ארצנו הקטנטונת והיפה,אילו רק…..הרהורים בין יום השואה לבין יום העצמאות


את הימים האחרונים של החג,בילינו,משפחתי ואנוכי, בגליל המערבי.

זהו חבל ארץ שיופיו מהמם,והכבישים שמוליכים אליו, חלקם דו נתיביים,לא זו בלבדשאינם פוגעים בנוף, אלא בזכותם ובעזרת  רכבך אתה "קורע" אותו,מטפס, יורד ,עולה שוב בטבעות,בינות מראות מופלאים שמשתנים כמו בקלידוסקופ.זאת היא פנוראמה מעין וירטואלית  שאתה באה אליה והיא אליך,והמסך  מעלה תמונות חדשות ומרהיבות- עין כאשר אתה נבלע תוך כדי פיתולים,בין גבעות רכות ועגלגלות,כרי שדיים של אימא טבע,וחריצים להתרפק עליהם.הכול ירוק עד, כאילו כל הנוף כוסה בשמיכה ירוקה רכה ופה ושם כתמי פריחה אביבית עזה. מראות מרתקים  מלווים אותך משמורות נחל יחיעם בדרום האזור ,דרך שמורת מירון וכברי ונחלי שרך ובצת ועד לשמורת "רכס הסולם" בראש הנקרה. ואם אתה באזור,אין זה מתקבל על הדעת שלא להתנסות בנתיב ההליכה בשמורה של נחל שרך ונחל בצת,בואכה קיבוץ איילון,כארבעה וחצי קילומטר של צעידה,בחורש עבות,בשביל סלעי מסומן.

נחל בצת – הליכה בג'ונגל

זה לא אותו נוף שהכרתי כנער בוגר בגדוד 23 בחטיבת כרמלי כאשר לחמנו בו בשנת 1948 .זאת ארץ אחרת.יפה יותר,מחייכת יותר מבטיחה יותר.
 
באזור הזה מצוי קיבוץ לוחמי הגטאות ובו "מוזיאון לוחמי הגטאות" ע"ש משורר השואה והגבורה יצחק כצנלסון. גם הוא חלק באותו משולש (של עבר,הווה ועתיד)שמביא אותי לזיכרונות ילדות ממחוזות אחרים מעידן אחר.משם מרחק קטן לראש הנקרה, לנקרות,לחוף התכלת שלנו ולים הפתוח.
אפשר להתייחס לזה כאל עוד טיול של חג, של כייף בחיק המשפחה,של מתיחת הגוף, ואימוץ שרירי הרגליים,בקיצור חופשת "חבל על הזמן" בשפת צעירינו.ואתה יכול להתייחס לזה,כאל ערך מוסף,טעון הרהורים,כאילו מדובר בשיעור ותרגיל,שו"ת בשפת האקדמיה.הניגוד הזה שבין " בית לוחמי הגטאות" והאקוואדוק הרומאי שלמרגלותיו אשר מסמלים בעיני את המורשת העתיקה,וזאת של ימינו,שאני חלק ממנו מאז ימי חלדי,לבין הנופים עוצרי נשימה והמרחבים הפתוחים של ארץ  קטנה ויפיפייה.

ראש הנקרה-חוף התכלת שלנו

אני כבר לא חוזר על המנטרה שלקוחה מאותו מבקר תיאטרון שאמר כי "התפאורה מרהיבה, חבל שהשחקנים מסתירים אותה".הישראלים בסופו של דבר אינם לא רעים יותר ולא טובים יותר מעמים אחרים.אבל הם גם לא נוף מולדתם שאותו הם יצרו  בעמל כפיהם במשך מאה שנה ויותר.כמו בלקסיקון החינוכי שקובע שאין "ילדים טובים או רעים.אלא יש ילדים שרע להם,ויש שטוב להם".ככה גם הישראלים. ארץ זאת,והנסיבות שבהן היא קיימת, עיצבו במידה רבה,את אופיים של תושביה.הארץ אינה אוכלת את יושביה,הנסיבות דבקו בנשמתם ובגופם,המאבק הקיומי המר,שפיכות הדמים בינינו לבין שכננו,אשר חולקים איתנו פיסת ארץ זאת,החרדה,הצל הענק של השואה. כל אלה עדיין לא הביאו את בניה לנחלת השלווה שלה הם ראויים,לשלווה שהנוף בטיול "משדר".

אקוואדוקט-בית לוחמי הגטאות

אותו נוף קסום,יכול להיהפך בין יום או לילה,לאבק שמעלים פגזי הקטיושות,לאתר רפאים,שמבריח טיילים ומרוקן את הכבישים והשבילים בחורשות הירוקות, ומחריד את תושבי הסביבה שיורדים למקלטים.ככל שהארץ הזאת שופעת יותר בנופיה וברווחתה הכלכלית,ככה היא  זקוקה יותר לשלווה.ואם נגיע לשלום המיוחל.ארצנו הקטנטונת תהיה ארץ אהובה יותר לא רק על תושביה אלא נחשקת יותר על ידי יהודים רבים שיבואו אליה,לתקוע יתד,לשתול יער או  לתיירים סתם שבאים ליהנות מה שיש לה: טביעת אצבעות ההיסטוריה,שני ימים, שתי ימות, הרים וגיאיות,פסגות ומכתשים, נהרות ונחלים,ערבה והר הנגב, ופניני הנופים הססגוניים השזורות בהם.חג לעין.

אגם מלאכותי- תפן

 

הגיעה עת מנוחת הלוחמים הגיעה שעת השלום והשלווה גם אם צריך לשלם מחיר שלא יגע בקרן.זהו בין היתר השיעור משיטוט בימי חג בין "בית לוחמי הגטאות" לבין הנקרות ונחל בצת.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • ליאורה  On 22/04/2004 at 8:02 pm

    קולאז' מקסים,וגם הלקחים שלו.נקווה.

  • איתן  On 23/04/2004 at 10:40 pm

    סקירה אופטימית של צבי גיל,עם צבעי גואש עזים.חג לעיניים ותקווה לנפש.

  • עתליה  On 28/10/2005 at 11:22 pm

    אני גרה בקיבוץ לוחמי הגיטאות! (=

    קיבוץץ מזה מהמםם כדאיי לבוא יש בוא גם צימר.. (=

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: