היכל התקשורת-אקטואליה או הנצחה.


 מוזיאון לתיעוד התקשורת על ענפיה השונים שני פנים לו.אם התקשורת המסורתית,כלומר הכתובה והאלקטרונית, תמשיך למלא תפקיד חיוני בחברה,הוא עשוי לחזק את הזיקה לתחום שהוא חלק בלתי נפרד מחברה דמוקרטית פתוחה.אם, כפי שרבים מנבאים, התקשורת המסורתית תעבור מן העולם,בקצב כזה או אחר,הדורות הבאים יתוודעו, באמצעות ההנצחה , למדיה של פעם,שהייתה לחם חוקנו.
 
ככה אומר ניק ראמסי, עורך המדור, לוויקטוריה,כתבת חדשה בעיתון "ניו יורק רקורד"."את יודעת מהו העיתון היום.משהו שאת קוראת,אם במקרה לא צפית במהדורת החדשות מאמש בטלוויזיה. משהו שקבור במילים בין טורי הפרסומת הבולטים. חסל סדר מכונות כתיבה,נגמרו העפרונות המעובים, לא יותר "סקופים".מה שיש זאת מערכת אלקטרונית גדושה במחשבים וטייפים.שעמום אחד גדול,בלי עתיד.סמכי עלי וחסכי מעצמך הרבה כאב."
 
זהו קטע מתוך הספר של אירווינג וואלאס  THE ALMIGHTY   "הכול יכול" או השליט העליון, הגדרה שמיוחסת לאלוהים.הספר יצא לאור בשנת 1982 –לפני 25 שנה.( בהוצאת dell ) אגב,ב-THE ALMIGHTY   משתקף הצד האפל מאוד של העיתונות הפופוליסטית,  ושל רודפי  הבצע חסרי מעצורים שעומדים מאחוריה.לעיתונות זאת הלוואי ולא היה עתיד,אך ההיפך הוא נכון.
 
 האופטימיסטים יאמרו.הנה עבר חצי יובל והעיתונות עדיין חיה ובועטת.הפסימיסטים לעומתם יטענו כי הנבואה מגשימה את עצמה בתהליך הולך וגובר. ואם התהליך עד כה היה אטי,מעכשיו הוא עלול להיות מהיר יותר.עורך "העין השביעית" עוזי בנזימן אחד הפובליציסטים הבולטים והמעורים בתחום התקשורת, השמיע איזה חזון אפוקליפטי שאולי בעתיד הלא רחוק העיתונות הכתובה תיעלם כליל.
 
בנזימן הביא תשקיף פסימי זה בדיון בבית המכון לדמוקרטיה על הרעיון להקמת מוזיאון לתקשורת. האיש  שאותו צטט עוזי בנזימן הוא לא אחר מאשר ארתור סולצברגר, המו"ל של הניו יורק טיימס, בראיון שהופיע ב"דה מרקר" לא מכבר.המו"ל של העיתון המכובד והמשפיע ביותר בעולם, האוורסט של העיתונות הכתובה, אמר כי אינו בטוח שבעוד חמש שנים עדיין יופיע עיתונו כמוצר מודפס; בטוח שיופיע כעיתון מקוון, ולא אכפת לו שכך הם פני הדברים.לנוכח הציטוט שאני הבאתי לעיל, אני כמעט בטוח שה"ניו יורק טיימס" אכן יופיע כיומון מודפס בעוד חמש שנים . המסורת של עיתונות משפחתית משובחת כמו משפחת אוקס סולצברגר,בעלי הניו יורק טיימס ושל משפחת שוקן הבעלים של "הארץ"( שניהם אגב לא יסדו את עיתוניהם) היא שילוב של עסקים וערכים,ולכן תמוהה בעיניי ההערה של הצאצא,אם כי אין שום רע בעיתונות מקוונת.
 
ההערה של עוזי בנזימן כוונה לדימוי העתידי של מוזיאון כזה,כאשר,יקום ואיתו דור חדש,שישאב את כול המידע שלו מן התקשורת הוירטואלית,ואליו צריך המוזיאון לדבר בשפתו.
 
 הקמת מוזיאון לתקשורת בישראל.
 
הדיון נסב על הרעיון שהגה פרופסור דן כספי,אחד המומחים הידועים שלנו בתחום,שהוא כיום ראש  מרכז "בורדה" לתמסורת חדשנית בחוג לתקשורת באוניברסיטת באר שבע. אורי דרומי וד"ר ברוך לשם  מטעם האכסניה- המכון לדמוקרטיה- זימנו למפגש אנשי תקשורת, מן  העיתונות הכתובה והאלקטרונית,אישי אקדמיה ואנשי חינוך, לדיון ראשוני ברעיון.
 
פרופסור כספי סקר את עיקרי תוכניתו כאשר ברקע הוא הדגיש את חשיבותה של התקשורת במרקם החברתי והתרבותי של כל חברה.הפונקציה של המוזיאון המוצע היא לאסוף ולהפיץ ידע היסטורי ועכשווי על אמצעי התקשורת,פעילותם ותפקודם בישראל.תפקיד אחר לו יהיה  לטפח חשיפה ביקורתית לתכנים תקשורתיים בשכבות הציבור השונות. ערך מוסף הוא רואה בהקמת המוזיאון בנגב, אשר יעלה תרומה לא רק  לתיעוד הנגב אלא יפעל,לאומית,בחיבור שבין המרחב התקשורתי המודרני והגלובאלי לבין המקטע התקשורתי הקהילתי,מסורתי אשר עוסק במגע בין תרבותי בין אוכלוסיות יהודיות ולא יהודיות.כמובן שמרכז כזה של אומניות לתקשורת ימשוך אליו ציבורי מבקרים מכל הסוגים לבירת הנגב ולנגב,מפעל שמשתלב בחזונו של בן גוריון לאכלוס הנגב ולהפרחתו.
 

פרופסור דן כספי

בדרך כלל העלאת רעיונות עפיפוניים כאלה גם  מתדיינים שרואים בפרויקט "חלום באספמיא", משתדלים שלא להוריד אותם בחבטה,אלא ממיתים אותם ברכות killing them softly .במשך הדיון שנמשך כשעתיים וחצי,לא שמעתי דחיית הרעיון. אדרבא,כולם היו בעד,אלא שכרגיל ציבור כזה ,בדרך כלל מפוקח מאוד, מכיר לא רק את "דרך הייסורים" של כול מפעל חדש אלא גם כול המבוכים שלו, המובנים והביורוקראטיים הנסיבתיים,החל בקנאה מוזיאונית,שמירה קנאית על פריטים ומידע בידי גורמים שונים וכלה בנושא המימון שבלעדיו לא יקום כלום.
 
בהקשר להערה של עוזי בנזימן,הציג גדי שמשון ראש מכון  ל"פתרונות אסטרטגיים של מדיה אינטראקטיבית" פתרון וירטואלי,כמעין שלוחה של המוזיאון.זאת תוך הדגשה שספקי החומרים כמו אולפני השידור ובראש וראשונה רשות השידור שהיא בעלת הוותק  הרב ביותר בתחום,וגם בעלת האוסף הגדול ביותר,תעלה תרומתה בצורה של תמחיר  סמלי, כדי שהוא יהיה נגיש לכולם.
 
גדי שמשון,עמיתי לאתר "רשימות ,כבר הביא רשמים ראשונים,חזותיים- כיאה וכנאה לו,ואילו אני קצת משלים, כמקובל בקרב אנשי תקשורת. או כמו שכתב ווליאם ראנודךף הרסט איל התקשורת בשלהי המאה ה-19 לכתב שסקר את מלחמת אמריקה ספרד. you furnish the pictures and  I'll furnish the war  במובן החיובי. בהקשר אחר הזכיר גדי את העובדה שריאיון  מוסרט עם בן גוריון מ- 1969 אבד.בשיטה שלו היום זה לאו יוכל לקרות.
 

שדה בוקר 1969 הסרט אבד,תמונה דוממת נשארה.ב.ג,לשמאלו חיים יבין,שבתי טבת, צבי גיל

לא  רשמתי פרוטוקול או אפילו ראשי פרקים, אך אני משער שזה לא היה המפגש הראשון,מה גם שהמכון לדמוקרטיה נתן לו חסות (למפגש,לא לפרויקט- צוין בהזמנה, מעין הבהוב שמתבקש), והמשתתפים גילו עניין רב ברעיון.עם כול התחזית האפוקליפטית אני עדיין מאמין בראש וראשונה במילה הכתובה, לא רק משום שהעיתון של היום לא ישמש " לאריזת מליחים"  למחרת,אלא בין היתר אני לא רואה כיצד אדם שנמצא בתנוחת שכיבה ישתמש במסך פלסמה כדי לדפדף בעמודים, גם כאשר קיים דפדפן מקוון.האות הכתובה היא עדיין "מסמך תיעודי"- ככה כתוב. אשר לטלוויזיה,אפשר מאוד שהיא תפנה את מקומה למחשב,לא כן הרדיו.מספר המאזינים קטן ויקטן,אך גרעין קשוח תמיד יישאר.
 
אני רואה במוזיאון כזה או בכול שם שהוא ייקרא,בין היתר,אכסניה רב תכליתית.מצד אחד חוג אקטיבי לעיתונאות רפלקטיבית( שעד היום רק "העין השביעית " עוסקת בה) ומאידך חוגים להכרת התקשורת על מעלותיה וחסרונותיה.לאמור צרכנות נכונה של התקשורת אשר מפציצה אותנו.תקשורת שהיא אמנם אינה רקובה, אך משהו רקוב בממלכתה.זאת בהשתתפות מה שנקרא " המתווכחים" כמו רכזי תרבות,מדריכי נוער,סטודנטים לאו דווקא לתקשורת המונים וכיו"ב.
 
מה שיכול לקרות הוא שמה שנקרא כיום "תקשורת המונים" נכון יותר  "תמסורת המונים" (ואני אובססיבי לגבי השם,שכן "תקשורת" זה המדיה, המוליך, ובתמסורת כלול המסר message ) תתפצל לשני ענפים. "תמסורת המונים" תהיה זאת המקוונת – הקיברנטית- ואילו התמסורת הוותיקה-כולל העיתונות הכתובה והאלקטרונית, תהיה המדיה המסורתיים.אלה יחיו באיזה דו – קיום, לפחות בטווח הנראה לעין.
 
הרעיון הוא עדיין בשלב היולי וכול כוונתי כאן להוסיף קצת חוט לעפיפון כדי שגם אחרים יראו אותו.אני מאמין ברעיון וגם בהגשמתו בבוא העת. זאת אם האישים שנכחו במפגש הראשון  לא רק ידברו אלא יירתמו,כול אחד בגזרה שלו או שמוכרת לו, וירתמו אחרים,כדי שפעם,אולי בעד עשור או פחות מזה,הרעיון שהגה פרופסור דן כספי,ירקום עור וגידים.
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אדיב  On 16/02/2007 at 12:25 pm

    גם אני לא מאמין שהעיתונות הכתובה תיעלם.ואני כן נוטה להאמין שהטלוויזיה במתכונת הקיימת תפנה את מקומה לאינטרנט בגרסה חדשנית.גם לרדיו יש סיכוי. בכול מקרה הקמת מוזיאון לתקשורת, מוסד שקיים במקומות שונים בעולם, באמריקה ובאירופה, יש לו מקום גם אצלנו.

  • מרית  On 18/02/2007 at 1:44 pm

    יש חשיבות רבה להקמת מוזיאון כזה בייחוד כאשר הוא יהיה מוסד פעיל, כפי שפרופסור כספי מעלה בהצעתו.המכללות לתקשורת לא עושות זה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: