גבעת רם לא עונה


 
 עם סיום מושב החורך של הכנסת,שוב אפשר לקבוע בוודאות כי הקשר של חברי בית הנבחרים שלנו לבוחרים, הוא משובש בלשון המעטה.זאת חרף התקציבים הדשנים שברשותם לתכלית זאת. הסיבה העיקרית היא שהציבור שבחר בהם הוא אנונימי.בין מערכת בחירות אחת לשנייה, אין מולם שום גורם שלו הם חייבים לתת דין וחשבון על מעשיהם או מחדליהם. במציאות זאת, "קדימה" לא רק ירשה את השלטון מן  "הליכוד" אלא גם את העשבים השוטים אשר צמחו "אחורה" בחממה של מפלגת האם- הליכוד.  לציבור יש זיכרון קצר.
 
 
האמירה "לא כול יום פורים" לא חלה על חברי הכנסת שלנו. כול יום שם גם פורים,גם חג מולד, גם חנוכה ועוד מועדים אשר בהם מקבלים מתנות- מעצמם.חברי כנסת מחופשים ל:"סנטה קלאוס". מה הקשר?  זאת השאלה ששואל  כתב בכיר ב"דה מרקר" , צבי זרחיה,  וכוונתו ל"קשר" של חברי הכנסת עם הציבור.(חדשות דה מרקר 15.3.2007) ובפתיחה הוא כותב: "למרות ההגבלות שהוטלו על חברי הכנסת בשנים האחרונות,השימוש שהם עושים בתקציב המיועד ליצירת קשר עם הציבור-מקומם". למטרה זאת הוציאו חברי הכנסת בשנה החולפת 8 מיליון שקל. כדוגמה מובא השיאן לשנה שעברה, ח"כ אפרים סנה שהוציא מעל ל-81,000 שקל
 
בנושא זה של הקשר בין חברי הכנסת לבין הציבור התייחסתי , בין היתר, ברשימה ביוני ב- 2006 באתר זה. ציינתי כי ,"הממוצע שחבר הכנסת מקבל רק למטרה של קשרים עם הציבור הוא כ- 65,000 שקל לשנה , כאשר בקצה הנמוך יש שמסתפקים  ב 45,000  ש' ובקצה העליון יש שמוציאים יותר מ- 70,000 ש." מתברר כי בכנסת שלנו האינפלציה עלתה לא פחות מאשר 15% ב-9 חודשים,אם ההפרש בין השיא במשך אותה תקופה מקבילה הוא 11,000 שקל. "
 

הכנסת.מקום גבוה.לא שומעים

 
אבל זהו "ערך מוסף" בלבד. עוד כתבתי כי "מניסיוני, מתוך עשרה מסרים שהעברתי באינטרנט לחברי הכנסת ,זכיתי רק למענה אחד. פניתי כאזרח ולא כעיתונאי או כאיש שממלא תפקיד זה או אחר. האינטרנט הוא המדיום  הזמין,המהיר והחסכוני ביותר בין כל אמצעי התקשורת והשימוש בו היה חוסך לכנסת מאות אלפי שקלים בשנה,ואולי מיליונים.האזרח לא זקוק לדף יוקרתי עם הלוגו.הוא זקוק למענה מהיר ככל האפשר. זה לא אומר, אגב, שהמסר הגיע לחברת או חבר הכנסת.קרוב לודאי שלא. אני מניח כי מנהלת הלשכה או המזכירה היא שהחליטה את מה, ואת מי,  היא מעבירה לבוס שלה. מנהלות הלשכות,הן הצנזוריות היותר דומיננטיות במנהל שלנו.אך בעוד שבמפעל תעשייתי או כלכלי,הדבר מתקבל יותר על הדעת,ודווקא משם יש משוב,במוסד פרלמנטארי שהקשר עם הציבור הוא אבי העורקים, זה פסול ופוגעני לכל הצדדים.
 
מסר לחבר הכנסת חייב להגיע אליו, במוקדם או במאוחר. אם הוא מגיע אליו הוא חייב להתייחס אליו. זאת לא חלטורה או מעשה בהתנדבות. זה תפקידו, לשם כך הוא נבחר ועל כך הוא מקבל משכורת מכובדת למדי. ואם ח"כ לא אוהב את האינטרנט כאמצעי קשר  יואיל למחוק אותו מרשימת אמצעי הקשר שמופיעים אצל כל חבר כנסת .זה כול כך ברור בכול מקום וכל כך סתום ואטום אצלנו.  לעומת זאת חוזרים סטנדרטיים חד סטריים הם שולחים,וגם זה לעיתים רחוקות
 
ישנה דרך בטוחה לקיים קשר עם הציבור, והיא המועדפת בקרב הח"כים. הופעה בתקשורת, בעיקר האלקטרונית ובראש וראשונה הטלוויזיה.כאן המופע הוא בפני העם כולו.אפשר לומר כי  הטלוויזיה, בשטחיותה ובמצעד ההבלים שלה, הקימה מפלגה גדולה יחסית. זאת בעזרת כוכב תקשורת כמו טומי לפיד. תוך קדנציה אחת היא גם חיסלה אותה, גם זאת בעזרת לפיד."
 
עד כאן ציטוט.אגב, במאמרו של זרחיה ישנו  פרוט של  ההוצאות השונות בתחומי הקשר,ומי שמעוניין יכול לקרוא אותם במקור. אך ה"קשר" או נכון יותר העדרו של הקשר,  הוא בעצם סימפטום של רעה חולה, של ליקוי קונסטיטוציוני שלפיו חבר כנסת שלנו איננו אחראי בפני אף אחד. בוחריו הם אנונימיים. דבר כזה לא קיים בשיטת בחירות אזורית. אנחנו הרי מחקים את אמריקה בכול הנוגע למערכת הבחירות,כולל פסטיבלים,קרנבלים ומה לא.אבל אנו לא מחקים את אמריקה ביום שלאחר הבחירות. אם ביום הבחירות חבר בית הנבחרים או הסנטור קבל את הפרס הגדול, יום לאחר מכן הוא נדרש לעבוד וליתן דין וחשבון לבוחר שיצדיק את המתת.
 
 
מה קורה באמריקה.
 
הבה נראה כיצד איש הקונגרס מקיים קשר עם ציבור הבוחרים שלו. ראשית כול קיים הקשר הפיסי האינטימי. במשך היום כאשר הוא לא יושב בוועדות או במפגשים פנימיים אחרים,  הוא מקבל קהל.בדרך כלל מבין בוחריו אבל לעיתים קרובות  מבין שכבות אחרות כמו אנשי איגודים מקצועיים, מומחי סעד, מרצים וסטודנטים וכיו"ב. הוא בעיקר שומע אותם ועוזריו רושמים כול פרט. מלבד זאת הוא מקיים מפגשים שקרויים  town meetings  מפגשים עירוניים או district meetings – מפגשים אזוריים, שבהם הוא הולך אל העם ומקשיב לסוגיות שמועלות על ידי התושבים ומדווח להם מה הוא עושה בתחום זה או אחר.
 
מלבד זה כול חבר קונגרס מוציא עלון מידע, אם הוא שנתי אזי הוא שנתון מלא,ואם הוא חצי שנתי או רבעון, הוא רזה יותר אך יש בו נתונים מפורטים מה הוא עשה בנושאים מקומיים שנוגעים לאזור הבחירה שלו, או בנושאים לאומיים שחשובים לכולם( מדיניים או כלכליים וחברתיים) או שנושקים לסוגיות משותפות לחלקים של אמריקה או לארץ כולה.
 
וכאן אנו  מגיעים לדואר האלקטרוני,  אשר החליף את הטלפונים ואת הטלפרינטרים ואפילו הפקסים.  מספר ה
נקישות הממוצע השנתי לכל חבר קונגרס עשוי להגיע ל-20.000 ולפחות מחציתם-פניות, ואין פניה שאינה זוכה למענה. יצוין שלכול חבר קונגרס ישנם כמה וכמה עוזרים, מה שאין כן בכנסת שלנו. אך באותה מידה יש להדגיש כי הקהל שלו הוא פי  עשרים ומעלה גדול יותר מאשר הקהל שפונה לחברי הכנסת. (אם בכלל יש קהל ספציפי לח"כים שלנו). הדוא"ל, מלבד היותו מסגרת לפניות ולתשובות,הוא גם מנוע אינפורמטיבי שקרוי "שירותים לבוחר". כאן מסופק מידע בנושאים כמו מס הכנסה, דרכונים, הגירה והתאזרחות, שרותי בריאות וסעד, תעסוקה, פיצויים לסוגיהם ועוד תחומים שונים אשר המידע עליהם מועבר באופן שוטף לציבור הבוחרים. זאת רק דוגמה כוללנית,ומגוון האפשרויות הוא רחב הרבה יותר.אך העיקר להגיע בכול ימות השנה אל הבוחר.
 
אנחנו לא יכולים להשתוות לאמריקה לא רק בכול הנוגע למערכות הקשר שבין חבר הכנסת לבין הציבור אלא גם בכול הקשור לתפיסה הפרלמנטארית של רוב נבחרינו ולא פחות מזה לתפיסה של הבוחרים.  שניהם לוקים  בהבנת המנגנון הדמוקרטי על כול מרכיביו.אבל גם בנסיבות הקיימות הפער הוא עצום. אין להניח שהחולי הזה יזכה לטיפול רציני, שלא לדבר על הבראה מוחלטת, בשיטת הבחירות שלנו,שהיא אֱם כל המדווים בחברה שלנו.
 
פרי באושים של המצב הנוכחי היא התופעה האבסורדית שהציבור ברוב זעמו ותסכולו על שיבושים קשים בסדרי שלטון מעניק בסקר האחרון  ( ע"פ דיווח  שהובא במשדר "פוליטיקה" בערוץ הראשון ב- 20.3.3007 ) 31  מנדטים ל"ליכוד" כאשר פרחו מזיכרונו העובדות הפשוטות כי הקוצים והדרדרים של  השחיתות, ברוב המקרים,  נזרעו ונבטו בתקופת הליכוד.
 
השיטה האזורית אינה מושלמת, אך כבר אמרו כי המשטר הדמוקרטי  אף הוא אינו מושלם וכי הוא הרע במיעוטו. גם אם נעבור לשיטה אחרת, הגמילה לאחר 60 שנות השיטה הישנה, היחסית- הרובנית, תימשך וודאי לאורך  זמן.אבל לפחות נדע שאנו בדרך ליציאה מן המנהרה. אז, ורק אז, הקשר עם הציבור יהיה כורח הפעילות הפרלמנטארית.ומי שלא ישכיל לקיים את הקשר הזה יצטרך למצוא לעצמו עיסוק אחר.אז גבעת – רם  תתעורר לתחייה.
 
 
 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אבנר  On 23/03/2007 at 1:00 pm

    כמה טוב שצבי גיל משמיע קולו.הידד כפול

  • רוני ה.  On 23/03/2007 at 2:25 pm

    דווקא הצורך להרשים את הבוחר הוא שגורם לחברי הכנסת לפעול לפי שיקולים פופוליסטיים קצרי טווח ובניגוד לטובת המדינה.

    למשל, חברי הכנסת מעדיפים היום לדון בנושא עמלות הבנקים מאשר בתקציב הביטחון. ברור שמבחינת הבוחר קל יותר להבין הורדה של כמה שקלים בעמלות מאשר שיפור תקציב הביטחון.

    כבר היום אנחנו רואים את פירות הביאושים של הבחירה האישית: שטחיות, עבודה לטווח קצר וחקיקה פופוליסטית ומיותרת. הגברת המשקל האישי בבחירת חברי הכנסת רק תעצים את התהליך הרע הזה.

  • מוני  On 23/03/2007 at 4:42 pm

    אתה טועה. הבחירה האישית תהיה בהכרח בחירה אכותית שכן כול בוחר יהיה מעוניין בנציג ראוי,פעיל ויעיל. אשר להעדפה.אין בכך כול רע אם בוחר יעדיף את העניין המקומי. ראה המצב ברשויות המקומיות. מלבד זאת חזקה על כול בוחר,בעיקר הישראלי,שעניינים מדיניים בטחוניים יהיו קרובים ללבו.

  • גילה  On 23/03/2007 at 5:39 pm

    אני תומכת בדעתו של מוני. יותר מדי בעיות מקומיות קשות לא טופלו בגלל דגש היתר בנושאים מדיניים ביטחוניים. ציבור מקופח הוא לא נכס ביטחוני ואין ביטחון ללא ביטחון אישי- כלכלי חברתי וביטחון לחיות בשלווה.

  • עדינה .ג  On 23/03/2007 at 10:26 pm

    השיטה הקיימת פשטה את הרגל, גם כאשר במקרה הטוב המועמדים נבחרים על ידי חברי המפלגה ש"התפקדו" ולא על ידי המרכז. חברי מרכז גם מניפולטיביים וגם נתונים למניפולציות וגם הם לא אחראים בפני אף אחד. לכן חייבים לשנות את השיטה.

  • איתי  On 24/03/2007 at 2:33 pm

    אתר "עבודה שחורה" פעיל קצת יותר מחצי שנה ופורסמו בו מעל ל-100 מכתבים אזרחים לחכים
    לשרים ומספר קצת יותר קטן של תגובות.
    תוך זמן קצר זה נוצר מצב שעבור חכים מסוימים הקלדת שמם בגוגל מביאה במהירות אל המכתב או אל התשובה. שווה לענות, שווה עוד יותר לענות ברצינות.

    נ"ב:

    אני לא חושב שבחירות אזוריות יגבירו מחויבות ויפחיתו שחיתות, הדוגמה הברורה לעין כל היא הבחירות המוניציפליות: גם שם כמו בבחירה ב"מחוז" בבחירות אזוריות יש מעט מועמדים והזוכה לוקח את כל הקופה, כך שאין ייצוג לדעת המיעוט. השחיתות והבזבוז ברשויות המקומיות גרועים לפחות כמו בכנסת ובבמשלה.

    מה שצריך לעבור שינוי הוא לא השיטה אלא היחס של האזרחים לפוליטיקה. אנו האזרחים צריכים להבין שעלינו לשמור על הנבחרים (גם על אלו שאנו בעדם) יומם וליל ולא ללכת לישון יום אחרי הבחירות. התקשורת לא תעשה זאת עבורנו משום שהיא מזמן לא כלב שמירה אלא כלב פודל של פוליטיקאים מושחתים ובעלי הון. אנחנו האזרחים אשמים בהפקרת הדמוקרטיה בידי בעלי אינטרסים, מושחתים וסתם טפשים שאינם ראויים לנהל.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: