מכתב גלוי לראש ממשלת שוודיה- AN OPEN LETTER TO THE PRIME MINISTER OF SWEDEN


  

.Your Excellency the Prime Minister of Sweden Mr. Goran Persson

Killing and murder, especially of innocent people, are a punishable crime all over the world. Killing and murder in the name of an ideology are the most dangerous of crimes as they are sanctioned by certain ideological movements and sometimes by nations. History has witnessed the consequences of such “ideological” deeds.                                                                       

You, my dear Prime Minister, have manifested that in a most demonstrated form and forum when you initiated The Stockholm Conference On the Holocaust, January 2000,during which I had the pleasure of meeting you.

I recall you mounting the dais at the Great Synagogue in Stockholm, raising your fist and almost banging the podium :”Enough is enough, enough silence, enough forgetfulness, enough ignoring”- you said and the congregation stood up as one man and applauded. Among the evils you have mentioned, ‘“ignorance” can be the most fatalistic, as it may fall within the framework of institutional codes, such

as democracy .The legal and judicial system in a democracy does not require one

not to be ignorant .It is a virtue that human beings accept almost as common law. This is applied to the freedom of speech or freedom of creation in open and democratic societies, as well as being sensitive to others’ attitudes and believes.

The incident that was ignited at the exhibit at the Historical Museum in Stockholm is a vivid example of what “is not done” in the name of Art or freedom of speech.

I do not consider myself an art critic, but as a viewer, and exhibitions are designed

for public viewing I would place it at a ” Museum of Horrors”. Such a “creation”

is an antithesis to the greatest creations of all, the human beinghis life.

By glorifying a killer of 22 innocent people, one does not enhance and enrich art but

pollutes it, and turns it into scum .It surely promotes the interests of the exhibitor, and it might have been his intention, but it does harm to the institution in which it is exhibited and to the society, which at best reacts indifferently to such revelations.

I doubt if I would have done what our Ambassador did, and I am a Holocaust survivor. But by the same token I doubt if I, a peace loving person, would have joined the group of army commanders who announced their refusal to serve in the West Bank and Gaza. But I applauded them. History will judge if what they did against army regulations was right. Thus I understand the act of rage of our Ambassador, contrary to diplomatic norms. I wish to point out that I am very critical of many acts of my Government in the occupied territories, and in my Internet site I am echoing it loudly. But never ever has our society or government, sanctioned ,or condoned the deliberate killing of innocent people. Even not for the sake of security not to mention ideology, national or religious.

Hannadi Jardat has murdered 22 innocent human beings, Jews and Arabs- deliberately, intentionally, viciously for the sake of murdering. That exhibit glorifies her action. Whether this was the intention or not -does not matter, as the saying has it “the road to hell is paved with good intentions”. The heads of the exhibit lacked both wisdom and sensitivity, and we all pay for it.

Your’s Sincerely

Zvi Gill

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • ארתור דנט  On 18/01/2004 at 7:27 pm

    מאחד שמכריז:
    My music and words should function as a tool kits for an anti-fascist existence
    http://www.avantart.com/music/drorpos2000e.htm
    טול קיט נגד הפשיזם, עלק. בטח.

    ואח"כ הדגנרט הקטן מסביר שהוא וצ'ה גווארה אחוקים, בדף המרגש הבא תחת הכותרת:
    About my music, Che Guevara and the Revolution
    http://www.avantart.com/music/drorreve.htm

    אבל ככה זה היום. אם אתה אמן כושל כמו דרור פיילר (בדיוק כמו ההוא עם השם הדומה מרשימות…), שאף אחד לא סופר אותו, אתה חייב לצאת עם יצירות כמו:
    Shrapnel (נגד המלחמה)
    Beat the White the red wedge (בעד המהפכה)
    Let the Millionaires go Naked (נגד הקפיטליסטים המניאקים)
    Intifada (בעד השהידים הגיבורים)
    Ember (נגד האימפריאליזם)

    ועם כזו מוזיקה גלובלית נאורה, אפילו שהיא נשמעת כמו מנסרת עצים, כל האינטלקטואלים ימחאו לך כפיים.

  • גלעד  On 18/01/2004 at 10:49 pm

    לארטור דאנת.
    מי דגנרט קטן?
    למי יש פה מלוכלך?
    מי מתבהם על המקלדת?
    מי מתוק של אברהם אבינו?
    מי ישמור על הגדר כשכולם יהיו בהאג?

  • קורינה  On 19/01/2004 at 1:22 am

    מסתבר שזו מחאה נגד רצח ולצד המיצב נרשם מפורשות שנרצחו באותה מסעדה כך וכך ישראלים ורשימת שמותיהם.
    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/384218.html
    לא יודעת כמה שוודית יודע שגרירנו ואם הכיתוב היה בשוודית בלבד אבל כל הפרשה היא המחשה עד כמה איננו לומדים לקח ומאמינים בעיניים עצומות לרווחה לכל דיווח כי "כתוב בעיתון". מהי האמת, מה שעיתונים כתבו בראשונה או מה שהארץ דיווח היום?
    למי יש חבר בשוודיה, ושאפשר לבטוח בו?
    ובהמשך יש בהארץ רשימה על התמונה באירופה
    http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=384155&contrassID=1
    בעיניי המעשה של השגריר מביש ומבזה אותי ואותך, מחזק את דימוי ישראל כמדינה כוחנית. לא מוטב היה לו שלח מכתב, גם אם לא היו מצלמים אותו למזכרת?

  • סופר סתם  On 19/01/2004 at 2:19 am

    כיון שיש באינטרנט את הכל, גם את הטקסט באנגלית, כיון שיש באינטרנט גם תיעוד ןידאו של התקרית, כיון שיש באינטרנט תיאורים מפורטים של נסיבות התערוכה
    הרי שכל אחד יכול לראות בעיניו שלו כי:
    מה שהשגריר עשה היה כיבוי של פרוז'קטורים שהאריו את היצירה הנמצאת בחוץ. רוב היצירה היא בריכת דם וסירה -ובה לא נגע השגריר. הוא עשה אקט מחאתי שהאלימות בו , אם היתה, היתה במישור הסמלי.
    ניתן לראות את האומן המגרש את השגריר בהתנשאות מטומטמת ואמר לו בעברית "לך לטול כרם שלך לשכם שלך פה זה לא מדינה כמו האפרטהייד שלך.
    האמן סותם את פיו של השגריר ולא נותן לא לדבר מול קהל המוזמנים -בתמיכה פעילה של מנהל המוזיאון.
    הטקסט הוא גירסה מקוצרת של הכתבה ממוסף הארץ אודות הנאדי ג'רדאת -אותה כתבה שעיטרה את המוסף בתמונת ענק של ה"קדושה"
    הטקסט לא מביע הוקעה שלה -אלא דווקא הסבר אוהד למניעיה ומציין כמה יפה היה הדם אחרי הרצח על פני השלגיה היפה.

    תמונת בריכת הדם הסמיך מתקשרת הרי ישירות לדימויים אנטישמיים קלאסיים -וצריך להיות מתחסד או מאוד תמים כדי לא לראות את ההקשר והקונוטציות לפיהן היהודים הם חובבי שתיית דם בתולות צחות.

    ברור שגם אני אם הייתי מוזמן לערב כזה הייתי רואה בכך עלבון וחוסר רגישות. מה עוד שנושא התערוכה הכללי הוא מניעת רצח עם – ויש שם יותר מרמז ביצירה כי מה שמתרחש שישראל מעוללת לפלסטינים הוא רצח עם. זוהי צביעות ושקר שלא ניתן לסובלו. בטח שלא במדינה שבזמן רצח העם האמיתי באירופה בחרה בניטראליות, ואף התעשרה כקורח ממכירת ברזל לתעשיית המלחמה הגרמנית, שנקנה במשקלו בזהב -ואת מקור חלק מהמזהב אין צורך לפרט. והיום אותה מדינה מתיימרת להטיף לנו מוסר אודות תרבות וזכויות אדם -ומטיפה (אין לי בעיה עם הביקורת -רק עם הטון)לנו אודות סובלנות ורצח עם.

  • michal k.  On 19/01/2004 at 6:15 pm

    GILL'S APPROACH IS THE RIGHT ONE BECAUSE IT AVOIDS
    THE WHOLE ISSUE OF WHAT IS OR WHAT IS CALLED
    "FREEDOM OF EXPRESSION".
    IT WAS FOOLISH AND SENSELESS TO EXHIBIT
    IT IN THE FIRST PLACE.(FOR WHATEVER REASON THE
    MUSEUM COULD EXPLAIN)

  • קורינה  On 19/01/2004 at 9:16 pm

    מידע ממקור ראשון. סופר סתם, למה שלא תצרף קישורים?
    הנושא השני הוא התנהגותו של השגריר. יש נורמות של התנהגות שגריר.
    השגריר לא כיבד אותן, הגיב תגובה ברוטלית. לא מכובד ולא מכבד.
    מים אדומים לא מעוררים אצלי שום אסוציאציה של יהודים שותים דם כי הלא מי שבסירה שם ושותה היא דווקא המחבלת. אני מן הרגע הראשונה הבנתי את המיצב כמחאה נגד רצח ואת הביטוי שלגיה כאירוני סרקאסטי לחלוטין.

    כל הסיפור מביך בגולמניות שלו. חשבו רגע איך אבא אבן היה מגיב, או משה שרת?

  • אייל  On 19/01/2004 at 10:11 pm

    קורינה צודקת.
    זהו צרוף של שלומיאליות שוודית ובוטות ישראלית ואי אפשר לעשות קוקטייל מן השניים.השוודים,איך לומר זאת ,הם בוקים,לא יודעים חכמות.הישראלים לעומת זאת מצטיינים בחוכמות שאפשר למות מהם.

  • שוקי  On 19/01/2004 at 10:33 pm

    קראתי את הגירסה האנגלית של הטקסט שפורסמה ברשת. נדמה לי שקשה לראות בה שיר הלל לפיגוע, במיוחד שהוא כינה את הרוגי הפיגוע "19 אזרחים חפים מפשע" ואמר משהו בסגנון "הרבה אנשים בוכים", ופירט שמות של חלק ממשפחות ההרוגים.
    האמן הזה אולי בוטה מאד, אבל הוא אמן.
    ומצד שני, גם העליהום על השגריר נראה לי מוקדם ומוגזם. אחרי שקראתי את הראיון איתו ב-ynet, ואז ראיתי את הסרטון שמציג את האירוע, אני נוטה לחשוב שהוא נתקף בקצת פראנויה. כנראה הוא חש הרבה עוינות בשבדיה, או שהוא חושב שמופנית כלפיו עוינות. בריכה של דם עם תמונה של מחבלת זה די חבל התלייה שמוצג לנידון למוות, במיוחד אם אתה שגריר ישראלי מבוהל באירופה בתקופה המחורבנת הזאת. כך שהתגובה שלו, הדי קיצונית באופן יחסי, אולי בסופו של דבר נסלחת בהתחשב בנסיבות. לא בגלל שהמעשה הגיוני אלא בגלל שהנסיבות מיוחדות.

  • שוקי  On 19/01/2004 at 10:37 pm

    זה שאנחנו אולי לא-מי-יודע-כמה, ובני דודינו גם כן ככה-ככה, והאירופאים, בגדול, די אהבלים, לא אומר שאין אנטישמיות ושלא שונאים את צורת התחת שלנו. בינתיים, המדינאות האירופאית לא ממש משחקת תפקיד ממתן בסכסוך הזה.

  • zeev  On 21/01/2004 at 6:27 pm

    a marvelous letter.straight and to the point with no frills and encompasing what most of us feel.
    i apploud you

  • קורינה  On 21/01/2004 at 10:08 pm

    הרי האיש שגריר, כל מעשה שלו הוא מעשה שלך, אם תרצה ואם תמאן.
    לו שיגרר תחת משה שרת – כי אז יש להניח שהיו מתחשבים בסבלו ומחזירים אותו אל תחת שמינו הכחולים ולטיפול בעיסוק אחר.
    כך שהנסיבות כוללות גם את הממשלה והשר שהוא משרת בלי לפחד כלל.
    ובאשר לאנטישמיות – עבר קצת זמן מאז שהייתי באירופה לאחרונה, לא יודעת מה קורה שם עכשיו. אבל תודו, דרום אפריקה אינה מדינת היהודים ונוצרית למהדרין הייתה כשלא ממש אהבו אותה.
    אז לייחס הכל לאנטישמיות זה אולי לא הכל?

  • קורינה  On 21/01/2004 at 10:15 pm

    מזל שאין Swedish fries
    או חבל, כי אין מה להחרים.
    לפני זמן מה תרגמתי לעברית בתור מחווה לידיד זכרונות שכתבה דודתו,ניצולת שואה שחיה באוסטרליה .
    מסתבר שלאחר מחנות הריכוז והנדודים במזרח הגיעה לפריז ושם הייתה לה הזכות להשלח למחנה פליטים בשוודיה.
    היא אומרת שזו הייתה התקופה המאושרת בחייה. שוודיה התגייסה לשיקום הפליטים היהודים ניצולי השואה.
    אז אם זוכרים ולא שוכחים, גם זאת ראוי לזכור.

  • אייל  On 22/01/2004 at 12:28 pm

    לקורינה.יש כאן איוולת הדדית מצד השוודים ומצד ישראל.אילו השוודים מצאו זמן אחר ומקום אחר והסבר באותיות של קידוש לבנה,ואילו השגריר שלנו היה בחופש בישראל- הסיפור היה מתגלגל לגמרי אחרת.מאידך השוודים לא יוצאים מגדרם בכלל,ובכל הקשור לאהבת ישראל בפרט.
    הויקינגים האלה לא מצטיינים ברגישות יתר.קר להם והם קרי מזג.

  • קורינה  On 23/01/2004 at 11:40 am

    מן הסתם היא לא כוללת כל אחד, ועל כן, על דרך הסופיזם…
    אתה מסכים כשאומרים "הישראלים הם", "היהודים הם"?
    ראה עד כמה צריך להזהר משטיפת המוח הסובלימינלית.
    גם אם ההסבר היה באותיות של קידוש לבנה לא היה עוזר כי השגריר מתמחה בארצות ערב ושם לא מדברים שוודית בד"כ.
    באחד העיתונים מצאתי, אם אמת לך תדע, שנספחת התרבות בשגרירות ישראל שם עידכנה את השגריר עוד כשהיה בדרך לתערוכה. משמע, המעשה החוליגני לא היה פרי תגובה רגשית ספונטנית ממש. היה לו זמן לחשוב.
    שגריר הוא עובד מדינה שמשרת את מדיניות השר שלו וראש הממשלה.
    האם הוא היה משתולל לולי ידע בכל רמ"ח אבריו שהשר ומרעיו ועדת המגיבים המוסתים ימחאו כף.

  • רועי  On 23/01/2004 at 2:32 pm

    קורינה.אין ספק שצעדו של השגריר היה אקסיביסיוניסטי,אולי כדי לשדר איזה "מה יפית" לממונים בארץ.אבל גם תערוכה היא אקסיביסוניסטית.היה כאן נבערות מדעת של שני הצדדים או כפי שקורא לזה צבי גיל במכתב הפתוח לר"ממ שוודיה
    IGNORANCE.-
    אם כל הפגע

  • צבי גיל  On 23/01/2004 at 7:04 pm

    העניין הרב שגילו הקוראים בסוגיה,על כמה מהיבטיה,מלמדת שהנושא הוא טעון ומורכב מאוד.לעניות דעתי על הפרק לא עומד האמן,דרור פיילר,או טיבו כאמן עם או בלי מרכאות.באמנות המודרנית,ולא מעט באמנות בשעתה,פרובוקטיביות,במידה כזאת או אחרת,בנסיבות כאלה ואחרות,היתה תמיד חלק מן העניין.יש כאלה שרואים בה את העיקר,כמו בכותרת של צהובונים,ויש שרואים בה גירוי למשיכת תשומת לב ליצירה.
    אשר לשגריר, גם הוא היה פרובוקטיבי,אולי אפילו יותר מאשר פיילר,במובן זה שפיילר יכל לעשות ככל העולה על רוחו,כל עוד האכסניה מרשה לו,ואילו שגריר לא יכל לנהוג על פי גחמות אישיות.זה ועוד.הוא יכול היה להועיל הרבה יותר,אילו עזב את המוזיאון בכעס ומקיים מסיבת עיתונאים מחוץ למבנה.הוא היה זוכה בכל העולמות.אולם נראה שאמירתו של קיסינג'ר שבישראל יש רק פוליטיקה פנימית,חלה גם על השגריר שהיה להוט להוכיח לשולחיו שהנה גם הוא ישראלי גאה.

    עם כל זאת,תסבוב את היצירה ככל שתסובב,עם מלל מלווה כזה או אחר,פולחן הרצח בולט כאן מאוד,ורצח נתעב.
    הטענה הפורמליסטית הישראלית,הנבובה,כאילו שהדבר נוגד את הסיכום עם ממשלת שוודיה שלא מערבבים את נושא הסכסוך הישראלי פלשתינאי בכנס הבינלאומי נגד רצח עם,היא מוזרה,אם לא אווילית. ואם לא היה הכנס,אזי היצירה כשרה למהדרין?
    ואם כבר אני נטל מקום שמוקדש לקוראים,אני מבקש להבהיר כי העובדה שהזכרתי את השואה,היא בקונטקס ההולם.מי שקרא את מאמרי הרבים,יודע שאני מבקש להנחיל את לקחי השואה האוניברסליים בראש וראשונה על החברה שלנו לפני שאנו מטיפים לאחרים.השתמשתי בנאום של ראש ממשלת שוודיה בכנס סטוקהולם על השואה,משום שהוא הזכיר את המונח"איגנוראנס"
    שמשמעו נבערות מדעת,חוסר רגישות.כמו שאימרתו של הלל הזקן "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך הנבערות היא אנטי תיזה-העדר רגישות לזלותך הפגיע.
    ולבסוף:עשיתי טעות שאת המכתב הגלוי הפניתי לראש ממשלת שוודיה.אמנם זאת כותרת מאירת עיניים ו"שווקית" אך בכך כאילו הטלתי את האחריות לקיום התערוכה ולכניה על משלת שוודיה- ולא היא.גם אצלנו בממלכת הטבואים והצנזורות למיניהם אין הרשויות מפקחות על תכנים של המיצגים.הם יכולים להביע דעתם לאחר מעשה.המען היה צריך להיות המוזיאון עצמו, שכן שיבוץ מיצג כזה בנסיבות האלה מראה על אטימות,חוסר רגישות וגובל בסכלות.

  • קורינה  On 24/01/2004 at 2:03 am

    כולנו.
    אבל לו אותו מיצג היה מוצג בקהיר (ויש הרבה כאלה שם),
    בוא נתערב שהשגריר המומחה לארצות ערב לא היה נוגע אפילו בקצה ציפורן בכבל.
    הצרה היא שבשוודיה הוא הפיל עלי את הטעות שלו.
    יש לי מספיק טעויות משלי לשלם עליהם, אבל השגריר עוד יהיה לשר חוץ ולראש ממשלה. למה לא, כבר היו דברים גרועים יותר…

  • צבי גיל  On 24/01/2004 at 1:23 pm

    קורינה יקירתי.את צודקת.אבל אנו לא מודדים את עצמנו מול חופש היצירה בקהיר או חופש הביטוי במצרים .ישנם תופעות שמלכתחילה אני מסתייג מהם אך בדיעבד,אני נאלץ להכיר במעשה החריג,אף שמאוד ייתכן כי שגרירנו עשה זאת יותר בפזילה כלפי פנים כמו שציינתי, מאשר מחאה.עוד אוסיף שמצאתי הגיון גם בכמה מן ההערות שלך הקודמות.קראתי גם קראתי את הריאיונות עם אימו של פיילר.לדעתי ,ואני חוזר עליה, ישנם סייגים לא רק לתורה אלא גם לתחופ הרחב של מותר ואסור, סייגים שהפרט עצמו חייב לתחום אותם.איך אמרו פעם על החופש של הפריסאים: לכולם מותר לישון מתחת לגשרי הסינה,אך לא כולם משתמשים בפרוביליגיה הזאת.על משקל זה במהופך :אל תהפוך את האמנות לשטח הפקר.

  • שלמה ארד  On 26/01/2004 at 10:40 am

    חבל מאוד שהתגובה האלימה נקלטה אצלנו כמשהו "ישראלי" שאין בלתו. מרגיזים אותך בכביש: אלימות. פוגעים בריבונות שלך: אלימות. עושים יצירה שמעליבה אותך: אלימות. לא משלמים לך משכורת בזמן: אלימות.רק לנו כנראה מותר, כי אנו שרדנו מהשואה…או אולי כי אנחנו עם לבדד ישכון. ואין לנו זמן ועצבים לכתוב מאמרים, לשלוח מכתבים, להביע סלידה בדרכים אחרות. כמעט כל העם שמח ותמך בתגובתו האלימה של השגריר, אבל יש מי שחושב אצלנו שלא מחריבים אמנות, גם אם היא לא מי יודע מה. אחרת מחר ייכנס פלשתיני למוזיאון ישראל וישבור את פסל נמרוד מתוך מחאה, או את המגילות הגנוזות…הגיע הזמן שלא כל דבר שישראל לא אוהבת ייקרא "אנטישמיות". הגיע הזמן שנהיה בני תרבות. אבל זה תלוי כמובן בשלום, וישראל אוהבת רק "שלום על ישראל" ולא שלום על אחרים. שלמה ארד

  • ענבל  On 26/01/2004 at 11:31 pm

    שלמה ארד צודק.דבריו הם נכונים.אנחנו אוהבים לשבור את המראה שבה אנו משתקפים במקום לעשות משהו עם הדימוי שלנו עצמנו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: