OVER KILL


 
אלמלא הייתה קיימת הטלוויזיה היו אנשי יש"ע צריכים להמציא אותה.דומני כי בכל שלושים ושבע שנות ההתנחלות הם לא קבלו "כיסוי" כזה ,חשיפה כזאת כפי שהם מקבלים אותה בשבועות האחרונים.רשתות הרדיו והטלוויזיה הקימו בשטח אולפנים,וכל התנחלות  או האחזות, גדולה כקטנה, מאוישת על ידי כתב אחד לפחות ובהרבה מקרים על ידי כמה כתבים.העיתונות הכתובה שאינה יכולה לשקף תמונות נעות,ממלאת את כל עמודיה כמעט באירועים הקשורים בפינוי הרצועה.כאילו שום דבר אחר לא קיים לא בארצנו הגדולה ולא בעולמנו הקטן,מלבד פינוי חבל עזה.
 
אולם התקשורת היא כמו מחזרת מתעתעת.אתה יודע איך זה מתחיל ומתי אך אינך יודע איך זה נגמר ומתי.התוצאה היא שהיא נדבקת לשטח כמו קרצייה וככל שיש יותר דם או דמוי דם, אלימות סתם או של חוליגנים צעירים שמקומם במוסדות לנוער חריג,ככה היא יותר דבוקה באובייקט.במקרים כאלה התקשורת על כל ענפיה יותר משהיא אוהבת את קוראיה,מאזיניה או צופיה מאוהבת בעצמה.
 
מסתבר כי אפילו  הערוץ המסחרי שחי ונושם על "רייטינג" לא הרים את ראשו מעל לשוחות בגזרת עזה כדי לראות שמאז שחדשות ערוץ 2 עסוקות בפינוי הרצועה,המרקע שלהם מתפנה מצופים.סקר שמופיע ב"דה מארקר" ביום ה' 18.8.05 מלמד כי הצפייה מאז סיקור ההינתקות ירדה ב 3% לערך לגבי צופים מבוגרים וב 6% לגבי צופים צעירים.לדעתי זאת רק התחלה של הבריחה הגדולה.גם כאשר מועברים שידורים "חיים"- ישירים ממקומות האירוע,חגיגה לפורעי החוק,זה מפסיק למשוך.ואינני רוצה להיות פסיכולוג ולנתח כיצד הדבר מגרה נפשות מופרעות.
 
זה מה שקרוי בלעז  over kill .חוזרים וחוזרים לא על אותן תמונות אך על תמונות דומות, על גרירת נערה, על מערכות מבוימות יותר או פחות,ועוד תפילה ועוד איפוק של חיילים וקצינים שעומדים מול אלה שיורקים עליהם או מבזים אותם,עוד מילים של הנשיא שנהפך למשתתף פעיל בתוכנית "הכול דיבורים" עוד הופעה פתטית,יבשה כצנון, של ראש הממשלה וחיל פרשנים אזרחיים וצבאיים,פעילים או עתודאים.
 
בסופו של דבר,אם לא יקרה איזה אסון נוראי,ונקווה לטוב,הציבור יפסיק לגלות עניין בנושא. לעג הגורל הוא שמי שצריך להיות מעוניין בפחות חשיפה הם דווקא אנשי יש"ע, עוד מעט י"ש.כי מה מראים? בעיקר את הצד המכוער בכל הפינוי,ופה ושם משובצות תמונות של מפונים ומפנים, מזילים איזו דמעה,ממשית או מלאכותית.
 
הכלל הוא שאי אפשר לרצוח את אותו קרבן פעמיים.בפעם השנייה זאת התעללות בגופה.הציבור לא אוהב את זה.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • יאיר.ג  On 19/08/2005 at 12:39 pm

    מי שקרא את מאמרו של גיל מוזמן לקרוא- במהדורה המודפסת הרגילה והאלקטרונית של "הארץ"- את מאמרו של יוסי שריד על "תבוסת התקשורת" כל מה שאומר גיל הוא בלשון המעטה למה שטוען שריד ובצדק על ההיסטריה של התקשורת אשר עלולה להוות חרב פיפיות במשברים חמורים הרבה יותר.כאשר התקשורת כול הזמן צווחת "זאב זאב" מי ישים לב כאשר הזאב האמיתי יבוא

  • אלי.  On 19/08/2005 at 10:00 pm

    זאת אופיה של התקשורת בימינו.מלבד החשפנות היתרה ישנה תחרות בין הערוצים ובין העיתונים,כולל באחרונה גם הארץ ש"הצהיב"- על הסנסציה.אם זאת תפקידה של התקשורת זה עניין אחר.אף ערוץ לא רוצה שאיזה מבקר טלוויזיה יצביע עליו כמי שהחמיץ תמונה או מערכה ואני חושב שכמו בתיאטרון הציבור לא תמיד תמים דיעים עם המבקרים.אלא שבתקשורת,תודה לאל אפשר לסגור את המכשיר.

  • נאור  On 20/08/2005 at 5:55 pm

    המטרה המעשית והמוצהרת של התקשורת היא "זכות הציבור לדעת" עם מירכאות ובלי ,שכיום פרושו תפוצה גדולה יותר שווה פרסומת רבה יותר.הערוץ הראשון מבחינה זאת הוא יוצא מכלל זה.אלא שהוא לא רוצה לפגר אחרי המכנה המשותף הבינוני.עם זאת אין כל ספק שהפעם התקשורת הפריזה.היא הפכה מציאות עגומה(איך שלא נתייחס אליה ןמאיזו זווית) לפארסה מבויימת על ידי חלק נכבד מן התושביםומנהיגיהם ביש"ע, בשיתוף פעיל של בריונים צעירים שבאו כחיזוק תיאטראלי.

  • שלמה  On 22/08/2005 at 5:08 pm

    כרגיל, צבי גיל צודק בגדול בכל מה שקשור להתנהגות העיתונות והתקשורת בארצנו. מי שקרא את מאמרו המוזר של ארי שביט בהארץ בשבוע שעבר, לא יכול שלא להסכים עם כל מלה של גיל. התקשורת, שהובילה את הביקורת על המתנחלים – אדוני הארץ, נושאי דגל הגזענות בעם – משמשת להם עכשיו שופר גדול של אמפתיה והזדהות. נכון, הם מתפנים בניגוד לרצונם, אבל הם מתפנים בצדק ובדין, כי אין עוד מקום בעולם בו חוגג הקולוניאליזם הגזעני כמו באיו"ש. אז מה ההיסטריה הזאת? רגשי אשם? אני מתבייש לפעמים ממה שאני קורא ורואה. שלמה ארד

  • שלמה  On 22/08/2005 at 5:08 pm

    כרגיל, צבי גיל צודק בגדול בכל מה שקשור להתנהגות העיתונות והתקשורת בארצנו. מי שקרא את מאמרו המוזר של ארי שביט בהארץ בשבוע שעבר, לא יכול שלא להסכים עם כל מלה של גיל. התקשורת, שהובילה את הביקורת על המתנחלים – אדוני הארץ, נושאי דגל הגזענות בעם – משמשת להם עכשיו שופר גדול של אמפתיה והזדהות. נכון, הם מתפנים בניגוד לרצונם, אבל הם מתפנים בצדק ובדין, כי אין עוד מקום בעולם בו חוגג הקולוניאליזם הגזעני כמו באיו"ש. אז מה ההיסטריה הזאת? רגשי אשם? אני מתבייש לפעמים ממה שאני קורא ורואה. שלמה ארד

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: