"הפרוטוקולים(המשוכתבים) של זקָני טהראן"


 
 
"איך אתה יכול להסביר את הסתירה בין הקביעה הבלתי ניתנת לערעור ב"פרוטוקולים של זקני ציון" שליהודים מיוחסת יכולת בלתי נדלית וחובקת עולם בשעה שהם לא הצליחו למנוע את השואה,  כלומר:  השמדת ששה מיליונים מעמם"? שאלה גברת אחת את פרופסור ריצ'רד לאנדס מאוניברסיטת בוסטון.  לאנדס הרצה במרכז למדינה ולחברה בירושלים,  בנושא:"תיאוריות  של קונספירציה אנטישמית,  הפרוטוקולים של זקני ציון, ומלחמות התרבות של המאה ה- 21 ". פרופסור לאנדס השיב לה במשפט אחד:  "הם יגידו לך שהיהודים הם  שיזמו את השואה כמנוף לקידום צרכיהם, כאמצעי להשפעתם בעולם."
 
כך,  במשפט אחד,  טמונה הליבה של המפלצת האנטישמית החדשה אשר זרועותיה שלוחות כמעט לכל מקום בעולם והזיקוקים שלה האירו באחרונה את שמי טהראן.  אילו אחמדינג'אד היה במקום  מן הסתם היה סותר את השאלה הזאת,  בקובעו  שהנה עוד נימוק שלא הייתה שואה וכי היהודים אכן המציאו אותה לצרכיהם.
 
בספרה "השקר מסרב למות- מאה שנה לפרוטוקולים של זקני ציון". (הוצאת "דביר" 2005) ציינה המחברת , השופטת בדימוס הדסה בן עיתו ,  את שנת 1905 כשנת המצאת העלילה. אולם למעשה,  הבסיס למסמך האנטישמי הנפוץ ביותר בעולם הוא פרסום משנת 1856 של הסופר הצרפתי אז'ן סי- Eugene Seu.   אז'ן סי מייחס את המזימה לישועים נגד האנושות.  המסמך שימש מסה סטירית בצרפת,  ובגלגול גרמני של הסופר הרמן גשדה Herman Goedsche  מופיעה בו חבורה של רבנים שמתכנסים פעם במאה שנים בבית העלמין העתיק בפראג,  כדי לחרוש מזימות מרושעות נגד העולם הנוצרי.
 
בראשית המאה ה- 20  כשהוקם הפרלמנט הרוסי והכוחות הליברליים יצאו נגד המלוכה,  המשטרה הרוסית החשאית יזמה את הפצת המסמך המסמל את הקנוניה היהודית כנגד כוחות החוק והסדר.  כומר רוסי בשם סרגיי נילוס קבע חד משמעית שהפרוטוקולים מקשרים בקשר נסתר את הציונים נגד העמים שבקרבם הם יושבים. כשהדסה בן עיתו מתייחסת למאה שנים, הכוונה היא לאותה "מזימה",  שהמציאה המשטרה החשאית הרוסית.
 

כריכה קלאסית

רוב הפגעים הרעים שאירעו באירופה מיוחסים לאותו "קשר" יהודי.  בראשם –  תבוסתה של גרמניה במלחמת העולם הראשונה.  בחממה של תפיסה זו צמח אדולף היטלר.  היום כבר לא צריך את היטלר לשיווק "הפרוטוקולים של זקני ציון".  לתורה הזאת יש הרבה חסידים באירופה במדינות ערב ובעולם המוסלמי –בראש וראשונה באיראן החומייניסטית. הממשלות שם עומדות מאחורי הפרסומים ואף תומכות כספית בהוצאות לאור.
 
עד להקמת המדינה שימש המסמך כתב פלסתר נגד היהודים.  מאז הקמת המדינה הוא משמש נשק ,בעיקר,כלפי מדינת ישראל.  לעתים יש גם היבט ביזארי לפופולאריות של מסמך שטנה זה. כך למשל,  משלחת של אישים יפניים שהגיעה לארץ בשנת 1960, ראתה לנכון להביא לארץ תרגום יפני של "הפרוטוקולים של זקני ציון",  בהנחה שהדבר יחמיא למארחים הישראליים. שערו בנפשכם  כמה היו נבוכים האורחים  כאשר המארחים הסבירו להם את פשר המסמך.
 

כריכה מודרנית

השיחה עם פרופסור לאנדס, שהוזכרה בראשית המאמר, נסבה על שורשי "הפרוטוקולים של זקני ציון".  בייסוד המסמך המזויף הזה,  מצויים הקשרים ההדוקים שבין צורות שונות של אמונה אפוקליפטית וקונספירציה בינלאומית אשר בה היהודים הם האלופים במשיכת חוטים אנטי נוצריים. תיאוריות אלה של הקונספירציות היודיאופוביות ככוח מניע נגד המשטרים, רובם אוטוריטאריים או טוטאליטריים,  זכו לתחייה מחודשת במאה ה- 21. אלא שהאנטישמיות החדשה היא באופן פרדוקסאלי מוצר שעטנז שבין הימין הדתי הקנאי,  השמאל הרדיקאלי והעולם הערבי והמוסלמי.  מין ברית בלתי קדושה נגד ישראל. לכל זה מצטרף חידוש נוסף,  שבאמצעותו אפשר להפיץ את הרעל האנטי ישראלי: האינטרנט.
 
אנטישמיות בחסות האינטרנט
 
במאמר בשם "שנאה סיברנטית ואנטישמיות", פרסום שראה אור ב"מרכז הירושלמי למדינה ולחברה" , כותב מייקל וויין כי הגידול שחל במספר האתרים ומדורי הצ'טים באינטרנט,  אשר מקדמים גזענות ואנטישמיות,  הפך למוקד דאגה בקרב מדינות וארגונים בינלאומיים.  אתרים אלה מאפשרים לקבוצות קיצוניות ואף לתנועות טרור לקדם את ענייניהם ולשמש במה לפרסום מסרים של שטנה כנגד היהודים בכלל ומדינת ישראל בפרט. עוד עולה מהמאמר כי מלבד שיווק התפיסות שלהם מעל דפי האינטרנט,  הקבוצות הגזעניות מגדילות את החשיפה שלהן באמצעות פרסומים מודפסים  במסגרות ענק בארה"ב. מנגד,  במדינות אירופה הם מנועים מלעשות זאת,  מחשש כי הפרסומים יגרמו להסתה גזענית ולאלימות. לא מעט חיכוכים משפטיים נוצרו בין ארה"ב למדינות אירופה בנושא זה.
 
המגפה הסיברנטית הזאת התפשטה למימדים כאלה שהובילו את מדינות אירופה והמערב לחוקק חוקים הקובעים כי הסתה באינטרנט מהווה מעשה פלילי. יחד עם זאת,  הגורמים השליליים האלה עדיין מוצאים דרכים להפצת השנאה.  גם ברוסיה, שבה קיימת אנטישמיות גלויה, הצהירו השלטונות כי  בכוונתם להילחם בנושא הפצת השטנה באינטרנט.
 
באתר האינטרנט של העיתון 'גלובס' סיפר מעיין כהן, (ב-13.11.06)  כי בסקר שנערך באתר stormfront, האתר האנטישמי הוותיק ביותר ברשת (שהוקם ב- 1995) נשאלה השאלה:  מי היה המנהיג הגדול ביותר במאה ה-20 .  50% מן הנסקרים השיבו: אדולף היטלר.  בסקר אחר נשאלה השאלה: האם אתה נגד ישראל או נגד התמיכה האמריקנית בישראל?. 52% מן המשתתפים הצביעו  נגד התמיכה האמריקנית בישראל, 38% חשבו שלישראל אין בכלל זכות קיום ורק 6% מרוצים מן המצב הקיים.
 
לדברי אלי הכהן, עיתונאי ומנהל מכון נטוויז'יון לחקר האינטרנט,  ברחבי הרשת פועלים כיום אלפי אתרי שנאה שהמגמות השולטות בהן הן שמאל רדיקלי,  ימין רדיקלי,  קיצונים מוסלמים, אנרכיסטים ומכחישי שואה.  בהרצאה שנשא ביום עיון של האוניברסיטה הפתוחה בנושא שנאה דיגיטאלית גילה אלי הכהן כי מפעילי  אתרי השטנה הללו משתמשים בכל האמצעים שעומדים לרשותם כדי לקדם את האג'נדה האנטי ישראלית.  לדבריו, הם עושים זאת בהצלחה מקוממת.
את האתרים האלה אפשר למצוא במנועי החיפוש הפופולאריים בעולם כמו "גוגל" , "יאהו" וכד'. באתר של הקבוצה "ילדים למען  היטלר" אפשר למצוא "הוכחות" מצולמות לכך שלא הייתה שואה בכלל.
 
ד"ר בועז גנור, מומחה ללוחמה בטרור מהמרכז הבינתחומי בהרצלייה כותב כי הג'יהאד הגלובאלי פונה לכל אותם מהגרים, דור שני באירופה, שמרגישים מנוכרים במדינות בהן הם חיים, ומעודד אותם להיות אקטיביים יותר. אקטיביזם פירושו לא רק פעילות בתוך אירופה אלא גם מחוצה לה.
 
האירופאים יושבים על הגדר
 
ריק ואן דאם -Rijk van Dam, המנהל האקזקוטיבי של הקואליציה האירופית למען ישראל, היה בעבר חבר הפרלמנט האירופי אשר ייצג מספר מפלגות נוצריות בהולנד. בשיחה עם ד"ר מנפרד גרסטפלד, חוקר נושא האנטישמיות, הוא תיאר את התמיכה האירופית בישראל באופן הבא:
 
 כ-20% מחברי הפרלמנט האירופי הם ידידי ישראל,  20% הם פרו פלשתינאים מובהקים,   60% הנותרים יושבים על הגדר. זאת ועוד – בזמן שחלק מידידי ישראל נותנים ביטוי לעמדתם, הרוב שומרים על פרופיל נמוך. במילים אחרות: אין זה באופנה להיות פרו ישראלי גלוי.
 
לא מכבר פורסמה עצומה מטעם ארגון בינלאומי שנקרא: "חברי האקדמיה למען שלום בין ישראל לפלשתין". במסמך שפורסם ישנה ביקורת קשה כלפי ישראל  וכן גינוי לצה"ל על כך שהוא מבצע הרג המוני ללא כל פרופורציה בתגובה לחטיפתו של חייל ישראלי.  לחינם תחפש בעצומה מילה
 
על הרג אזרחים ישראליים מירי קאסאמים או פעולות אחרות נגד אזרחים תמימים מצד ארגוני טרור פלשתינאים. ה"איזון" בא לידי ביטוי, כביכול, בגינוי "לכל סוג של אלימות נגד אזרחים."
 
במסמך מסכם על  "מדיניות אירופה בעקבות מלחמת לבנון" כותב ד"ר  גרסטפלד כי "קובעי המדיניות בישראל חייבים להבין שאירופאים רבים תמיד יתמכו בערבים בין אם ידם על העליונה או על התחתונה, שכן הם מזמן איבדו את היכולת להבדיל בין פושעים לבין קורבנות, בין דמוקרטים או טרוריסטים. משום כך, גם במצבים של איום גדול לישראל, אירופה תישאר בדרך כלל ניטראלית".
 
גישה זו מאוד פסימית בכל הקשור באירופה וישראל. ד"ר גרסטפלד אמנם יכול להיות מוגדר כנמנה עם הימין האקדמי המתון בישראל, אך קביעתו ללא ספק מבוססת על נתונים בדוקים.
 
הנתונים לא נאספים רק באמצעות סקרים או מעקבים. הם כלולים גם בכרוניקה יומיומית שמתועדת בתקשורת.  כא
שר נשיא צרפת, ז'אק שיראק, מצהיר שקיימת אנטישמיות חריפה בארצו והוא עושה הכול כדי למגרה, הוא דובר אמת.  אולם,  כאשר אנטישמיות מן הסוג של ה"פרוטוקולים של זקני ציון" מושרשת בחלקים בקרב הציבור,  אזי גם הפסד של קבוצת 'סאן ג'רמיין' הפריסאית ל "הפועל תל אביב",  גורמת להתפרעות אלימה של אוהדים צרפתיים.  רבים מהם גלוחי ראש,משתתפי כנס טהראן, שקראו לעבר שחקני הפועל: "יהודים מסריחים",  "מוות ליהודים" "לה- פן לשלטון".
 
 נכון שגם אצלנו יכולים חוליגאנים מבין ה"אוהדים" להשמיע דברי בלע כלפי שחקן ערבי,  אבל זה לא יגיע לכלל מהומה אנטי יהודית או ערבית . מתברר שזו רק דוגמא אחת מיני רבות. על פי נתונים רשמיים (דניאל בן סימון- "הארץ"  28.11.2006 ), בחמש השנים שקדמו לאינתיפאדה השנייה נרשמו בצרפת 16 תקריות אנטישמיות,  בעוד שבחמש השנים שלאחריה – 672. משרד הפנים הצרפתי מצא שהסיכוי של יהודי להיות קורבן לתקיפה גדול פי 44 מזה של מוסלמי או שחור.
 
הכיבוש כ"ערך מוסף" לאנטישמיות
 
אין כל ספק כי הכיבוש הוא סוגיה כבדת משקל בקרב ציבור רחב באירופה ומחוצה לה, קהל שלא שייך לאנטישמים הכרוניים. אסור להתעלם מהיבט זה.בריאיון עם כתב הטלוויזיה בוושינגטון,ירון דקל,("רואים עולם" 16.12.2006)  ציין נשיא ארה"ב בעבר ג'ימי קרטר כי הכיבוש דומה לאפרטהייד של דרום אפריקה. הריאיון נערך לרגל פרסום הספר של קרטר: "פלסטין- שלום ולא אפרטהייד". זאת הגדרה מופרכת יש לומר.הוא הודה בריאיון שיש באזכור האפרטהייד אלמנט פרובוקטיבי, ואף פרסם מכתב התנצלות.
 
כמה מילים על ג'ימי קרטר.הוא בשום אופן איננו אנטי ישראלי.הוא הדגיש בשיחה עם דקל,את הצדק ההיסטורי שהוא ראה בהקמת מדינת ישראל.הוא פוליטיקאי בעל יושרה- דבר נדיר. אולי הוא נאיבי בעולמנו.אבל הוא יירשם בהיסטוריה כמי שהביא שלום בין ישראל למצרים ובכך הסיר את המצור המדיני והפיסי מצד שכנותיה של ישראל.הוא איננו  ג'יימס בייקר. גם בייקר הוא לא אנטי ישראלי, אלא לפי תפיסתו פרו אמריקאי והשקפתו היא גם בעד ישראל לטווח הארוך.קרטר הוא גם אוניברסאליסט מובהק, וגם הומניסט.
 
עם זאת, הדיווחים על מצב הפלשתינאים ועל הרג חפים מפשע, גם אם הדבר קורה כחלק ממערכה ישראלית נגד הטרור, משפיעים על דעת הקהל בעולם. אנחנו כיהודים בכלל וכניצולי שואה בפרט חייבים להיות רגישים להיבט הזה. מה שניתן להסברה צריך להסביר ומה שניתן  למנוע חייבים למנוע בכול דרך אפשרית. יחד עם זאת יש לקחת בחשבון שלא כל המותחים ביקורת על מדיניותה של ישראל בשטחים הם אנטישמיים או אנטי ישראליים.
 
די במקרים בודדים אך בולטים, אשר מתפרסמים בארץ ובחו"ל, כדי להעלות את להבות האנטי ישראליות והאנטישמיות. הדבר משמעותי עוד יותר בשעה שהממשלות באירופה נאבקות נגד תופעות של גזענות ואנטישמיות בייחוד לאור השינוי שחל בהתייחסות האירופית לשורש הבעיה במזרח התיכון. עליית החמאס ברשות הפלשתינית, התקפות החיזבאללה בצפון והקטיושות בדרום החלישו את התמיכה בפלשתינאים בראש ובראשונה בארה"ב, אבל גם באירופה, שם קיימת בקרב הציבור יתר הבנה לעמדתה של ישראל.

מוקד חשוב אחר הוא הקמפוסים בארה"ב, בהם יש השפעה ניכרת לארגונים פלשתינאיים על רקע המתרחש בשטחים. ארגון הסטודנטים היהודיים "הלל" עשה רבות בתחום ההסברה ועשיית נפשות לישראל, אבל לנוכח אירועים חריגים, הם נתקלים בקשיים.

תהיה זאת טעות לחשוב שביקורת בישראל בנושא זכויות אדם משמשת רק את האנטישמים. הם לא זקוקים לזה. לעומת זאת הפרו ישראלים או אפילו הניטרליים רואים בכך תעודת כבוד לחברה הישראלית. כך למשל, בארגוני זכויות אדם ברכו על דבריו של היועץ המשפטי לממשלה,מני מזוז, שאמר לאחרונה כי  מצב אכיפת החוק כלפי המתנחלים בשטחים הוא ירוד מאוד. בהודעה המצוטטת של ארגונים אלה נאמר:"אנו מברכים על הודעתו של היועץ המשפטי שרשויות האכיפה כושלות לחלוטין בפעולתן נגד ישראלים הפוגעים בפלשתינאים וברכושם".
נטייה חיובית זאת היא, לדעתי ,מאוד שבירה ורופפת מאוד, עדיין לא מושרשת, ואנו חייבים לטפח אותה. בהשוואה לקוראים הנאמנים של "הפרוטוקולים של זקני ציון ", ושל "הפרוטוקולים של זקָני טהראן", אלה שקוראים את נאומו של מזוז ומשבחים אותו, הם, לצערנו,לא הרוב המכריע. בחזית  הזאת הניצולים, כגורם ציבורי, חייבים להוביל.להם הזכות והחובה. העולם מכיר בשניהם.
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • איריס  On 18/12/2006 at 1:43 pm

    יש בזה משהו, במה שאתה כותב, אבל הוא תופס הרבה נפח מעל הראוי לו בסדר העדיפויות הישראלי. עד כמה משפיע היום אתר אינטרנט ניאו נאצי על המקרר של מסעודה משדרות ? האם זו סכנה קיומית ? ממש לא, ואפילו הקיצוניים מבין הבטחוניסטים בישראל לא יגיד שזה מסכן את הקיום הישראלי בשום צורה שהיא. לעומת זה, המצב הפנימי בישראל מסכן את הקיום של הנפגעים מהשחיתות, מהניצול הכלכלי, ומהמחדלים.
    גם לגבי ניצולי השואה היחס שלך פה הוא אינסטרומנטלי. חשוב יותר להתייחס אליהם כראוי, במקום לחשוב על בני אדם רק כאייקונים בהסברה, מה עוד שההסברה כושלת וגם לא כל כך חשובה. המאבק של ישראל באירן אינו על רקע זה אלא סכסוך גיאופוליטי עקרוני שאינו חדש. ולמה צריך לעקוב ולספור אתרי אינטרנט מטופשים ? לא ברור לי. מעבר למזוכיזם לאומי שמזין את עצמו ואת הניאו נאצים.
    לגופו של עניין אני סבורה שמצב זכויות האדם בישראל ועוד איך משפיע. ומי שחשוב לך זה לא העשרים אחוז המשוכנעים לכאן או לכאן אלא האדם הסביר שלא מעניין אותו כלום. האדם הזה שומע גם שומע איך ישראל מתייחסת לניצולי השואה, ולעניים, ולדיסידנטים, ולסתם אזרחים. בדרך כלל אזרחי רגילים באירופה עושים צו צו צו כאשר הם שומעים את זה, לא רק על ישראל, אלא על כל מדינה אחרת. וטוב שיש אנשים שזה עוד מזיז להם.

  • אסף  On 18/12/2006 at 8:53 pm

    לא ברור לי לחלוטין לאיזה כוון את מוליכה. את אומרת שהאנטישמיות אינה סכנה קיומית לישראל? או שכן או שלא.בטווח הקצר-לא, בטווח הארוך אולי כן.אבל מה זה שייך לנושאים שמועלים. האם צבי גיל מעלה תדיר נושאים קיומיים? הוא מהרהר בקול רם ומביא אותנו הקוראים, להרהר בעקבותיו. זה לא צריך להיות נושא הר עולם.חיינו מורכבים מנושאים קטנים אשר הסך הכול שלהם הוא גדול מאוד. לגופו של עניין. כן! האנטישמיות בגלגולה החדש היא אור צהוב מהבהב, בראש וראשונה למדינת ישראל.

  • איריס  On 18/12/2006 at 11:33 pm

    לא אמרתי לו על מה לכתוב. ציינתי שלדעתי כבעיה ציבורית זה בסדר עדיפות נמוך מאד, אך מקבל הקצאת כסף, שימת לב, גבוהה, וזה על חשבון צרכים אמיתיים. כמובן, הוא יכול לכתוב על זה, ואני יכולה להגיב על זה. אני לא עובדת בצנזורה. חשבתי שמקיימים דיון

    אנטישמיות היא לא בעיה קיומית, נקודה. אור צהוב כן, אבל יש אורות אדומים במקומות אחרים שפחות מעניין לכתוב עליהם ולמרבה הצער זה גורם גם להזנחה מצד הממשלה.

  • נהור  On 19/12/2006 at 12:19 am

    תשומת לבך מופנית לידיעה שהתפרסמה הערב על ידי המרכז הירושלמי למדינה ולחברה.מקווה שתביני טוב יותר.
    השמדת ישראל הפכה למדיניותו המוצהרת של נשיא הרפובליקה האסלאמית של אירן, מחמוד אחמדיניג'אד. הצהרת אחמדיניג'אד בשנת 2005 "שיש למחוק את ישראל מהמפה" עוררה תדהמה ברחבי העולם. אולם אין לראות בהצהרה זו אירוע בודד אלא חוליה נוספת בשרשרת של הצהרות דומות. אכן ניתן לראות בחיסולה של ישראל את היעד המועדף ביותר של איראן בתחום מדיניות החוץ, אשר מתממש תוך חימוש החיזבאללה והחמאס, קידום תכנית הגרעין האיראנית והרחבת מאגר הטילים ארוכי הטווח בעלי היכולת לשאת ראש חץ גרעיני והמסוגלים להגיע לכל מקום בישראל ואירופה.

    הצהרותיו של הנשיא האיראני לא רק מזעזעות את היציבות האזורית והעולמית אלא מהוות הסתה ישירה ופומבית לביצוע רצח עם – הפרה חמורה של המשפט הבין לאומי. הסתה כזאת מזכירה תקדימים היסטוריים של רצח עם כפי שאירע ברואנדה. ההבדל הקריטי בין שני המקרים הוא שבניגוד לשבט ההוטו ברואנדה אשר היה מצויד רק בנשק בסיסי כגון סכינים, הרי איראן, בהיעדר צעדי מניעה מצדה של הקהילה הבינלאומית תשיג בקרוב נשק גרעיני. הדבר מגביר את הסכנה שיבוצע רצח עם כהרף עין ללא יכולת להגנה עצמית.

    במקרים הקודמים של רצח עם, תגובת הקהילה הבינלאומית היתה בגדר המעט מדי והמאוחר מדי כפי שציין קופי ענאן בצער בציינו עשר שנים לרצח העם ברואנדה. אסור לנו לשכוח את הכישלון הבינלאומי הקולקטיבי להגן על שמונה מאות אלף גברים נשים וטף חסרי ישע שגוועו לפני עשור ברואנדה. פשעים כאלו הינם בלתי הפיכים. את המתים לא ניתן להחזיר לתחייה. אם כן מה עלינו לעשות? בתגובה לשאלתו המהדהדת של ענאן, הקהילה הבינלאומית חייבת להגיב על אותות האזהרה החוזרים ונשנים אשר מבשרים על רצח עם ולנקוט פעולה כדי לסכל אותו. ניתן להפעיל מנגנונים מגוונים למניעת רצח עם הקיימים על פי המשפט הבינלאומי ועל פי ספר החוקים במספר מדינות וזאת על מנת למנוע את מימושה של תכנית אחמדיניג'אד.

    ספר התביעה נגד אחמדינג'אד

    האמנה למניעתו והענשתו של פשע רצח עם שנכנסה לתוקפה ב-12 לינואר, 1951, מהווה מקור משפטי רלוונטי לצורך זה. אמנה זו זכתה להסכמה רבתי במשפט הבינלאומי, היות ואושררה על ידי 138 מדינות ובכללן איראן. מניתוח האמנה והתיקים המשפטיים השייכים לסוגיה אין כל ספק שאחמדיניג'אד עוסק ואחראי להסתה ישירה ופומבית לביצוע רצח עם. האתגר הוא מניעת האסון הניצב על פיתחנו. הניסיון ההיסטורי מוכיח שתגובתה של הקהילה הבינלאומית איחרה תמיד לבוא, עד שאלפים ואפילו מיליונים כבר נרצחו. הקהילה הבינלאומית חייבת לתקן את ההיסטוריה המבישה הזאת תוך הפעלת החוקים הבינלאומיים והמדינתיים.

    האירוע שמקיים היום המרכז הירושלמי בלשכת עורכי הדין בניו יורק יחד עם ועידת הנשיאים של הארגונים היהודיים קורא לפעילות בינלאומית לסילוקה של איראן מהאו"ם ולהבאתו של נשיאה אחמדיניג'אד למשפט צדק על הסתה לרצח עם ומימוש התכניות הלכה למעשה באמצעות שליחיו – חמאס וחיזבאללה – ותכנית הגרעין האיראנית.

    באירוע ישתתפו גם שגריר ארה"ב היוצא לאו"ם ג'ון בולטון, המשפטן פרופ' אלן דרשוביץ, ארווין קוטלר לשעבר שר המשפטים של קנדה ואיתן בנצור לשעבר מנכ"ל משרד החוץ.

    החוברת אשר שהוציא לאור המרכז הירושלמי בשיתוף עם הארגון הבינלאומי של עורכי דין ומשפטנים יהודים כוללת ניתוחים משפטיים מפורטים של הפרת האמנה נגד רצח עם על ידי אחמדיניג'אד ומנהיגים איראניים אחרים. המסמך המשפטי נכתב על ידי עו"ד ג'סטוס ויינר, מומחה לזכויות אדם ועמית המרכז על בסיס עבודתה של קבוצת החשיבה שבין חבריה נמנים השגריר מאיר רוזן, פרופ' אלי ויזל, השגריר ד"ר דורי גולד, עו"ד עירית קהאן וח"כ דני נוה. מסמך זה הוגש לראש הממשלה אהוד אולמרט וכן הופנתה קריאה לשרת החוץ לבני ליזום פעילות ממשלתית בנושא חיוני זה ואנו מקווים שהמסמך יהווה בסיס לפעילות פוליטית ודיפלומטית עבור מדינאים נוספים מישראל ומהעולם שיחליטו להרים את הכפפה.

    ,

  • איריס  On 19/12/2006 at 7:09 am

    באמת תודה. אני מכירה לפחות את ארגון המשפטנים היהודים המבזבז כספים ללא סוף על נסיעות לחו"ל לצמרת המשפטנים ועוסק בעניינים שאינם קשורים למערכת המשפט אלא במקרה הטוב למשרד החוץ והבטחון. חוזרת שוב על מה שכתבתי וביתר שאת, הנושא גורם להזנחה של עניינים דחופים ומסוכנים באמת, כמו מצבה העגום של מערכת המשפט הישראלית, השחיתות הגואה והתפרקות שלטון החוק. עם כל הכבוד, לא התרשמתי מהעטיפה שאתה מוכר, זה טוב בשביל נסיעות לניו יורק על חשבון הברון.
    אתה מנסה להסית את הדיון ולהפוך אותי לחברה של אחמדינגאד, מכירים את זה, מה לא עושים בשביל עוד בילוי בניו יורק, הכל.
    זה מאד מצער, אבל זו בדיוק הנקודה שניסיתי להעביר. הייתי מעדיפה שהמשפטנים החביבים יצילו את המשרד שלהם ויעניקו שירות מינימאלי לאזרחי ישראל, במקום לאכול עם שועים ועשירים ולמחזר ססמאות לעוסות שממילא אף אחד לא מקשיב להן. האיראנים קוראים אולי לרצח עם, אבל בינתים אנשים פה מתים משחיתות, בין היתר של המשפטנים במועדון הנוסע המתמיד לועידות יוקרה
    רשימת הלשעברים, בולטון שהודח בבושת פנים לאחרונה, דרשוביץ המתפרנס מסטנד אפ קומדי מהסוג הזה, ובן צור לא היא שתשנה משהו בדעת הקהל. אלה אנשים שמתפרנסים מהצרות האלה, ואוהבים לעשות רוח וצלצולים. איתן בן צור ? מה עם הקונסול שהועמד השבוע לדין על מכירת מאות אשרות כניסה למאפיה הרוסית, ויתר על אזרחות ילדיו כדי לקבל אזרחות לטבית…שיתעסק בזה, תאמין לי זה יותר קיומי מלהעביר החלטות באו"מ.

  • אסף  On 19/12/2006 at 12:49 pm

    עם כול הרצון לרדת לסוף דעתך, את נשמעת לי מבולבלת בנושא ומבלבלת בין שתי סוגיות שונות. נראה לי שאם יעירו אותך בלילה זה יהיה באמצע חלום מבועת על אלה שנוסעים לחו"ל.אם מתדינים- רצוי להשאר בתחום הנושא ,פחות או יותר, ולא להפליג למחוזות אחרים.

  • איריס  On 19/12/2006 at 3:35 pm

    שעשו מהענין ביזנס. מה לא ברור

  • עדנה  On 19/12/2006 at 6:37 pm

    אמת אמרת איריס שצריך להתייחס לניצולי השואה לא פחות מאשר לנושא השואה.אבל אני מאוד ממליצה שתקראי מאמר מדהים של הסופרת רחל טל שיר ב"הארץ" של היום. אם אין לך אותו בבית אז באינטרנט תמצאי אותו במהדורה המודפסת. מומלץ בחום. אני בטוחה שהיא מאוד תדבר אליך. אשר ליתר, כול דבר במקומו מונח, ולא צריך לבוא במקום דבר אחר. השואה היתה אירוע נוראי מיוחד במינו, אירוע יהודי ועולמי מכונן. אירוע אשר הוא הוא שהביא להכרת העולם בצורך להקים את מדינת היהודים.אותה מדינה שאחמידינג'אד רוצה למחוק.

  • איריס  On 20/12/2006 at 12:26 am

    תודה על ההפניה אקרא כמובן. אני לא מסכימה שכל דבר במקומו מונח, זה נשמע טוב אבל כסף יש רק בהגבלה בעולם הזה. או שמשקמים ניצולי שואה או שטסים במועדון הנוסע המתמיד לניו יורק. אני עדיין לא מצליחה, כמו אורי גלר, לגדל כסף בעציץ, כאשר אצליח – אדווח לכולם.

    נלוז בעיני להפקיר אנשים שבשמם נוסעים לניו יורק במחלקה ראשונה. אגב, העולם יודע על מצב ניצולי השואה בישראל, כך שההצגות בניו יורק או מכוני העמדה והחברה שכל אחד בהם מקבל עשרות אלפי דולרים לחודש כדי לכתוב על השואה – לא מזיזים לאף אחד אלא גורמים נזק.

    אם את היית זו שאין לה עכשיו סוודר בחורף, בישראל, אחרי שבילית באושוויץ,ואת רואה בטלויזיה את המשלחות המדושנות של המושחתים נוסעים לדבר בפאתוס על ה"שואה" אז נידמה לי שהפתיחות שלך היתה פוחתת פלאים לכך שצריך גם את זה וגם את זה. אני גם תמהה כל הזמן למה זה לא מובן מאליו, אבל נזכרת שמשלמים לאנשים כדי שלא יבינו, אז הם לא מבינים, וגרוע מכך, המתפרנסים מזה משתיקים כל ביקורת עליהם, כאילו הם ניצולי שואה קדושים, ומי שמפקפק בזה הוא חבר של איראן. זו שיטה מוכרת, ומשום מה מצליחה פה בארץ בלי הפסקה. וזה קרה כאן בתגובות כדוגמא.
    מאחר שאני מכירה בעוונותי שני ניצולי שואה קשישים, אחת כרותת רגל בבית אבות עלוב ממש, ומשרד הבריאות אפילו לא נושא בעלות המקום, אז אני מדברת מכלי ראשון, בושה, ובושה עוד יותר למי שניסה להשתיק אותי כאן באצטלא של הטפת מוסר פטריוטית. האם הוא רעב פעם ללחם ? כניראה שלא, אז קל להיות פטריוט במצב הזה.
    התלונה שלי לא היתה בכלל נגד צבי גיל שהעלה את הנושא, להיפך

  • אסף  On 20/12/2006 at 11:39 am

    כפי שכבר צויין באחת התגובות- הדברים שלך אינם נעדרי בסיס. את פשוט מבלבלת בין שני נושאים נפרדים, כול אחד לגיטימי לדיון בפני עצמו. לדוגמה: אם את מתמידה בקריאת "זרקור" תמצאי מאמרים רבים של צבי גיל דווקא מן ההיבט שאת מדגישה אותו. אגב, הוא גם אינו חס, כפי שתקראי, על דורות ההמשך של הניצולים- וצבי גיל, כפי שאת יודעת, הוא ניצול שואה שעבר את כול מדורות הגיהינום.

  • בועז מושקוביץ  On 23/12/2006 at 1:20 pm

    אין במאמר הזה כל איזכור לאנטישמיות והכחשת השואה הנלמדות ברש"פ כחלק אינטגראלי של החינוך לעם, ילדי בית ספר ומבוגרים כאחד. הכותב, שהוא חלק מהציבור שתמך בהקמת רש"פ בוחן את אחמדינג'אד ואנטישמים מערביים, אבל לא האנטישמיות המשודרת ברש"פ על ידי כלי התקשורת על התדרים שנלקחו מ"קול ישראל".
    מאמר בנושא הזה:
    http://www.global-report.com/a.php?c=boazm&a=13&rc=boazm

    תוכנית הלימודים מאת משרד החינוך הפלשתנאי כוללת מזה שנים רבות את "הפרוטוקולים של זקני ציון" כמסמך הרשמי, שהתקבל, על פי ספרי הלימוד שלהם, בקונגרס הציוני הראשון. את זה מר צבי גיל "לא יודע" ולא משמיעה קול מחאה.

    החלק האחרון של המאמר מלמד, שתוכנית הפעולה של השמאל נגד האנטישמיות היא אותה התוכנית ישנה: לכתוב את "הפרוטוקולים" הישראלים שיאשימו את המתנחלים בהאשמות מפוברקות.
    התוצאה הישנה-חדשה הצפויה מראש: עוד כמה מתנחלים יופללו והאנשים כמו צבי גיל שוב לא יבינו מדוע זה לא עוזר נגד האנטישמיות…

  • עמרי  On 23/12/2006 at 8:58 pm

    ראוי האיש שתיכתב עליו רשימה נפרדת, כמי שמקים מאהלים והאחזויות בכל מיני אתרים ומנסה למכור את הסחורה. אנא קצת כבוד ובלי כינויים וגינויים. זה לא בדיוק שוק בחברון.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: