הוא צעד שהממשלה נקטה, ושוב בהמלצת הצבא. אני חושב ,ומתמיד בעמדה זאת, כי בסופו של חשבון יצאנו נשכרים ממלחמה זאת,ביטחונית וגיאופוליטית. הכישלון , גם אסטרטגית, גם טקטית, וגם תעמולתית היה של צה"ל. הרמטכ"ל התפטר, שר הביטחון התפטר.איש מהם לא הודח. ראש הממשלה לא חושב להתפטר.הוא לא מוכן להניח את ראשו על הג'לטינה של היעקובינים החדשים.( הישנים הם  הסכינאים שלאחר המהפכה הצרפתית).

 

 ועוד אגב. מי הם שדורשים  מאהוד אולמרט "להיכנס" ל ו-ב- " עזה" ? אותם "גיבורים"  שדנים אותו בצוננים וברותחים על שנכנס ל ו-ב  לבנון. גדול המשוררים הבריטי במאה ה-18 אלכנסדר פופ

( (Alexander  Pope  אמר:Fools rush in where angels fear to thread . "-טיפשיo נכנסים ברגל גסה במקום שמלאכים חוששים לרחף- זאת עזה ולא לבנון, ואהוד אולמרט הוא לא פרייר, הוא מחושב,הוא שקול,  ולשמחתי יש לו שותף לפחות בנושא זה- שר הביטחון אהוד ברק.

 

אפוקליפסה- לא עכשיו.

 

הוועדה המכובדת והמיומנת בראשות השופט ווינוגראד חייבת לומר את דברה. לשם כך היא הוקמה,חקרה, ועליה להגיש המלצות על פי כתב המינוי. מאז שהיא הוקמה היא פתחה את הצ'ופצ'יק של סיר הלחץ, ונשמעו כמה צפירות אזעקה והותזו מים רותחים על פנינו.. לאחר האתראות החוזרות ונשנות, לא ברור לי מה עוד נשאר בתחתית. הערב שוב נפתחה קצת הזרבובית ושמענו כי המלצות הוועדה תהיינה מאוזנות. אבל מה שהיא תקבע איננו לא הלכה פסוקה ולא חריצת דין. הוועדה הזאת לא נועדה לעריפת ראשים. בעצם שום וועדה- גבוהה ככול שתהיה. היא יכולה  לדרוש  מסמכים,היא יכולה לחייב עדים להופיע אבל סיכומיה הם בגדר המלצות. בשביל לנקוט פעולה עקב ההמלצות קיימות הרשות המבצעת, הרשות  המחוקקת וכסמכות העליונה, במקרים נדירים, בעיקר בתחום הפלילי או החוקתי,  הרשות השופטת. ככה קובע החוק.

 

במשטר שלנו, ראש הממשלה איננו  שליט בלבדי. הוא תלוי מאוד- במפלגתו, בשותפיו בקואליציה ובכנסת. הם שצריכים לקבוע את גורלו- ישירות או בהליכה לבחירות. ובמשטר שלנו לציבור יש זכויות, בכול ימות השנה, והזכות האולטימטיבית בזמן הבחירות. ובהקשר זה, לאנשי מילואים יש זכויות וחובות כאשר הם משרתים ויש להם חובות וזכויות כאשר הם אזרחים. אין להם שום זכות מיוחדת, כאזרחים, להתפרץ לישיבות שלא נועדו להם. זאת לא זכות, זאת בריונות. ומהיבט אחר, גם "תחקיר ההורים השכולים" על קרבות בלבנון, יש לו השפעה רגשית ואולי עיתונאית לרגע. סקופון תמוה. אבל אסור שיהיה לו השפעה מדינית כלשהי. אחרת מדינת ישראל תוצף בתחקירים, שלגביהם יתנהלו תחקירים ולא יהיה לזה סוף. העצוב שבדבר הוא בראש וראשונה שמדובר בהורים שכולים,ושכול הוא שכול. אבל העצב הנלווה הוא הניצול הפוליטי הציני והצבוע של השכול מצד גורמים אחרים, זולת ההורים והמשפחות- כולל המדיה.

 

השאלה הגדולה שאני מתמיד בהצגתה(בדרך כלל בהקשר של התקשורת)  היא אותה שאלה שנשאלה בקבינט הבריטי בראשות סטאנלי בולדווין בשנת 1935 .הלורד זטלנד, שר המדינה לענייני הודו, בישר לקבינט כי בדלהי חונך הרדיו. לורד האלישם, הלורד צ'נסלור, המנהיג השני בחשיבותו לאחר ראש הממשלה  וראש בית הלורדים, שאל את  הלורד זטלאנד: " אז מה נאמר להם(להודים)  אדוני הלורד"? . בשפתנו שלנו: אז מה הבשורה שתביא הממשלה הזאת.

 

ראש הממשלה אהוד אולמרט אמר את דברו והוא מוסיף ואומר שפניו להסדר של שלום. הוא איננו אומר, וגם אינו יודע,  מה תהיה ההתפתחות, ואיך יתנהגו השותפים הפלשתינאים או כיצד יתגלגלו העניינים כאן ושם . הוא מוכן לדבר אתם. סוף, סוף יש שותף לדיבורים ואולי גם למעשים ."ישראל ביתנו" פרשה, כפי שהיה צפוי, ובכך הפכה את הקואליציה ליותר הומוגנית.אשר לש"ס, מקצת מן הפרשנים, רוצים דם: נו ,נו- מה עם ש"ס? התשובה היא שש"ס היא לא רק מפלגה פוליטית היא גם מפלגה חברתית חינוכית.בראשה לא יושבים טפשים. אם היא תפרוש, היא תאבד את ההקצבות שהיא כה זקוקה להם. אם היא תסכים ללכת לבחירות, היא תאבד כשליש מכוחה, שילך לליכוד. אז מדוע שהיא תרצה לפרוש כאשר "רק מדברים". הגמלאים- מוטב להם לשבת עד לבחירות. ההצלחה לא תחזור על עצמה.אם מר"ץ תפעל או תשב באפס מעשה ובכך תגרום לבחירות,  היא , ללא צל של ספק תהיה בין המפסידים, וקרוב לוודאי שרובנו. אשר לסיעות הערביות, אין לי מושג ירוק מה עומד בראש דאגותיהם.

 

אהוד ברק. מה תאמר ההיסטוריה

 

 

 

 

 

מכאן שהכדור מצוי עכשיו במגרשה של תנועת עבודה ומנהיגה, אהוד ברק. גם כאן הפרשנים נושפים בעורף,הבל חם. אלא שענייניי מדינה חשובים עומדים מול האמירה של ברק כאשר ח"כ פינס הפעיל עליו לחץ פסיכי מתון. הוא מעד בלשונו. ישנן מעידות הרבה יותר חמורות של מנהיגים בהיסטוריה. אי אפשר היה לתקנן,  גם כאשר התיש הושלך מראש ההר.

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אזרח.  On 18/01/2008 at 12:07 am

    מה זה שכתבת:

    הוא היה ראש הממשלה שהחליטה על יציאה למלחמה בלבנון, בדחיפת צה"ל. גם הפינאלה הקרקעי שעליו הוחלט ובו נפלו מרב החיילים, הוא צעד שהממשלה נקטה, ושוב בהמלצת הצבא.

    חוק יסוד ראש הממשלה אומר:ראש הממשלה מנהל את ישיבות הממשלה ואת עבודת הממשלה בכלל. הוא ממלא את מקומם של שרים שהתפטרו או שנבצר מהם למלא את תפקידם, הוא הקובע את העניינים שבהם תטפל הממשלה, והוא הנושא באחריות הראשית לתוצאות מדיניות הממשלה.

    והוא הנושא באחריות הראשית לתוצאות מדיניות הממשלה.

    הוא.ראש הממשלה אולמרט.הוא ראש הממשלה, כדי להפעיל שיקול דעת.ולא משנה מה אמר והציע לו הצבא.הוא,ראש הממשלה,הוא הראשון החייב לקבל אחריות על ההחלטה שלו.

    מדוע? כי הוא הנושא באחריות הראשית לתוצאות מדיניות הממשלה.

    אתה מכיר מנהל חברה שיאמר:אני לא אשם.סליחה ,היועץ המשפטי של החברה דחף אותי לעשות זאת.הרי ברור שבעלי החברה יזרקו אותו לכל הרוחות.

  • עונה  On 18/01/2008 at 10:30 am

    מדינה היא לא עסק, וודאי לא עסק רווחי. לעתים על המנהיגים להחליט לא בעייני ממון אלא גם בעניני נפש. ראשים קטנים לא יכולים להיות מנהיגים. מצד שני, ראש הממשלה או שר הביטחון הם בני אדם, ובני אדם עושים משגים. השאלה החשובה היא האם הם מתקנים אותם. אם התשובה היא חיובית- זה טוב. אם היא שלילית, הציבור במישרין או באמצעות נציגיו צריך להסיק מסקנות.

  • עינת  On 18/01/2008 at 2:15 pm

    זכותו וחובתו של הציבור להביע עמדות ואף לקרוא לראש הממשלה להתפטר.אבל האחריות של ראש הממשלה היא בפני הכנסת. היא שבחרה בו ולא הציבור הרחב או התקשורת. הציבור יכול להפעיל לחצים על נציגיו בכנסת. לצערנו בשיטת הבחירות שלנו נציגי הכנסת לא נבחרים במישרין, מה שמקטין את המגע וההשפעה האישיים של הבוחרים. משום כך
    , כול עוד המפלגה של מר אולמרט או הכנסת לא תביע בו אי אמון, הוא נשאר ראש הממשלה, לפני ואחרי וועדת וינוגראד. זה לא אומר שאני מסכים עם מהלכיו הפוליטיים או הכלכליים של ראש הממשלה.אבל אני בדיעה שכול עוד הוא זוכה באמון ממשלתו ובאמון הכנסת- הוא עומד בראש השלטון..

  • זאב  On 19/01/2008 at 1:08 pm

    מאמר מאיר עיניים, לפחות לגבי העבר. אין קדושים וטהורים- לא כזוהר הרקיע ולא לאחר ניקוי כימי. אולמרט אינו צדיק, אבל גם לא מפלצת כפי שמנסים לתאר אותו- אינטרסנטים צבועים והתקשורת, אף שבאחרונה היא מיתנה את הטון

  • אדיב  On 30/01/2008 at 10:13 pm

    צדקת צבי, צדקת.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: