כיסאות הם לישיבה-גם בממשלה,בתנאי שלא הופכים את השולחן


באידיאולוגיה  עוסקים במערכת הבחירות, ממשלה צריכה לשלוט.
כאשר אין תרבות שלטון ,הפוליטיקאים במקום להוליך מובלים בשל אילוצים.
 
ערכים  ונורמות בחברה ובמדינה אמורים להיות התוכן לחיינו בארץ הזאת. משום כך המרת אלה בעבור "נזיד עדשים" או כיסא חם בשלטון,היא האנטיתזה שלהם.אלה שמבקרים את הצעד של מפלגת העבודה בשל הישיבה בממשלה עם אביגדור ליברמן צודקים מן ההיבט של ערכים ונורמות תקינים.כך נאה וכך יאה לחברה דמוקרטית.אולם בפועל אילו הגישה שלהם הייתה מתגשמת, היינו עדים לאחת משתי האפשרויות.אם אכן ראש הממשלה נאחז בקרנות השלטון אך ורק בשל הרצון לשרוד,הוא יכול לצרף את יהדות התורה ואף את הליכוד שהוא יוצא חלציו ותהיה לו ממשלה "יציבה"."אם הבית" של הכנסת שלנו,הגברת דליה איציק, היא בעד ממשלת חרום רחבה. אולם אם אהוד אולמרט אינו מוכן למכור את שארית המוניטין במחיר "מטורף" כמו שצועקים בשוק,כי אז נבצר ממנו לשלוט על ממשלה מתקבלת על הדעת, והתוצאה היא אחת ויחידה- הליכה אלא הנשיא. הליכה אל הנשיא?
 
אי אלה חברי כנסת מקרב סיעת "העבודה" שידועים כנבונים היו צריכים לחשוב לפני שהתחילו בתרגילי ההצבעה בנושא התקציב.אילו חשבו כחכמים אפשר מאוד שאולמרט לא היה נזקק לתגבורת של "ישראל ביתנו".ממשלה חייבת לשלוט והאמצעי החשוב ביותר ליציבות השלטון הוא התקציב."המורדים", בעבודה היו חייבים להביא זאת בחשבון,אלא אם כן הם בעד בחירות מוקדמות, נכון יותר בעד התאבדות מפלגתם, כמפלגה.יש כאן הרבה יותר התחשבנות אישית מאשר דרך אידיאולוגית מנחה, אלא אם כן התאבדות היא חלק אינטגראלי של מפלגה זאת.
 
בחירות בזמן הזה,אינן רק עניין של דמים במשמעות של ממון,אלא דמים במשמעות המקורית שלהם.בבחירות הפעם הימין הוא שירכיב את הממשלה והתוצאה הבלתי נמנעת תהיה מעגל דמים חריף יותר.זאת לא משום שהציבור הוא ימני. להיפך הוא השמאיל, אך כפי שקורה לעתים קרובות בבחירות, הטלת הפתק לקלפי הוא במידה רבה הענשה של השלטון, בבחינת "מושחתים נמאסתם". ברירת המחדל אצלנו.ככה היה ב- 1977 ומאז.
 
התורה הליברמנית גורמת לי לחלחלה ולפריחה והעובדה שציבור גדול נוהה אחריה מדהימה ומעציבה,אך אביגדור ליברמן עדיין לא גירש ולו ערבי אחד משפרעם ולא העביר אף ישוב ערבי אחד לרשות הפלשתינאית.כאשר אריק לעס פלשתינאים בתיאבון, איווט אכל מזון "גרבר" או קאשה עם חלב.לעומת זאת כול הממשלות שכה מודעות למצבם של ערביי ישראל,ונותנות תהודה בדציבלים גבוהים להכרה זאת, לא רשמו לעצמם קבלות על הישגים בתחום הזה.זה כולל גם את הח"כים הערביים. אז מה הרבותא.במחשבה נוספת,אולי זה יהיה מועיל שמפלגה סמכותית בעלת אידיאולוגיה נוקשה תרטיב את כפות רגליה במי המדמנה של המציאות, שהיא הרבה יותר מורכבת מתפיסת עולם לאומנית.הא ראיה- הליכוד.אשר לתקשורת, תודה לאל שהיא קיימת ובועטת והשבח ליושב במרומים שהיא לא שולטת.
 
עמיר פרץ לא מוביל. הוא מובל, אבל הפעם הוא מובל  אל מטרה שהיא הרע במיעוטו.אפשר מאוד שאילו וויתר על משרד הביטחון לטובת איש כמו עמי איילון והיה לוקח לעצמו תיק חברתי,  היה קונה את עולמו במפלגתו, בממשלה ובקרב הציבור. אך פרץ הוא בשר ודם, לא מקריבן עצמי ,לא אלטרואיסט, לא מדינאי משכמו ומעלה, ולא איש חזון,בדיוק כמו פוליטיקאים אחרים.
 
הדרך היחידה לבחון אם הממשלה ממשיכה בקווי היסוד שלה עם צירופו של ליברמן אליה, היא לבחון את ישום   המדיניות שעליה התחייבה, כאשר חתמה על הסכם קואליציוני עם שותפותיה. לפרק מאחזים בלתי חוקיים,לחזור לשולחן הדיונים עם אבו מאזן,לקיים הפלייה מתקנת למקופחים כולל ערביי ישראל ולהיטיב עם עניי עמך.היה אם זה יעבוד, מה טוב. ולא- הדרך פתוחה בפני העבודה לעזוב את הממשלה.במצב הנוכחי כל פגע פוליטי שיתרחש אם העבודה תפרוש, הציבור הרחב יתלה את הקולר בצווארה של "העבודה" ולא של "קדימה" או "ישראל ביתנו".ככה זה. הציבור לא רוצה בחירות ורוצה את העבודה בפנים.זה לא על בסיס של סקר אלא של חוש ריח.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אסי  On 28/10/2006 at 11:22 am

    בגידה היא בגידה היא בגידה.
    רמאות היא רמאות.
    מפלגה שהיתה תקווה גדולה קורסת אל מול פשיזם ימני לאומני.
    ישבה של העבודה יחד עם ליברמן וקדימה תביא עלינו את ביבי, ובביביסטאן – כמו בביביסטאן שנאת חינם, מניפולציה, ומשבר.

  • איתי  On 28/10/2006 at 11:32 am

    הציבור רוצה את ביבי ליברמן וגאידמאק.
    אפשר לעשות כמעט את כל זה בלי בחירות.
    העבודה יוצאת בחוץ ואולמרט לוקח את ביבי
    וליברמן. והעבודה תלמד מה ששכחה – להיות
    אלטרנטיבה.

  • גיורא  On 28/10/2006 at 12:36 pm

    צריך לומר מה שאומרים בסיסמת האזהרה בהקשר של תאונות דרכים. אל תהיה צודק- היה חכם. בפוליטיקה חייבים לנהוג בתבונה. כפי שכותב גיל: המציאות היא שמכתיבה אותה ומי שמתעלם- משלם , והפעם גם הציבור הרחב. החלופה היא בחירות ובבחירות השמאל, הצדק,האמת וכל יתר הערכים ינחלו מפלה.

  • גיורא  On 28/10/2006 at 12:36 pm

    צריך לומר מה שאומרים בסיסמת האזהרה בהקשר של תאונות דרכים. אל תהיה צודק- היה חכם. בפוליטיקה חייבים לנהוג בתבונה. כפי שכותב גיל: המציאות היא שמכתיבה אותה ומי שמתעלם- משלם , והפעם גם הציבור הרחב. החלופה היא בחירות ובבחירות השמאל, הצדק,האמת וכל יתר הערכים ינחלו מפלה.

  • דנה  On 28/10/2006 at 8:48 pm

    אני חושבת שבמצב הנוכחי אין ברירה. העבודה לא יכולה לפרוש, כול עוד היא יכולה להשפיע איכשהו מבפנים.אבל, כן, יש מי שצריך לשלם את מחיר המחדל. זה לא אחר מאשר עמיר פרץ. עליו להתפטר מן הממשלה, ולהביר את היצוג למישהו אחר.ככה לפחות תישפר התדמית שלו. גם זה אילוץ.

  • רחלה  On 28/10/2006 at 11:12 pm

    מסכימה עם דנה.פרץ הוא האחראי למחדל בקרב מפלגת העבודה. הוא לא הנהיג את המפלגה ולא העמיד אותה על חומרת המרידה.אין זה משנה אם זאת היא על בסיס של אינטרסים אישיים או אינטרסים מפלגתיים. בכול מקרה המרידה היא שהביאה את ליברמן לממשלה. משום כך פרץ צריך לתת את הדין.הוא המנהיג כול עוד לא נבחר יו"ר חדש למפלגה.

  • שושי  On 28/10/2006 at 11:44 pm

    חכם זה לא להגיב למסקנות ועדת אור בצירוף "ישראל ביתנו" לקואליציה.
    חכם זה לחשוב גם על המצע בבחירות הבאות שאי אפשר יהיה לכתוב בו "ג'ובים נקודה", כי רק מצע כזה מפלגת העבודה מסוגלת להגשים.

  • נירה  On 29/10/2006 at 11:20 am

    "התרגילים" הללו הם בדיוק מצע העבודה מפלגת העבודה בבחירות 2006.
    ובעניין הפרגמאטיות – העניינים אמנם מורכבים, אבל הדרך לגיהינום רצופה התפשרויות "פרגמטיות" קטנות. השטן מאז ומעולם נודע כפרגמטיסט מובהק.

  • נפתלי  On 29/10/2006 at 1:07 pm

    או קיי נירה.אז איזו חלופה את מציעה? לא אוטופית אלא מעשית. איזה תרחיש יש לך. באמת מעוניין לשמוע ואני משער שגם אחרים.

  • קורא נאמן  On 29/10/2006 at 9:47 pm

    נראה שמרכז מפלגת העבודה קבל את "המלצת" צבי גיל להישאר בממשלה. הופעתו של פינס במרכז הייתה בה מידה של התלהמות ומידה לא פחותה של צביעות.

  • מיקי  On 30/10/2006 at 9:16 am

    פעם, כשהגישושים של אולמרט בקשר לצירוף ליברמן רק התחילו, היתה חלופה מצוינת. פשוט להגיד "או אנחנו או הם". ואז אולמרט היה מסתפק בקואליציה שיש לו.

    אבל לא בוכים על חלב שנשפך.

    עכשיו, החלופה היא עדיין "או אנחנו או הם". רק שעכשיו גדולים יותר הסיכויים שאולמרט יחליט לוותר על העבודה.

    תראו לי את ההישגים המופלגים של ישיבת העבודה בממשלה שמצדיקים ויתור על כל ההבטחות לבוחר. שכר המינימום בקושי עלה, ובוודאי לא הגיע לאלף דולר. התקציב המוצא ל-2007 הוא ימני כתמיד. ועכשיו עם ליברמן בממשלה, עמדת המיקוח של העבודה בדיונים על התקציב נחלשה מאוד, כי לרשות אולמרט תמיד יעמדו אצבעותיהם של הח"כים של ישראל ביתנו, כמו גם של פואד שמחון ושאר המשת"פים.

    בסופו של דבר לא על כל דבר מותר לוותר. במעשיה, העבודה מכשירה קריאות לשלילת אזרחות מאנשים בניגוד לרצונם ועל בסיס השתייכותם הלאומית. המצביעים לא שלחו אותם לכנסת כדי שיסכימו לכל דבר שאולמרט רוצה. אם מפלגת העבודה לא מסוגלת להגיד "לא", אז נעלם אחד הטעמים העיקריים לישיבה בממשלה.

    התגובה האחראית, אם כן, היא אולטימטום לאולמרט, שבסופו אולי הליכה לאופוזיציה. יש הרבה מה לעשות באופוזיציה. תשאלו את תמר גוז'נסקי. רק במפלגות ג'ובים משולה האופוזיציה למוות.

  • עודד  On 30/10/2006 at 12:40 pm

    בסופו של דבר אכן חלב שפוך שאותו שפכה העבודה כאשר בנושא התקציב חלק מחבריה ניסה להיות באופוזיציה כאשר המפלגה בקואליציה. אלמלא התרגיל הזה, לא הייתה לאולמרט כול מוטיבציה חזקה לצרף את ליברמן.הבעיה היא , נכון יותר החידה, איך העבודה תעשה לבן מן החלב השפוך. הרי זה מה שהיא מנסה לעשות. נראה אותה.

  • מיקי  On 30/10/2006 at 10:20 pm

    אנחנו חוזרים לשאלת המשמעת הקואליציונית. אני שמח שחלק מהח"כים הראו יותר נאמנות לבוחרים מאשר ליו"ר המפלגה. לא הוגן לקרוא לזה "תרגיל", שכן זו ההתנהלות הישרה והדמוקרטית. אינני מצפה מהח"כים של העבודה שיהוו חותמת גומי, לא של יו"ר מפלגתם, ובטח לא של אהוד אולמרט או של פואד (שזה היינו הך).

  • עודד  On 30/10/2006 at 10:41 pm

    תמיד יהיו כאלה שיהיו נאמנים לציבור הבוחרים כפי שהם רואים אותו מאשר לנציגים בממשלה.אך אלה מותרות, כאשר גם בלעדיהם יש רוב ממשלתי. כאשר אין,וסוגיית התקציב הוכיחה זאת, אותם ח"כים שגררו את רגליהם בכל הקשור בתקציב, הם ולא אחרים גרמו לכך שאולמרט נאלץ לחפש תמיכה מחוץ למפלגת העבודה. אפשר להתבונן באותה תמונה ב "תקריב" ואפשר במבט רחוק יותר ואז התמונה היא הרבה יותר רחבה.

  • מיקי  On 31/10/2006 at 8:35 am

    אולמרט המסכן לא "נאלץ" לחפש תמיכה מחוץ לקואליציה הממילא-רחבה שלו. הוא יכל להגיע לפשרה אמיתית עם מפלגת העבודה, כולל הח"כים הנאמנים לבוחר, ולהגיש תקציב אחר.
    תפקיד העבודה הוא להיאבק מאבק משמעותי על התקציב ולהגיע לפשרה סבירה. במקום זאת היא אפשרה לאולמרט להשיג תגבורת מימין שמנטרלת אותה לחלוטין, לצהלות העידוד של פואד, שמחון והרצוג, שקודם כופפו את פרץ ואחר כך את שאר הסיעה.

  • עודד  On 31/10/2006 at 11:58 am

    שלא תהיה טעות. לא זו בלבד שאיני דוברו של אולמרט, אלא שאני חושב כמוך שהקציב הוא רע , גם למעמד הבינוני וגם לרובד הכלכלי הנמוך.אך מה שקרה כאן הוא כאימרתו של אנטוניוס על קברו של קיסר: "זה לא שקיסר הוא אריה, זה שהרומאים הם עדר". מכאן שבעבודה אסור היה לתת עילה לאולמרט להתחבר לאיווט ליברמן.חכם מונע את מה שפכח צריך לעמול כדי לתקן את הפשלה שלו עצמו.

  • מיקי  On 31/10/2006 at 1:36 pm

    ראשית, מעט נוקדנות: פיקח הוא זה שצריך לעמול כדי לתקן, ואילו פכח הוא אדם שאינו שיכור. כמובן שטעויות מקלדת קורות גם לאנשים שיודעים לאיית.

    אינני מבין, לצערי, מה הנמשל לציטוט של אנטוניוס. אשמח אם תסביר.

    נדמה לי שכוונתך היא שגם אם הצדק עם המתנגדים לתקציב, החכמה איננה איתם כי הפעולה הלא-מתואמת פוגעת בעבודה.

    אם זו כוונתך, אז תשובתי היא: אם אתה מסכים שהצדק עם יחימוביץ' ושות', אז למה להתגולל עליהם ולא על הח"כים שבגדו בבוחריהם ובעבודה? למה אתה מאשים את הנאמנים והישרים ולא את מי שמעלו בשולחיהם?

    אכן, ניתן להשיג יותר בפעולה מתואמת. נא להטיף לאנשים ששברו את השורה וממש הזמינו את אולמרט לצרף את ליברמן, ולא לאלו שמילאו את תפקידם בנאמנות.

    אם דרושה תזכורת, הרי היא כאן:
    http://news.walla.co.il/?w=//988789

    באותו ענין, אני ממש מאבד את שלוותי כשהאנשים שעושים את מלאכתם נאמנה מכונים "מורדים". אגב, בליכוד זה היה אותו דבר בתקופת שרון. מהכינוי הזה משתמעת ההנחה שסיעה בכנסת צריכה להתנהל כדיקטטורה כלפי פנים.

  • עודד  On 31/10/2006 at 2:38 pm

    בעניין פיקח -פיכח- טעות פרוידיאנית שכן הפיקח כאמור אינו תמיד פכח. הא ראייה.אשר לאנטוניוס, הוא ביקש להבהיר כי עוצמתו של השליט היא תוצאה של חולשת ההמונים.אולמרט,יכול היה לתכנן את צרופו של ליברמן הרבה זמן,אך אילו העבודה לא הייתה עושה את הטריקים והשטיקים בוועדת התקציבים, ליברמן לא היה בפנים.אשר ליחימוביץ' היא נבחרה לא כנציגת איזור או מגזר אלא ברשימה-
    בעבודה. או שיש משמעת קואליציונית או שיש אנרכיה .או- שאם המדיניות של המפלגה ושל הממשלה לא נראית לה- היא יכולה לפרוש.זאת יושרה.אידאולוגיות הן יפות אך לא תמיד הן בבחינת ייהרג ולא יעבור.היסטורית, שפיכות הדמים הגדולה ביותר נבעה מאידאולוגיות.עמי אילון הוא דוגמה בעיני לאדם שיודע למזג בין אידאולוגיה לבין מציאות. נקווה שהוא יתפוס את המקום הראוי לו. לבסוף הערת שוליים. הוויכוח בינינו הופך למעין טוקבק, דבר לא רגיל במאמרים של צבי גיל. אני מקווה שהוא דווקא יהיה שבע רצון.

Trackbacks

  • […] http://www.notes.co.il/zvi/24521.asp הדפסה או שמירה כקובץ נערך על ידי יוחאי תגיות: ישראל-ביתנו, שלי-יחימוביץ, תקציב, תקציב-המדינה ח"כ שלי יחימוביץ': ממשיכה במאבק, זקוקה לעזרתכם!ישראבלוף של קבלני כוח אדם ופרילאנס במגזר הציבוריכיצד בונים מפלגה סוציאל דמוקרטית? שלי יחימוביץ': מפלגת העבודה היא הבית שלימה מחבר אותך עם הרצוג, פואד ושמחון?המכתבים עזרו – גזירות הושלכו לפחכנס החוג החברתי-כלכלימפגש צעירים של החוג החברתיחוק ההסדרים 2008: נאום שלי יחימוביץ'חוק ההסדרים 2008 – מסמך וורד […]

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: