אישי בהחלט


 
 
היו לי שני אחים קטנים ממני. לייבק(אריה) ושמוליק.אילו מישהו סיפר להם שלזכרם כל העם:בבית,ברחוב,בעבודה ובדרכים יעמוד דום באותה שנייה,הם לא היו תופסים את זה.אילו אמרת להם שייערכו טקסי זיכרון ממלכתיים, יודלקו משואות,יינשאו נאומים ממלכתיים,ייקראו ויושרו שירים וכל העם יראה את הקולות,הם לא היו מבינים במה המדובר.ואילו רצית להאדיר את הסיפור ולציין שלא רק בישראל מצוין האירוע אלא בעולם כולו( ששתק כאשר הם הוכנסו למשאית שלתוכה הוטלו מיכלי צקלון ואחר כך נשרפו בבור ענק בחלמנו.) גם זה לא היה נהיר להם.מה שהיה ברור להם זה שאריה רצה להיות טייס,ושמוליק -כבאי.שאיפותיהם לא מומשו,כשם ששאיפות אביהם סביהם,דודיהם דודניהם-מאוויים פשוטים מאוד,לא הוגשמו.זאת לא שואה קולקטיבית.זאת שואה אישית.עולם קטן שחרב ואיתו אני מתייחד היום-בבית.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • משה  On 05/05/2005 at 3:45 pm

    את כותב כה יפה, וכה אישי, וכה שונה מהתעשייה הממלכתית שמפגיזה מבחוץ.

    שלא תדע עוד צער.

  • שמעון  On 05/05/2005 at 7:34 pm

    אכן, המילים המעטות הללו נכנסות ישר ללב.

    אני בטוח שאחיך היו גאים מאד לדעת על התרומה שלך לפיתוח התרבות בארץ.

    כה לחי — שמעון

  • נאור  On 05/05/2005 at 9:34 pm

    כל בנרבה על הנאמר על ידי משה ושמעון גורע-אבל אני מזדהה עם כל מילה שלהם

  • חזקי  On 05/05/2005 at 10:14 pm

    אכן "מרוב יער לא רואים את העצים" החרוכים ואת המצוקה של כל אחד מניצולי השואה בייחוד אלה שבערוב ימיהם נעזבו על ידי העם היהודי והמדינה שלמענה לחמו ופעלו.זאת טרגדיה.

  • עמי  On 05/05/2005 at 10:53 pm

    יפה ועצוב.

  • שוש  On 06/05/2005 at 1:31 pm

    יפה ועצוב-כהגדרת עמי,הוא תאור נכון אף שהשניים לא תמיד הולכים יחד.אבל אהבה יכולה להיות יפה ועצובה.החום שחש צבי כלפי יקיריו לא פג למרות השנים הרבות שעברו מאז עברה עליו השואה האשית.מרגש מאוד.

  • שולה  On 06/05/2005 at 10:16 pm

    אין מילים למילים של המאמר ולאלה שנכתבו בעקבותיו.

  • עקיבא  On 07/05/2005 at 2:57 pm

    על כאלה יש לומר "איכה ישב בדד". במיוחד מופנים הדברים לציבור החרדי שטרם מצא את הדרך הנאותה לציין את החורבן של העם ושל כל שריד וניצול שואה.אמת שזה לא מסתדר להם עם "אל מלא רחמים" כאשר הרחמים משום מה נעלמו.וידוי מאלף של יחיד.

  • ניצול שואה  On 07/05/2005 at 11:43 pm

    אני מזדהה ללא סייג אם דבריו של צבי גיל.יחד עם זאת האירועים הציבוריים הם חשובים לא רק לניצולים שכן הם מלומדי כאב ושכול,אלא לעם כולו וביחוד לדור הצעיר.זאת בתנאי שבין ימי הזיכרון לקחי השואה יילמדו היטב.

  • ראומי  On 11/05/2005 at 6:08 pm

    אבי היקר.גם אני מתייחדת עם בני משפחתי,בני משפחתך. ולמרות שלא הכרתים אני רואה אותם בדימיוני.ואם נכון הדבר שיש גלגול נשמות הרי שהם ועוד רבים וטובים כמותם ,הם אלה שחיים ביננו היום והם אלה השומרים ודואגים שהעולם הזה יהיה טוב יותר.
    בתך-ראומי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: