באחרונה אנו עדים לאווירה של ניחומים עצמיים,או טפיחה עצמית על הכתף שלמרות הזעזועים שפוקדים את הספינה ששמה ישראל בגין ניווט לקוי של קברניטיה, בים סוער,ציבור המפליגים הוא שבעצם נוטל את ההגה ומונע ממנה את גורל הטיטאניק. ההבחנה הזאת, שהציבור חסין למרות הקלקולים,והא ראייה החיים מתנהלים כתקנם,מוצאת ביטוי בתקשורת.בנימה זאת דברה גם אילנה דיין בחוג פנימי ביום העצמאות.אבל האם זאת אבחנה נכונה?
באנגלית יש ביטוי ומושג שנקרא from the grape vine – מילולית – מסר בין שיחי הכרם, ומשמעו העברי שהדברים נאמרו "מפה לאוזן". כלומר תקשורת אישית,בניגוד לתקשורת המונים.בימינו ניתן לעשות זאת באמצעות האינטרנט,בין חברים, כלומר "מפה לאוזן המוני".וככה קבלנו הודעה על "דברים שאמרה אילנה דיין במסיבת יום עצמאות אצל חברים – כל מלה אמת".
אילנה דיין נחשבת ככוהנת הגדולה במקדש התקשורת החושפת, ובצדק.והפעם היא חשפה מה שעם לבה.לא במשדר שלה "עובדה" אלא במסגרת פנימית.אני מרשה לעצמי להביא את תמצית המסר מכיוון שבשום מקום לא נאמר שהוא חסוי. הוא נאמר לא כסוד אלא כהודעה גלויה וככה גם התפרסם. עם זאת לא אביא את כולו, אלא ציטוטים או מסקנות שמשתמעות ממנו, בהקשר של המסר שלי.וככה מתבטאת אילנה דיין:
"הבטחתי לעצמי שוב ושוב: את מדברת חיובי הפעם, את מדברת על מה שטוב. העיתונות החופשית תחכה יום אחד, גם חופש הביטוי עוד ימצא הזדמנויות לרוב, היום חג, אנשים כבר אחרי הסטייק ולפני הקינוח, תני להם יום אחד בלי פטיש בראש, מותר יום אחד בשנה לנוח"
– ככה היא פותחת את דבריה על פי המועבר באינטרנט
וכאן היא מתייחסת למציאות שבה הנשיא חשוד באונס, שר-האוצר חשוד בגניבה שר-המשפטים מרצה עונש בגין לשון שברחה ממקומה, וראש-הממשלה מדלג מחקירה לחקירה; איך באותה מדינה ממש שראשיה עושים נהדר לביתם וממשיכה להקשות, איך במדינה שלרגעים נדמה כאילו כולה תחת אזהרה, המשקיעים ממשיכים לשים כסף, והבורסה יוצאת מגדרה, ובתיאטרון צומחות לנו הבטחות נפלאות ותוחלת החיים הממוצעת נושקת לשמונים,ואז משהו באמת לא מסתדר משני צידי המשוואה, איך ההפקרות חולקת חדר עם ההצלחה?
"מדינה ששמטה את רוב ערכיה, אחד-אחד ובכל זאת, איזה מנגנון פלאי שומר עליה מפני שונאיה ואויביה, אבל בעיקר שומר עליה מפני מנהיגיה. כי זה ההסבר היחיד, חברים, זה הפיתרון שלי לכתב החידה: זאת כנראה דוגמה נדירה בהיסטוריה, אולי אחת ויחידה, של אומה שבניה ובנותיה טובים יותר מן העומדים בראשה, אומה הרבה יותר מוצלחת מאלה שמשחה עליה למלוכה ".
המנותח מבין יותר מאשר המנתח.
בהמשך ממשילה אילנה דיין את החברה לחולה שמבין במחלה יותר ממנתחיו,אשר מאבקו הוא לחיות והם אדישים,וכי תעצומות הנפש והתבונה של הפציינט גוברות על מחדלי הניתוח שהולך ומתדרדר .וככה היא מסיימת:"לי עצמי ברור לגמרי שעוד רגע החולה קם ממיטתו ומסביר לצוות מאין לפתוח, ואיפה לחתוך, ומה בדיוק לעשות איתו; לי גם ברור שאין ברירה, כן זה הזמן לקחת את החוק לידיים במובן הכי דמוקרטי והכי נעלה, של אומה שמושכת עצמה בשרוכי הנעליים ומוצאת את קולה הקולקטיבי, אבל הברור והחד ושולחת את נבחריה שכשלו הביתה, אחד-אחד עד שילמדו לעשות קולנוע כמו יוסף סידר והיי טק כמו ניר ברקת או כמו גיל שוויד או כמו החברים מאיי.סי. קיו.
אתם יודעים מה? גם מניסים ניסימוב הם יכולים ללמוד משהו; ועד שיידעו את ניקיון הדעת של דויד גרוסמן ואת גבורת הלוחמים שחזרו מלבנון עד שיתייחסו למדינה כמו שדוביק לאוטמן מתייחס לכל תחתון; עד אז הם יכולים לעלות ליציע ולצפות בכל מה שיפה כאן בלעדיהם
כל מה שהפך לקלישאות בנאומים שלהם עצמם; כן, יש לנו ארץ נהדרת, ומנהיגים קצת פחות
וכידוע אין לנו ארץ אחרת, אבל מנהיגים אפשר לשנות ולקבל אותם שפויים ואחראים ונקיי כפיים
מנהיגים עם השראה וחזון, שיכולים לראות רחוק, לפרוש כנפיים כאלה שייכנסו לחדר הניתוח בצעד מהוסס וצנוע מאוד, כאלה שראויים – באמת ראויים – לאומה הזאת."
אילנה דיין:עיתונאות חוקרת במיטבה. צילום: coach.co.il
קיצרתי,כאמור,אך גם מה שנשאר הן מילים כדרבנות,חדות כתער,בהירות ביטוי ושקופות כבדולח.גם אני חושב שיש לנו הנהגה לא ראויה ואין לי צל צלו של ספק מה תפקידו של הציבור בעת ההיא. גם אני בדעה שלא הכול שחור.מבחינתי החצי הכוס המלאה של המציאות היא העובדה( עם מירכאות כפולות ובלעדיהן) שיש לנו עיתונאים-משפטנים דורשים וחוקרים כמו אילנה דיין .אזכיר בתחום זה את יואב יצחק,אריה אבנרי,מוטי גילת. רונאל פישר ושלמה נקדימון,(בשעתם) ניר בכר ואורלי וילנאי פדרבוש, ויסלחו לי אלה שלא הזכרתי את שמם.
אולם על משקל האמירה שמיוחסת לאנטוניוס על קברו של יוליוס קיסר: "זה לא שקיסר הוא אריה,אלא שהרומאים הם עדר", אומר שאני מסכים עם החלק הראשון של האמירה בכול הנוגע להנהגה שלנו. אשר לציבור, הוא אמנם לא עדר, אך גם לא חבורת אריות. מתאימה לו יותר האמירה של סובלים( כמו השחורים בשעתם באמריקה) we shall overcome – אנו נתגבר,אך בפועל הוא ציבור לא אקטיבי. הפגנת המונים חד פעמית,שמאחוריה הרבה מאוד אינטרסנטים, היא זיקוקים. הפגנות לא מדיחות ממשלות.אסור גם שזה יקרה.הם רק מדחף.אך פעילות ציבורית אינטנסיבית ,עיקשת ונחרצת, בחברה דמוק
טית,לא מוארת, לא בזרקורים ולא בזיקוקים.זאת משימה אפורה,יומיומית, שלא מייצרת כותרות.
יש לי ספקות אם הציבור בכלל בפועל ממלא את החובות במסגרת החוק שלא לדבר על אלה שאינם כלולים בחוקים ובתקנות,ועניינם בשירותים ציבוריים לרווחת האזרח בחיינו היומיומיים.
פה ושם ישנם ניצנים,אי אלה כיסים של אזרחים שאכפת להם,(כמו ציבור הסטודנטים באחרונה) ויש גופי התנדבות שונים שעושים עבודה נפלאה ואין זה דבר של מה בכך.אבל הציבור כקולקטיב ובהשוואה לקהלים במערב, הוא ציבור נרפה.
ומה ביחס לנושא החברתי. האם יש אצלנו צדק חברתי,ומה בסוגית הפערים העמוקים.מה עושה הציבור לתיקון המעוות.אשר לתבונה הפוליטית,אפשר וגם היא קיימת בפוטנציה, אך סקרים שמראים שאילו נערכו בחירות היום הליכוד היה מקבל את מרב המנדטים,מראה על תסכול ולא על תבונה, בייחוד כאשר בראש הליכוד עומד בנימין נתניהו. והיכן הליכוד עצמו, הרי הוא בבעיה לגבי מי שעומד בראשו בדיוק כמו "קדימה".
זה לא אומר שאני פסימי. רחוק מזה.אני חושב, ונתתי לכך ביטוי ברור באחד ממאמריי ,כי חשיפת השחיתויות היא דבר בריא וחינוכי.מסקנות וועדת וינוגרד, הן דבר חיובי.ובעצם כל דבר שלא מסתירים מעיני הציבור למעט סודות מדינה הוא חיוני,ובלבד שהחסר יתוקן.בהקשר זה תוכניות חושפות כאלה שבמרכזם אישיות משכילה ונבונה כמו אילנה דיין,הן,כאמור, תקשורת במיטבה.השאלה היא מה עושה הציבור.
התופעה שלנוכח כל הטלטולים הביטחוניים,פוליטיים,חברתיים שעוברים על החברה שלנו, משאירים אותה כאילו חסינה, הבחנה שבאה לידי ביטוי במאמרים בעיתונות- מוטלת בעיני בספק.להערכתי החברה עוברת על פניהם.היא מסתתרת מהם . כול עוד זה לא נוגע בפופיק של כול אחד ממרכיביה,בייחוד המעגל המשפיע,היא לא תנקוט עמדה ונקיטת עמדה היא הצעד האחרון לפני נקיטת פעולה.
זאת בועה, זה חדר אטום.
יש כאן יותר אסקפיזם מאשר מעורבות. אם הכול מתנהל כהלכה בבורסה או בחברות ההיי –טק והאבטלה פוחתת,וכמות פיגועי הטרור ירדה,אז אפשר לחיות עם זה. לא שהכול בסדר, אבל די בסדר. נוח לנו להימצא בבועה, קטנה או גדולה.לעתים נדמה לי כי אכן יש בחברה שלנו מידה רבה של חמלה ויש גם צרוף של חמלה וניכור כלפי הסובלים והמקופחים ( כפי שבשעתו התקבלו ניצולי השואה),אך בצד אלה חסרות שדולות רבות עוצמה שלא רק אכפת להן אלא הן פועלות בשטח ובמסגרות הציבוריות הממוסדות ללא לאות. אני חייב להודות שלבי נחמץ לנוכח אור הזרקורים בלילה ותהלוכה פורימית ביום של ההתיישבות ה"אובדת" במסגרת חגיגות איחוד ירושלים(משאלת לב) מחד, והקסמים בשדרות- מציאות עגומה מאוד.
ובכלל בעידן של שפע, הציבור בדרך כלל רגוע. עידן כזה,כאילו נטול אתגרים, גם לא מצמיח מנהיגות ראויה. הנהגה במלוא מובן של המושג היא צרוף של נסיבות ומנהיג ,כזה שמורה את הדרך ומנסה לשלוט בנסיבות למען הציבור. לא בכדי עיתות מצוקה מצמיחות לא רק מוזות אלא גם מנהיגים גדולים,בכול הזמנים ובכול העמים. צ'רצ'יל היה מדינאי בשנות העשרה והעשרים של המאה הקודמת,אך מנהיג הוא נהיה במלחמת העולם השנייה.דה גול, היה מפקד בגלות אנגליה במלחמת העולם השנייה,אך נעשה למנהיג ביציאה מאלג'יריה. דוד בן גוריון היה ראש של ציבור מוגדר,בטרם מלחמת העצמאות אך נהיה למנהיג העם במאבק על הקמת המדינה ובהכרזה עליה. אלא מה. לא לעולם חוסן. ראינו כבר את שבשבת הזמן שעושה סיבוב של 360 .ומה יהיה אז.
אינני רואה בן גוריונים בעתודה.לבן גוריון מיוחסת האמירה "לא חשוב מה אומר העם, חשוב מה שטוב לו".כול אדם חופשי יתקומם כנגד אמירה כזאת.אבל אם רוצים לעשות חסד עם בן גוריון, שהיה מנהיג נאור ולא אויב הדמוקרטיה הוא הבין שיש בעיה עם העם.תמיד היא ישנה. הוא זקוק למנהיג למורה דרך חכם. והפעם הבעיה היא שלא רק אין הנהגה לעם אין גם סולידאריות בעם כפי שהייתה במלחמת העצמאות אצלנו או בבליץ הנאצי על לונדון כאשר הכול היה עורף. במלחמת לבנון השנייה,לא זו בלבד שלא כול העם היה עורף, אלא הציבור הרחוק מן הזירה התבשם מן הפסאדה של עורף חזק,כפי שהשתקף בתקשורת.נוח היה לו ככה.וכדי לתת לעצמו תחושה טובה הוא גם תרם כסף או מצרכים.הוא לא הקים צעקה שהתפאורה מסתירה את השחקנים.אלה סבלו והגישו מוראל, ואלה ישבו בבתי הקפה וגמעו מוראל, והממסד העלה על נס את שניהם באיזה מין דבק פלסטי שבסופו התפורר.גם זה היה אחד השקרים הגדולים."עורף" הוא מונח מאוד מורכב, אנושי ונסיבתי.
אני חי בארץ הזאת יותר מ- 60 שנה ,חי בה ומשקיף עליה,ואם מישהו ישאל אותי: מיהו ישראלי אתקשה להשיב.אני יודע שהישראלי רוצה הכול, מהר בזבֶנגים. מלחמת ששת הימים או מערכת סיני ב-1956 הם דוגמאות למלחמות "מוצלחות".לפני שאמרת: "ג'ק רובינזון" המלחמות נסתיימו. לא ככה מלחמת העצמאות,לא ככה מלחמת יום הכיפורים ולא ככה מלחמת לבנון השנייה. מבחינה זאת הירושלמים, למודי מלחמה ומצור ב- 1948 ופגועי טרור בשנות ה 2000 הם דוגמה יפה לעורף חסון ולסולידאריות. לא אז ולא עתה הם חשבו על בריחה.מי שהדיר רגליו מביקורים בירושלים היו אלה שגרו מחוצה לה. אני מציין כול אלה בהליכה על בהונות,שכן קיימות מגמות חיוביות, ו"התקווה", היא לא רק המנון אלא כמיהה נכונה. אך יש להיזהר ולא להקדים ולשים זר על ראשינו.התיזה של אילנה דיין ביום העצמאות היא עדיין חזון,הולם את היום.אבל גם חזון הוא דבר רצוי ויש בו תקווה שביום אחד הוא גם יתגשם אם נעזור לו. אמן סלע.
&n
bsp;
זרקור 
תגובות
כמה נכונה הכותרת, כמה נכון ונבון- המאמר
איזה מאמר משכיל ויפה.כול מילה נוספת רק תגרע.
השואה,המקופחים,ואי השיוויון.
העמה,(העם)טומן ראשו בחול,וחושב שהמכות לא יגיעו.העמה חושב על הרגע.אבל המכות בא יבואו.המצב העכשוי מזכיר לי את הזמן שגרתי בפלורידה שבארה"ב.אני למוד נסיון בסופות הוריקן.עברתי כמה מהן.פעם חבר שבא מישראל ראה אותי אחוז תזזית,מרכיב לוחות עץ על החלונות,אוגר מיים ואוכל,סוללות,מוודא שהגנרטור בחצר עובד כראוי,שיש דלק במשור החשמלי,וכד' שלל הכנות לפני סופת ההוריקן. הבחור מישראל צוחק עלי ואומר לי: מה אתה משתולל? ראה איזה יום יפה היום.השמש זורחת בחוזקה,אין אפילו ענן באופק.אני,המנוסה בסופות הוריקן,מחייך מתחת לשפם שאין לי.מדוע? מכיוון שלמוד הנסיון יודע עד כמה מטעה השלווה הזו,ושבזמן של כמה שעות,הסופה תגיע מקובה,ותשטוף את מדינת פלורידה.או אז ינשבו הרוחות העזות,יורידו בתים,עצים חזקים,יעיפו מכוניות,יכטות וסירות,קווי חשמל ומיים ינותקו,ועוד שאר הריסות.לכן אני מתכונן.כי אני יודע שהשלווה היא דמיונית.רגעית.הסופה תזרע הרס.
גם בישראל תתחולל סופה.כרגע ה-כ-ל נראה על מי מנוחות.עוסקים ברגע.אך ורק ברגע.
הבורסה,עולה.הבורסה הוא משחק שאינו קשור באופן ישיר להמונים.הוא משחק של בעלי העניין,והבורסה תעלה למרות הכל.כל עוד בעלי העניין מעוניינים בכך.
http://www.hermes-press.com/WSupdate2.htm
כמו שאמר אחד:"האם החברה מודרנית וויתרה על חולי נפש ונרקומנים?
לא, החברה המודרנית, הקפיטליסטית, הגלובליסטית, המהירה, ויתרה על עצמה. וזאת הנקודה. כמו שויתרה על נרקומנים חולי נפש, החברה, הממסד יוותר על כל אוכלוסיה שתפריע לממסד עצמו. והיום יכול להיות מתנחלים, חמחר יכול להיות כאלה וכאלה, לא חשוב; פוליטיקה, כל אחד שיפריע לממסד, שהוא מחויב. למה הוא מחויב? למה יקרה בעוד שעתיים בבורסה, לזה הוא מחויב!"
ד"ר אנדרה וויסמן, מטפל בגמילה מסמים, מנהל מכון :מגמה" בראיון בערוץ 8, 29.7.2001
כל עוד הממסד מחוייב לבורסה ולשווקים,הבורסה תעלה.
באשר להיי טק: ההי טק עובד יפה.אבל זהו רק 15% מהמשק.פירות ההיי טק לא מחלחלים למטה.זה שארבעה אנשים מכרו את חברת ההיי טק שלהם לחברה בחו"ל במליארד דולר,לא עוזר לכלכלה ולמשק.כי המליארד האלה לא מופנים ליצירה ולתשתית,אלה להמשך המשחק הפיננסי-ספקולטיבי ,שאינו עוזר לכלל האוכלוסיה,אלא רק לאחוז קטן ממנה.
באשר לאבטלה:כל עוד אדם עובד שעה בשבוע,לפי החוק,הוא אינו מובטל יותר.אז אם אדם מובטל קיבל עבודה של מס' שעות בשבוע,(דרך כח אדם שלוקח לו 40% מהמשכורת של הכמה שעות האלה)הוא כבר ירד ממצבת האבטלה,וזה מאפשר למערכת להראות "תוצאות" טובות.הנה ,ה"אבטלה" ירדה.אז מה המשק קיבל?עוד עובד עני.אמנם לא מובטל,מכיוון שהוא עובד לפחות שעה בשבוע,אבל לא יכול להחזיק את עצמו ולתרום לצריכה שהיא היא המניעה את המשק.
באשר לפיגועים:אין אמנם פיגועים,(מכיוון שזו החלטה אסטרטגית של החמאס)אבל החמאס משתלט על העם הפ'לשתינאי.אז לא נקבל פיגועים כעת,אבל נקבל אוייב נחוש יותר,קשה יותר,במשא ומתן העתידי.
יוצאי השואה,מה יש להוסיף.ידוע ונדוש.גונבים ועושקים אותם.מבחינת המערכת,שימותו כבר.כך לא יצטרכו לשלם להם.
באשר למקופחים ולאי השיוויון.המכה בא תבוא.עניין של זמן.העסק מתבשל לאט,עד לפיצוץ הגדול.
יש ללחוץ כדי לגשת אל LivingitOff2007.pdf
http://www.notes.co.il/hanan/16842.asp
מניתוח נתוני ההכנסות על פי עשירונים,היחידים שנהנו מהגידול בתמ"ג ומפירות הצמיחה, היו שני העשירונים העליונים.הכנסתם של העשירון העליון, והתשיעי, גדלה בתקופה זו. הכנסתו של העשירון השמיני ,נותרה ללא שינוי. הכנסתם של כל יתר העשירונים ,ירדה בתקופה זו.
ומה קרה למעמד הביניים?
דו"ח: מעמד הביניים קטן משליש בשנות השמונים – לרבע.
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=813544&contrassID=2&subContrassID=21&sbSubContrassID=0
אסיים במילותיו בנות האל-מוות של אדם סמית.
“No society can surely be flourishing and happy, of which the far greater part of the members are poor ,and miserable.”
His employers constitute the third order, that of those who live by profit. It is the stock that is employed for the sake of profit which puts into motion the greater part of the useful labour of every society. The plans and projects of the employers of stock regulate and direct all the most important operations of labour, and profit is the end proposed by all those plans and projects.
But the rate of PROFIT does not, like rent and wages, rise with the prosperity, and fall, with the declension of the society. On the contrary, it is naturally LOW in rich, and HIGH in poor countries, and it is always HIGHEST in the countries which are going FASTEST to RUIN.
נו,הבורסה עולה.לא?
The interest of this third order, therefore, has not the same connection with the general interest of the society as that of the other two. Merchants and master manufacturers are, in this order, the two classes of people who commonly employ the largest capitals, and who by their wealth draw to themselves the greatest share of the public consideration. As during their whole lives they are engaged in plans and projects, they have frequently more acuteness of understanding than the greater part of country gentlemen. As their thoughts, however, are commonly exercised rather about the interest of their own particular branch of business, than about that of the society, their judgment, even when given with the greatest candour (which it has not been upon every occasion) is much more to be depended upon with regard to the former of those two objects than with regard to the latter. Their superiority over the country gentleman is not so much in their knowledge of the public interest, as in their having a better knowledge of their own interest than he has of his. It is by this superior knowledge of their own interest that they have frequently imposed upon his generosity, and persuaded him to give up both his own interest and that of the public, from a very simple but honest conviction that their interest, and not his, was the interest of the public. The interest of the DEALERS, however, in any particular branch of trade or manufactures, is always in some respects DIFFERENT from, and even OPPOSITE to, that of the public.
To widen the market, and to narrow the competition, is always the interest of the dealers.
ברור.אלה הממצאים של BDI
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3215359,00.html
BDI: "ההפרטה הגדילה את הריכוזיות"
To widen the market may frequently be agreeable enough to the interest of the public. But to narrow the competition, must always be against it, and can serve only to enable the DEALERS, by raising their PROFITS above what they naturally would be, to levy, for their own benefit, an absurd tax upon the rest of their fellow-citizens. The proposal of any new law or regulation of commerce which comes from this order ought always to be listened to with great precaution, and ought never to be adopted till after having been long and carefully examined, not only with the most scrupulous, but with the most suspicious attention. It comes from an order of men whose INTEREST is never exactly the same with that of the public, who have generally an interest to DECEIVE and even to OPPRESS the public, and who accordingly have, upon many occasions, both DECEIVED and OPPRESSED it.
Adam Smith
An Inquiry into the Nature And Causes of the Wealth of Nations, 1776
Book One
כך שהמכה תבוא.רק בנות היענה אינן רואות זאת.
המנהיגות היא מראת העם שבחר אותה. ואיני סבורה שאפשר להפריד בין השניים.
http://www.notes.co.il/nina/31617.asp
שינוי במנהיגות מחייב שינוי בעם.
נינה במשפט אחד אמרה את הכול.אלא מה שמוזר הוא,שבבוקר היא בוחר בה ובערב הוא מתנער ממנה. גם זה טבעו של העם.
"העם הזה, העם הזה, כמה שלא טוב שהוא כזה-"ככה צריך לעדכן את השיר הידוע.
אירועים בהם התבזיתי על ידי שוטרים ( אחת הייתה שנעצרתי והוכיתי על ידי בוטרים בהפגנה לא אלימה של הסטודנטים והשנייה – מובאת כאן על שוטר שהחליט ל"סמן אותי ") מתוקף מחויבותי לדבר על העיניין ומתוקף היותך עיתונאי רציתי לקבל ממך תגובה בקשר לנושא הנה הנדון : הטרדה חוזרת ונשנית. של השוטר אני מתגורר ברחוב טשרניחובסקי, בירושלים . השוטר עוצר אותי בכל הזמנות שנקרית בדרכו , ותמיד מעכב אותי לבדיקה, הדבר חוזר על עצמו בצורה לא סבירה ( הוא עצר אותי כשמונה פעמים לפחות ,ותמיד יצא בידיים ריקות ) .אבקשכם לטפל בנושא במלוא הרצינות. שהוא שאל אותי למעשיי, אני אומר שאני מתגורר ברחוב. לא מתקבל על הדעת שאדם יוצא להביא לחם ונעצר על ידי המשטרה . אמנם כך בדיוק קורה. לתשומת לבך: האירוע האחרון לפני שליחת מכתב זה היה בשעה 11:30 בבוקר 18/5/07, באירוע זה נעצרתי עם חבר בעת שחציתי את מעבר החצייה, מרחק של כחמישים מטרים מביתי, בדרכי לעבודה .החבר יכול לשמש עד, לשפתו המזלזלת של השוטר וכן להיות עד ראייה להיטפלות של השוטר( לצורך העיניין, השוטר "קלט אותי " והחליט לא להמשיך לנסוע אלא חזר(על פי חוק אם לא היה שוטר הוא לא היה יכול לחזור ברברס והדבר היה נחשב לעבירה , אמנם הוא " סימן "אותי ) במיוחד על מנת להיטפל . לשאלתי מדוע הוא נטפל אלי פעם אחר פעם ( הוא כבר מזהה אותי ואינני זר עבורו ) הוא ענה: "אם מתחשק לי אני אעצור אותך גם מחר ומחרתיים " כמו כן בבדיקה קודמת הוא צעק לעברי לאחר בדיקה מחלון הניידת מילות גנאי . כמו כן יובל עצר אותי בנוכחות מכרים , הדבר מהווה פגיעה בשמי הטוב ונגרם לי נזק תדימיתי( איים לקחת אותי בכוח אם לא אשתף איתו פעולה ודיבר בברוטליות. נקיטה בשפה מביישת זו לא רק שאינה הולמת אדם בשירות הציבור אלא מהווה זילזול במדים אותם הוא לובש) .נזק נוסף היה נזק כלכלי בכך שהוא עיכב אותי השוטר פגע ביחסי התקינים עד כה במקום עבודתי.דבר שהסב לי פגיעה כלכלית ותדמיתית במקום העבודה שלי . השיא בעיניי הוא העובדה שהוא עוצר אותי ללא קיום נסיבות חשדות נגדי, ובעצם ללא בסיס ( אלא אם כן זקן ושיער ארוך מחייבים לעצור כל אדם בעל מראה כזה…) . נעצרתי על ידו בהליכה ברחוב בו אני גר או ברחוב הסמוך כשמונה פעמים אפילו לא בישיבה, ופעמיים שאני ממתין בתחנת אוטובוס. לאור ההתאפקות שלי לאורך החודשים האחרונים ( 8 מקרים !) , ותגובתו המזלזלת בחיי אזרח מהשורה, ראיתי לנכון לבקש ממח"ש- המחלקה שמפקחת על התנהגות השוטרים, לבדוק לעומק את התנהגותו של הנ"ל , ומבחינתי הדבר מחייב בדיקה ולא ייתכן ששוטר צעיר במדים, ייטפל ללא בסיס אלי. להזכירכם, אין לי תיק פלילי ואיני נחשב לעבריין מסוכן מעבר לכך הנתהגות כזו של שוטר פוגעת בחוקי יסוד שמעוגנים בחוק למשל : הזכות לכבוד.( זכויות האזרח בישראל ). בכבוד רב, גלעד חצב
זה מסה קצר ונוקב ואף שהוא מסתיים בתקווה, הוא עצוב. בהתחשב בתמונה המצטיירת,איזה אסון יביא את הציבור לקום לעשות מעשים ולהפסיק להיות אדיש. מדובר לא ב" כיסים" כפי שמתאר אותם גיל, אלא בציבור רובו ככולו.
במקום התיאטרון של הפוליטיקאים שבאים לשדרות,אזרחים רבים היו צריכים לבוא אליה. וככה להזדהות איתה. לחוש את האווירה של חרדה ואחר כך לפעול. אבל איך אתה אומר, אם הציבור הזה הדיר רגליו מירושלים בהתקפות הטרור, מי יצפה ממנו לבוא לשדרות. איך אמר ביאליק " אכן חציר העם"
אסור להתאכז מן הציבור. הוא המשענת האחרונה. המאמר הוא חומר למחשבה על מה שאנו עושים ועל מה שאנו, כאזרחים,צריכים לעשות. הרעיון לצאת לשדרות כדי להזדהות ולעזור הוא רעיון מצויין.
טרקבאקים
valium vs xanax
mail order viagra
order ephedrine