רוצים לראות הפגנות והחתמות בעד השלום…אצל הפלשתינאים



מי שמותח ביקורת על התנתקות חד צדדית ומצדד במשא ומן,חייב להקפיד שמתן ביטוי
לשאיפה לשלום יהיה דו צדדי,ציבורי ופומבי, והכוונה לפלשתינאים.
 
ע"פ שפורסם בתקשורת ,לשכת שר הביטחון הודיעה על החלטת השר לדחות את בקשת מטה ז'נבה להתיר לקבוצה מאנשיה לצאת בסוף השבוע ליריחו למפגש של המועצה המשותפת הישראלית פלשתינית של היוזמה.העילה הרשמית היא שהשב"כ המליץ לדחות את הבקשה מחשש לביטחונם של המשתתפים הישראליים.
הטענה הזאת היא רלוונטית והגיונית כמו הטענה של מערכת הביטחון שאם ואנונו יהיה מבודד לא תהיה לו נגישות לתקשורת.עוד  צעד במצעד האיוולת העכשווי של מערכת הביטחון בכל הקשור ב"אמצעי מניעה " משומשים שגורמים ללידת יצורים מעוותים.
 
אבל לא על כך ביקשתי להעיר,אלא על תופעה אחרת,או העדר התופעה.
"מטה ז'נבה", "המפקד הלאומי" ודומיהם מבקשים מאיתנו האזרחים להזדהות עם עמדתם בכל הקשור
ליציאה מעזה ומן השטחים בכלל,הן על ידי חתימה על עצומות והן בהשתתפות בהפגנות וכיו"ב גילויים של תמיכה.אני למשל גם חתום וגם,אם הדבר אפשרי, משתתף בהפגנות כולל עמידה של יחיד בצומת ירושלמית.משהו מאוד פתטי, בייחוד ערב  ראש השנה.פניתי למטות הארגונים בדרישה שמן הראוי היה שהם ובעיקר שותפיהם הפלשתינאים,יפעלו למען קיום  אירועים  פומביים כאלה בקרב הפלשתינאים.פניותי לא נענו אפילו בכתובים,שלא לדבר על הענות בשטח.מדוע? אני מאמין לפרופסור סרי נוסייבה,ליאסר עבד' רבו,שהם מעוניינים בשלום שיהיה פחות או יותר מקובל על ציבורים  ישראליים ופלשתינאים גדולים.הם באים אלינו למפגשים ומזמינים את עמיתיהם למפגשים אצלם, כדוגמת מפגש יריחו.
 
מה שחסר,והחסר הזה מהדהד, הוא העדר  בולט  של פלשתינאים בהפגנות כאלה אצלם. ואם הם קיימים,היכן? מדוע לא רואים זאת?חסרה מאוד ההדדיות בקרב התומכים הפלשתינאים מן השורה.בעוד שהישראלים יוצאים להפגין,להחתים עצומות ,לא ראינו עדיין הפגנה מקבילה אצל הפלשתינאים.העדר מתן ביטוי פומבי לשאיפת השלום מן הצד השני יש לו השפעה שלילית על הציבור הישראלי,וזאת משלושה טעמים,כפי שאני רואה אותם.
 
1.פטרנליזציה ישראלית וסלחנות, משל היו הפלשתינאים לא בשלים עדיין לצאת לרחובות כאשר מדובר בקריאה לשלום ולא לג'יהאד.
 
2.השפעה ברחוב הערבי הפלשתינאי.שכן יש כאלה שמסכימים עם הרעיון אבל חבויים בארון בהעדר דוגמה לפומביות הביטוי.
 
3. האלמנט החשוב ביותר.הציבור בארץ בכלל וציבור התומכים בפרט,יראה שיש בצד הפלשתינאי לא רק פרטנר באליטות אלא גם בקרב הציבור הרחב.  SEEING IS BELEIVING. וזה יעודד.אנו רוצים לראות הפגנות אצל הערבים  בעד  שלום עכשיו.( בלי מירכאות)

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

                                                                       

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

התמונה החסרה-הפגנת פלשתינאים למען השלום

 

 

התמונה ששלח שלומי דסקל מן "המפקד הלאומי" במענה לתמונות לעיל.

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • א.א.  On 03/06/2004 at 11:11 pm

    כניראה היו יוצאים להפגין אם היו חושבים שיש להם פרטנר

  • מ.יוחנן  On 04/06/2004 at 12:24 am

    מה פרוש שאין להם פרטנר.בהפגנות יש להם שותפים.הרי ההפגנות הללו אינן בעד מדיניות הממשלה אלא נגדה.ובכלל אם זה מה שהם חושבים, שידברו,יש להם יותר מדי דוברים אצלנו מטעמם. הם לא ילדים וכבדי פה, שיקומו וידברו,יפגינו,יחתימו,ולא יתנו לנו לנחש כל מיני ניחושי סרק. ההדדיות לא רק מתבקשת,היא נדרשת.

  • הדב  On 04/06/2004 at 6:05 am

    צבי,
    הרי ישראל מונעת לעיתים באלימות הפגנות אי-אלימות למען פיתרון אצל הפלשתינאים.
    ברכות יחסית אם זה הפגנות משותפות עם ישראלים
    ובאלימות אם אין שם ישראלים.
    ובהתחלה עולה התיסכול, למה את ההפגנות הלא אלימות האלו מפזרים.
    אבל כמו שנכתב כבר פעמים רבות, אין חשש ישראלי/צבאי גדול יותר מפעולה עממית רחבה לא אלימה.
    המדיניות בשטח היא ברורה.
    ולכן הניצנים נגדעים באיבם.

  • טלי  On 04/06/2004 at 8:09 am

    מה זה "לא ראינו", צבי?
    הדיווחים קיימים, אתה פשוט כנראה מסרב לראות אותם
    [והתקשורת הישראלית עוזרת לך בהתעלמה מלסקר כל עצומה או הפגנה, ויש רבות כאלה, בעד יוזמות השלום ונגד ערפאת בשטחים. תשאל ברשתות הזרות]

    ומה זה הדמגוגיה הזו של "התמונה החסרה"?

  • בבון  On 04/06/2004 at 11:29 am

    אני חייב להגיד שהתקשורת הישראלית היא ממש חידה בעיני, אם כך.

    מצד אחד היא דוחפת כל כך חזק כל מה שנדמה כיוזמת שלום ישראלית – עד כדי כך ששרון מקבל חנינה תקשורתית ומצנע קבל תדמית של קדוש למרות התנהלותו המפיוזית בחיפה, עד כדי כך שהיא נמנעה מדווח אמיתי על הבעיות בתקופת אוסלו, עד כדי כך שהיא קוטעת אפילו את "כוכב נולד" (!) כדי להעביר לאומה את נאום פרס בהפגנת השמאל האחרונה – ואילו דווקא בצד הפלשתינאי היא מתעלמת מכל יוזמות השלום?

    הרי ברור לכל, שהפחד העיקרי של הציבור בישראל מיוזמות השלום למינהן הוא החשש שאין פרטנר פלשתיני (גם בעם וגם בהנהגה). אם כך, הגיוני דוקא שהתקשורת, בתמיכתה בשלום, תנסה להראות לנו בכל הזדמנות את הפגנות הענק בעד שלום שמתרחשות בשטחים?

  • מרק ק.  On 04/06/2004 at 11:50 am

    אין שום חשיבות האם יש הפגנות או אין. מעבר למה שטלי כתבה אפשר גם לטעון שההפגנות בארץ הן חלק מהתרבות הישראלית ולדרוש מהפלשתינאים להפגין בצורות דומות זה פשוט להתעלם מכך שיש להם תרבות אחרת ודרכי הבעה אחרות.

    בסופו של דבר ההפגנות והעצומות הם חסרי חשיבות. מה שחשוב הוא מה שקורה בפועל. בשביל לשכנע אותי שהפלשתינאים רוצים שלום הם יצטרכו להתחיל למנוע פיגועים וירי קאסם על ישראל. עד שזה יקרה גם הפגנה של מליון איש בעזה לא תשכנע.

  • אלה  On 04/06/2004 at 3:13 pm

    אין טעם לצפות להדדיות במקרה הזה, כל מי שעושה כן משקר לעצמו. אנחנו לא מתמודדים עם עם דומה לשלנו אלא עם תרבות מפגרת ואלימה פי כמה. השבוע התבשרתי על ארוע נגד הכיבוש באוניברסיטת תל אביב, בין האורחים צוין גם עאזמי בשארה. לכאורה קשה להבין איך מי שמארגן ארועים בשם חופש הפרט וזכויות האזרח יכול להעלות על הבמה אדם כמו בשארה. אדם המקורב לדיקטטור נורא כמו בשאר אסד, דיקטטור שאחראי להרג של כל כך הרבה אנשים ודיכוי של עם שלם. אם בשארה היה ישראלי או אירופאי לא היו מעלים על דעתם המארגנים לעלות אדם כזה על הבמה. אבל מאחר והוא ערבי אז אין איש מודד אותו בסטנדרטים בהם מודדים כל פוליטיקאי או אדם אחר. מי שמצפה מהפלסטינאים שיהפכו להיות בני תרבות בין רגע טועה ומטעה.

  • טלי  On 04/06/2004 at 5:54 pm

    וכותבת רק לבבון:

    אני לא התרשמתי שהתקשורת הישראלית תומכת בשלום… מהמקום שבו אני נמצאת, ובוא נגיד את זה ממש בקיצור ובתמצות, התקשורת הישראלית ממש עושה כל שביכולתה כדי לא לסקר פעילויות של ארגוני שלום, יוזמות משותפות והפגנות של פלסטינים. התקשורת הישראלית היא כבר מזמן שפוטה של הידיים הפרטיות שמנהלות אותה,והידיים הפרטיות האלה שייכות לאנשים שיש להם את האינטרסים שלהם. וככה החדשות שלנו נראות.
    [ובאמת בלי להיכנס לפרטים והדגמות כרגע, אני מניחה שבכל מקרה זה מה שאני רואה דרך המשקפיים שלי]

  • ארי  On 05/06/2004 at 12:43 pm

    אני חושב שמתפקידם של כל התנועות למען השלום לטרוח ולהביא בפני התקשורת את הגילויים אצל הפלשתינאים למען השלום.גם בעברית וגם בעיתונות הפלשתינאית, ואם התקשורת הישראלית מעלימה תופעות אלה יש לפרסם מודעות בתשלום ואני משוכנע שיימצאו תורמים.העיקר שהתופעה תמצא ביטוי. בתקשורת. אינני חושב שצבי גיל,ברשימה הזאת כמו ברשימות אחרות שלו, הוא דמוגוגי, בכלל לא.נדמה לי, בעצם אני בטוח שהתמונה של המפגין הבודד בצומת היא התמונה של צבי, גיל.הוא איננו דורש רק יפה. המסר שלו הוא חשוב,וחשוב שבעתיים שהוא עורר את הסוגייה הזאת.

  • שלומי  On 05/06/2004 at 1:11 pm

    לטלי ולארי. התמונה של המפגין הבודד בצומת ירושלים היא אכן של צבי גיל

  • טלי  On 05/06/2004 at 3:59 pm

    לא דיברתי על תמונת "המפגין הבודד" אלא על סימן השאלה הגדול המייצג את "התמונה החסרה".
    וארי – קל מאוד לדבר…. לא יודעת מה איתך, לי אין אפשרות לתרום כל שבועיים מאה ש"ח ליוזמות ברוכות כאלה, והן קיימות, והן באמת ברוכות.
    חוץ מזה, ונניח שאנחנו מפרסמים "מודעה בתשלום" כמו שאתה אומר, המפרטת בפני הקורא הישראלי את כל היוזמות, הכנסים, העצומות והמפגשים שהתקיימו בחודשים האחרונים בין אנשי שלום פלסטינים וישראלים בשטחים, אתה חושב שזה יתקבל כדיווח מהימן? מייד אפשר יהיה לפטור את זה כ"מודעה בתשלום" ותו-לא.

  • צבי גיל  On 05/06/2004 at 4:45 pm

    ראשית,סימן השאלה הוא סימן שאלה.יכלתי להעמיד אותו כאות בלבד,וספק אם זה היה מעורר אנטגוניזם.אולם מכיוון שהעדפתי לצרף תמונות ראיתי לנכון לצרף גם מסגרת ריקה.שלומי דסקל ממטה "המפקד הלאומי" אכן שלח לי שתי תמונות שבה
    נראים פלשתינאים אבל אין אינדיקציה לתוכן עמידתה של הקבוצה.אין כרזה,אין שלט- עומדים.שנית,אינני חושב שהמודעות של המפקד ממומנות בעיקר על ידי תורמים בודדים.משום כך אם מממנים מודעות גדולות למדי אפשר גם לממן פרסום תמונה מבלי לרוקן את הכיס שלך
    עם זאת האמיני לי ,טלי, כל מאמץ בעניין זה הוא כדאי, מכל בחינה שהיא.תמונה אחת כזאת בטלוויזיה או בעיתון שווה הרבה יותר,אפקטיבית,ממודעות אחרות. היוזמים מן הצד הישראלי ובעיקר מן הצד הערבי חייבים לתת את הדעת על כך אם הציבור בישראל חשוב להם ורוצים להשפיע עליו.

  • ארי  On 05/06/2004 at 4:53 pm

    לטלי.אינני חושב שמישהו מבקש ממך לתרום כל שבועיים מאה שקל.תרומות ככל שתהיינה חשובות,הן לא העיקר.אבל אם מישהו יכל לתרום,ויש כאלה שיכולים,שיתרמו אם המטרה חשובה להם.

  • טלי  On 05/06/2004 at 5:56 pm

    ואני מסכימה שזה חשוב, אבל אי אפשר כל פעם לדבר על אנשים אחרים עלומים שיתרמו הם… אני לא מכירה אנשים כאלה לצערי. הדבר הכי עצוב הוא שכמו בכל שטח אחר, גם כאן עברנו הפרטה ויש צורך ביוזמות פרטיות כדי להביא מידע לציבור וכדי להזיז משהו. יוזמת ז'נבה, הדבר היחיד בעצם שקרה כאן בשנה האחרונה, גם היא יוזמה פרטית של אזרח שוויצרי…

  • שלומי דסקל  On 06/06/2004 at 12:20 am

    לצבי שלום וברכה
    קראתי את מאמרך ואני חייב לומר כי אני מסכים חלקית עם הדברים שכתבת.
    אכן, לא רואים אצלנו את הפעילות בצד הפלסטיני. מאידך, אין זאת אומרת כי הצד הפלסטיני שותק; עמיתינו הצד הפלסטיני של יוזמת אילון-נסיבה מבצעים פעולות לא מעטות,
    אך התקשורת הישראלית לא מדווחת עליהן.
    פעמים רבות פנינו לכלי התקשורת השונים וביקשנו מהם לסקר את המתרחש בצד הפלסטיני או להצטרף אלינו למפגשים שאנו מקיימים מדי פעם עם שותפינו הפלסטינים. התגובה לה אנו זוכים היא כי אין ביוזמה הזאת או במפגשים הללו שום דבר מעניין.
    לאחרונה פורסם בתקשורת, ואתה אף התייחסת לכך במאמרך, כי שר הביטחון השיב ריקם את פני אנשי מטה ז'נווה בבואם לבקש ממנו אישור לצאת למפגש ביריחו. בראשית חודש
    מאי יצאה קבוצה של כ-20 פעילי "המפקד הלאומי" ליריחו, למפגש עם מקבילינו הפלסטינים. במפגש שמענו על הקשיים הרבים בהם נתקלים הפעילים הפלסטינים בהפצת היוזמה וחשוב מכל שמענו את סיפורם האישי:
    שמענו סיפורה של אם מזרח-ירושלמית שאיבדה את בנה במהלך האינתיפאדה ובנה השני עצור בידי ישראל, אך למרות הכל היא ממשיכה במלאכת איסוף החתימות. שמענו את סיפורו של אחד הפעילים שתפקידו לשכנע נערים ונערות מבולבלים לא להצטרף לפעילות במסגרות דתיות קיצוניות אלא לחבור אליו ולסייע לו במלאכת איסוף התומכים במחנות הפליטים של בית לחם. שמענו את סיפורו של פלאח פשוט מאזור קלקיליה, שגדר ההפרדה גזלה כמחצית משדותיו, אך הוא ממשיך לדבוק בדרך השלום.
    למסענו זה ליריחו התלוותה קבוצת עיתונאים
    שבסופו של יום קבעה נחרצות: זה לא מעניין. לשאלתי מדוע, הם אמרו כי "אין כאן סקס, דם או משהו צהוב. תנו לנו מחבל מתאבד שברגע האחרון החליט להצטרף ליוזמה, תנו לנו אישה שאחיה או בעלה התאבדו והיא כאן…" וכיוצא בזה.
    חיפשת את התמונה החסרה? שלחתי לך דוגמא (שכבר צורפה לאתרך). בתמונה נראות חלק מהפעילות הפלסטיניות, החברות בוועדת הנשים של "המסע העממי לשלום ולדמוקרטיה" (שמה של יוזמת אילון-נסיבה בצד הפלסטיני). אנו אף הפקנו סרט קצר שבו מספרים הפעילים הפלסטינים מדוע הצטרפו ליוזמה ומה הם עושים למען קידומה.
    על מנת להבהיר, הפעילים הללו אינם אנשי אקדמיה או "פעילי שלום מקצועיים". מדובר בקבוצה נכבדה של פעילי פת"ח, שחלקם אף שהה מספר שנים בכלא הישראלי.
    לצערי, את התקשורת הישראלית, שמרבים להאשימה "בשמאלנות", רחמנא לצלן, זה לא מעניין.

    בברכת שבוע טוב

  • טלי  On 06/06/2004 at 5:54 am

    תודה.

  • שוש  On 06/06/2004 at 1:48 pm

    המסר של שלומי מדהים וומעורר זעם.איזו מין תקשורת יש לנו בחברה הדימוקראטית שלנו כביכול.הצהובונים רצים אחר כל מה שצהוב-רכילות או אדום -דם.כל שאר הצבעים באפור,לבן ושחור לא מעניינים אותם.צריך לצאת במחאה גם על תופעה מבישה זאת.

  • רוביק  On 08/06/2004 at 12:07 am

    אני מבין את הבעיתיות של מפגנים כאלה אצל הציבור הפלשינאי ובכל זאת אפשר היה לצפות שלפחות הפעילים שביניהם יחשפו את עצמם בגילויים של תמיכה ביוזמות השלום.מספיק עם הדוברות הישראלית בעד הפלשתינאים.יש להם פה יש להם כלי ביטוי שישתמשו בהם.

  • שלומי דסקל  On 10/06/2004 at 8:55 pm

    רוביק, הפעילים שאני עובד מולם מאד מעוניינים להיחשף (ושניים-שלושה אף עשו זאת בעבר), אך את התקשורת הישראלית משום הם לא מעניינים. יתכן ובקרוב תתפרסם כתבה ב"מעריב" על הפעילות הפלסטיניות. עד אז לא נותר לך אלא להאמין (או לא להאמין) לי.

  • רוביק  On 10/06/2004 at 10:15 pm

    אדרבא ואדרבא SEEING IS BELEIVING
    הרי אני לא נגד אני מאוד בעד אבל גם מן הצד השני.

  • שלמה ארד  On 12/08/2004 at 10:46 am

    צבי, אתה צודק. הבעיה מוכרת וכאובה מאוד:יש רבים בצד הפלשתיני המוכנים להתאבד כדי שלא יהיה שלום ואין מי שיסכן את עצמו בעד השלום. הלוואי שהיה לנו פרטנר אחר, אבל זה הפרטנר שלנו ואמר יפה חיים כהן: אנחנו צריכים להביא את הפרטנר הזה לידי כך שיחבב אותנו וירצה לעשות עמנו שלום. וזה קשה, בעיקר נוכח העובדה שאצלנו יש הרבה לאומנות ובערות – שתי בעיות שהולכות ביחד. יש לי למזלי חברים ערבים שמאנינים בשלום ודו-קיום אבל לא מאמינים שבישראל מוכנים לפתור באמת את הבעיה הפלשתינית ולכן אין להם עדיין האומץ לקום ולהכריז שהם בעד שלום. לדעתי יש סיכוי רק בהסדר כפוי. אחרת נראה בקרוב עוד ועוד גלי טרור וכיבוש. הפיתרון נמצא רק בידי הנשיא הבא שייבחר בוושינגטון. שלמה ארד

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: