דרושים:ביטחון אחר,מדיניות אחרת,אופקים אחרים.


השאלה איננה מי יהיה שר הביטחון,אלא באיזה ביטחון מדובר,ולא איך תתנהג מפלגת העבודה- אלא מי ינהיג אותה,ולא אם היא תישאר בממשלה, אלא באיזו ממשלה.
 
באחרונה גוברים הקולות להחליף את שר הביטחון, עמיר פרץ, ועיתון "הארץ" אף הכתיר את מאמר המערכת שלו:"דרוש שר ביטחון". כמובן שהכוונה איננה שמשרת שר הביטחון לא מאוישת.מדובר  על משקל אותה אמירה שמיוחסת לווינסטון צ'רצ'יל  "שהוא ראה מכונית ריקה וממנה יצא קלמנט אטלי", מנהיג הסוציאליסטים בבריטניה. רוצה לומר שתפקיד שר הביטחון אינו מאויש באדם מתאים, הוא "חלול" כהגדת הסופר  דויד גרוסמן.ואכן  אם מתוך ה"מטבח הפוליטי" של "העבודה"  בוקעים צעקות,זה לא בגלל התבשילים אלא בגלל  השף,עמיר פרץ. יתרה מזאת,גם מחוץ לפרומים הסגורים,אם יש כאלה כיום בכלל,אישים במפלגת העבודה מותחים ביקורת פומבית על שר הביטחון.
 

משום כך הערתו של  יו"ר סיעת העבודה בכנסת, יורם מרציאנו, אינם משקפים מציאות בהגנה על אדם שאיננו אנין ריחות,והכוונה למנהיג שלו. ח"כ מרציאנו, התייצב במפלגתו כנגד מבקרי פרץ ואמר כפי המצוטט : "יש גבול כמה אפשר לרמוס אדם. זה גובל בחוסר אחריות. במקום להשמיץ אותו מאחורי הגב, לא מחזקים אותו".זאת התבטאות מופרכת.איש לא רמס את פרץ. מתחו ומותחים עליו ביקורת פומבית ומכאן שאין כאן השמצה מאחורי הגב.לעומת זאת ההערות ששמענו מפי "מקורבים" לעמיר פרץ כאילו פרץ "שילם מחיר יקר על הכנסתו של  ח"כ איתן כבל לממשלה", היא התבטאות של שוק.כול זאת מכיוון שכבל, מתומכיו של פרץ, התבטא בפומבי בביקורתו על יו"ר המפלגה שלו. אילו השמיץ אותו מאחורי גבו,תופעה מקובלת יותר,  וניתנת לטשטוש, אפשר היה לטאטא זאת מתת לשטיח.
 
כמי שלא מתכחש שבשעתו, במאמרים באתר זה,תמך במועמדותו של עמיר פרץ לראשות מפלגת העבודה,ובקבלת תפקיד כשר ביטחון בממשלת אולמרט,לא מתקבל על הדעת שהוא, כלומר אני, נמנה עם בולעי עמיר פרץ. הבעיה של עמיר פרץ  לא טמונה בתפקיד שהוא ממלא,כשר ביטחון,בלא שיהיה לו רקע ביטחוני. אין כול ערובה שאדם עם רקע ביטחוני היה מצליח יותר במלחמת לבנון. ברוח זאת התבטא, ח"כ עמי איילון,חבר מפלגתו של פרץ, ויריב פנימי,אשר אמר כי הסוגיה הלבנונית הייתה קיימת לפני בוא פרץ למשרד הביטחון ותהיה קיימת אחרי שהוא יעזוב את התפקיד.זה מראה משהו על יושרתו של האיש ועל תבונתו כמנהיג פוליטי.
 

ח"כ עמי איילון-מנהיג ראוי

דרך אגב,לדעתי ,איילון,איש בעל עבר ביטחוני מפואר,ואיש של שלום,יוזם אמנת איילון  נוסייבה,הוא האיש שכמותו מפלגת העבודה זקוקה לו בשעה זאת. הבעיה של פרץ היא, אפוא, לא תפקידו ותפקודו כשר הביטחון אלא העדר מנהיגות במפלגתו שלו. זה שורש  העניין. כול השאר הוא פועל יוצא.עמיר פרץ לא בחר את עצמו.המפלגה שבחרה בו היא שצריכה להסיק את המסקנות על פי הכללים המקובלים.ורק אחר כך להחליט על מקומה בממשלה הקיימת.באותה מידה מפלגת העבודה לא יכולה להרשות לעצמה שאיש כמו אהוד ברק לא יהיה פעיל בה,בשל יריבות אישית או התנהלותו בעבר.
 
לסיכום העיקר שוב.ליבה של הבעיה איננה תפקודו של שר הביטחון אלא כיצד רואים את הביטחון מעבר לקנה התותח וטיל המטוס.לא מאגרי הנשק של החמאס,אלא איזו מוטיבציה תהיה לו להשתמש בו .לא איך הממשלה מגיבה למצבים ביטחוניים ופוליטיים שונים, אלא מה הבשורה של הממשלה הזאת ,בכל הקשור לעתיד הנראה לעין ולחזון לעתיד לבוא.כל השאר הוא חשוב אך משני.
 
 
 
 
 
 
 
 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • איתי אשר  On 27/11/2006 at 11:08 am

    מצד אחד אתה כותב כי הדרך חשובה מהאיש:

    השאלה איננה מי יהיה שר הביטחון,אלא באיזה ביטחון מדובר

    מצד שני אתה כותב כי האיש חשוב מהדרך:

    [השאלה היא] לא איך תתנהג מפלגת העבודה- אלא מי ינהיג אותה

    לדעתי הדרך חשובה מהאיש, ואני מחזיק בדעה זו בשני ההקשרים.

    כל עוד מפלגת העבודה לא עושה חשבון נפש על התנהלות ועל סדרי עדיפויות, לא תועיל לה החלפת כוכב נולד א' בכוכב נולד ב'
    (אישית אני עדיין מתלבט בין כמה כוכבים, ואבחר כנראה באופציה הפחות גרועה).

    כפי שהתלהבו אז מפרץ הרענן יתלהבו עכשיו מאיילון הרענן או מפינס הצעיר וכו' – זה יימשך בקושי כמה חודשים במקרה הטוב עד שעדת הסכינאים והמאפיונרים ושאר דגי רקק יוציאו לאיילון/פינס את המיץ כמו שעושים עכשיו לאזרח פרץ ועשו לגנרל המושיע הקודם – עמרם מצנע.
    גם הוא יהיה חלש מכדי להתעמת איתם ולא מן הנמנע שיצטרך לבחור בין עסקאות גועל עם מאפיונרים והתכחשות לדרכו, כפי שעשה פרץ, ובין הליכה זריזה הביתה כפי שעשה מצנע.

    כבר עכשיו עמי איילון מטשטש מאוד את התבטאויותיו ה"שמאלניות" יחסית בהקשר לסכסוך הישראלי פלסטיני, וזאת בגלל קריצתו לקהל מרכזי ובכלל זה הקהילה הרוסית. בעיני זה ביזיון והמשך של הכיבוס במכבסת יועצי הסקרים, שמייצרים פוליטיקאים לפי תבנית אחידה – אנשים "חזקים ואמיצים" שלא אומרים כלום.
    אם אצביע לאיילון זה יהיה למרות הקמפיין ולא בזכותו, מתוך תקווה שבתוך תוכו הוא נשאר כשהיה.

    נ"ב: התכוונת להחמיא אך הבאת תמונה מאוד לא מחמיאה.

  • מישהו  On 27/11/2006 at 12:45 pm

    מדהים, איך אפשר לכתוב מאמר דעה כל כך ארוך על הבעיות בתפקודו של שר הבטחון, בלי לנקוב אפילו בבעיה אחת. אפילו לא אחת! ההתייחסות העניינית היחידה לתפקודו של שר הביטחון היא חיובית דווקא, כציטוט מדבריו של איילון.
    זה משותף לכל הביקורת על פרץ – כולם מדברים על 'כמה הוא לא מתאים' אבל אף אחד לא מציין ולו טעות אחת שעשה.

    אין דבר שספינרים כאייל ארד אוהבים מאשר לראות אנשים אחרים מבצעים את עבודתם בלי לשים לב.

  • יואב  On 27/11/2006 at 1:15 pm

    לדעתי אין כאן תרתי תסתרי.מדיניות- וזאת מודגשת, מונהגת על ידי איש. המיזוג הקלאסי בין מדיניות לבין האיש ניתן למצוא באנשים כמו בן גוריון ובגין,צ'רצ'יל ודה-גול. הרי צבי גיל לא הציע שאביגדור ליברמן יעמוד בראש מפלגת העבודה.איזכור שמו של עמי איילון הוא דגומה טובה גם לאיש עצמו וגם להשקפת עולמו. לעמיר פרץ יש התכונות החיוביות שלו והשליליות שלו, אך כמנהיג מדיני הוא כשל..

  • ציפי  On 28/11/2006 at 11:35 am

    אולי נפתח איזה צוהר קטן בתיבת נוח שלנו והיונה תביא עלה זית. ההזדמנות היא שלנו לא פחות מאשר של הפלשתינאים. נכון יותר, היא שלנו יותר מאשר של הפלשתינאים. אסור להחמיץ אותה.

  • בועז מושקוביץ  On 30/11/2006 at 2:06 pm

    אמנות ג'נבה, ארבע במספר, הן פרי יוזמה של אנשים אחרים לחלוטין, רובן התקבלו בטרם עמי איילון נולד.

    המחבר מתכוון ככל הנראה לאותה פארסה זולה (אבל יקרה) של יוסי ביילין, שכונתה "הסכם ג'נבה", אך שמה הוסב ל"יוזמת ג'נבה", אחרי שהובהר להם שגופי אופוזיציה אינם רשאים לחתום על הסכמים מדיניים.
    עמי איילון לא שייך ליוזמת ג'נבה, הנשענת על על מספר פוליטיקאים ישראלים שאבד עליהם הקלח ומספר פוליטיקאים פלשתיניים, תומכי טרור בגלוי, כגון כדורה פארס.
    ההברקה של עמי איילון מכונה "המפקד הלאומי", גם היא מעין "הסכם" שהוא כרת עם תומך טרור אחר, ששמו סרי נוסייבה. בראיונות לתקשורת, טען עמי איילון, שההסכם שלו טוב יותר מהסכם ג'נבה, אך למעשה מדובר ביישום דומה של אותה תיאוריה מופכרת ואווילית של משחקים טריטוריאליים בתור "הדרך לשלום".
    צבי גיל ועמי איילון – הם דוגמה לאנשים, שבמשך 13 השנים האחרונות לא למדו דבר וחצי דבר. לשניהם אין מה להציע – אין להם לא רעיונות חדשים ולא אופקים חדשים, הם ממחזרים תיאוריות דינוזאוריות וכל כוחם ומרצם מושקע במאמץ לשכנע את הסובבים אותם, שהינה יש להם בשורה חדשה.
    ההבדל ביניהם, שהראשון בסך הכל כותב הבלים בפורומים, אבל השני – רואה את עצמו ראוי להנהיג את המדינה.
    עמי איילון אינו מסוגל לראות בדיעבד את הכשלונות שאחרים ראו מלכתחילה, זה אדם שאינו ראוי לא לפקד על מחלקה ולא לנהל קיוסק גלידה. אחד כזה ב-‏99' נבחר בתרועות רמות כאילו היה מושיע לאומי, היה ראש ממשלה ושר ביטחון ותוך שנה הפך לבדיחה עצובה.
    ההבדל בין עמיר פרץ לעמי איילון – רק הזחיחות היתרה של איילון; אז בבקשה, הניחו לעמיר פרץ כי מסתמנת סכנה ממשית שעמי איילון עלול להחליף אותו.

  • יקיר  On 01/12/2006 at 2:09 pm

    הדבר הנכון היחיד בתגובה של בועז הוא שזה לא הסכם ג'נבה (שגם מועדו בועז מסלף) אלא הסכם איילון- נוסייבה. כול השאר הם הבל,רעות רוח, ולא ראוי להערה נוספת.

  • בועז מושקוביץ  On 05/12/2006 at 6:00 pm

    לא ציינתי את מועדו של "הסכם ג'נבה" לכן לא יכולתי לסלף אותו.
    לגבי השאר – אינך מסוגל להתמודד עם דבריי וכל מה שנשאר לך זה לגדף.
    ההתנהגות שלך מתוארת היטב במשל השועל והענבים הירוקים, שמופיע אצל כותבי המשלים מאזופוס עד קרילוב. כדי לך לקרוא בעיון, זה עשוי להחכים אותך.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: