דרושה בדחיפות מערכת לחינוך מבוגרים לאזרחות טובה.


 

דומני שמלבד נושא הביטחון,שהוא קיומי, הנושא השני שעל הפרק,ויש שיקבעו שהוא הראשון, הוא החינוך.בחינוך תלוי  עתידנו לא פחות מאשר בביטחון, והביטחון לעצמו הוא חלק אינטגראלי ברקמת החינוך, מן ההיבט הצבאי האזרחי,המוסרי,המחויבות ובכול התחומים שמרכיבים את חיינו. אם לצעירים לא תהיה מוטיבציה להצטרף לשורות צה"ל לא יהיה לנו ביטחון, אם המגויסים לא יהיו בעלי הכשרה או בעלי פוטנציה,צה"ל לא יהיה צבא איכותי. אם צה"ל בישראל יהיה מושתת על מתנדבים בשכר יהיו לנו שכירי חרב ולא צה"ל. אם תוסיפו לכך הבעיות הרבות סביב החינוך,התקציבים שלו, תנאי הלימודים, שוויונות, כוחות הוראה, משמעת, אלימות ועוד, הרי אין כול ספק שהחינוך הוא הדבר החשוב בה' הידיעה ואין בלתו.

 

לא צריך להיות גיאולוג כדי להבחין בהר געש עשן.ואכן אינני מומחה לחינוך כשם שאני לא מומחה בהרבה נושאים שעליהם אני כותב. אני קורא,רואה,שומע וכותב.נושא החינוך הוא אחד הנושאים המרכזיים והבוערים שמשתקפים בתקשורת בדיווחים יומיים כמעט, בפרשנויות,במאמרים דידקטיים של מומחים.בעיתון "הארץ" במאמר שפורסם באחרונה תחת הכותרת "רפורמה בחינוך עכשיו" מונה הכותב, דן בן דוד, מרצה לכלכלה בחוג למדיניות ציבורית באוניברסיטת תל אביב וחבר בוועדת א.ל.ה ארבע נקודות מרכזיות ברפורמה מקיפה הנדרשת במערכת החינוך.

 

החלת אמות מידה אחידות על כלל התלמידים בכול זרמי החינוך, ואמות מידה אחידות לגודל הכיתות.העצמת מעמד המורה.שינויים מבניים במערכת בהמשך להמלצת וועדת א.ל.ה שקדמה לוועדת דוברת.ותהליכי קבלת החלטות הקשורים בהוראה ולמידה,אחזקה שוטפת,ניהול כוח אדם וניהול פיננסי שיועברו לבתי הספר.שרת החינוך, פרופסור יולי תמיר,  ענתה במאמר באותו עיתון שבו היא מביאה עובדות כמו הפסדים בחטיבת ביניים של יום לימודים שלם,כתוצאה  של קיצוץ של שעות וכפועל יוצא ירידה בהישגיות, באחוזי הזכאות לבגרות, שחיקה בשכר המורים. יולי תמיר מזכירה גם  את הפער שהולך וגדל בין השקעה ציבורית בחינוך בישראל לבין ההוצאה במערב. היא מונה עוד בעיות אשר האחרונה אחרונה לא חביבה התמודדות עם משברים ביטחוניים, וההשפעות וההשלכות על התלמידים,השקעות במיגון ואבטחה ועוד תופעות שנובעות מן המציאות.

 

נזכיר רק שוועדת א.ל.ה- אזרחים למען קידום החינוך בישראל- הגישה את הדו"ח שלה בראשית 2003 בעקבות וועדת דוברת וגם במבוא של  סיכומי הוועדה מוזכרים התחלואים שמרחפים על מערכת החינוך כתוצאה מן המצב הביטחוני, גידול הפערים החברתיים, גידול מימדי העוני ועוד. לסיכום חלק זה ניתן לומר שני דברים שמוסכמים על הכול. מערכת החינוך שלנו היא במצב לא טוב והיא זקוקה לשינויים רבים,  מבניים, תוכניים, ואחרים , ודומני שאין כיום ציבור הורים או מורים ומחנכים שלא מצדדים ברפורמה. שכן אין כול צל צלו של ספק שהילד שיתחנך טוב היום יהיה הורה מוצלח בעוד דור החינוך, בכול מקום, ובייחוד במדינה כמו ישראל, הוא התשתית החשובה ביותר,ומבחינה זאת אפשר והוא שייך למשרד לתשתיות.

 

בכל חברה, ללא יוצא מן הכלל, במזרח במערב, בצפון ובדרום, ובכל מערכת של נורמות,  ישנות וחדשות,  הבסיס לחינוך הוא לא בבית הספר אלא בבית.  המונח הגרמני kinder stube( חדר ילדים) שבפועל הוא "גנון" הנו בעצם שם נרדף ל"חינוך בבית".  משום כך יצביעו על ילד באירופה שהוא זכה ל"קינדר שטובה" או שלא זכה לה. ומכאן גם צמחה המנטרה שאין "ילד טוב" או "ילד רע" אלא ילד שטוב לו או ילד שרע לו. מבחינה זאת את החינוך היסודי הילד מקבל בבית באפריקה, באסיה או באירופה. מה שקרה בארץ הוא שאחד השורשים למדווים שעוברים על מערכת החינוך טמון, היסטורית,  בקליטת העליות שהגיעו בהמוניהם. המציאות והממסד לא אפשרו להורים לקיים את המסורת החינוכית שבה גדלו, ולא השכילו להעניק חלופה של הטמעה נכונה במערכת הנורמטיבית שקיימת בארץ.ריכוזי עולים ב"עיירות פיתוח" הרחק מן המרכז הוסיפו להעדר השוויונות ולחוליים חברתיים וכלכלים אחרים .החלל שנוצר הוא אבי אבות הזעזועים במערכת החינוך, ולו יש בנים נכדים ונינים.התגובה לחולשה היא, בין היתר,  תוקפנות, התגובה לחוסר אונים היא אלימות.

 

 

סיפור של אלימות בבית הספר- כמשל.

 

לפני כשבוע הזהיר יו"ר מרכז השלטון המקומי,עדי אלדר,שרצח ראש עיר היא עניין של זמן,  זאת אחרי שהושלך רימון רסס לביתה של ראש עיריית נתניה, מרים פיינברג. בסקר שנערך על ידי מכון סמיט בקרב 600 מורים נמצא שבעיית האלימות והמשמעת הן הנושא המטריד את המורים היום יותר מכול נושא אחר. ייאמרו הדברים, וזאת דעתי הנחרצת,שהילד לא מביא את האלימות מבית הספר לבית. הוא מביא אותה מן הבית לבית הספר. ואביא סיפור אמיתי כמשל, מבלי לציין פרטים שונים. עם זאת, אלמלא הייתי משוכנע במהימנותו לא הייתי מביא אותו, אף שכאמור, הוא משל ויש דוגמאות רבות שמתפרסמות חדשות לבקרים.

 

הנה ,בקיצור- מה , מכתב שנכתב ל עורך "העיתון של כולם" בתגובה לדיווח שהופיע באותו עיתון.ואשר כותרתו הייתה :"תלמידה עברה התעללות מצד חבריה בכיתה, היא הושפלה והוכנסה לפח אשפה, מאז כבר שבוע היא יושבת בבית". וכך נאמר במכתב:" כהורים לילדים וחברים בהנהגה בבית הספר הנ"ל בירושלים הזדעזענו לראות כתבה בעיתונכם ביום ד' הנ"ל  על האירוע באמצעות העיתון לפגוע בשמו הטוב של בית הספר, בצוות המורים וההנהלה, ובקהילת בית הספר כולה. הכתבה תיארה את האירוע המצער בצורה מסולפת, חסרת יסוד ושקרית.  ילדי הכיתה היו עדים להתפרצויות האב של אותה ילדה שבכתבתכם והם עדיין חרדים ומפוחדים נוכח התנהגותו חסרת השליטה של הורה זה. הוא הטיל את אימתו על הילדים ועל צוות בית הספר. ברצוננו להביא לידיעתכם את מהלך העניינים, כפי שתואר בפנינו על ידי מורים,  ועל ידי ילדינו שהיו עדים לאירוע:ביום23/11/06, נתגלע דבר מחלוקת באחת הכיתות בגין יוזמה של הבנות, וללא ידיעת המורה, בדבר שינוי מיקום שולחנות התלמידים בכיתה. הויכוח המילולי גלש לדחיפות ולבעיטות וכן לריב הדדי אלים בין הבנים בקבוצה לאחת הבנות, היא בתו של אותו ההורה (הנ"ל). אותה ילדה, אשר גם היא בעטה ומשכה בשערות לאחד הבנים,  נדחפה אחורנית בכוון לפח האשפה ונפלה., הילדה פנתה מיד אל המורה התורנית והובאה אל מנהלת ביה"ס ושטחה בפניה את הסיפור כמתואר לעיל. מנהלת ביה"ס, זימנה אל לשכתה מיידית את ארבעת הבנים המעורבים בקטטה להמשך בירור. בתוך כך, אותה הילדה התקשרה אל אביה ועדכנה אותו בנעשה.

 

במהלך שיחתה של המנהלת עם התלמידים המעורבים בקטטה התפרץ האב אל חדרה, תוך שהוא צועק, מתפרע ומאיים שהוא בא לטפל בעניין. צעקותיו ואיומיו הותירו את הילדים המומים ומבוהלים. משם הוא נכנס לשיעור ספורט, של הכיתה ופנה אל אחת מילדות הכיתה בצעקות ואיומים, האב דחף את בתו  אל הילדה שעליה צעק. המורה סוככה בגופה על אותה הילדה ומנעה מן האב מלפגוע בה. בשלב זה, הגיעה סגניתה של המנהלת אל הכיתה והביאה את האב לחדר המורים בניסיון להרגיעו.לאחר שנרגעו הרוחות, דיווחה מנהלת בית הספר למפקחת החינוכית וכן לחברי וועד ההורים אודות האירוע. לדברי המנהלת, אשר מקובלים עלינו, מדובר באירוע מריבה שגרתי ושכיח בין ילדים. למרות זאת, ביה"ס לא הקל ראש ועסק בטיפול ובבירור האירוע עד להתפרצותו והתפרעותו של האב האלים.חשוב ביותר לציין כי הילדה נשארה בבית הספר באותו היום ואף למחרת האירוע היא הגיעה לבית הספר בריאה, שלמה, וללא כל סימני חבלה או פציעה. באמצע הבוקר חזר שוב האב לבית הספר ונכנס פנימה חרף ניסיונות השומר למנוע זאת. שוב התפתח עימות בין אותו הורה ומנהלת בית הספר שנאלצה להתקשר למשטרה. בעזרת שוטר שהגיע למקום ובעזרת אחד ההורים הוצא האב האלים מחצר בית הספר כשהוא לוקח על דעת עצמו את שני ילדיו.  למרות  כול אלה, הגיש  האב אלים תלונה במשטרה כנגד ארבעת הילדים והם עם הוריהם צפויים לחקירה במחלק הנוער.

 

הורי הילדה לא שלחו אותה לבית הספר במשך 5 ימים; האב פנה בתלונה למשרד החינוך ולמנח"י(מנהלת החינוך בירושלים- צ.ג.) לגבי טיפול ביה"ס בבתו וכן פנה לעיתונות בדיווח שהוא מופרך וכוזב אודות האירוע שהתרחש. למחרת האירוע הוצא מכתב האוסר על האב להגיע לביה"ס אלא אם כן הוזמן מראש ותוך שמירה על כללי התנהגות ההולמים במוסד חינוכי. נערכה פגישת בירור בין המנהלת לבין האב בחסות המשטרה; מנהלת ביה"ס הגישה תלונה במשטרה כנגד התפרעותו ואיומי האלימות של האב נגד ילדי הכיתה.

 

הכתבה שהופיעה בעיתונכם, לא זו בלבד שפרטים רבים בה מופרכים, אלא הכתבת לא טרחה לבדוק את מהימנות ואמיתות ה"עובדות" כביכול ,שמובאות בידיעה זאת. במקרה זה עיוות הידיעה גם עשה עוול לנפגעים האמיתיים ולבית הספר, וגם יצר רושם אצל הקוראים שיש בו כדי להטיל על המערכת את מלוא האשמה ואילו אותו איש אשר גרם לשערורייה ולפגיעה בנהלים ובסדר הטוב הפך לגיבור.די למערכת החינוך בבעיות שיש לה בלא להדביק לה חטוטרת ששייכת לפרט, במקרה זה להורה.

 

מעבר להתנצלות מעל דפי העיתון ובפני קהילת בית הספר, אנו דורשים מהעיתון שתיאותו לפרסם מאמר מעקב אשר יהיה בו כדי לתקן את המעוות ולהעמיד את האירועים כהיותם,  כולל ההתפתחויות של הימים האחרונים, מאמר שישקף את ההתרחשויות כפי שהיו  ולא כפי שתוארו, להבנתנו,  על פי דברי אדם אלים שעבר לא רק על כללי ההתנהגות בחברה מתוקנת אלא גם על החוק. "

 

עד כאן המכתב,מקוצר משהו, שעליו חתומים נציגי  ההורים והנהגת בית הספר. לאחר שלושה שבועות הגיעה בת קול מן המערכת והמתלוננים התבקשו לכתוב מכתב למדור מכתבים למערכת שלא יעלה על 250 מילים וכאשר זה יתפרסם זה יהיה מה שקרוי "קאלטע לוקשן"- השלג של אשתקד.

 

 

אלימות בבית הספר-ציור של ילד

דרוש חינוך משלים- להורים ולאו דווקא תעודות.

 

המכתב הזה,כאמור, הוא משל בלבד, והוא טיפה בים למה שמתרחש היום בבתי הספר.אלא שאצלנו, בייחוד במראה של  תקשורת אלימה,מגלגלים את הכול על המערכת, גם כאשר היא חפה מאותם מחדלים שמייחסים לה.בדיוק כמו שמייחסים למשטרה ולזרועות אכיפת החוק, ולאחראים על בטיחות בכבישים  את כול תאונות הדרכים בשעה שרובם המכריע נגרמים על ידי הגורם האנושי, אולי ה"בלתי אנושי" של נהגים אלימים ,חסרי אחריות ושיקול דעת שאמורים לנהוג בזהירות  בייחוד כאשר הדרך משובשת או עמוסה.

 

רוב האמצעים המונעים,או המניעה, מצויים בידי הגורם האנושי, כלומר האדם או הציבור. לדוגמה משפחה מרובת ילדים שאינה מסוגלת להעניק חינוך ראוי או אפילו כלכלה ראויה לצאצאיה מן הראוי שתתן דעתה על כך. הסוגיה של נשיאה בעול של חינוך ילדים במשפחה גדולה היא חשובה ביותר ויש להוציא אותה מתחת לשטיח העבה, אשר המצע שלו מנופח גם הוא, ושמו משפחות "ברוכות" ילדים.כאשר קראו לילד בשמו וביקשו להשתמש במונח הרבה יותר מתקבל על הדעת ואובייקטיבי כמו "מרובות" ילדים, קמה צעקה גדולה מצד ה"קינדערמאכערים", כלומר בעיקר העסקנים הדתיים. משפחה ברוכת ילדים היא משפחה שיש בה 5-6 ילדים והיא מסוגלת לפרנסם ולתת להם חינוך נאות. משפחה מרובת ילדים היא משפחה שיש בה 5-6 ילדים והיא אינה מסוגלת לכלכלם ולהעניק להם חינוך משביע רצון. ההגדרה כרוכה ,אפוא, באיכות ולא בכמות. בציבור החרדי מימדי האלימות ,כאמור,הם פחותים מאשר בציבור הלא חרדי,אך יש כיסים רחבים למדי של ריקנות כמו השבאב הדתי, שמסתובבים בחוצות ומעשנים גראס או חשיש,ויש אנסים ,עושים מעשים מגונים ומעשי סדום וכיו"ב.

 

אני מצאתי סימוכין שהולדת ילדים חייבת להביא בחשבון את יכולת הפרנסה והחינוך שלהם בברכת "ההבדלה" במוצ"ש. היא נפתחת במילים אלה:" המבדיל בין קודש לחול,חטאותינו הוא ימחל,זרעינו וכספינו ירבה כחול וככוכבים בלילה.שבוע טוב".אין צורך בפרשנים מומחים כדי לפרש את הנאמר.יש הצמדה מלאה בין זרעינו לבין כספינו.

 

זאת רק דוגמה אחת.וכשם שבנושא זה חייבת המדינה לקיים מערכת הסברה יסודית בקרב הציבור הדתי, ככה היא חייבת לקיים מערכת חינוך בסיסית למשפחות אחרות. זה חל על  אלה שלא נמנים עם המשפחות החרדיות,לרבות משפחות מסורתיות שאין להם האמצעים להשכלה גבוהה,זקוקים ל"השלמה".  לקורסים,לסמינרים, לחוגים שעוסקים בחינוך ילדים ובאווירה של חינוך ילדים.בכך כדאי להשקיע,רעיונות,זמן וממון, הרבה ככול האפשר.הדיווידנד בוא  יבוא .מן המוסכמות הוא שהחינוך הוא תהליך שנמשך כול החיים אשר בו ממלא בית הספר רק פרק קטן בחיים.חז"ל קבעו  שמ"כול מלמדי השכלתי" והבריות שעושות טעויות בין אלה שכרוכות באיבוד ממון,זמן,יוקרה- רואים בכך שכר למידה "רעבע געלד".במקרה זה דרושה עזרה,דרושים יעוץ, השראה,אווירה אופטימית וקשר טוב יותר עם ההורים.

 

למשרד החינוך יש אגף להשכלת מבוגרים, שמטרתו,כך נאמר,צמצום פערי ההשכלה באוכלוסיית המבוגרים בישראל וגף ההשכלה (זרוע של האגף. צ.ג) מנסה לתת עדיפות וחיזוק מיוחדים לקידום אוכלוסיות מיעוטי יכולת, מובטלים,חיילים ואסירים.בשנת 2004 ,צוין באתר המשרד,למדו בהשכלה תיכונית 600 מבוגרים ובהשכלת יסוד

10,000 .זאת ללא ספק פעילות מבורכת,אף שהמספרים שבהם מדובר הם זעומים.אבל לא בכך העניין. הרי הבנים שלומדים במערכת החינוך הסדירה,יוצאים אף הם ,רובם,עם תעודות.אולם אם הם יוצאים אזרחים טובים זאת שאלת השאלות.אם למשל, ה"טוקביסטים" בבלוגים של האינטרנט, הם אינדיקאטורים, הרי גם הם זקוקים לרענון של התנהגות בסיסית. משום כך עם כול הכבוד להענקת לימודים תיכונים ויסודיים להורים שזקוקים לכך,עדיף להעניק להם שעורים באזרחות ובהתנהגות ראויה.

 

התנהגות ראויה,היא שגם אם הבת אן הבן שלך התנסו באלימות בבית הספר,את ואתה, ההורים, תנו דוגמה הפכו מזאת של ההורה בסיפור.אם חלילה קרוב משפחה לא קבל לדעתכם טיפול ראוי בחדר מיון,יש דרכים להגיב על כך זולת אלימות.לא זו בלבד שזאת פסולה ובזויה לעצמה,אלא היא פועלת כבומרנג. להבא לא יתנו לכם להיכנס, לא לכיתה ולא לחדר המיון.הנורמות הללו חלות על כולנו ללא יוצא מן הכלל.

 

קארל יונג פסיכואנליטיקאי,בכיר תלמידיו הראשנים של פרויד, עסק בין היתר במדעי ההתנהגות לסוגיהם.הוא אמר "אם יש דבר מה שאנו רוצים לשנות בילד מוטב שקודם כול נבחן אותו ונראה אם אין איזה דבר שראוי שנשנה בתוך עצמנו."

 

 

 

אלימות בדארפור,סודן.ציור של ילד.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

תגובות בהמשך- בשל שיבוש בהעברה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 .

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • תמר- מורה  On 02/01/2007 at 5:03 pm

    אכן האלימות היא המטרד הגדול ביותר במערכת החינוך של היום. הסיפור שהבאת היא אחד מיני רבים.טוב שהעלית נושא כה חשוב והלוואי מן המילים שלך לאוזניים של המופקדים על מערכות החינוך. תודה.

  • גדי-תלמיד  On 03/01/2007 at 9:32 am

    הכול נכון מאוד. צריך גם מורים טובים שהתלמידים יעריכו אותם. גם כאן חייבים לשפר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: