שטח הפקר בתקשורת הבסיסית


עוד רושם ב"סידרה" על האפתיה של האזרח הישראלי.
 
כאשר רועמים התותחים של ההתנתקות מעזה,המוזות בקושי משמיעות את זמזום מעוף הדבורה. עד כדי כך שפובליציסטים ידועים מייעצים לנו להתעלם  בעת הזאת מהפקרות,משחיתות,מהרג ורצח,וכל המדווים שפוקדים את החברה הישראלית,ולהניח לשיירת ההתנתקות לעבור בשלום.גם אני בעת ההיא מעדיף שלא לגעת בנושא.בבחינת "שקט,לא להפריע".מה שמזכיר לי כשדר בשעתו כאשר נערך שידור באולפן- היה תלוי שלט:שקט משדרים( התנתקות).יתרה מזאת לדעתי זה עניין של כוחות הביטחון, המשטרה ,צה"ל,שרות הביטחון הכללי ובתי המשפט.שעת הדיבורים הסתיימה, גם לכוחות הביטחון שהוכיחו עצמם בדיבורים יותר מאשר במעשים.
 
תחת זאת אני עוסק בעניינים קטנוניים כאלה,יומיומיים, שהם בבני מעייה של החברה.הפעם אני מתייחס לטלפון.אותו מכשיר שאמור לשרת את האזרח במסר שהוא מעוניין להעביר,או לקבל, ובעבור  שרות זה הוא משלם דמי שרות קבועים(שאין להם שום הצדקה) ותעריף מנופח ישיר,ועוד כספים בעד כל מיני חידושים,כמו שיחות ממתינות, החזר טלפון למי שצלצל ולא נענה,וכיו"ב המצאות מבית היוצר של מחלקת השיווק של בזק.שלא לדבר על כל מיני גופים ציבוריים שממנים סוכני עמלה  להתרמות לאגודות צדקה,שיקום,רפואה ומטרות חשובות באמת, שעליהם,אני מתעקש שלא לקבל טלפון אלא נייר בדואר.ועוד לא הזכרנו שמצוטטים לטלפון שלך,ואין אתה יודע את זהות המצוטט.
 
ומכיוון שאנו רחוקים מחברה שיש בה סייגים,להיפך אלה קיימים כדי לפרוץ אותם,גם כאן קיימת תופעה חוצה גבולות. מדובר בהודעות מוקלטות בטלפון שאין אתה יכול להפסיק.שתי אפשרויות עומדות בפניך: להאזין להם או לסגור את הטלפון.אני לא רוצה לא את זה ולא את זה.ואם בזק( שגם היא עוסקת בכגון אלה ועליך להודיע מפורשות לאיזה מספר שיפסיקו) לא מסוגל למנוע את ההתפרצות הקולית לביתי,על המחוקקים לעשות זאת.אין שום בעיה.ההודעות אינן אנונימיות ויש להם שם וכתובת,ככה שניתן להגיע אליהם ואם לא במנע,אזי באכיפה.אך אז שוב הגענו לאכיפה.מה לעשות והסוס הישראלי,טוב ברודיאו. קשה לאכוף אותו.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • דר' דן הדולב  On 29/06/2005 at 5:04 pm

    על פי מה שנראה בכלי התקשורת, התקשורת שלנו עסוקה מעל ומעבר בענייני אונס, רצח ואלימות כדי להגדיל את הרייטינג היומי, ואף כדי ליצור את ההיסטריה הציבורית הנדרשת כדי לקיים יום יום בית-דין שדה ציבורי לאנשים שרק "נאשמים" במשהו. התקשרות הנחותה שלנו נתנה לעצמה פטור מלחכות עד שתוכח אשמתו של אדם. היא גם שופטת והיא גם מוציאה להורג באופן תקשורתי.

    האלימות מתגברת בעזרת עזרים טקטיים כמו מידע מפורט בתקשרות על אונס או רצח עם תיאורים פלסטיים המעוררים את המופרעים שבאנשים.

    ההתלהמות על כל שטות בעזרת כותרת שאין לה קשר ישיר לתוכן הכתבה, היא לחם חוקה של התקשורת הישראלית האלימה והמקדמת אלימות.

    אין אף אחד שמייעץ להתעלם. התקשורת הישראלית הנחותה שלנו מלאה כל טוב, בצורה מפורטת, דוחה, אלימה, מתלהמת וכל זה כדי לעורר את היצרים למען הכותרת של היום הבא.

  • נאור  On 29/06/2005 at 7:42 pm

    אמת,לד"ר דן הדולב,יש לנו בעייה כפולה ומכופלת עם התקשורת.זאת הקרויה "תקשורת המונים" והיא באמת מכוונת את עצמה למכנה המשותף ההמוני ביותר וזאת הפחות המונית כמו התקשורת הביתית,כאשר המסר הוא מאדם לאדם.בראשונה תמיד יש לצופה או למאזין האפשרות לסגור.בשניה,כדוגמת הטלפון המובא ברשימה של צבי גיל,אין לך מנוס מאשר להרים את השפופרת כי לכך נועדה.אבל לא-כאן מתפרץ לך אורח בלתי רצוי ואין לך מקל כדי להדוף אותו.שניהם פועלים בחלל נורמטיבי במדינה שלנו.

  • נאווה  On 29/06/2005 at 9:41 pm

    הקוראים מתבקשים להביא את תוכן הרשימה ליעד והוא שרת התקשורת דליה איציק.מרוב עיסוק במאקרו שוכחים את המיקרו,את האזרח הקטן אשר לא זו בלבד שהוא משלם בעבור "התענוג" המפוקפק הזה,אלא שאין לו כתובת לתעל את תלונותיו.

  • גרי אפשטיין  On 29/06/2005 at 10:36 pm

    כשאתה כותב –

    ומכיוון שאנו רחוקים מחברה שיש בה סייגים,להיפך אלה קיימים כדי לפרוץ אותם,גם כאן קיימת תופעה חוצה גבולות.

    אתה מתכוון שגבולות כמו גבולות גאוגרפיים נחצים או שיש לפרוץ גבולות אולי אפילו של תודעה כדי להגיע לפריצת גבולות.
    האם אתה בעד או נגד?
    מה הקשר של הטלפון, הרי אין לו קשר במאקרו?

  • מגיב  On 29/06/2005 at 11:05 pm

    מרוב עיסוק במאקרו כמו המונופולין בתחום התקשורת,שוכחים את המיקרו הקטן והוא האזרח שמשתמש בטלפון

  • אורן ט.  On 30/06/2005 at 11:39 am

    אין כל ספק כי התקשורת על כל סוגיה פורצת לביתנו ויש בכך צדדים חיוביים אבל במאזן הסופי השלילה עולה על החיוב.הדוגמה של פריצה אל תוך אמצעי הקשר הבסיסי בבית היא קו אדום.אסור לעבור על תופעה זאת לסדר היום.

  • אורן ט.  On 30/06/2005 at 11:39 am

    אין כל ספק כי התקשורת על כל סוגיה פורצת לביתנו ויש בכך צדדים חיוביים אבל במאזן הסופי השלילה עולה על החיוב.הדוגמה של פריצה אל תוך אמצעי הקשר הבסיסי בבית היא קו אדום.אסור לעבור על תופעה זאת לסדר היום.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: