עראב אל עראמשה כמשל


מי היה מכיר ומי היה יודע,מלבד תושבי חניתה,אילון , גרנות- הגליל והסביבה ,את ערב אל עראמשה,כפר ישנוני  שכוח אל ואדם,ששוכן ליד גדר המערכת בגבול הצפוני של הגליל המערבי, אלמלא פאדייה בת 60 ושני בנותיה,סולטאנה בת 31 וסמירה בת 33 שבחייהם ובמותם ,מטיל קטיושה של החיזבאללה, לא נפרדו.על מפות בקושי שמים לב לפסיק הזה שיש בו 1500 תושבים ערבים שיעיים,ממוצא בדווי.רבים מבניו של הכפר משרתים בצה"ל ובמשמר הגבול.
 
לא מכבר הגיעו אל הכפר כתבים של אתר nrg  של "מעריב" ודווחו שהתושבים מרגישים שהמדינה פשוט שכחה אותם. כמעט ואין מקלטים וחדרים שאמורים להיות מוגנים הם לא מוגנים.הם לא התפנו לדרום ונשארו במקום.
 
אולם בעוד שבערים ועיירות ערביות התגובות על ירי הקטיושות במקרה הטוב הן מעורבות,או מאוזנות כלפי החיזבאללה והמדינה,בעראב אל עראמשה התגובות היו חד משמעיות.בכתבה ב"מבט" ביום א' ה- 6 באוגוסט,התייצבו גברים בפני המצלמה והודיעו בפה מלא שישראל היא מדינתם וכי לא ישראל היא שפתחה במלחמה.השלום חשוב להם מאוד,ככלות הכול בניהם משרתים בצה"ל בדומה לדרוזים,לצ'רקסים ולישובים בדווים אחרים שמהם נפלו חללים בשרות המדינה.והם אף גאים בכך.
 
תגובת המיעוט הערבי להרס והרג של חיזבאללה,אף שלעתים אינה ערבה לאוזן הישראלית לפחות בחלקה יש לה בסיס.המיעוט הערבי עדיין לא נהנה ממלוא הזכויות כאזרחי המדינה.זאת מציאות שכולם מודים בה.אפשר שהדמגוגיה של כמה ח"כים ערביים אינה משרתת את האינטרסים של ערביי ישראל,אך באותה מידה אפשר שאם מצבם היה שפיר יותר הם היו בוחרים בנציגות אחרת,לא עוינת.מכל מקום תגובתם והתנהגותם הייתה שונה.משום כך יותר משיש בתגובת ערביי ישראל משום התעלמות מן האכזריות של החיזבאללה,יש בה התחשבנות עם המדינה.אמנם אין הפלייה בין המתים,אבל יש ויש הפלייה בין החיים.וכל ההמלצות או רובם וכול הכוונות הטובות,ויש כאלה,בכל הקשור לתמיכה מתקנת לגבי ציבור זה, לא בוצעו.
 
בינואר 2004 פרסמה מזכירות הממשלה שוועדת השרים למגזר הלא יהודי בראשות ראש הממשלה אריאל שרון החליטה בין היתר על שורה של צעדים לשיפור המצב במגזר הערבי.מדובר בתוכניות פיתוח בצפון לשנים 2004-2005  בנושא תשתיות,שכונות חדשות,בינוי בתי ספר,שיפור התחבורה,הקמת מערכת ביוב וכיו"ב, בעלות של 172 מיליון שקל.בהודעה צוין כי ראש הממשלה רואה חשיבות רבה בהפעלת התוכנית בישובים הבדווים בצפון אשר בניהם משרתים בצה"ל.
 
בשעתו היה מקובל מאוד המונח "ברית דמים", שמנחם בגין הרבה להשתמש בו,בכל הקשור ביחסי יהודים דרוזים ומיעוטים אחרים.אני לא אוהב מונח זה ומעדיף על פניו "ברית חיים" או "ברית אחים". אולם המשמעות היא אותה משמעות. ככה או אחרת במה זה מתבטא בפועל.מאז שפורסמה ההחלטה בדבר ההטבות לסייע למגזר הלא יהודי= מה קרה?.כלום או כמעט כלום. משום כך בפרפראזה על פנייתו של הנשיא קנדי ,בנאום ההכתרה, לעם האמריקני,אלא שמהופך, אפשר לומר: אל תשאלו מה נתנה עראב אל עראמשה למדינה,שאלו מה המדינה נתנה לה.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • חביב  On 10/08/2006 at 5:25 pm

    טוב שגיל העלה את הנושא שהוא לא צדו השני של המטבע אלא צדו הראשון. הוא רק שכח לציין שהערבים מבכים לא רק את מתיהם אלא גם מות יותר מאלף מבני דתם ואולי קרוביהם בלבנון ואני מאמין שגם את שכניהם היהודים.

  • ניר  On 11/08/2006 at 10:57 pm

    זה נכון, אך הצד השני של המטבע הוא שרוב ערביי ישראל לא נוהגים כמו תושבי עראב אל עראמשה. צריך לזכור גם זה.

  • מונתסר  On 26/09/2006 at 11:24 am

    אני מככפר ערב אלעראמשה אני גר בכפר זה כפר זה נמצא ליד לבנון בחורים טובים ואין מה לגיד אין מה לעשות אללה ירחמ סולטנה וסאמירה ופדיאה

  • זמיל  On 10/01/2010 at 11:00 am

    חבל שהתושבים לא נוהגים כך

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: