אוי לעם שאלה נבחריו


אוי לעם שאלה נבחריו.

דברים שמעוררים חלחלה, זילות השואה, ביטויים גזעניים ואנטישמיים-קללות וגידופים-אלה בנות קול אשר יוצאות מן הפרלמנט שלנו -"כנסת ישראל"

עוד בטרם שנדמו תרועות "כנס הרצליה", יצא יו"ר הכנסת, מר ראובן ריבלין בתוכחה אל ההנהגה המדינית והכלכלית על שחבריה מעדיפים להופיע בפני פורומים זוהרים בחוץ מאשר בפני בית הנבחרים שלנו, ששוקד, כידוע, יומם ולילה, כמו "המתמיד" של ביאליק על הלכות החוק, ועומד על משמרת המערכת כמו זקיף וותיק ונאמן. החרה החזיקה אחריו, בנימה אנטי אלטרואיסטית דומה, ח"כ דליה איציק, סולנית ידועה שמשמיעה כל מיני אריות, שלא בהכרח שייכות לפרטיטורה של האופוזיציה( כמו למשל הגנה על רשות השידור- בהנהגת יוסף בראל).

יו"ר הכנסת, משפטן שאינו קוטל קנים, לא רק יודע את התשובה ל"שאילתה" שהוא העלה, אלא נותן לה ,לעתים תכופות, ביטוי מהדהד שמוצא, כמובן, את דרכו לתקשורת. לא עברו אלא ימים בלבד ושוב נקרתה ההזדמנות למר ריבלין למצוא את התשובה הנכונה למבוך הזה, ששמו כנסת. ההזדמנות באה בעקבות התבטאות של ח"כ יאיר פרץ, יו"ר סיעת ש"ס בכנסת, שאמר על היועץ המשפטי לממשלה( שהוא אגב דור שני לניצולי שואה)שהוא "גרוע מאייכמן ומהיטלר". הוא אמנם התנצל אחר כך ואמר ש"אין תופסים אדם בכעסו", וקצר עוד כותרת(שכן לכך בעיקר חותרים ח"כים רבים גם בהטחת גידופים וגם בחזרה בתשובה). יו"ר הכנסת בתגובה על דברי הבלע הנלוזים הללו, אמר בין היתר "אוי לאוזניים שכך שומעות. זאת התבטאות אומללה, איומה ונוראה…..וכל זה מפני שהיועץ המשפטי ביקש להסיר את חסינותו."

זה עוד כפתור שיו"ר הכנסת משחיל במחרוזת דעותיו על צאן מרעיתו. ההתבטאות הקודמת של יו"ר הכנסת באה יום קודם לכן כאשר וועדת הכנסת סירבה להסיר חסינותם של שני ח"כים בגין הצבעה כפולה, בשעה שהם עצמם הסכימו לכך. מר ריבלין לא חסך את שבט ביקורתו מן הוועדה. ועדה זו ושכמותה נוהגות כמו גילדה סגורה מימי הביניים אשר מגינה על זכויות חבריה(לא על חובותיהם) ,לא מאפשרת לשום גוף אחר להתערב בענייניה ומצפצפת צפצו ף חד וארוך על כולם, לרבות הנהגת המדינה, שלא לדבר על הציבור שהיא מייצגת.

שערו בנפשכם, היועץ המשפטי של הממשלה מבקש מבית הנבחרים שלנו שיפעל על פי חוקים שהכנסת עצמה חוקקה. מר רובינשטיין גרס שאם ח"כ פרץ מואשם בשני אישומים הקשורים להשגת תואר אקדמי כוזב, יש לנהוג בו כמו שנוהגים כלפי נאשם אחר באותו אישום, והיו רבים כאלה ,כולל אנשי ציבור. אבל יו"ר סיעת ש"ס (שמייצגת מפלגה אשר הדמוקרטיה בעיניה הוא פיגול רחמנא לצלן , מין סרח עודף שחייבים לחיות אתו ) קבל זריקת עידוד מבלימת הסרת חסינותם של ח"כים אחרים. מחוסן בריבוע, הוא הטיח בפני היועץ המשפטי, אליקים רובינשטיין שלא זו בלבד שהוא גרוע מהיטלר, אלא גם רודף ספרדים(היטלר כידוע היה חברו הטוב של הספרדי פראנקו), צרוף משונה לא עלינו.

בית המחוקקים שלנו לא הפך למגרש כדורגל או לזירת אגרוף, שבהם מכניסים גולים ומכות אך יש חוקים ויש תקנות קפדניות על מה מותר ומה אסור.הוא הפך לשטח הפקר, שחבריו עושים ככל העולה על רוחם בשכחם שלא הם הריבון אלא העם ששלח אותם לשם. בהעדר סנקציות מצד שולחיהם ההשתוללות שלהם(אין לי הגדרה אחרת) לא יודעת גבולות. עם כל החסר של הציבור שלהם, עם כל הפלגנות המופרזת, ויריבויות אישיות שהן הליבה של מפלגה בישראל, ולא דווקא גרעין אידיאולוגי, למרות כל אלה, יכל היה הציבור, אילו עמד על כך, לבחור נבחרת אחרת מורכבת מנציגים בעלי איכויות אחרות מאלה שמוצגות תכופות בבית הנבחרים שלנו.

השינוי הרצוי, כפי שהתברר ,אינו בשינוי החוק לבחירת ראש הממשלה, שמוסיף להיות תלוי באינטרסים קטנוניים וגחמות של מפלגות קטנות. השינוי יבוא רק עם שינוי שיטת הבחירות לבחירות אזוריות. חרף כל הפגמים שמוצאים בו ,( כאשר תיאורטית מפלגה שזוכה לרוב בבחירות האזוריות, עלולה להיות ,ריאלית, מפלגת מיעוט בספירה הארצית) אצלנו היא כורח המציאות .זאת משני טעמים מרכזיים. א. סוף סוף הבוחרים בבית שאן, קריית שמונה, אופקים, שדרות, אור יהודה ,אילת, עוספייה ועוד ,יעמדו על כך שנציגיהם ייצגו את ענייניהם ולא את ענייני עמנואל, קדומים, נצרים וכיו"ב. ב. יש להניח ולקוות שכל מפלגה תהיה מעונינת להעמיד כמועמדה אדם בעל רמה שייצג בכבוד לא רק את הבוחרים אלא גם את המפלגה. הכל ידוע עד כדי כך שלא עושים מאומה.

במצב העכשווי לא רק הכנסת יוצאת נפסדת אלא גם השיטה הדמוקרטית אשר בשמה נציגי הציבור נבחרים לכנסת. במדד הדמוקרטיה האחרון( ע"פ סקר המכון לדמוקרטיה ומרכז גוטמן) התמיכה בשיטה הדמוקרטית בישראל היא הנמוכה ביותר ב- 20 השנים האחרונות. בעצם ,הכנסת לא הייתה זקוקה לרענון זה, שכן ב"מדד הכנסת על תפיסת הציבור את הרשות המחוקקת- ינואר 2001 " -הערכת הציבור את המערכת השלטונית(לרבות הכנסת) היא 3.6 בסולם של 10.הזמן שעבר מאז, לא הטיב, לא אתנו ולא עם נבחרינו.

במצב הביטחוני, מדיני, כלכלי, חברתי שבו נמצאת המדינה, זהו אור צהוב שמהבהב בעוצמה. עד לטיפול השורש הזה אם הכנסת לא תעמיד את עצמה במקומה, הציבור, באמצעות ארגונים שונים אשר חיים ונושמים והתקשורת שעדיין יש לה השפעה ,חייבים להעמיד במקומם את אותם חברי כנסת שסרחו ולהעניש אותם ככה שאות הקלון לא יימחק מהר ממצחם.

אשר להאשמה השניה של ח"כ פרץ ,שהיועץ המשפטי "רודף ספרדים" ,נושא זה ראוי לרשימה נפרדת.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • רוני ה.  On 27/12/2003 at 9:29 pm

    לנקודה אחת בדבריך. רעיון הבחירות האיזוריות הוא לדעתי רעיון רע מאד. זה יהיה הנצחון הסופי של הסקטוריאליות. מה שאנחנו צריכים זה אנשים שיחשבו על טובת הכלל ולא מוכתרים מקומיים שיפעלו לטובת החברים והשכנים שלהם.

  • אולימפיה  On 28/12/2003 at 2:39 pm

    אבל מהי "טובת הכלל?"

  • רוני ה.  On 28/12/2003 at 3:41 pm

    קודם כל, אני חושב שברור מה הוא לא לטובת הכלל. אם יהיו בחירות איזוריות, מה שמועמד איזורי יוכל להציע זה בעיקר חוקים שמעבירים כסף לאנשים שגרים באותו איזור (למשל חוק הנגב, חוק איזורי עימות, וכו’), או הטבות לאנשים מקומיים על ידי מינויים פוליטיים. ואני חושב שזה רע.

    מאידך, אני חושב שניתן לנסח את טובת הכלל במדינה גם באופן פוזיטיבי. היא לא כל כך אמורפית כמו שמנסים להציג בשנים האחרונות. המדינה הרי עברה זעזועים מאז הקמתה, ובפרט, הגיעו לכאן מיליוני עולים (בעיקר מארצות המזרח ומרוסיה) וחל שילוב מסויים של הערבים במדינה. אבל מה שקרה הוא ששברנו את הגדרת הכלל, שהיתה קיימת בימי מפא"י והקיבוצים, מבלי להגדיר "כלל" חדש. אני חושב שפשוט צריך להגדיר אותו מחדש וזה אפשרי.

    בעיקרון, יש שני דברים שצריך לעשות אם רוצים להגדיר מחדש את טובת הכלל. האחד זה דיאלוג בין המגזרים השונים. וזה יכאב, כי זה ידרוש התפשרות. השני זה לקבוע גבולות שיאמרו מה אינו מקובל. וגם זה יכאב כי זה ידרוש להוקיע אנשים ועמדות שהם גם יקרים לנו. אבל אני חושב שביצוע של שני הדברים האלו הוא אפשרי (ואפילו הכרחי) ויכול לקדם אותנו כמדינה במידה משמעותית, לעומת המצב היום.

    אני לא בטוח שאני רוצה להגדיר בעצמי מה היא טובת הכלל שתוגדר בסופו של תהליך שכזה, זה תהליך שצריך לעבור אותו, וכאמור, הוא יכאב. אני יכול לתת לך כמה כוונים שנראים לי שווים דיון. למשל, דוגמה לדיאלוג עם ש"ס הוא שבתי כנסת לא יהיו תחת תקציב יחודי שלהם אלא חלק מהתקציב הציבורי. מצד שני, צריך להיות ברור שזה לא מקובל שחרדים לא עובדים. דוגמה לדיאלוג עם הערבים הוא שילובם במדינה והגדלת התקציבים תמורת שינויים תרבותיים ונאמנות למדינה. דוגמה לדיאלוג עם השמאל הוא דה-פוליטיזציה של האקדמיה ושל מערכת המשפט. אני לא רוצה לדרוך לאף אחד על היבלות, אבל לדעתי יש בסיס לדיון ולהגדרת גבולות כזאת וזה רק דורש רצון ומנהיגות פוליטית שתהיה מוכנה להוביל שינויים.

  • אולימפיה  On 28/12/2003 at 4:19 pm

    אמרת דברים יפים. יחד עם זאת, אני לא בטוחה ששינוי לשיטת בחירות איזורית יהיה כה נורא כפי שאתה מנבא. ראשית, ביחס לחשש שלך מפני "סקטוריאליות" או העמקתה – הרי שכבר עכשיו החברה הישראלית שסועה, ולכך היא הגיעה על אף ששיטת הבחירות בה אינה אזורית ולא היתה כזו מעולם. אולי דווקא שיטה כזו תאפשר להגיע לאותו דיאלוג שאתה מייחל לו? למשל, ייתכן שהשיטה הזו תסייע להשיב את האמון בדמוקרטיה של אוכלוסיות שחשות שהאינטרסים שלהם לא מיוצגים במסגרת שפועלת היום. למי שחש מאוים, מקופח, ומנוצל קשה יותר לנהל דיאלוג, או לחשוב על "טובת הכלל" (כלומר – גם על טובתו של מי שהוא תופש כמקפח ומנצל).
    שנית, אני לא חושבת שבבחירות איזוריות "מה שמועמד איזורי יוכל להציע זה בעיקר חוקים שמעבירים כסף לאנשים שגרים באותו איזור ". לא חושבת שלאנשים פה יפסיק להיות אכפת ממה שקורה במערכת השלמה. השיטה הזאת יכולה להקל על האפשרות שלהם להן על האינטרסים האיזוריים שלהם, אבל זה לא אומר בהכרח שלא יועלו יותר תוכניות או הצעות לחוקים שתקפים לכלל המדינה (מן הסתם, הם יצטרכו להיות מאושרים על-ידי נציגי כל האיזורים).
    חשוב לי להבהיר שיש הרבה דברים שאני לא מבינה, ושאני לא יודעת במאה אחוז אם שיטה זו עדיפה על אחרת. זה לא תחום המומחיות שלי.

  • אולימפיה  On 28/12/2003 at 4:23 pm

    להן=להגן

  • איתי  On 28/12/2003 at 8:12 pm

    לרוני.הרגשתי היא שניתן לחנך את הציבור,מקומי או לאומי יותר משניתן לחנך את חברי הכנסת.בפרלמנט הבריטי יש דברים שאפשר לעשות ויש ש"לא עושים"זהו חלק מן המוסכמה הפרלמנטרית פוליטית.אצלנו הכנסת שהיא נציגת הריבון,מתעלמת ממנו מכיוון שאין כל סנקציה נגד הח"כים.בארה"ב,או באנגליה חבר הפרלמנט או ביה"נ נותן את הדין בפני בוחריו.נכון הוא חייב לדאוג שבית שאן לא תקופח אבל לעשות זאת בצורה נאותה שתעלה את קרנו ולא תשפיל אותו.ולכן נראה לי שבחירות אזוריות,אולי תוך מיזוג שיטה אחרת,וכבר הועלו הצעות בנדון,בהחלט היא התשובה לאנרכיזם שמשתולל בביה"נ שלנו.

  • גיא  On 28/12/2003 at 11:52 pm

    אנחנו ממשיכים להצביע לאותם חדלי אישים ולכן לפי דעתי – יש כמה אפשרויות:
    1. זה מה שאנחנו רוצים ולכן זה מה שמגיע לנו
    ב. לא אכפת לנו מדרך התנהגותם – ולכן זה מה שמגיע לנו
    ג. הם בעצם מתנהגים בדיוק כמונו (מי בישראל לא קרא לאדם אחר "נאצי"?) – ולכן זה מה שמגיע לנו….

  • ווילי  On 29/12/2003 at 11:30 am

    גיא.בתחילתו ובסופו של דבר- זה נכון.אך האמירה היא
    YOU GET WHAT YOU DESERVE.
    זאת גם המשמעות הנכונה.

  • צבי גיל  On 31/12/2003 at 4:25 pm

    עכשיו שבתי ממפגש של העמותה בכנסת( שבה חברים נציגים של ניצולי שואה וחברי כנסת) ובמושב הראשון הרצתה פרופסור חנה יבלונקה על תרומת ניצולי השואה למדינה.אף חבר כנסת לא טרח להיות נוכח בסקירה זאת.אחר כך משנדונה הצעת החוק לניצולי השואה,הופיעו יו"ר הכנסת, שהוא יו"ר העמותה וח"כ קולט אביטל.
    אכן "הערכה" מרשימה של הכנסת לניצולי השואה ולתרומתם האדירה להקמת המדינה ולביסוסה.

  • ירחמיאל  On 06/01/2004 at 10:40 am

    אכן בכל הקשור בניצולי השואה הכנסת שלנו היא אחת בפה ואחת בלב,ואחד מן השני רחוקים מרחק אסטרונומי.

  • גרנטשטין ישראל  On 19/07/2005 at 11:21 pm

    צבי גיל. תרשה לי לתפוס טרמפ ולשבח באמצעות האתר הזה את פרופסור יבלונקה על הופעתה המרשימה בתכנית פוליטיקה בערוץ הראשון ועל דבריה בגנות אותו אדם שישב שם עם הטלאי הצהוב,שהשווה את השואה ל"גירוש המתנחלים מגוש קטיף", ועל הוקעתה את כל אלה המזכירים ומשווים את השואה בכל מיני הזדמנויות וכל זאת לשווא. כל הכבוד לך פרופסור יבלונקה.

    בכבוד רב
    ישראל גרנטשטיין שריד שואה (להבדיל מניצול שואה ,אני שרדתי ואיש לא הציל אותי.)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: