האור בגאליפולי עדיין מהבהב.


 

 

 סיפור ישן אך רלוונטי כיום.גם מנהיגים מדיניים וצבאיים מבריקים עלולים למעוד, אך משלמים את המחיר.במשוואה של עוצמה צבאית- נחישות היריב עשויה להיות דומיננטית.

 

במעבר הספינה בין  חופי הים השחור לים התיכון האוניה עושה דרכה מיָם  השיש( Marmara ) דרך מיצר הדרדנלים.גם בלילה הקודר כאשר  ערפל כבד עוטף את האזור,נראה אור מהבהב  אי שם מן הלשון היבשתית."זה גאליפולי"- מכריז קול מתא הפיקוד של האנייה. איש מקרב הנוסעים לא מתרגש. עוברים כול כך הרבה מקומות,אז עברנו עוד אחד, שבפי התורכים הוא נקרא גליבולו. לי השם הזה אמר הרבה. ראשית, גדוד נהגי הפרדות הארץ ישראלי היה מעורב במערכה על  מיצרי הדרדנלים במלחמת העולם הראשונה. אבל זה פרט קטן. היה עוד פרט אחד ,שקשור במושב עובדים בעמק חפר בשם "כפר מונש" ,שאותו ייסדו חיילים משוחררים מצבא אוסטרליה. הם קראו לכפר על שם אחד הגיבורים במערכה על גאליפולי, קולונל,אח"כ גנרל ,ג'ון מונש,שהיה יהודי.

 

התוודעתי לכפר מונש בשלהי מלחמת העצמאות כאשר בית הדפוס של הכפר שהיה ידוע בעבודותיו המצוינות,שלח מאנשיו לשרות מפות וצילומים של צה"ל בימים אלה. שמו"ץ ,בראשי התיבות ,היה חלק מחיל המודיעין, שאליו הועברתי מחטיבת כרמלי לאחר שחלקים ממנה התפרקו כתוצאה מן הקרבות בצפון.לא קשרתי את השם לאחת המערכות הקשות במלחמת העולם הראשונה- הקרב בגאליפולי.

 

המערכה בגאליפולי  ראשיתה באביב של שנת 1915 במלחמת העולם הראשונה שבו כוחות האימפריה הבריטית בסיוע צרפתי ניסו לפלוש לחוף גאליפולי שבתורכיה כדי לפתוח את הנתיב הימי לרוסיה דרך הדרדנלים ולכבוש את הבירה העותומאנית איסטנבול (קונסטנטינופול). הניסיון כשל  ובמערכה נפלו יותר מ-131,000 חיילים ויותר מ־250,000 נפצעו.בנטל הכבד ביותר נשאו יחידות צבא אוסטרליות וניו-זילנדיות (ANZAC) .

 

הנחיתה בגאליפולי 1915 -לקחים לימינו

 

שני מנהיגים ידועי שם יזמו את המהלך הצבאי הזה. הראשון היה שר הימייה של אותם ימים, ווינסטון צ'רצ'יל, האיש שבמלחמת העולם השנייה עמד בראש המערכה שהצילה את אנגליה ואת העולם החופשי.ההצעה של צ'רצ'יל לתקוף את מיצרי הדרדנלים מן הים,אושרה על ידי הקבינט הבריטי, בראשות אסקווית.האיש השני ,היה כבר אז מצביא ידוע, הגנרל,לורד קיצ'נר,אשר שימש כשר המלחמה.הוא מינה מפקד, אף הוא ידוע,  גנרל סר איאן המילטון ,לעמוד בראש חיל המשלוח  לכיבוש המייצרים. בחזית הזאת נפלו גם מאות אלפי חיילים תורכים אשר,בסיוע קצינים גרמניים, הדפו בהצלחה כל ניסיונות ההסתערות והביאו לנסיגת הכוחות של בעלות הברית.עם הלוחמים התורכיים בגליפולי נמנה גם קצין טורקי צעיר בדרגת סרן ושמו מוסטפה כמאל אתא תורכ, לימים האיש שנחשב למייסדה ואביה של תורכיה החדשה.

צ'רצ'יל למעשה הודח והתמנה לשר בלי תיק,אך לא שולב עוד במועצת המלחמה העליונה הבריטית,גם זוהרו של קיצ'נר דעך,אם כי הוא נישאר הגיבור של האימפריה במערכות בסודאן ובדרום אפריקה.הוא הציע ללורד אסקווית,ראש הממשלה, להתפטר,אך זה לא נעתר,ומונה לשר החימוש. במסע באונייה "האמפשייר" ביוני 1916 בדרכה לארכנגלסק ברוסיה,האוניה על  מלחייה טבעה, ולא נמצא שריד לנספים. צ'רצ'יל שב לממשלה כשר החימוש ב-1919 לאחר שהתנדב לשרות צבאי וזכה לראות את ניצחון בעלות הברית במלחמת העולם הראשונה. הוא גם זכה להיות האדריכל הראשי של הניצחון על הציר הנאצי במלחמת העולם השנייה. גאליפולי הייתה תחנת מעבר לשניהם.אחד בדרך למצולות הים והשני לפסגת הגדולה.

עד היום מציינים ב-25 באפריל  הארצות שנטלו חלק במערכה זאת את יום הזיכרון לחיילים, לזכר יום הפלישה.האור שמהבהב מן המגדל בדרדנלים,מגדל גאליפולי, משמש אף הוא תזכורת.

 

לקחים  היסטוריים.

 

אין כמעט מערכה היסטורית שאין בצדה לקח לימינו אלה.א.כוח מסיבי לא תמיד מנצח.ב.מנהיגים גדולים עלולים למעוד.ג.עם כָבוש,סופו שישתחרר.לקח שלישי שאותו למדתי,שוב, בימים אלה  כשקראתי ספר של ליאון יוריס,מגדולי המספרים  של סאגות היסטוריות,ביניהם, כידוע, "אקסודוס",סיפור הגבורה של ההעפלה. שלושה  ספריו האחרים שתורגמו לעברית, הם "מעבר המתלה" , "זעקת הקרב" ו"טופאז". קראתי עןד כמה מספריו של יוריס,אך משום מה הספר שאליו אני מתייחס, REDEMTION– ( בהוצאת HARPER COLLINS 1995 -) "גאולה" זכה לתשומת לבי רק באחרונה כשנתקלתי בו על מדף של החנות לספרים משומשים "סימן קריאה" אשר בבקעה בירושלים,שהוא "הספרייה הציבורית" שלי.

 

סיפור זה שראשיתו בניו זילנד,על חוואי שהגר מאירלנד,הוא הצדעת כבוד לעם האירי שנאבק במערכה עקובה מדם נגד השלטון הבריטי.בעצם ה"הומאג'" המפורסם של ליאון יוריס לאירים הוא ספרו "טריניטי" ובו הוא מגולל את הטרגדיה ארוכת השנים של עם עתיק  ואציל ,משועבד ונתון תחת המגף הבריטי הגס ומאבקו המר לחרות.אך גם ב-Redemption אירלנד היא הליבה של הרומאן המרתק והמרטיט הזה.אלא שיוריס, כדרכו,עושה קפנדרייה,והפעם אחד הצאצאים של אותו חוואי ניו- זינלנדי ,מאירלנד,עוזב את הבית בחשאי מתגייס לצבא הבריטי,כאשר המטרה הסופית היא אירלנד,אך דרך הייסורים הוא הקרב בגאליפולי, והוא שנחרת בזיכרון.ולבסוף ישנו ה"עוקץ"- אשר מחבר,כמובן,בין השניים.

 

הקוראים יכולים לשער בנפשם את תאור מהלכי המערכה שתחילתה בים ולבסוף במערכה עקובה נהרות דם,מערכה פרי הגותם של  צ'רצ'יל וקיצ'נר.היא מסתיימת,כמובן באירלנד.כאשר סגרתי את הדף האחרון חשבתי לעצמי. הנה פחות ממאה שנה,שביב של זמן בהיסטוריה,עם שהיה נתון  תחת כיבוש של מעצמה נאורה,אך ברוטאלית בקנאותה לאימפריה,זכה בחופש,ושום מבצעים, עינויים,מגפות הרעבה והוצאות להורג לא הרתיעו אותו.העוצמה הצבאית,כאמור,אינה מרשם בטוח לניצחון וגם לא מנהיגים מבריקים,מדיניים וצבאיים, אינם חפים ממשגים.

 

מלחמת העולם הראשונה הייתה גדושה בשניהם.היא צועדת בגאון ב"מצעד ההבלים" של ההיסטוריונית ברברה טוכמאן.אירלנד זכתה בעצמאות לאחר מאבק של מאות שנים, ולבסוף לאחר מאבק צבאי נמרץ, בדצמבר 1921 . המנדט הבריטי בארץ ישראל,ארך בסך הכול 30 שנה.אני משער כי ה"סטאז'" באירלנד מלא תפקיד כלשהו בהחלטה הבריטית להתקפל בארץ ישראל .לעומת זאת השליטה שלנו על הפלשתינאים , שבעוד חצי שנה תימלא לה  40  שנה ,שליטה שבה את דרך הייסורים טרם סיימנו. גם זאת יש לזכור.

 

וכמובן שנזכרתי באותו אור מהבהב שלא היה מגדלור אשר מבשר נמל מבטחים אלא אנדרטה מהבהבת בלילה אפל לטרגדיה של מלחמות.

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • ניב  On 17/01/2007 at 10:28 pm

    סיפור מרגש- צבי. הזרקור שלך באמת מאיר פינות אפלות.

  • בועז מושקוביץ  On 18/01/2007 at 8:50 pm

    שמו של הקצין התורכי היה פשוט מוסטפא כמאל.
    אטאתורכ הוא נהיה בשלב הרבה יותר מאוחר, כאשר כנשיא תורכיה הוא ציווה על התורכים לקחת שמות משפחה וזה היה שם המשפחה, שהוא בחר לעצמו.

    ספרה של ברברה טוכמן נקרא "מצעד האיוולת" (the march of folly), נא לא לבלבל עם "יריד ההבלים" מאת ויליאם מייקפיס תאקרי (vanity fair).
    הספר "מצעד האיוולת" אינו כולל תאורים של מלחמת העולם הראשונה, שעליה ברברה טוכמן כתבה ספרים אחרים: "תותחי אוגוסט" ו-"מברק צימרמן".
    "מצעד האיוולת" דן בתהליכי אנטי-חשיבה, כגון אלה הגורמים לאנשים בעלי כושר אבחנה מפוקפק לטעון, ש"הכיבוש" שלנו ב-67' משול לכיבוש הקולוניות מעבר לים על ידי האימפריה הבריטית.

  • צבי גיל  On 18/01/2007 at 9:35 pm

    בועז צודק בכול,בעיקר בשם של הספר "מצעד העוולת" אשר הפרוש הוא אמנם אותו פרוש,אך השם כאמור שונה בתרגום עברי.ככה הדבר לגבי ברברה טוכמן שאכן התייחסה למלחמת העולם השניה בספרים שציינת.תודה על התיקונים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: